כששליט היה בשבי ביקרתי אצל הוריו בירושלים מידי פעם, ללחוץ יד, להניח בקבוק שתיה וכדומה. התנגדתי אז לשחרור השבוי במסגרת עסקת חילופי שבויים , אבל בהחלט חשבתי שכל העם צריך לתמוך בהורים בשעתם הקשה. כחייל סדיר במובלעת בגולן נחטפו חיילים לא רחוק מהמקום שהייתי בו , כשהייתי במילואים נחטפו חיילים בלבנון במסגרת שירותם שם. גם אני נימנמתי בשמירה לא פעם בלילות הקרים בקו, בעיקרון אני לא חושב שנקמה זה כלי ראוי במדיניות. להגיד שלא נשחרר מישהו רק כי יש לו דם על הידיים - זה מגוכח. האסירים הפלסטינים אצלנו הם בני ערובה מהרבה בחינות. הצידוק להחזיק בהם כבני ערובה מתקיים כל זמן שיש סיכסוך, כשיסתיים הסיכסוך - אפשר וצריך לשחרר אותם בצורה שמהווה חלק מהתשלום על ההסכמות, תשלום שלא עולה לנו כלום. יש אנשים שאסור לשחרר בכל מצב, כמו זה שפורסם שהרג את השוטר בפסח. הבחור הזה קר רוח מספיק לבצע את הפעולה לאור יום, על מנת לזהות את המטרה בבירור ולהמנע מירי על כוחותיו, ומאמין שמשתלם לו להיהרג תוך כדי בוצוע פעולת הרג. השב"כ טעה שהסכים לשחרר אותו, טעות שאני בטוח שלא יחזרו עליה, ובעקבותיה ישפרו את הקריטריונים לבחירת מי מתאים לשחרור ומי לא. לגבי תוחלת החיים שלו - כמו פושע מין שלא מסוגל לשלוט בעצמו גם הוא צריך להשאר בסביבה מבוקרת כל זמן שהוא נושם. או שיסכים לניתוח מוח לשינוי אישיות. אני חושב שצריכה לקרות לו תאונה , ובקרוב. אני לא מאשים אותו. אני גם לא מאשים כלב שנושך. כמו לגבי פיטבול גם כאן צריך למנוע את הנשיכה הבאה על ידי הריגת הכלב. אבל אי אפשר להכליל ממנו על כל בני האדם - מוסלמים או יהודים. להגיד שחטיפת השלושה היא פשע מתועב במיוחד זה צביעות. אותם שאומרים את זה וקוראים להם "הילדים" "תלמידים" הם אותם שדורשים להתייחס לילדים שזורקים אבנים כבוגרים. מאיזה גיל ילד ישראלי או פלסטיני נהפך לבוגר? מאיזה גיל צריך לדרוש ממנו לעמוד במלוא האחריות על מעשיו (זריקת אבנים על מכוניות נוסעות או השחתת מכוניות חונות) מאיזה גיל צהל צריך לירות בהם במטרה להרוג אם הם מתקיפים חיילים? (אותו גיל תקף לפלסטינים ולישראלים)? שיחליטו. 19, 16, 13? החטיפה היא נשק . יעיל. ככל שהפלסטינים ילמדו להשתמש בו היעילות שלהם, שעומדת כרגע על 2 פרומיל (הצלחה אחת ב 50 ניסיונות לשנה, 10 שנים מאז נחטף שליט) תגדל. הפתרון לחטיפה הוא גם צבאי וגם פוליטי. במישור הצבאי - פעולת שיחרור שמסתיימת בהריגת החוטפים והחזרת החטופים (חיים או מתים) היא הצלחה מבחינת ישראל, כיוון שאז נעלם הלחץ לתת מחיר בעד החטופים. במישור המדיני - כל פעולה שיוצרת עוד מישור שהחברה הפלסטינית יכולה לרשום בו הפסד במקרה של חטיפה - צריך לפתח. כלכלה, לימודים סדירים, מעצרים ושיחרורים, וכל מה שעוד אפשר לתאר. יש דברים שאסור לעשות - כמו מעצרים מנהליים ללא אישור שופט, כמו מניעת משאב שחסרונו יכול להביא לאבדן חיים של תינוקות ילדים וזקנים, כמו חשמל, מים זורמים, מזון. אסור גם לפעול למניעת האפשרות להתפרנס שזה שווה ערך למניעת משאב שחסרונו מביא לאבדן חיים. אפשר לבנות מטריצה של מקלות וגזרים ולהפעיל אותה ברגישות ונחישות בצורה שונה במקומות שונים על מנת לעודד את אלה שבעד חיים נורמליים ולהפריע לאלה שבעד להקריב את הקיום הנורמלי לטובת מאבק פוליטי. אסור לתת לביורוקרטים לנהל את זה כי ביורוקרטים אצלנו (במנהל האזרחי) הוכיחו שאין להם בעיה לעשות פשעים מחליאים כמו
להרעיב אוכלוסיה (לקבוע מנה לנפש בלי להתייחס לעובדה שמי שיש לו כסף יואכל את המנה של מי שאין לו) לסגור את החשמל גם למי שזקוק למחולל חמצן או לקרר מזון תינוקות. למנוע מים זורמים לעיר שלמה (חברון) בזמן שהממטרות בישוב היהודי הסמוך (קרית ארבע) משקות את הדשא והילדים משכשכים בבריכה. |
הוספת תגובה על "עסקאות חילופי שבויים מחשבות על אסטרטגיה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה