לא משנה אם נקרא לזה העלאת מסים, או קיצוצים בתקציב, את המחיר האמיתי ישלמו השכבות החלשות ומעמד הביניים

מן העיתונות: "לפיד הכריע נגד העלאת מסים ובעד קיצוצים: יעד גירעון של 2.9% ב-2015 "

תגובתי:
עוד מעט יתחילו הדיונים על תקציב 2015. במשך כשלושה חודשים מייגעים, אולי יותר, ייערך הטקס השנתי הקבוע, של פוליטיקאים, מקבלי החלטות ופקידים בכירים באוצר, שיצהירו כולם שטובת הציבור הרחב מול עיניהם. מעט מאוד מהדיונים יהיו דיונים מקצועיים של ממש, מרביתם ישקפו מקח וממכר פוליטי, תן וקח מול קבוצות אינטרסים חזקות ומוגנות מפני גזירות, וקשרי הון שלטון. השקשוקה הישראלית במיטבה. דקה לפני שנתחיל להתבלבל ממבול הכותרות, ההדלפות והספינים, כדאי שנזכיר לעצמנו מה באמת קורה כאן, כי לפעמים, מרוב עצים לא רואים את היער. 

לכאורה, שר האוצר מגלה רגישות חברתית גבוהה ועל כך מגיעים לו שבחים.

ההחלטה שלא לאמץ את יעד הגירעון האגרסיבי הנקוב בחוק הגירעון הפוחת (2.5%), אלא להותירו קרוב לרמתו הנוכחית, כלומר 2.9%, משקפת את חוסר רצונו של האוצר להתעמר בבוחריו. כי יעד גירעון נמוך של 2.5% משמעותו גזירות קשות, בכל הכיוונים: קיצוצים, העלאת מסים ושאר מרעין בישין. המרוויחים מההחלטה האמיצה הזו של שר האוצר, שוב לכאורה, הם כולנו, ובמיוחד השכבות החלשות ומעמד הביניים, שהמצב הכלכלי הטוב של ישראל הוסיף ו"דילג" עליהם גם השנה.

האומנם מגיעות לשר האוצר מחיאות כפיים? תיכף נראה.

ההחלטה שלא להעלות מסים ב- 2015 היא לכאורה החלטה אמיצה וחברתית נוספת של שר האוצר. מי אוהב העלאת מסים? לכאורה, הציבור יכול לנשום לרווחה.

אבל ב-2 המקרים, צריך להבין שמדובר ב-2 החלטות פופוליסטיות, ושבסופו של דבר הן אמורות להכשיר את הדרך לקיצוצים כואבים, שכרגיל, יושתו לא על המאיון העליון, ולא על קבוצות האינטרס החזקות והמאוגדות, כגון וועדי העובדים המיליטנטיים בבנקים, ברכבת, בנמלים, במערכת הביטחון  ובחברת החשמל, אלא על עם ישראל, עליך ועלייך, עלינו, הבלתי מחוברים, הבלתי מאוגדים, החלשים שנושאים על גבם את הכלכלה הישראלית, בשקט ובחריקת שיניים.

יעד גירעון של 2.9% יחייב קיצוץ תקציבי של מיליארדי שקלים, איפשהו בין 5 ל- 10. תלוי איך תיגמר שנת 2014. למישהו יש ספק איזה סעיפים יספגו את הפגיעה ואיזה לא?

הביטחון יקוצץ? הצחקתם, תהיה מלחמה על התקציב, אולי גם מלחמה בפועל ובסופו של התהליך הביטחון יקבל תוספת תקציב, שתלך לממן את תנאי השכר והפנסיה המופלגת של אחד המנגנונים הכי מנופחים, הבלתי יעילים, בלתי שקופים והחזקים שקיימים היום במדינה.

תקציב משרד הדתות יקוצץ? נו האמת, הרי הפוליטיקאים מתחרים ביניהם על חיבתם של החרדים, ריח של פריימריז ובחירות באוויר.

מה כן יקוצץ?  כרגיל, הבריאות, הרווחה, החינוך ושאר המשרדים החברתיים. מי מגן על החלשים? אף אחד. למי אכפת? לאף אחד.

על מי שיש לו כסף לממן שר"פ, או לשלוח את ילדיו לבתי ספר פרטיים יוקרתיים, הקיצוץ הזה לא ישפיע. אבל על השכבות החלשות ועל מעמד הביניים שהולך ונשחק, ישפיע גם ישפיע ויהפוך את החיים כאן לקשים יותר, יקרים יותר ובלי שום תקווה לשיפור.

גם כך, ההוצאה הציבורית של מדינת ישראל על אזרחיה ( שירותי בריאות, חינוך, בריאות, קצבאות וכדומה) היא מהנמוכות בעולם המערבי, אבל זה לא יפריע לממשלה לשחוק עוד יותר את המעט שנשאר ממנה, היא לא תיתן לדוח העוני לבלבל אותה.

לרגע, קיוויתי שיעלו מסים ושהמסים שיועלו, או הפטורים שיבוטלו, יחושבו בצורה דיפרנציאלית, כדי לקרב אותנו, אפילו במקצת, למדיניות של אפליה מתקנת ושל צדק חלוקתי. למשל, אפשר היה להטיל מס על קרנות ההשתלמות, עבור אלה שהשכר שלהם מציב אותם בעשירונים ה-8 ומעלה. למה לא? גם כך, מדובר בפטור שעולה למדינה מליארדים רבים בשנה וש- 2/3 ממנו מנוצלים על ידי 2 העשירונים העליונים. איך אפשר לקצץ בקצבאות הביטוח הלאומי או הרווחה, ולא להטיל קודם מס דיפרנציאלי על העשירים שיש להם קרנות השתלמות?

אפשר גם לבטל את חלק מהטבות המס המפליגות שמקבלות החברות הגדולות והעשירות במשק. 90% מהטבות המס של המדינה לעסקים, מגיעות לכיסו של העשירון העליון של החברות במשק, תוך הזנחה פושעת של העסקים הקטנים והבינוניים. למה לא לגבות מהן קצת יותר, באמצעות שחיקה קלה של ההטבות שניתנות להן בחוק עידוד השקעות הון ובחוק הרווחים הכלואים? למה? כי זה לא מתאים לאידאולוגיה הכלכלית הימנית של הממשלה ושל שר האוצר.

אפשר היה גם להטיל "מס עשירים", שזהו מס ישיר, מהלומה כירורגית קלה ומתחשבת, נניח של 2%-5% נוספים על ההכנסות של המאיון העליון, אפשר היה להעלות הילוך במלחמה נגד תכנוני המס האגרסיביים של המאיון העליון, במקום לקצץ את מטה לחמם של אינסטלטורים ומורים פרטיים שפוחדים מה"מלשינון" של מס ההכנסה.

בכל העולם, אפילו בארה"ב, כלכלנים ופוליטיקאים מפקפקים קשות במודל הכלכלי השכיח במערב, המודל המניח שפירות הצמיחה וההצלחה הכלכלית אמורים לחלחל מלמעלה למטה, עד לכיסו של כל אחד מאיתנו. אבל המודל הזה של צמיחה מכלילה, ( Trickle down economics) נכשל בכל העולם. אובמה מנסה להעלות את המיסוי הישיר על העשירים, להעלות את שכר המינימום, להגדיל את תקציבי החינוך ואת הנגישות לחינוך גבוה, לספק שירותי בריאות איכותיים לכולם ולצמצם את הפערים הכלכליים האדירים, כי הוא יודע מה שגם הכלכלנים יודעים, שצמצום אי השוויון יגדיל את העוגה הכלכלית כולה, יעודד את הצמיחה הפרטית ואת הכלכלה. ממהלכים כאלו כולם ירוויחו. גם העשירים, גם החברות הגדולות, אבל גם אנחנו, פשוטי העם. ואצלנו, עולם כמנהגו נוהג. ממשלת ישראל נותרה הממשלה האחרונה מבים המדינות המערב, שהאמונה שלה במודל הכושל והאכזרי הזה נותרה מוצקה, ללא עוררים וללא ספקות או מנגנונים מפצים על חסרונותיו הרבים. אור לגויים? אבוי לנו.

עוד מעט, כשיתחיל הטירוף של התקציב, תזכרו שלא להתרגש מהכותרות, מהספינים ומההדלפות. מדובר על משחק מכור מראש. לא משנה אם יבחרו במסלול של מסים, או של קיצוץ תקציבי. המרוויחים והמפסידים ידועים מראש ולפי נקודת ההתחלה של תקציב 2015, הוא מסמן עוד שנה של הגדלת פערים ושל העמקת העוני ושחיקה במעמדו ובאיכות חייו של מעמד הביניים.

אם ה-1% , קבוצות האינטרס החזקות והמקושרות, והפוליטיקאים לא יפנימו שהם תלויים בכולנו, אם הם לא יהיו מוכנים לזוז מילימטר לטובת הקטנת אי השוויון, לא משיקולים של אתיקה או מוסר, אלא כי זה ישתלם להם בכיס, אז כל האלטרנטיבות החברתיות שהצעתי הן לא יותר מחלומות באספמיה. אבל לבד זה לא יקרה. הטבע האנושי האגואיסטי שלנו מפריע לנו. נוח לו היכן שהוא, חי בדרוויניזם כלכלי וחברתי, במשחק סכום אפס בו הוא מקווה לנצח, ויהי מה.

לכן, הכל מתחיל בחינוך, שלנו המבוגרים, חינוך לערבות הדדית, להרגשת הזולת ובתכנית לאיחוד העם. למה להתאחד רק באסונות, רציחות ומול איומים חיצוניים? למה לנו לא לנסות להתחבר, לשתף פעולה ולנצל יתרונות סינרגטיים רבים המוכרים לנו מתחום הכלכלה והחברה?

למה לנו להתקיים כמו אגוזים בשק,  שנותרים נפרדים זה מזה ורק השק, היינו המכות החיצוניות, היינו הטרור, או הגזירות הכלכליות או איומים חיצוניים אחרים, הם אלה שמאחדים אותנו לרגע אחד, עד שהקלפים נטרפים ואנו מתפזרים מחדש, חלשים ומבולבלים, נאבקים בזרמי החיים.

אני מזמין אתכם לצפות באנימציה הנחמדה הזו: "שק של אגוזים". שווה צפייה. קצר ולעניין.

מתוך אותה ערבות הדדית בינינו, תיווצר גם כלכלה חדשה,שמבוססת עליה, היא תהיה לא כלכלה של שקלים או דולרים, אלא של אושר, של תחושה שאי אפשר לקנות בכסף, גם אם אתה מיליארדר. כשנרגיש ונאהב אחד את השני, לא יצטרכו להכריח אותנו לוותר או לשלם קצת יותר מסים, כי אף אחד מאיתנו לא יישן טוב בלילה, אם הוא ידע שיש לו עודפים, בעוד לשכנים שלו חסר אוכל במקרר או כסף לבית הספר לילדים. כל מה שצריך להשתנות זה היחסים בינינו, כל השאר, גם הכלכלה, ישתנו כמעט מעצמם. כל שאר הפתרונות, לא שווים את הנייר עליו הם כתובים, אפילו אם יש מאחוריהם כוונות טובות של שר אוצר שמנסה להפגין רגישות חברתית, אך בעצם מייצג גישה כלכלית ימנית קשה ואכזרית, עטופה במתק שפתיים. צריך לשנות את האדם, לא את ספר התקציב, או את מערכת המס.  

תקראו את הפוסט הזה, שימו אותו בצד, ותחזרו לקרוא אותו אחרי אישור תקציב 2015 בקריאה שלישית. אם טעיתי, אני מוכן לאכול את הכובע.......