מה היה לנו פה? מספר אזרחים הבינו פתאום שמנהרות זה מסוכן ושיש הרבה מנהרות - והתחילו לזעוק מחדל-מחדל.

תגובת הצבא והממסד הביטחוני? כל העולם ואשתו מתחילים לספר על מה ידענו. אפילו דובר צה"ל מוציא ידיעה רשמית על כמה ידענו. על כל מנהרת תקיפה שבוצע ממנה פעולה - מציינים אם הייתה ידועה או לא ידועה. מציינים גם מספרים - 31, 33 מנהרות שכביכול ידענו עליהם.

המחדל? כל הקשקשת ברשת!

הצבא (והשרים) היו צריכים לשבת בשקט עד סוף המלחמה. היה ניתן אפליו לתת לאופיזציה להקים ועדת חקירה - ואז להפיל על הועדה את הקלסר העבה של כל ההכנות. למעשה - אם הטענות נכונות, זה היה מבצע סיכול ממוקד לועדה עם תחילתה.

במקום זה? מתרברבים, חושפים בפני חיילי ומנהיגי עזה מה אנו יודעים ומה אנו לא יודעים. מיותר - ועצם החשיפה היא מחדל רבתי.

זהו עוד סימפטום לכסת"ח ולרפיסות פה. במקום לדאוג לתכל'ס (ולנקות את שטות הועדות (יש יותר מידי ועדות במחוזותינו) לאחר המלחמה) - דואגים לריפוד עבה-עבה לישבן. הרמטכ"ל דואג לתצלום מהשטח בעזה - ולא לתוכניות מבצעיות.

וזה נראה בשטח. במקום הכרעה מהירה - תגובה רופסת. כל פעולה עם פצ"ר צמוד.

(וכן - אם הייתה מיליציה עצמאית - זה לא היה נראה כך - תנו למיליציה לנצח!).