לעניות דעתי אותן נשים - גם הן אשמות בעצם העובדה שהן מאפשרות.
לכן במקום לבכות על מר גורלן שיעשו מעשה ולא ישארו במקום שלא מיטיב עמן.
שיקחו אחריות!
חג אביב שמח גם לך וליקירייך.
את לא חושבת שאם הן היו קצת יותר חזקות, הן לא היו מגיעות למצב בו זה מתאפשר?
אני לא מתחברת לעליהום הזה על קורבן של רמאות.
זוהי רמאות לשמה ואין לטעמי הבדל בין מצב כזה למצב בו למשל גונבים ממך כרטיס אשראי ומשתמשים בו.
האם גם פה זו אחריות הקורבן? (אל תתחילו לענות בטח לא שמרת על הכרטיס....)
ברגע שסימנו אותך, זה די אבוד. נכון שאולי קל יותר ל"סמן" אנשים שהם במצב רגשי מורכב יותר, אך זו לא לא סיבה לגיטימית לרמות!!!
יש עוד צד למצב כזה, אני מאמינה שאנו כחברה צריכים להוקיע כאלו מצבים, משום שמהר מאוד הם יהפכו לנורמה.
על מה אני מדברת, לפי תגובות רוב הגברים פה, הם כבר נורמה.... ואז, גם להיות חזקה, לדעת לזהות מצבים כאלו (אני לא בטוחה שזה כל כך קל, משום שהשיטות משתכללות... ע"ע אודטה) לא יתרום בכלום:(
ר.ר. יקרה...
את לא חושבת שאת מתפרצת לדלת פתוחה?
ברצינות?
אחרי תשעה עמודים שאנחנו מוקיעים???????????..
אולי בכול זאת אני יכולה להגיד למשל שצורת הכתיבה המתבכיינת לעיתים של הקורבן לא ממש מוצאת חן בעייני?
האם אין דרכים אחרות לכתוב?
האם כרגע התחלנו דיון זה ואת מסבירה לי את אשר נכתב כאן על ידי ועל ידי אחרות עשרות פעמים?
יש הרבה מאוד דרכים לספר את הסיפור שלך.
את הדרך הזאת...שלעיתים נשים משתמשות בה..אני אישית לא אוהבת.
לא מדובר על חוזק או חולשה...
מדובר על משהו אחר..אחר לגמרי.
לדעתי,ואולי אני טועה....פוסטים מהסוג הזה שכתובים מהבטן בלי צנזורה.....גורמים ל"זאב הרע" הבא למהר ו-"לנחם" את כיפה אדומה...
ומעניין היה לבדוק את זה..האם מה שאני כרגע כותבת...יש בו גרעין של אמת או לא.
את מכירה אותי,את דעתי ואת תגובתי בחיים בנושא החשיפה האישית. אני לא תומכת ביללנות, התקרבנות ושתו לי אכלו לי ציבורית. יתרה מכך, פוסטים כאלו לדעתי אולי "מכשירים" רעיונות כאלה שצצים בראשם של אחרים. אך כפי שכתבת, אני מגייסת את כל האמפטיה שאפשר.
אותה בחורה שנופלת לרשתו של הרמאי לעיתים ניתן לומר שהיא החלשה שבעדר אך בטוח שיש מקרים שהיא לא, הוא פשוט היה מתוחכם מאוד והסימנים לא היו ברורים.השאלה היא מה היא עשתה אחרי שנודע לה, האם נשארה או הלכה משם. את העליהום כתבתי לאמירה שיקחו אחריות וילכו משם. זה הרי בדיוק מה שקרה במקרה הספציפי הזה. היא הלכה משם, אומנם השאירה תמרות עשן אך הלכה משם.
ד"א , התגובה הזו שלה, ההליכה משם, היא הזדמנות מצויינת להבין את ההבדל בין להיות פילגש במשך 9 שנים לבין להיקלע למצב שאולי נראה דומה שאת חלק מ"צוות של נשים " , ההבדל הוא ידיעה והסכמה מראש. או במילים יפות יותר, החרות להחליט. להחליט אם אני רוצה להיות, שפחה, פילגש או מלכה כשאני יודעת מראש מהו המחיר שכל דמות/כיוון שאבחר לצעוד בו, יגבה ממני. ברגע שמישהו מרמה, מבחינתי שם זה מתחיל ונגמר, לאופי הקורבנות יש משקל שולי בסיפור הזה.
/null/text_64k_1#