צטט: yaakov. 2014-04-25 12:08:05
לדעתי,
רצוי שכל ילד ישראלי, ערבי כיהודי, ייסע לביקור מודרך במחנה השמדה, שיקבל שם הסבר מפורט, כשניצב מול הוכחות.
רצוי שתהיה אנדרטה בכל עיר ובכל כפר ובכל מושב ובכל קיבוץ בישראל.
רצוי שכל משפחה תדליק נר נשמה לזכר הקרבנות.
רצוי לזהות להוקיע להקיא ואם אפשר לכלוא את המנוולים , החלאות שניצלו כספי הניצולים, והסיטו את הכספים לכיסיהם.
רצוי לעשות כל מאמץ לסייע לניצולים הנזקקים לסיוע, ובהרחבה, לקשישים הזועקים לסיוע.
מניין הכסף ?
- הסיוע לצים: 5 מיליארד
- הסיוע לתשובה: 3 מיליארד
- המתנה לתמר: 5 מיליארד
- הסיוע לתע"ש 7 מיליארד.
- הסיוע לדנקנר: 3 מיליארד
- הסיוע לחברת חשמל: 70 מיליארד + 3 מיליארד בשוטף.
להמשיך ?
יעקב
=======================
חסכת לי הרבה מהדברים שרציתי לכתוב.
האמת שלא האמנתי שפחות מ70 משנה מסיום הארוע הנורא ביותר בתולדות העם היהודי אצטרך לקרוא דיונים מהסוג הזה ועוד במדינתו של העם היהודי.
כנראה שאנשים לא מבינים את הקלות הבלתי נסבלת ללעוג,לפגוע ולבצע דה לגיטימציה מוחלטת כלפי הזר והשונה
וזאת גם הסיבה שמה שקרה ליהודים קרה וקורה אולי בסדר גודל קטן יותר למיעוטים נרדפים אחרים בעולם כולו.
בכל מקום ובכל מצב שבו קבוצה תמצא את עצמה במצוקה עלול לקום זה שימצא את השעיר לעזאזל ויפיל עליו את כל האשמה ומשם ועד שנאה וגזענות הדרך קצרה מאוד.
ולו רק בגלל זה צריך לא להרפות ולהשקיע משאבים גדולים להזכיר את נושא השואה ובצורה הבוטה ביותר ממש כמו אגרוף בבטן כדי שבשניה שאיזה מטורף יחשוב ללכת בכיוון דומה כולם יזנקו עליו ויבעטו אותו מכל המדרגות(די דומה ליחס שקיבל בזמנו מאיר כהנא מהחברה הישראלית...ובצדק!!!).
אני באופן אישי הייתי מוכן להוסיף עוד סכום מתוך המשכרות שלי לצורך מימון מסעות לפולין של של כל אוכלוסיית התלמידים בישראל ואף הייתי תומך בחוק מדינה המחייב כל אזרח פה לשלם סכום מסויים(כל אדם בהתאם למשכורתו) כדי לשמר מפעל חשוב זה.
מה שכן-
אני מתנגד לכל פעילות חברתית של חגיגות,התפרעויות או כל תופעה אחרת שאנחנו שומעים שבני נוער מסיירים במחנות בבוקר ובערב מבצעים ונדליזם או משתכרים במקום בו הם לנים ועל תופעות כאלה יש להגיב בכל חומרת הדין(חקירה משטרתית ועונשים פליליים של ממש כדי שבני הנוער ידעו שיש דברים שעליהם התגובה היא סובלנות אפס!)
ימי הסיור במחנות צריכים להתקיים במסגרת סמינר שואה מקיף במקום שימשך כל ימי השהות בפולין.
כשהייתי נער נסעתי בכיתה י"ב לסמינר שואה של שלושה ימים בגבעת חביבה.
זה היה כנראה הסמינר המרתק ביותר שעברתי בחיי.
מבוקר עד ערב ערכנו דיונים,שמענו הרצאות וביצענו סימולציות כדי להכיר ולהבין מקרוב את הדברים שהיו שם.
אין לי ספק שאם אותו סמינריון שעברתי בישראל היה נערך ממש שם באושוויץ כשסביבך המראות האמיתיים ובצורה המוחשית ביותר היה לזה אפקט חזק אפילו יותר רק שכנער בכלל לא נתנו לי את האופציה לצאת לפולין.
