משגע אותי לפגוש אנשים שיש להם דירה באזור חדש, אישה מקסימה, שתי בנות יפיפיות שלא לדבר על בריאות לחלוטין הוא עובד סמנכ"ל בחברה גדולה אישתו עובדת בחברה של המשפחה אבל!!! שורה תחתונה כל פעם שאני פוגש את הבחור הוא מתלונן ומחפש עוד ועוד ועוד כסף איך הוא רוצה עכשיו ומהר, איך לא מספיק לו, איך הוא רוצה אוטו אחר, בית יותר גדול בקיצור כל היום מתלונן, למה למה לאנשים אף פעם לא מסתפקים במה שיש ? אין לי בעיה לשאוף לעוד כולנו רוצים לשאוף קדימה אחרת נאבד את המטרה בחיים אבל למה להתלונן כל הדרך לשם ולא להגיע לשם בכייף.

לפעמים אנשים שוכחים להעריך את מה יש להם ומרוב חמדנות הם רק מתלוננים על מה חסר, אולי הגיע הזמן שנקום בבוקר ונגיד תודה על מה שיש נמשיך לשאוף ולהציב אתגרים אבל ננסה לעשות את זה באהבה ולא מתוך תלונה, חברה אל תחכו ליום שתפסידו הכל מהחמדנות ובסוף תגידו איזה טמבל ההייתי היה לי הכל ורק התלוננתי!

כל בן אדם עובד ובונה את חייו בצורה אטית וטובה עם הרבה מטרות לעתיד אפשר לנהל את כספנו היקר שאנו עובדים בשבילו קשה, בצורה נבונה שתניב לנו תשואה סבירה ואם בדרך למטרה הרווחנו אז מה טוב אם לא אז לא נוראה הרי יש לנו את המשפחה החברים הטובים והכי חשוב את הבירה בסוף יום העבודה

וורן באפט אמר פעם שאינו שונה מאף אדם בעולם גם האדם הממוצע ביותר מכיוון שהוא יכול אולי לקנות 12 מיטות אבל לישון רק על אחת כל לילה!  הדבר היחיד שהוא עושה יותר טוב זה טיסות במטוס פרטי!

אני מאוד אשמח אם יגיבו אנשים לנושא זה כאן מכיוון שגם במרדף אחרי הצלחה וכסף צריך לזכור מי אנחנו.

מתי אלון

כסף ונשים - הם שני הדברים שמסובבים את העולם.

מרוב השגיות, שוכחים לפעמים כמה הדרך יכולה להיות יפה.

אני משתדלת להזכיר כל הזמן לעצמי. נכון שככל שהר הכסף שאתה יושב עליו גבוה יותר, הנוף שנשקף ממנו יפה יותר והאוויר בו נקי יותר, אבל יש דברים חשובים לא פחות, כמו יושר, הגינות, חברות.

עצוב שיש אנשים שהכסף הוא ערך עליון עבורם, ושום מטרה אחרת לא עומדת לנגד עיניהם. (מקסימום עושים אח"כ יח"צ על תרומה לנפגעים.)

מסכימה איתך ב-100%.

אנשים לא יודעים להעריך את מה שיש להם, כמעט אף פעם. את מי שלא תשאל - רוצה להחליף עבודה, אוטו, בית, אישה..

תמיד הדשא של השכן יותר ירוק ואין לזה סוף.

רק לפעמים, כשרואים סיפור ממש מזעזע, על איזה מישהו שחלה במחלה חשוכת מרפא, או עבר תאונה או משהו בסדר גודל של אסון - רק אז אנשים אולי נזכרים לרגע כמה טוב להם בחייהם.

אני, אישית, קמה כל בוקר, אומרת "מודה אני" ומתכוונת לזה.

פעם רציתי להיות מנכ"לית, אחר כך ראיתי אנשים בעמדות כאלה שאין להם חיים מחוץ לעבודה. ואמרתי שעדיף קצת חיים פרטיים על עוד כסף ועצבים.

מסכים איתכם לגמרי

 מה שיפה זה שנכנסנו לדיון פילוסופי נוגה משהו ,בתוך קהילה שהמטרה העיקרית שלה זה לעסוק בנושאים פיננסיים

 מסתבר שגם אני למרות  שהכסף חשוב לי  חושב שדבר ראשון צריך לחיות את החיים

ולמצות את הפשוט שבהם. רק שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים שהדברים הבאמת חשובים לא  באמת עולים כסף: משפחה, אהבה, נוף , ים חמלה

אפילו שירה וסיפורת או סרט בDVD שהם יותר חומרניים מתורגמיםלחוויה חסרת השקעה אך כזאת שיכולה לשנות לנו את היום

הדיון אולי מעט פילוסופי אבל בהחלט מתאים לקהילה של ניהול השקעות. הרצון להשיג הרבה ומהר בא לידי ביטוי פעמים רבות גם בדרך שאנשים מנהלים את ההשקעות שלהם, במיוחד בתקופות כאלו שהשכן שלא מבין כלום רושם תשואות של 10% ביום.

כמו בדוגמא שהועלתה בדיון (בית, עבודה, משפחה), גם בהשקעות, לא מסתפקים בחברות טובות המניבות תשואות יפות על פני תקופות של שנה ויותר, פוזלים כל הזמן לעבר מניות של חברות קטנות עם עננת חוסר ודאות, המסוגלות לספק את התשואות האלו בשבוע.  

נסיים בבית מתוך שיר של מוקי, האדמה בוכה:

כמה זה הרבה ומתי זה מספיק?
מי יותר שווה? זה נראה לי מצחיק
איך עושה רובה וכמה זה עולה?
כל הנהרות מובילים אל הים והים אינו מלא
ואני שואל – מה חשבנו שיקרה?
עוד לא נגענו בקצה של הקצה
עולמות שלמים עוד מחכים שנגלה
אבל אנחנו עסוקים עוד בלקנות ולקנא
כי עבדים תמיד היינו ועבדים נשאר
לעוצמה ולשלטון, לשררה ולפאר
עמוק בפנים כולם רוצים להשתחרר
מאותם הכבלים ולא יכולים - כי משהו חסר.

אני מאוד מאמין בכל מה שקשור להשקעות קשור בצורה ישירה לפסיכולוגיה אני לומד את הנושא שנים וזה מדהים מה הבזק של שניה יכול לעשות להחלטה של בן אדם ולפי דעתי הייצר הזה שגורם לך גירוי וחמדנות זה בדיוק מה שמוציא אותך מהאיזון!

אחד יכול לקרוא לזה נשים וכסף השני מכוניות ותכשיטים והשלישי סתם כי הוא חושב שיסתכלו עליו יותר עם יהיה לו יותר!

הנושאה כל כך מעניין חבל לי שלא הרבה מגיבים, מעניין אותי לשמוע דעות של עוד אנשים אז אם יש לכם שניה של הפסקה מהמרוץ אחר הצלחה תגיבו

מתי אלון

לכל אחד יש מטרה בחיים (אני מקווה), אבל הדרך להשגת המטרה היא העניין האמיתי.

אני חושבת שרוב האנשים מוכנים לצעוד בדרך, להינות ממנה ולהתמודד עם הדברים

שיקרו על דרכם בדרך הזו.

וישנם האנשים שמחפשים קיצורי דרך. כל הזמן.

בכל שלב בדרך אל המטרה הם ימשיכו לחפש את קיצור הדרך, תמיד יראה להם שאנשים אחרים עוברים בדרך מהר יותר ובקלות רבה יותר. הם תמיד יהיו מתוסכלים.

במקום להתרכז בדרך שלהם, לתכנן אותה וליהנות ממנה הם ימהרו אל המטרה תוך כדי בדיקה תמידית של מה האחרים עושים... שביעות רצון ותחושה של השיג הם לא מנת חלקם.

לכן הם מתלוננים, מקטרים ואף פעם לא מספיק להם.

נניח שקיצור הדרך אכן קיים, הם עלו עליו והגיעו ממש מהר למטרה- מה האלה? מה עכשיו?

האם הם באמת מרגישים שכבשו את היעד שהציבו לעצמם?

סביר להניח שלא ולכן זהו מעגל אין סופי של מרדף אחרי הזנב של עצמם...

זה אכן מקביל להתנהגות המשקיעים בשוק ההון, משקיעים לטווח ארוך מול משקיעים לטווח קצר....  כנראה שסבלנות נדרשת בכל תחומי הפעולה בחיים, רק חבל שלא כולם מבינים את זה.

מתי יקירי

העלת לכאן דיון שהתגובה עליו יכולה להיות ממספר רב של זוויות ועמקים. בהתחלה חשבתי שזה יכל להיות אחלה פוסט, אבל גם בתור דיון כאן בקהילת הכסף הוא בהחלט יושב יפה.

האדם לא השתנה ולא ישתנה בהרבה. מאסלו (פסיכולוג הומאני) טען שהאדם שואף כל חייו לספק צרכים הבנויים בהייררכיה, מהנמוכים והבססים ביותר, כמו מזון ושתיה ועד הגבוהים ביותר - הגשמה עצמי. הצורך הגבוה ביותר של הגשמה עצמית, לדעתו, אינו בא על סיפוקו לעולם ותמיד כאשר נממש צורך אחד, יבוא אחר כביר ממנו וימלא את מקומו.

בהקשר הזה אני נוטה להסכים עם מאסלו. זה בדיוק המצב המתואר כאן, אך מאסלו לעולם לא אמר אם הדילוג שלנו במעלה פרמידת הצרכים, נעשה בכיף או בדיכאון. זה כנראה כבר עניין אישיותי וגם חינוכי של כל אדם. לא נראה לי שנוכל לשנות מישהו אלא רק את עצמינו וזה קשה.

בכל מקרה אין לצפות, בייחוד כאנשים הישגיים, שיום אחד ננוח על זרי הדפנה, אבל מתי צודק, אפשר לעשות את הדרך בחיוך.

הרבה אנשים פונים אליי כאן ושואלים איך לעשות כסף ומה כשאני שואל מה הסיכון שהם מוכנים לקחת אז זה מתחלק ל2

1 בלי סיכון שלהם אני עונה שברגע שיגלו את הנוסחה שימכרו לי אותה או שפשוט יחכו ועם הזמן הכל יבוא משמע די לרוץ אפשר גם ללכת ולהינות

2 אלו שמוכנים לסכן 50 אחוז אני אומר שילכו לקזינו גם יקבלו סיגריות חינם יראו בחורות יפות ובכל מקרה יש להם סיכוי של 50% (ביננו אין להם סיכוי בכלל אבל שלא ישמעו:-))

בכל אופן כולכם צודקים המילה מטרה שולטת בחיינו אם זה כסף זוגיות ילדים עתיד בית כל דבר בחיים הוא כמטרה אני משתדל לעשות משהוא שאני רוצה באותו הרגע ספונטני בלי מטרות (אם אני יכול כמובן) ואם לא אז לא קרה כלום !

לגבי השקעות לטווח ארוך אני מאוד מסכים איתך אך צר לי לומר שעד שמשקיע לא רואה את הכסף שלו נחתך ב30% הוא בחיים לא ידע איך הוא יגיב!

מתי,

אל תשתגע, אתה בחברה טובה, אולי קטנה מאד אבל טובה מאד. ככל שיותר פרטים כמוך יבינו את האבסורד שברדיפה האינסופית וחסרת התוחלת, תחלחל תודעה זו יותר ויותר ויש סיכוי שיום אחד תהפוך לתודעה השלטת. שווה לחשוב על קהילה שתוקדש לאספקטים הללו של עשיית עסקים ועבודה בשאפתנות אולם ללא גרידיות.

כשתקיםאת הקהילה, אני בפנים.

שמי

צטט: mati b. alon 2007-04-28 15:42:15

הרבה אנשים פונים אליי כאן ושואלים איך לעשות כסף ומה כשאני שואל מה הסיכון שהם מוכנים לקחת אז זה מתחלק ל2

1 בלי סיכון שלהם אני עונה שברגע שיגלו את הנוסחה שימכרו לי אותה או שפשוט יחכו ועם הזמן הכל יבוא משמע די לרוץ אפשר גם ללכת ולהינות

2 אלו שמוכנים לסכן 50 אחוז אני אומר שילכו לקזינו גם יקבלו סיגריות חינם יראו בחורות יפות ובכל מקרה יש להם סיכוי של 50% (ביננו אין להם סיכוי בכלל אבל שלא ישמעו:-))

 

בכל אופן כולכם צודקים המילה מטרה שולטת בחיינו אם זה כסף זוגיות ילדים עתיד בית כל דבר בחיים הוא כמטרה אני משתדל לעשות משהוא שאני רוצה באותו הרגע ספונטני בלי מטרות (אם אני יכול כמובן) ואם לא אז לא קרה כלום !

 

לגבי השקעות לטווח ארוך אני מאוד מסכים איתך אך צר לי לומר שעד שמשקיע לא רואה את הכסף שלו נחתך ב30% הוא בחיים לא ידע איך הוא יגיב!

 

 

 טוב, אז אנחנו זהים בחלק מהעניין.

גם אני חוקר את התחום הפסיכולוגי של קבלת החלטות. זה מעניין, ואני רואה אותו בכל מקום - בפקקים על הכביש, באהבות ובחיים.

מסכים עם לקיחת הסיכון ולקיחתו עד הסוף. בעיניי זו הדרך - כולך עלות שקועה של הפרויקט, עכשיו אין לך ברירה. 

לעניין השרשור - קטונתי מלהבין את אותם אנשים. אלו שמרוויחים משכורת של מנכ"ל ועדיין מועלים, אלו שמשתכרים טוב ועדיין דורסים אנשים בשביל להשיג עוד.

בשביל מה כל זה?