וברמה האישית-
הבטחתי לבתי המתבגרת(היא היום בכיתה י') שבעוד שנתיים אעשה ככל יכולתי להצטרף אליה למסע לפולין.
אינני יודע מה יהיו האמצעים הכלכליים שברשותי אבל אני חושב שאם המדינה לא עושה את תפקידה אז אנחנו המבוגרים מוכרחים לעשות שמיניות באויר כדי להוציא לפועל סיור כזה ולהראות לילדנו.
אבי נולד בשואה ב1943 במחנה העבודה טרנסניסטריה.
לאמא שלי יש דוד ודודה שנספו בשואה ועד גיל 10 היא גדלה עם בת הדודה שלה שהוריה שנספו הספיקו להבריח
לביתה כדי שסבי וסבתי יגדלו אותה(אחר כך קלטו אותה בארץ דודים אחרים מהשומר הצעיר שגרו פה בקיבוצים).
הוריה של סבתי מצד אבי נספו בשואה וכך גם אחותה הקטנה שהייתה רק בת 18 במותה.
דודתה של סבתי נספתה בשואה.
גם בצד של גרושתי יש אנשים שנספו בשואה.
השואה איננה משהו מרוחק וזר שנמצא על פלנטה אחרת.
השואה קרתה בתוך המשפחות שלנו!
אין אדם בישראל שלא קרוב משפחה של ניצול שואה או מכיר ברמה כזו או אחרת אנשים שהם קרובים לניצולי שואה.
לזכרם של כל אותם נספים אומללים שלרוע מזלם חיו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון...
לזכרם אנחנו חייבים לא להרפות ולו לרגע להשקיע הכל לשמר את זכר השואה.
ומדור לדור זה יהיה קשה יותר כי הזמן מקהה את הכל וקרוב מאוד הרגע שלא ישאר ולו אדם אחד שיוכל לספר על השואה ממקור ראשון.
יש נושאים שעליהם אפשר להתווכח מה צריך לעשות וכמה.
הרמיזה בדיון הזה כאילו יצרו פסטיבל שלם סביב נושא השואה היא לדעתי לחלוטין לא במקום!
אם כבר...זה בדיוק להיפך!
עוסקים פחות מדי בנושא השואה לדעתי.
את הנושא הזה יש ללמד בכל שכבות הגיל(כל גיל והיכולת שלו לתפוס ולהבין את הדברים)
את הנושא הזה יש להציג לדור הצעיר בצורה הברורה והמוחשית ביותר.
סבתי ז"ל הייתה מקור המידע החשוב שלי להכיר את נושא השואה והיא סיפרה לי המון על מה שעברה שם.
אבל היא נפטרה כשהייתי בן 21 ומאז אין מי שיציג לי את הנושא ממקור ראשון ואני מסתמך על עוד ועוד ספרים
מרתקים שקיימים בנושא(ויש ספרות מצויינות עשירה מאוד על נושא השואה).
אתמול ראתה בתי הקטנה בת ה12 את הסרט "רשימת שינדלר"(אני ואחותה הגדולה ישבנו לידה כדי שיהיה לה יותר קל) ומחר בערב אצפה עם הבנות בהצגה "גטו" בתיאטרון הקאמרי.
אני מרגיש זכות גדולה וחובה חשובה לעסוק בנושא השואה לזכרה של סבתי ולזכרם של כל קרובי המשפחה שלי שנספו שם.
בסופו של יום כולנו יום אחד נעלם מעל פני האדמה וזמן לא ארוך אחר כך איש לא יזכור אפילו את שמנו.
אבל אנחנו לפחות יכולים לומר שאנחנו חיים חיים שלמים.
כל כך הרבה ילדים מתו בשואה...כל כך הרבה צעירים...
הם מתו לפני שהספיקו אפילו לטעום את החיים.
לזכרם וכדי שדברים כאלה לא יקרו שוב בעתיד עלינו לא להרפות מנושא השואה ולהשקיע בו משאבים רבים ככל שידרשו מכספי המדינה שהם ממילא הכספים שלנו.
הוספת תגובה על "דמעות תנין על יום השואה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה