כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אקטואליה

    קהילת אקטואליה - המקום לדון בענייני היום, בארץ ובעולם. פוליטיקה, כלכלה, חברה, דעות והגות. אנא שמרו אל התבטאות נאותה!

    אקטואליה

    חברים בקהילה (5576)

    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אסתר רבקה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נוגה 1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מסתכל סביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    amnonti
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רפי פרץ
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    זהבהחן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ronkraus
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רחלי בן-צור
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מקור האלימות

    13/8/14 04:32
    1
    דרג את התוכן:
    2014-10-18 08:18:28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ אלימות, בריאות ציבורית, בריאות ציבור, מודל בריאות ציבור לריפוי אלימו, הפיל בקנה התודעתי, מוסר, מוסר חילוני ]

     

    ''

     

    מקור האלימות הוא הפיל בקנה התודעתי.

     

    להלן דברי חוכמה מפי סוגיאל רינפוצ'ה, לגבי הצורך לחפש את הפיל בתודעה.

    במקום 'בודהה' אפשר לקרוא: 'הפילוסוף ההודי', 'חוקר התודעה'; דבריו רלוונטים גם היום.

    סוגיאל רינפוצ'ה הוא מחבר הספר הנודע שגם תורגם לעברית: ספר החיים והמתים הטיבטי.

     

    ''

     

    לחפש את העקבות של הפיל

    סוגיאל רינפוצ'ה

     

    כוונתי היא, המאסטרים הגדולים תמיד אמרו, "המהות של מה שהבודהה לימד הוא [טיבטית] שפירושו: לאלף את התודעה הזאת שלנו, לתרגל את התודעה הזאת שלנו, להתמיר את התודעה הזאת שלנו, לכבוש את התודעה הזאת שלנו, להבין את התודעה הזאת שלנו, להכיר את טבעה האמיתי. כי כרגע, מה שקורה הוא שאנחנו הולכים לאיבוד בתוך רק הופעה של התודעה.

    כי בדרך כלל, אנשים במערב, בעולם המודרני, כאשר מדברים על התודעה, אין להם שום מושג מהי התודעה. הם חושבים רק על מחשבות ורגשות. הם חושבים שהתודעה היא מחשבות ורגשות, אבל מחשבות ורגשות הם רק ההופעה, או הזוהר, או ההתגלמות של התודעה, לא התודעה עצמה, לא המצע שממנו הכל עולה.

    מה שהבודהה באמת דיבר עליו הוא להפנות את התודעה שלך פנימה, לתפוס את המהות של התודעה, כי אם אתה תופס את המהות של התודעה, על ידי התפיסה הזאת,  על ידי התובנה הזאת, אתה מבין את הכול.

    וכפי שאמרתי, הבודהה אמר, ביקשתם שאחזור על זה, כשהוא תימצת את דבריו, הוא אמר: אל תבצעו אפילו מעשה מזיק אחד," שמשמעו, ככל שאפשר, לנסות לנטוש את כל המעשים המזיקים, השליליים, והפוגעניים של הגוף, הדיבור והתודעה, שהם המקור של סבל לעצמנו ולאחרים.

    מצד שני, הוא אומר,
    "לטפח את העושר של המידות הטובות,"
    שמשמעו ככל שאפשר, לאמץ את כל המעשים החיוביים,

    המועילים והבריאים שהם הסיבות לאושר לעצמנו ולאחרים. האם זה מובן?

    והחשוב מכול באמת הוא "לאלף את התודעה הזאת שלנו." כי התודעה היא שורש הכול.
    בטיבטית זה מוכר בתור 'גון ג'יה גיאבו' שמשמעו, התודעה היא העיקרון המארגן האוניברסלי. היא היוצרת של האושר. והיוצרת של הסבל והיוצרת של מה שאנחנו מכנים 'סמסארה' והיוצרת של מה שאנחנו מכנים 'נירוואנה' היא התודעה.

    לאמיתו של דבר, כשמתבוננים עמוק, אם כבשת את התודעה, אז על ידי כיבוש התודעה באופן טבעי תימנע מפגיעה. באופן טבעי תטפח את המידות הטובות. מובן?

    כי כרגע, אנחנו לא מאולפים. אנחנו פראיים. (רינפוצ'ה צוחק)
    התודעות שלנו פרועות. מובן? אנחנו אי שם בחוץ, הולכים לאיבוד.

    אין לנו מושג לגבי עצמנו, איבדנו כל מושג לגבי ההוויה שלנו. לכן אני תמיד אומר שאנחנו מפוזרים בכל מקום ואף אחד לא בבית, כך שאנחנו מפספסים את עצמנו.

    בעצם, גם, זה אומר ש.. תבינו.. החכמים באמת, המלומדים והמוארים הם למעשה תפסו שלמעשה אושר וכל הסיבות לאושר הם בתוכנו. רק השוטים מחפשים את האושר מחוץ לעצמם. דוגמה מסורתית מאוד מפורסמת היא: להשאיר את הפיל בבית אבל לחפש את העקבות שלו ביער. מובן?

    בעצם מחפשים את… אתה לא מחפש את העקבות, אתה מחפש את הפיל, אבל אז אתה שומר על הפיל בבית אבל מחפש את העקבות שלו כדי למצוא את הפיל כשהפיל הוא כל הזמן כאן בכל מקרה; (הקהל צוחק; רינפוצ'ה מצביע על עצמו) במיוחד הפיל הזה, כן.

    החכמים והמלומדים תפסו שכל האושר והסיבות לאושר הם בתוכנו. כפי שאנו אומרים, אם כבשנו את התודעה ואת הלב, אז  כבשנו את כל התפיסה וכל החוויה שלנו. כשכובשים את זה, אז אחרי כמה זמן, כבשת אפילו גם את ההופעה, את הנסיבות ואת כל התופעות. למעשה אתה כובש את העולם.

    בדומה למאסטרים גדולים רבים, כמו הדלאי לאמה, זה כל כך מדהים לגביו, למשל, כשהוא רק נכנס להתכנסות של כעשרת אלפים או עשרים אלף, כשהוא רק נכנס, מיד כולם מרגישים קצת שונים. למה? כי התודעה שלו מאולפת הוא כובש את תודעתו ואת תפיסתו, לכן הוא יכול לכבוש גם את התפיסה של אחרים. מבינים?

    בטיבטית [ראנג…], אם אתה כובש את תודעתך, אז כבשת את התפיסה של אחרים. תוכל לכבוש את התופעות. אז אתה באמת מנצח. ככה שבאמת, כשאנו כובשים את התודעה, אנחנו מוצאים שכל הסיבות לאושר הן בתוכנו. מובן? לא צריכים לחפש בחוץ.

    מאסטר גדול, בשם פאדמאסאמבאווה, הביא את תורת הבודהה לטיבט ונחשב לבודהה השני. הטיבטים נוהגים לקרוא לו בחיבה: גורו רינפוצ'ה, משמעו: מאסטר יקר ערך. בשיעור מאוד מפורסם שלו הוא אמר: "אל תחפש לכרות את השורש בתופעות. כרות את שורש התודעה. אם תכרות את שורש התודעה, תדע דבר אחד שפותר את הכול. אם לא תכרות את שורש התודעה, תדע הכול, אבל תישאר תקוע תמיד על האחד."

    תרגום אחר של הקטע הזה, כי הוא קצת קשה לתרגום באנגלית, תרגום אחר הוא:
    "אל תחקור את שורש התופעות. תחקור את שורש התודעה. ברגע ששורש התודעה יימצא, תדע דבר אחד, אבל בדרך הזאת הכול ישוחרר. אבל אם לא תמצא את שורש התודעה, תדע הכול, אבל לא תבין דבר."

    אם תכבוש את תודעתך, אז יהיה לך את המפתח הראשי שפותח את כל הדלתות. ומה שנהדר הוא שאתה מוצא את עצמך כשאתה פותח את הדלת הזאת. אתה מוצא את עצמך. ומה קורה?

    גם, הבודהה, בדרשה מאוד מפורסמת שלו הנקראת דאמאפאדה, שהיא ספר מאוד מפורסם, אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כמובן, אלה בקליפורניה אומרים "אנחנו מה שאנחנו אוכלים." הבודהה אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כל מה שאנחנו עולה עם התודעות. עם התודעות אנחנו יוצרים את העולם. תדבר או תפעל עם תודעה טהורה והאושר יבוא. מובן? כי למעשה, התודעה היא כמו קריסטל. כל מה ששמים מתחת לקריסטל מקבל את הצורה הזאת. מובן?
    שמים בד ירוק, הוא נהיה ירוק, בד צהוב הוא נהיה צהוב.
    באותו אופן, התודעה, כל מה שמעסיק אותנו -- אם יש לך מחשבה שלילית, היא הופכת לשלילית. אם יש לך מחשבה חיובית, היא נהיית חיובית. לכן הבודהה אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כל מה שאנחנו, יש לנו בחירה מה לחשוב. והחשיבה עושה את הקארמה והחשיבה עושה את עולמנו, את העולם הקארמי, התופעות הקארמיות, ממש כך.

    אנחנו מה שאנחנו חושבים. כל מה שאנחנו עולה עם המחשבות. עם המחשבות שלנו אנחנו יוצרים את העולם. אז תדברו או תפעלו עם תודעה טהורה והאושר יבוא. מצד שני, אנחנו מה שאנחנו חושבים. כל מה שאנחנו עולה עם המחשבות. עם המחשבות אנחנו עושים את העולם. תדבר או תפעל עם תודעה לא נקייה והצרות יבואו.

    אבל הדבר הממש נהדר הוא... כפי שהדלאי לאמה מרבה לצטט… מאסטר גדול אחד, מאסטר גדול לתירגול התודעה פעם העיר שאחת התכונות הנפלאות ביותר של התודעה היא שהיא ניתנת להתמרה. כך שיש תקווה. האם זה ברור?


    http://sogyalrinpoche.org

    ---

     

    אחרית דבר: אם לדייק, 'הפיל בקנה התודעתי' הוא התפיסה המוטעית לגבי אופן קיום האני,

    בעוד רינפוצ'ה מדבר על הפיל כמשל לתודעה עצמה.

    בכל מקרה, כדי לחפש את שניהם, צריך להביט פנימה.


    מודל בריאות ציבור לריפוי אלימות

    פירוק חמאס לגורמים

    חוברת למידה למוסר חילוני להורדה חינם

    --

    תודה למרב על ההגהה. טעויות, אם ישנן, הן שלי.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מקור האלימות"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    13/8/14 04:51
    0
    דרג את התוכן:
    2014-08-13 23:43:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תמליל באנגלית אחרי המבוא:

     

    In Hebrew, specks of dirt in a gun barrel are called 'elephants,' since they loom large in the eyes of commanders inspecting their troops.

     

    The source of violence is the 'elephant' - the speck, the mote, the plank, the beam, the sty - in the barrel of the mind.

     

    Below are the wise words of Sogyal Rinpoche about the need to look for the elephant in the mind.

    Instead of 'Buddha' you can substitute: 'the Indian philosopher,' 'the mind scientist'; Buddha's words are still relevant today.

    Sogyal Rinpoche is the author of the renowned book: The Tibetan Book of Living and Dying, which was also translated into Hebrew.


    http://www.youtube.com/watch?v=pB09_Jyemmc

     

    English transcript:


    Looking for the Elephant's Footprints
    Sogyal Rinpoche

    I mean, the masters always said, "The essence of the teachings of Buddha is [Tibetan: rang gyi sems gyi yong sum duk) then English] which means: to tame this mind of ours, to train this mind of ours, to transform this mind of ours, to conquer this mind of ours, to understand this mind of ours, to realize its true nature. Because at the moment, you see, what is happening is we're lost in the merely, in the appearance of the mind. You understand?

    Because normally, people in the West, in the modern world, whenever you talk of mind they have no idea what the mind is. They just think of only thoughts [and] emotions, thoughts and emotions they think is the mind, but thoughts and emotions are merely the appearance, or the radiance, or the manifestation of the mind, not the mind itself, the ground from which everything rises.

    What Buddhism speaks about really is to turn your mind inwardly, recognize the essence of mind, because if you realize the essence of the mind, by realizing that, by understanding that, you understand all.

    And I was saying, that you see, Buddha said, because, you see, you asked me to repeat, Buddha, when he was really essentializing teachings, he said:
    "Commit not a single unwholesome action,"
    which means, as much as possible, try to abandon all the unwholesome, the negative and harmful actions of the body, speech and mind, which are the cause of suffering for oneself and others.

    On the other hand, he says,
    "Cultivate the wealth of virtue,"
    which means as much as possible to adopt all the positive, beneficial and wholesome actions which are the cause of happiness for ourself and others. Is that clear?

    And the most important of all, really, is to "Tame this mind of ours."
    Because the mind is the root of all.
    In Tibetan, it's known as gun jie gyabo, which means: the mind is the universal ordering principle. It's the creator of happiness and the creator of suffering. And the creator of what we call samsara, and the creator of what we call nirvana is the mind.

    In fact, when you look deeply, if you conquer the mind, you see, then by conquering the mind you naturally will be refraining from harm.
    You'll naturally be cultivating virtue. You understand?

    Because at the moment, we're not tamed. We're wild. [laughs]
    Our minds are wild. You understand? We're just out there, lost.
    We have no idea of ourselves, lost complete sense of our being.
    That's why I always say, that we are scattered everywhere and nobody's at home, so that we miss ourselves.

    Basically, also, it means that, you see, really the wise, and the learned and the enlightened ones actually realized that actually happiness and all the causes of happiness are within ourselves. It's only the foolish who look for happiness outside of themselves. A very famous traditional example is: Keeping the elephant at home, but looking for its footprints in the forest. You understand?

    Actually you're looking for… you're not looking for the footprints, you're looking for the elephant, but then you keep the elephant at home, but look for its footprints to find the elephant while the elephant is always here anyway. [audience laughs; gestures to himself] ] Especially this elephant, yeah.

    The wise and the learned realize that all the happiness and causes of happiness are within ourselves.
    As we say, if you conquer the mind and heart, then we conquer all our perception and experience.
    When you conquer that, then you conquer, after a while,  even the appearance, the circumstances and [it's] the whole phenomena that you conquer. In fact, you conquer the world.

    Like many of the great masters, like the Dalai Lama. It's so extraordinary, about him, for example, when he comes even to an assembly of about ten thousand, twenty thousand, I mean, when he just comes in, immediately everyone feels kind of different. Why? Because as his mind is tamed, as he conquers his mind and perception,  he can also conquer the perception of others. You understand?

    In Tibetan it's (rang (Tibetan: rang = English: self)..) If you conquer your mind, then you conquer the perception of others. You can conquer the phenomena. Then you're truly victorious. And so that really, when we conquer the mind, then we find that all the causes of happiness are within ourselves. You understand?
    You don't have to look outside.

    This great master, called Padmasambhava, who brought the teaching of Buddha to Tibet and is often considered as the second Buddha, often Tibetans call him affectionately as Guru Rinpoche. It means: Precious Master. He said, in his very famous teaching, he said,
    "Don't seek to cut the root of phenomena.
    Cut the root of the mind.
    If you cut the root of the mind,
    you will know one thing which resolves all.
    If you don't cut the root of the mind,
    you will know everything, but be forever stuck on one."

    Another translation of this, because it's a little bit difficult, this passage:
    In English it's difficult to render this English translation, but another translation is:
    "Don't investigate the root of things.
    Investigate the root of the mind.
    Once the mind's root has been found,
    you will know one thing, yet all is thereby freed.
    But if the root of the mind, you fail to find,
    you will know everything, but understand nothing."

    If you conquer the mind, you understand, then you have the master key that opens all the doors. And what's wonderful is you find yourself when you open that door. You find yourself. And what happens?

    Also, Buddha, in his very famous teaching, called Dhammapada, which is a very famous scripture, said, "We are what we think." Of course, the Californians say, "We are what we eat." Buddha said, "We are what we think."
    All that we are rises with the thoughts. With the thoughts we make the world. So speak or act with a pure mind and happiness will follow.
    You see? Because actually, the mind is like a crystal. Whatever you place under the crystal, it takes that form. You understand?
    You put green cloth, it becomes green, yellow cloth, it becomes yellow. In the same manner, mind, whatever we occupy --
    if you have a negative thought, it becomes negative. If you have positive thoughts, it becomes positive. So, that's why Buddha said, "We are what we think." All that we are, we have the choice what to think. And it is the thinking that makes the karma, and thinking that actually makes our world, the karmic world, the karmic phenomena, very much.

    So we are what we think. All that we are rises with the thoughts, with our thoughts we make the world. So speak or act with a pure mind and happiness will follow. On the other hand, we are what we think. All that we are rises with the thoughts, with the thoughts we make the world. Speak or act with impure mind and trouble will follow.

    So, but, the wonderful thing about it is, that you see, the wonderful thing about it is, as the Dalai Lama often quotes, is one great master, mind training great master. He said, he once remarked, that one of the mind's most marvelous qualities is that it can be transformed. So there's hope. Is that clear?

    http://sogyalrinpoche.org

    ---

    Afterward:

    To be precise, the 'elephant in the barrel of the mind' refers to the mistaken view of self, while Sogyal Rinpoche is referring to the elephant as a metaphor for the mind itself.

    In any case, to look for both of these, one needs to look within.

     

    Integrative Public Health Model to Heal Violence

    Dalai Lama Foundation Ethics for the New Millennium secular ethics study guide, free download

     

    --

    May all beings attain the highest happiness.

    May all beings be free of suffering and its causes.


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    13/8/14 17:25
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-08-13 17:25:50
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ערב טוב לכולם ----------- חנה לא כולם יודעים אנגלית צריך תרגום ------------------------------------ מחפש עקבות של הפיל י מתכוון, האדונים תמיד אמר, "מהותה של תורתו של הבודהה היא [טיבטית: ג'י ג'י ומשווקי מנועי חיפוש יונג דוק סכום צלצל) ולאחר מכן אנגלית] מה שאומר: כדי לאלף את הדעה הזאת שלנו, לאמן את המוח הזה שלנו, להפוך את הנפש הזאת שלנו, לכבוש את הדעה הזאת שלנו, כדי להבין את הדעה הזאת שלנו, כדי להבין את טבעה האמיתי. כי ברגע, שאתה רואה, מה שקורה הוא שאנחנו הולכים לאיבוד בסתם, בהופעתו של אכפת. אתה מבין? כי בדרך כלל, אנשים במערב, בעולם המודרני, בכל פעם שאתה מדבר על המוח שאין להם מושג מה הוא המוח. הם חושבים רק מחשבות רק [ו] רגשות, מחשבות ורגשות שהם חושבים הוא המוח, אבל מחשבות ורגשות הם רק המראה, או את זוהר, או הביטוי של הדעה, לא המוח עצמו, הקרקע שממנה הכל עולה. מה בודהיזם מדבר על באמת הוא להפוך את המוח שלך בתוך תוכו, להכיר את מהותה של נפש, כי אם אתה מבין את המהות של הנפש, על ידי הבנה ש, על ידי הבנה ש, אתה מבין את כל. ואני אומר, שאתה רואה, הבודהה אמר, כי, אתה רואה, אתה ביקש ממני לחזור על, בודהה, כאשר הוא באמת essentializing תורה, הוא אמר: "להתחייב לא פעולה אחת לא בריאה," מה שאומר, עד כמה שניתן, נסה לוותר על כל הפעולות המזיקות, השליליות ומזיקות של הגוף, הדיבור וה תודעה, המהוות את הסיבה לסבל לעצמו ולאחרים מצד השני, הוא אומר, "טפח את העושר של כוח," מה שאומר שעד כמה שניתן לאמץ את כל הפעולות חיוביות, מועילות ובריאות שהם הסיבה לאושר לעצמנו ואחרים. האם זה ברור? ואני אומר, שאתה רואה, הבודהה אמר, כי, אתה רואה, אתה ביקש ממני לחזור על, בודהה, כאשר הוא באמת essentializing תורה, הוא אמר: "להתחייב לא פעולה אחת לא בריאה," מה שאומר, עד כמה שניתן, נסה לוותר על כל הפעולות המזיקות, השליליות ומזיקות של הגוף, הדיבור וה תודעה, המהוות את הסיבה לסבל לעצמו ולאחרים. מצד השני, הוא אומר, "טפח את העושר של כוח," מה שאומר שעד כמה שניתן לאמץ את כל הפעולות חיוביות, מועילות ובריאות שהם הסיבה לאושר לעצמנו ואחרים. האם זה ברור? והחשוב מכל, באמת, הוא "לאלף הנפש הזאת שלנו." משום שהמוח הוא השורש כל. בטיבטי, זה ידוע כgyabo jie אקדח, מה שאומר: הנפש היא עיקרון המסדר האוניברסלי. זה היוצר של אושר והיוצר של סבל.והיוצר של מה שאנו מכנים סמסרה, והיוצר של מה שאנו מכנים נירוונה הוא המוח. למעשה, כשאתה מסתכל עמוק, אם אתה לכבוש את המוח, אתה רואה, לאחר מכן על ידי כובש את המוח באופן טבעי אתה יהיה הימנעות מפגיעה. באופן טבעי אתה תהיה טיפוח כוח. אתה מבין? כי ברגע, אנחנו לא מאולפים. אנחנו פראיים. [צוחק] המוחות שלנו הן פראיות. אתה מבין? אנחנו רק שם בחוץ, הולכים לאיבוד. אין לנו מושג מעצמנו, איבד את התחושה של ההוויה שלנו מלאה. זו הסיבה שאני תמיד אומר, שאנחנו פזורים בכל מקום ואף אחד לא בבית, כך שאנחנו מתגעגעים לעצמנו. בעיקרון, גם, זה אומר ש, אתה רואה, באמת חכם, ולמדת ונאור אלה בעצם הבינו שלמעשה אושר וכל הגורמים לאושר הם בתוכנו. זה רק טיפש שמחפש אושר מחוץ לעצמם.דוגמא מסורתית מאוד מפורסמת: שמירה על הפיל בבית, אבל מחפשת עקבותיה ביער. אתה מבין? למעשה אתה מחפש ... אתה לא מחפש את העקבות, שאתה מחפש את הפיל, אבל אז אתה שומר את הפיל בבית, אבל לחפש עקבותיה כדי למצוא את הפיל בזמן שהפיל הוא תמיד כאן בכל מקרה. [קהל צוחק; מחוות לעצמו]] במיוחד הפיל הזה, כן. החכם וקולט שלמד שכל האושר והסיבות לאושר הם בתוכנו. כפי שאנו אומרים, אם אתה לכבוש את מוחו ולב, אז אנחנו לכבוש את כל התפיסה והחוויה שלנו. כאשר אתה לכבוש את זה, אז אתה לכבוש, אחרי כמה זמן, אפילו ממראית העין, בנסיבות ובכל התופעות [זהו] שאתה לכבוש. למעשה, אתה לכבוש את העולם. כמו רבים מהמאסטרים הגדולים, כמו הדלאי לאמה. זה כל כך יוצא דופן, עליו, לדוגמא, כאשר hejcomes אפילו להרכבה של כעשרה אלף, עשרים אלף, אני מתכוון, כשהוא רק מגיע ב, מייד כולם מרגיש סוג של שונה. למה? כי כמו שדעתו היא מאולפת, כפי שהוא כובש את הנפש ואת התפיסה שלו, הוא יכול לכבוש גם את תפיסתם של אחרים גם. אתה מבין? בטיבטי זה (צלצל ..) אם אתה לכבוש את דעתך, אז אתה לכבוש את תפיסתם של אחרים. אתה יכול לכבוש את התופעות. אז אתה באמת מנצח. וכדי שבאמת, כאשר אנו לכבוש את מוחה, ואז אנו מוצאים כי כל הגורמים לאושר הם בתוכנו. אתה מבין? אתה לא צריך להסתכל החוצה. אדון זה גדול, שנקרא Padmasambhava, שהביא את הוראתו של בודהה לטיבט ונחשב לעתים קרובות כבודהה השנייה, לעתים קרובות טיבטים קוראים לו בחיבה כגוריו רינפוצ'ה. זה אומר: מאסטר היקר. הוא אמר, בהוראה מאוד המפורסמת שלו, הוא אמר, "אל תבקש לחתוך את השורש של תופעות. חותך את השורש של הנפש. אם אתה חותך את השורש של השכל, אתה יודע דבר אחד שפותר את כל. אם אתה לא לחתוך את השורש של השכל, אתה יודע הכל, אבל להיות תקוע לנצח על אחד. " תרגום נוסף לכך, כי זה קצת קשה, את הקטע הזה: באנגלית זה קשה כדי להבהיר תרגום אנגלי זה, אבל תרגום אחר הוא: "אל לחקור את השורש של דברים. לחקור את השורש של הנפש. ברגע שהשורש של המוח כבר נמצא, אתה יודע דבר אחד, ובכל זאת כל כך משוחרר. אבל אם השורש של המוח, אתה לא מצליח למצוא, אתה יודע הכל, אבל לא מבין כלום. " אם אתה לכבוש את המוח, אתה מבין, אז יש לך את המפתח הראשי שפותח את כל הדלתות. ומה נפלא הוא שאתה מוצא את עצמך כאשר אתה פותח דלת ש. אתה מוצא את עצמך. ומה קורה? כמו כן, בודהה, בהוראה שלו מאוד מפורסמת, הנקראת Dhammapada, שבו הוא כתבי קודש מאוד מפורסם, אמרה, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כמובן, קליפורניה אומרת, "אנחנו מה שאנחנו אוכלים." הבודהה אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כל מה שאנחנו עולים עם המחשבות. עם מחשבותינו להפוך את העולם. אז לדבר או לפעול בנפש טהורה והאושר יבוא בעקבותיו. אתה רואה? משום שלמעשה, המוח הוא כמו גביש. לא משנה מה אתה מציב תחת הגביש, זה לוקח צורה ש. אתה מבין? אתה שם את הבד ירוק, זה הופך להיות בד ירוק, צהוב, הוא הופך להיות צהוב. באותו אופן, המוח, כל מה שאנחנו תופסים - אם יש לך מחשבה שלילית, הוא הופך להיות שלילי. אם יש לך מחשבות חיוביות, הוא הופך להיות חיובי. אז, זו הסיבה שהבודהה אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כל מה שאנחנו, יש לנו את הבחירה מה לחשוב. וזה חשיבה שהופכת את הקארמה, וחשיבה, שלמעשה הופכת את העולם שלנו, העולם קארמתיים, תופעות קארמתיים, מאוד. אז אנחנו מה שאנחנו חושבים. כל מה שאנחנו עולים עם המחשבות, עם המחשבות שלנו אנו עושים את העולם. אז לדבר או לפעול בנפש טהורה והאושר יבוא בעקבותיו. מצד השני, אנחנו מה שאנחנו חושבים. כל מה שאנחנו עולים עם המחשבות, עם מחשבותינו להפוך את העולם. לדבר או לפעול עם שכל וצרות תבואנה בעקבותיו טמאים. אז, אבל, מה שנפלא זה, שאתה רואה, דבר הנפלא על זה הוא, כפי שהדלאי לאמה מרבה לצטט, הוא אדון אחד גדול, אמן גדול אימון מוח. הוא אמר, הוא אמר פעם, כי אחת מהתכונות הנפלאות ביותר של המוח הוא שניתן להפוך אותו. אז יש תקווה. האם זה ברור?
    13/8/14 21:15
    0
    דרג את התוכן:
    2014-08-13 21:17:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: yoyo50 2014-08-13 17:25:50

    ערב טוב לכולם ----------- חנה לא כולם יודעים אנגלית צריך תרגום ------------------------------------ מחפש עקבות של הפיל י מתכוון, האדונים תמיד אמר, "מהותה של תורתו של הבודהה היא [טיבטית: ג'י ג'י ומשווקי מנועי חיפוש יונג דוק סכום צלצל) ולאחר מכן אנגלית] מה שאומר: כדי לאלף את הדעה הזאת שלנו, לאמן את המוח הזה שלנו, להפוך את הנפש הזאת שלנו, לכבוש את הדעה הזאת שלנו, כדי להבין את הדעה הזאת שלנו, כדי להבין את טבעה האמיתי. כי ברגע, שאתה רואה, מה שקורה הוא שאנחנו הולכים לאיבוד בסתם, בהופעתו של אכפת. אתה מבין? כי בדרך כלל, אנשים במערב, בעולם המודרני, בכל פעם שאתה מדבר על המוח שאין להם מושג מה הוא המוח. הם חושבים רק מחשבות רק [ו] רגשות, מחשבות ורגשות שהם חושבים הוא המוח, אבל מחשבות ורגשות הם רק המראה, או את זוהר, או הביטוי של הדעה, לא המוח עצמו, הקרקע שממנה הכל עולה. מה בודהיזם מדבר על באמת הוא להפוך את המוח שלך בתוך תוכו, להכיר את מהותה של נפש, כי אם אתה מבין את המהות של הנפש, על ידי הבנה ש, על ידי הבנה ש, אתה מבין את כל. ואני אומר, שאתה רואה, הבודהה אמר, כי, אתה רואה, אתה ביקש ממני לחזור על, בודהה, כאשר הוא באמת essentializing תורה, הוא אמר: "להתחייב לא פעולה אחת לא בריאה," מה שאומר, עד כמה שניתן, נסה לוותר על כל הפעולות המזיקות, השליליות ומזיקות של הגוף, הדיבור וה תודעה, המהוות את הסיבה לסבל לעצמו ולאחרים מצד השני, הוא אומר, "טפח את העושר של כוח," מה שאומר שעד כמה שניתן לאמץ את כל הפעולות חיוביות, מועילות ובריאות שהם הסיבה לאושר לעצמנו ואחרים. האם זה ברור? ואני אומר, שאתה רואה, הבודהה אמר, כי, אתה רואה, אתה ביקש ממני לחזור על, בודהה, כאשר הוא באמת essentializing תורה, הוא אמר: "להתחייב לא פעולה אחת לא בריאה," מה שאומר, עד כמה שניתן, נסה לוותר על כל הפעולות המזיקות, השליליות ומזיקות של הגוף, הדיבור וה תודעה, המהוות את הסיבה לסבל לעצמו ולאחרים. מצד השני, הוא אומר, "טפח את העושר של כוח," מה שאומר שעד כמה שניתן לאמץ את כל הפעולות חיוביות, מועילות ובריאות שהם הסיבה לאושר לעצמנו ואחרים. האם זה ברור? והחשוב מכל, באמת, הוא "לאלף הנפש הזאת שלנו." משום שהמוח הוא השורש כל. בטיבטי, זה ידוע כgyabo jie אקדח, מה שאומר: הנפש היא עיקרון המסדר האוניברסלי. זה היוצר של אושר והיוצר של סבל.והיוצר של מה שאנו מכנים סמסרה, והיוצר של מה שאנו מכנים נירוונה הוא המוח. למעשה, כשאתה מסתכל עמוק, אם אתה לכבוש את המוח, אתה רואה, לאחר מכן על ידי כובש את המוח באופן טבעי אתה יהיה הימנעות מפגיעה. באופן טבעי אתה תהיה טיפוח כוח. אתה מבין? כי ברגע, אנחנו לא מאולפים. אנחנו פראיים. [צוחק] המוחות שלנו הן פראיות. אתה מבין? אנחנו רק שם בחוץ, הולכים לאיבוד. אין לנו מושג מעצמנו, איבד את התחושה של ההוויה שלנו מלאה. זו הסיבה שאני תמיד אומר, שאנחנו פזורים בכל מקום ואף אחד לא בבית, כך שאנחנו מתגעגעים לעצמנו. בעיקרון, גם, זה אומר ש, אתה רואה, באמת חכם, ולמדת ונאור אלה בעצם הבינו שלמעשה אושר וכל הגורמים לאושר הם בתוכנו. זה רק טיפש שמחפש אושר מחוץ לעצמם.דוגמא מסורתית מאוד מפורסמת: שמירה על הפיל בבית, אבל מחפשת עקבותיה ביער. אתה מבין? למעשה אתה מחפש ... אתה לא מחפש את העקבות, שאתה מחפש את הפיל, אבל אז אתה שומר את הפיל בבית, אבל לחפש עקבותיה כדי למצוא את הפיל בזמן שהפיל הוא תמיד כאן בכל מקרה. [קהל צוחק; מחוות לעצמו]] במיוחד הפיל הזה, כן. החכם וקולט שלמד שכל האושר והסיבות לאושר הם בתוכנו. כפי שאנו אומרים, אם אתה לכבוש את מוחו ולב, אז אנחנו לכבוש את כל התפיסה והחוויה שלנו. כאשר אתה לכבוש את זה, אז אתה לכבוש, אחרי כמה זמן, אפילו ממראית העין, בנסיבות ובכל התופעות [זהו] שאתה לכבוש. למעשה, אתה לכבוש את העולם. כמו רבים מהמאסטרים הגדולים, כמו הדלאי לאמה. זה כל כך יוצא דופן, עליו, לדוגמא, כאשר hejcomes אפילו להרכבה של כעשרה אלף, עשרים אלף, אני מתכוון, כשהוא רק מגיע ב, מייד כולם מרגיש סוג של שונה. למה? כי כמו שדעתו היא מאולפת, כפי שהוא כובש את הנפש ואת התפיסה שלו, הוא יכול לכבוש גם את תפיסתם של אחרים גם. אתה מבין? בטיבטי זה (צלצל ..) אם אתה לכבוש את דעתך, אז אתה לכבוש את תפיסתם של אחרים. אתה יכול לכבוש את התופעות. אז אתה באמת מנצח. וכדי שבאמת, כאשר אנו לכבוש את מוחה, ואז אנו מוצאים כי כל הגורמים לאושר הם בתוכנו. אתה מבין? אתה לא צריך להסתכל החוצה. אדון זה גדול, שנקרא Padmasambhava, שהביא את הוראתו של בודהה לטיבט ונחשב לעתים קרובות כבודהה השנייה, לעתים קרובות טיבטים קוראים לו בחיבה כגוריו רינפוצ'ה. זה אומר: מאסטר היקר. הוא אמר, בהוראה מאוד המפורסמת שלו, הוא אמר, "אל תבקש לחתוך את השורש של תופעות. חותך את השורש של הנפש. אם אתה חותך את השורש של השכל, אתה יודע דבר אחד שפותר את כל. אם אתה לא לחתוך את השורש של השכל, אתה יודע הכל, אבל להיות תקוע לנצח על אחד. " תרגום נוסף לכך, כי זה קצת קשה, את הקטע הזה: באנגלית זה קשה כדי להבהיר תרגום אנגלי זה, אבל תרגום אחר הוא: "אל לחקור את השורש של דברים. לחקור את השורש של הנפש. ברגע שהשורש של המוח כבר נמצא, אתה יודע דבר אחד, ובכל זאת כל כך משוחרר. אבל אם השורש של המוח, אתה לא מצליח למצוא, אתה יודע הכל, אבל לא מבין כלום. " אם אתה לכבוש את המוח, אתה מבין, אז יש לך את המפתח הראשי שפותח את כל הדלתות. ומה נפלא הוא שאתה מוצא את עצמך כאשר אתה פותח דלת ש. אתה מוצא את עצמך. ומה קורה? כמו כן, בודהה, בהוראה שלו מאוד מפורסמת, הנקראת Dhammapada, שבו הוא כתבי קודש מאוד מפורסם, אמרה, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כמובן, קליפורניה אומרת, "אנחנו מה שאנחנו אוכלים." הבודהה אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כל מה שאנחנו עולים עם המחשבות. עם מחשבותינו להפוך את העולם. אז לדבר או לפעול בנפש טהורה והאושר יבוא בעקבותיו. אתה רואה? משום שלמעשה, המוח הוא כמו גביש. לא משנה מה אתה מציב תחת הגביש, זה לוקח צורה ש. אתה מבין? אתה שם את הבד ירוק, זה הופך להיות בד ירוק, צהוב, הוא הופך להיות צהוב. באותו אופן, המוח, כל מה שאנחנו תופסים - אם יש לך מחשבה שלילית, הוא הופך להיות שלילי. אם יש לך מחשבות חיוביות, הוא הופך להיות חיובי. אז, זו הסיבה שהבודהה אמר, "אנחנו מה שאנחנו חושבים." כל מה שאנחנו, יש לנו את הבחירה מה לחשוב. וזה חשיבה שהופכת את הקארמה, וחשיבה, שלמעשה הופכת את העולם שלנו, העולם קארמתיים, תופעות קארמתיים, מאוד. אז אנחנו מה שאנחנו חושבים. כל מה שאנחנו עולים עם המחשבות, עם המחשבות שלנו אנו עושים את העולם. אז לדבר או לפעול בנפש טהורה והאושר יבוא בעקבותיו. מצד השני, אנחנו מה שאנחנו חושבים. כל מה שאנחנו עולים עם המחשבות, עם מחשבותינו להפוך את העולם. לדבר או לפעול עם שכל וצרות תבואנה בעקבותיו טמאים. אז, אבל, מה שנפלא זה, שאתה רואה, דבר הנפלא על זה הוא, כפי שהדלאי לאמה מרבה לצטט, הוא אדון אחד גדול, אמן גדול אימון מוח. הוא אמר, הוא אמר פעם, כי אחת מהתכונות הנפלאות ביותר של המוח הוא שניתן להפוך אותו. אז יש תקווה. האם זה ברור?

     

    איזה יופי! תודה, חמוד.

    "כל המרבה לספר... הרי זה משובח!"


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    14/8/14 14:31
    0
    דרג את התוכן:
    2014-08-14 14:47:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    מקור האלימות ושורשי המלחמה

     

    אם האנשים רוצים להתנגד לאלימות ולמלחמה, זה לאטטיזם * שעליהם להתנגד. כל זמן שהם יחזיקו בתפישה השבטית שהיחיד הוא מזון לקולקטיב, שלאנשים מסויימים הזכות לשלוט באחרים בכוח, וש"טוב" (כלשהו) כפי שטוענים יכול להצדיק את הדבר -- לא יכול להיות שלום בתוך המדינה ולא שלום בין מדינות.



    אומרים שנשק גרעיני הפך אלימות ומלחמות לדבר מחריד מדי מכדי להביט בהן. עם זאת כל מדינה שעל כדור הארץ חשה, באימה מחוסרת אונים, שאלימות ומלחמה כאלו תגענה.

    הרוב המוחץ של האנושות -- האנשים אשר מתים בשדות הקרב או רעבים ומתים בין ההריסות -- אינם רוצים באלימות ובמלחמה. מעולם לא רצו בה. למרות זאת, אלימות ומלחמות ממשיכות להתפרץ לאורך מאות שנים, כשביל ארוך של דם אשר מדגיש את תולדות האנושות.

    אנשים חוששים שהאלימות והמלחמה תבואנה כי הם יודעים, במודע או בתת מודע, שהם מעולם לא פסלו את המשנה המביאה לאלימות ולמלחמות, אשר הביאה לאלימות ולמלחמות בעבר ויכולה לעשות זאת פעם נוספת -- המשנה, שזה נכון או מעשי או נחוץ לאנשים להשיג את מטרותיהם באמצעות כוח הזרוע (על ידי יזום השימוש בכוח נגד אנשים אחרים) ושסוג איזשהו של "טוב" יכול להצדיק אותו. זו המשנה האומרת ששימוש בכוח מתאים או הוא חלק בלתי נמנע מהקיום האנושי והחברות האנושיות.

    הבט באחד המאפיינים המכוערים ביותר של העולם היום: תערובת של הכנות קדחתניות לאלימות ולמלחמה יחד עם תעמולה היסטרית למען השלום, והעובדה ששתיהן נובעות מאותו מקור -- מאותה פילוסופיה פוליטית. הפילוסופיה הפוליטית בעידן שלנו אשר פשטה את הרגל, אם כי היא עדיין שולטת, היא האטטיזם. 

    הבט בטבען של הקוראות לעצמן תנועות השלום. הן מתיימרות לטעון בעד אהבה ודאגה לקיום המין האנושי, הן זועקות פעם אחר פעם שיש לעצור את מירוץ הנשק הגרעיני, שכוח מזויין כאמצעי לפתרון סכסוכים בין מדינות -- יש לבטלו, שאלימות ומלחמה יש להוציאן מחוץ לחוק בשם האנושות. יחד עם זאת, אותן תנועות שלום אלו אינן מתנגדות לרודנויות; השקפותיהם המדיניות של חבריה משתרעות על פני כל גווני הקשת, החל מאטטיזם של הרווחה לסוציאליזם לפאשיזם ולקומוניזם. משמע שהן מתנגדות לשימוש בכפיה של מדינה אחת על השניה, אולם לא של הממשלה נגד אזרחיה; משמע שהן מתנגדות לשימוש בכוח נגד יריבים חמושים, אולם לא נגד יריבים בלתי חמושים.

    אם האנשים רוצים להתנגד לאלימות ולמלחמה, זה לאטטיזם שעליהם להתנגד. כל זמן שהם יחזיקו בתפישה השבטית שהיחיד הוא מזון לקולקטיב, שלאנשים מסויימים הזכות לשלוט באחרים בכוח, וש"טוב" (כלשהו) כפי שטוענים יכול להצדיק את הדבר -- לא יכול להיות שלום בתוך המדינה ולא שלום בין מדינות.

    נכון שנשק גרעיני הפך אלימות ומלחמות למחרידות מדי מכדי להביט בהן. אולם אין זה משנה לאדם אם הוא נהרג מפצצה גרעינית או מפצצת דינמיט או מנבוט מיושן. גם לא מספר הקורבנות האחרות או קנה המידה להרס עושים כל הבדל לגביו. ויש משהו גס רוח בגישתם של אלה אשר רואים אימה כענין של מספר, שמוכנים לשלוח קבוצה קטנה של צעירים למות למען השבט, אולם זועקים נגד הסכנה לשבט עצמו -- זה ועוד: שמוכנים למחול טבח של קורבנות תמימים אולם צועדים בהפגנות נגד אלימות ומלחמות בין החמושים היטב.

    אם נשק גרעיני הוא איום מחריד והאנושות איננה יכולה להרשות לעצמה עוד אלימות ומלחמות, אזי האנושות איננה יכולה להרשות לעצמה עוד אטטיזם. הבה אל נאפשר לאיש בעל רצון טוב לקחת על מצפונו לצדד בשלטון הכוח -- מחוץ למדינתו או בתוכה. הבה נאפשר לכל אלה שלמעשה דואגים לשלום -- אלה שהם באמת אוהבי אדם ובאמת איכפת להם מקיומו והשרדותו -- להבחין בכך שאם רוצים שהאלימות והמלחמה תוצאנה אי פעם מחוץ לחוק, זה השימוש בכוח שיש להוציאו מחוץ לחוק.

    ---
    * אטטיזם -- העקרון או המדיניות של ריכוז שליטה נרחבת כלכלית, מדינית וכדומה במדינה (אטט -- ETAT בצרפתית) על חשבון חופש האישי. (The American College Dictionary, New york: Random House, 1957)

     

     

    14/8/14 14:59
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-08-14 14:59:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אלימות היא מאה אחוז יצירת האדם, לכן היא ניתנת מאה אחוז למיגור,

    בפרט אלימות קולקטיבית, שהיא מתודית, מאורגנת, שיטתית, מחושבת,

    מתוכננת, מתוך שיתוף פעולה אדיר,

    והיא לא אלימות של להט רגשות רגעי וספונטני של פרט כלשהו. 

    אני משערת, מהמותן, שלפחות כ-90% מהאלימות בעולם היום היא אלימות קולקטיבית.

    גורמים מאורגנים חייבים לנטוש אלימות מכל סוג שהוא, נגד קבוצות וגם נגד פרטים בחברה.

    ניתן גם למגר ולרפא אלימות ברמת הפרט.

    העבודה הפנימית אצל פרטים רבים בחברה, תהפוך את אותה חברה לשלווה יותר.

    כולנו חברים במשפחה אנושית אחת וחובה על כולנו לקחת אחריות על חלקנו למען רווחת כולנו.

     

    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות

     

    במקרים מסויימים, שימוש בכוח יכול להיות חומל ולא פוגעני. 

     

    "שלום מתחיל בתוך כל אחד מאיתנו.

    כאשר יש לנו שלוות נפש

    אנחנו יכולים להיות בשלום עם אלה

    שסביבנו.

    כאשר קהילתנו נמצאת במצב של שלום

    היא יכולה לחלוק שלום זה

    עם קהילות שכנות."

     

    ~ כבוד הדלאי הלאמה ה-14

     

     


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    17/8/14 17:52
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-08-17 17:52:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-08-14 14:59:10

    ניתן גם למגר ולרפא אלימות ברמת הפרט.

     

     

    יש לך הוכחה לכך ? 

     

    18/8/14 00:44
    0
    דרג את התוכן:
    2014-08-18 00:54:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דודרובנר 2014-08-17 17:52:11

    צטט: חנה וייס 2014-08-14 14:59:10

    ניתן גם למגר ולרפא אלימות ברמת הפרט.

     

     

    יש לך הוכחה לכך ? 

     

     

    לאנשים שמתעניינים במדע...

     

    ''

     

    ''

     

    שמתי קישורים בסוף הפוסט הזה:

    התמרת הבארים, התמרת התודעה

     

    חקר המוח ומדיטציה: מכון מיינד אנד לייף

     

    במחקר פיילוט (50 נבדקים) מצאתי שקיים יחס הפוך בין אמפתיה לבין הנטייה שלנו לראות אחרים כ'כל טובים' ו'כל רעים'. אדם אמפתי פחות נוטה לאלימות בעוד אדם שמפצל יותר (נוטה יותר לראות אחרים כ'כל טובים' ו'כל רעים' וממשיג אויב) נוטה יותר לאלימות.

     

    Healthy Habits of Mind סרט דוקומנטרי באנגלית

     

    הבודהה הצליח לעקור את האלימות מהרצף התודעתי שלו ואינספור בני אדם מאז שיכפלו את הניסוי שלו וקיבלו את אותן התוצאות. עכשיו, המדע מסוגל לאשר את הממצאים הסובייקטיבים מבחינה אובייקטיבית דרך כימות. הבודהיזם הוא מדע התודעה. זאת טעות לראות את הבודהיזם כדת או בעיקר כדת או רק כדת. כל אחד שיש לו תודעה (כל אחד, כל אדם) יכול למדוט ולתרגל מוסר, ללא קשר לתרבות או לדת. תירגול מוסר הוא אבן היסוד של הדרך לשחרור מוחלט מהתודעות העוכרות ומהרגשות השליליים.

     

    השקף הנ''ל הוא מתוך המצגת מודל בריאות ציבור לריפוי אלימות.

     

    (למי שמעדיף למדוט בהקשר הדתי, בהקשר יהודי, אני ממליצה על "מדיטציה יהודית" של אריה קפלן.)

     

     



    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    18/8/14 11:17
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-08-18 11:17:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-08-18 00:54:23

    צטט: דודרובנר 2014-08-17 17:52:11

    צטט: חנה וייס 2014-08-14 14:59:10

    ניתן גם למגר ולרפא אלימות ברמת הפרט.

     

     

    יש לך הוכחה לכך ? 

     

     

    לאנשים שמתעניינים במדע...

     

    ''

     

    ''

     

    שמתי קישורים בסוף הפוסט הזה:

    התמרת הבארים, התמרת התודעה

     

    חקר המוח ומדיטציה: מכון מיינד אנד לייף

     

    במחקר פיילוט (50 נבדקים) מצאתי שקיים יחס הפוך בין אמפתיה לבין הנטייה שלנו לראות אחרים כ'כל טובים' ו'כל רעים'. אדם אמפתי פחות נוטה לאלימות בעוד אדם שמפצל יותר (נוטה יותר לראות אחרים כ'כל טובים' ו'כל רעים' וממשיג אויב) נוטה יותר לאלימות.

     

    Healthy Habits of Mind סרט דוקומנטרי באנגלית

     

    הבודהה הצליח לעקור את האלימות מהרצף התודעתי שלו ואינספור בני אדם מאז שיכפלו את הניסוי שלו וקיבלו את אותן התוצאות. עכשיו, המדע מסוגל לאשר את הממצאים הסובייקטיבים מבחינה אובייקטיבית דרך כימות. הבודהיזם הוא מדע התודעה. זאת טעות לראות את הבודהיזם כדת או בעיקר כדת או רק כדת. כל אחד שיש לו תודעה (כל אחד, כל אדם) יכול למדוט ולתרגל מוסר, ללא קשר לתרבות או לדת. תירגול מוסר הוא אבן היסוד של הדרך לשחרור מוחלט מהתודעות העוכרות ומהרגשות השליליים.

     

    השקף הנ''ל הוא מתוך המצגת מודל בריאות ציבור לריפוי אלימות.

     

    (למי שמעדיף למדוט בהקשר הדתי, בהקשר יהודי, אני ממליצה על "מדיטציה יהודית" של אריה קפלן.)

     

     


     

    זאת אולי הפרספקטיבה הבודהיסטית. 

     

    ראו נא בהמשך את הפרספקטיבה של החינוך לאחריות:  

     

     

    חוק וסדר (ואחריות)יסודות המשמעת.

     

    בממשל, כמו בבתי הספר, לעתים קרובות אנשים חושבים שסמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי. מתברר שזו אשליה הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד. 

    למעשה, שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר. זה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשו על ידי הקהילה בכללותה. 

    כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם, לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. קיים סיכוי קטן לחקיקה "תאורטית", אשר עונה על דפוס מופשט כלשהו, ואשר משרתת את ההנחה שהדבר יביא לטוב איזשהו. נוסף לכך, אפשר לשנות כללים או לדחותם לחלוטין כאשר הקהילה מוצאת שהם אינם נחוצים לה עוד, או שאולי הם פשוט מוטעים. אין צורך במצעד מחאה המוני, או בשביתת שבת או בשביתה רגילה; במקום זאת, נחוצה פעילות פוליטית מעשית מסוימת כדי להשיג רוב קולות למען השינוי. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן, במקום עימות. פשוט אין עם מי להתעמת! 

    הניסיון בבתי הספר הדמוקרטיים מראה שניתן לשפר את יעילותו של המנגנון החקיקתי בהרבה דרכים קטנות אך מועילות. אספות של קהילת בית הספר תשמורנה על הנימוס ועל כללי דיון מקובלים, כדי שניתן יהיה למצות את הדיון בסוגיות ללא הסחת הדעת כתוצאה מהפרעות או תוהו ובוהו. אפשר להפיץ מראש בכתב את החוקים המוצעים, ולתת אפשרות לשקול, לבדוק ולהוסיף תוספות. על ידי כך, ניתן למנוע את התופעות אשר גורמות לאי יציבות ואשר נגרמות כתוצאה מאשרור כללים פרי הדחף הרגעי. 

    אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור. משמעויות כפולות או אי בהירויות הן הארס של כל מערכת משפטית. על כל אחד לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקרב קהילת בית הספר. 

    בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר. 

     



    עד כה, הדיון התרכז רובו ככולו בהיבטים החיצוניים של הסדר. יותר חשובה היא השאלה: מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו? 

    השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד. 

    סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות. 

    אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו. 

    סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו. 

    אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים. 

    בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי. 

    יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.

     

    18/8/14 12:24
    0
    דרג את התוכן:
    2014-08-18 12:32:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בודהיזם הוא מדע, ז''א יש מדע בודהיסטי שהוא מדע תודעה עתיק ומדוייק ואקטואלי ומיושם באופן רציף.

    הדלאי לאמה אמר: "אולי זה יישמע קצת מתנשא מצידי, אבל הפסיכולוגים המערביים הם עדיין בגן לעומת מדעני התודעה מהודו העתיקה." (מרץ 2014, הקתדרל הלאומי בעיר וושיגנטון, בארה''ב)

     

    פרופ' רי'צרד דייווידסון, מדען מוח נודע.

    הדלאי לאמה מכנה אותו "הגורו של המדע".

    המרכז הבינתחומי בהרצליה: חקר המוח ומדיטציה

     

    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות:

     

    ''

    להסבר: מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות

     

    אלימות היא מאה אחוז יצירת האדם, לכן, בשונה מאסון טבע, ניתן במאה אחוז למגרה.

    מקור האלימות הוא בתודעה.

    לכן, אם נרצה למגר אלימות, נידרש לחפש את מקורה בתודעה ולעקור את שורש הנגע בתוך תודעתנו.

    ניתן ללמוד וליישם שיטות לעקור את הנטייה לאלימות ואת הרגשות ההרסניים מהרצף התודעתי מאדם שבקיא בשיטות אלו ושיישם אותן על עצמו. חשוב להיזהר משרלטנים. כמו שלא נלמד שחייה מאדם שלא יודע לשחות, או נהיגה מאדם שלא יודע לנהוג, כך חשוב למצוא מורה שמתמחה בתחום המדיטציה כדי ללמוד למדוט. עקירת הנטייה לאלימות מהרצף התודעתי הוא דבר הקשה ביותר והרצוי ביותר לעשות בחיים שלנו, לכן חשוב להקפיד מאוד על בחירת המורה, כדי לא לבזבז זמן יקר שלנו וכדי להגיע לתוצאות.


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    18/8/14 13:47
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-08-18 13:47:36
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מעצימה כאן כמה קולות. תגובות מאותו פוסט בבלוג:

     

    ''
      13/8/14 21:05:
    לטפח את האושר של המידות הטובות..זו התורה כולה :)
    ''
      13/8/14 18:42:

    אני אוהבת את המשפט הזה

    החכמים והמלומדים תפסו שכל האושר והסיבות לאושר הם בתוכנו.

    אני אוהבת עוד אך את זה בעיקר.


    ''
      13/8/14 18:32:
    זה באמת עניין של התעוררות,רחוק מלהיות טכני
    ''
      13/8/14 17:38:

    ערב טוב לכולם
    חנל'ה החמודה אני נגד אלימות

    ''

     

     

    ''

      13/8/14 16:01:
    אהבתי, ובכלל לא מבין למה אנשים מאמינים שצריך אלימות והפעלת כוח, אפשר פשוט לדבר.

    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    18/8/14 14:00
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-08-18 14:00:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    ''

      14/8/14 09:37:
    * תודה שהבאת. קראתי לפני שנים ב"ספר המתים הטיבטי" אבל הגיע הזמן לרענן שוב ושוב. מה שכן, חבל שנתת את הכותרת הזו לפוסט הזה כי לפי דעתי מדובר על משהו אחר ולא על האלימות או רק על האלימות. היה מתאים לכאן משל המערה של אריסטו אם אינני טועה.
    ''
      14/8/14 10:41:

    צטט: bonbonyetta 2014-08-14 09:37:30

    * תודה שהבאת. קראתי לפני שנים ב"ספר המתים הטיבטי" אבל הגיע הזמן לרענן שוב ושוב. מה שכן, חבל שנתת את הכותרת הזו לפוסט הזה כי לפי דעתי מדובר על משהו אחר ולא על האלימות או רק על האלימות. היה מתאים לכאן משל המערה של אריסטו אם אינני טועה.

     

    תודה על הכוכב ועל הביקור ועל השארת סימן.

    מטרת התמרת התודעה היא לעקור את האלימות מהלב.

    "הסיבה האולטימטיבית למדיטציה היא להתמיר את עצמנו כדי שנוכל טוב יותר לשנות את העולם." ~מתייה ריקאר

    מהפך של הלב

    משלים רבים ליצר הרע, לרגשות ההרסניים שלנו, שנובעים מהבעייה הבסיסית בתפיסת המציאות שלנו.

    הבא להורגך השכם להורגו: האם היהדות היא אלטרואיסטית?

    הנחש בספר בראשית, השטן באיוב, לוויתן ותנינים בספר הזוהר...

    משל המערה של אריסטו הוא דוגמה מצויינת לאותה סוגיה, עם דגש על תפיסת המציאות השגויה.

     

     

    ''

     

    מודל בריאות ציבור לריפוי אלימות


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    18/8/14 14:56
    0
    דרג את התוכן:
    2014-08-18 17:14:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-08-18 12:32:49

    בודהיזם הוא מדע, ז''א יש מדע בודהיסטי שהוא מדע תודעה עתיק ומדוייק ואקטואלי ומיושם באופן רציף.

    הדלאי לאמה אמר: "אולי זה יישמע קצת מתנשא מצידי, אבל הפסיכולוגים המערביים הם עדיין בגן לעומת מדעני התודעה מהודו העתיקה." (מרץ 2014, הקתדרל הלאומי בעיר וושיגנטון, בארה''ב)

     

    פרופ' רי'צרד דייווידסון, מדען מוח נודע.

    הדלאי לאמה מכנה אותו "הגורו של המדע".

    המרכז הבינתחומי בהרצליה: חקר המוח ומדיטציה

     

    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות:

     

    ''

    להסבר: מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות

     

    אלימות היא מאה אחוז יצירת האדם, לכן, בשונה מאסון טבע, ניתן במאה אחוז למגרה.

    מקור האלימות הוא בתודעה.

    לכן, אם נרצה למגר אלימות, נידרש לחפש את מקורה בתודעה ולעקור את שורש הנגע בתוך תודעתנו.

    ניתן ללמוד וליישם שיטות לעקור את הנטייה לאלימות ואת הרגשות ההרסניים מהרצף התודעתי מאדם שבקיא בשיטות אלו ושיישם אותן על עצמו. חשוב להיזהר משרלטנים. כמו שלא נלמד שחייה מאדם שלא יודע לשחות, או נהיגה מאדם שלא יודע לנהוג, כך חשוב למצוא מורה שמתמחה בתחום המדיטציה כדי ללמוד למדוט. עקירת הנטייה לאלימות מהרצף התודעתי הוא דבר הקשה ביותר והרצוי ביותר לעשות בחיים שלנו, לכן חשוב להקפיד מאוד על בחירת המורה, כדי לא לבזבז זמן יקר שלנו וכדי להגיע לתוצאות.

     

    "הדלאי לאמה אמר" ?? חנה וייס אמרה ?? "רי'צרד דייווידסון אמר" ?? "מתייה ריקאר אומר" ?? וכד'... 

     

    יש הוכחה לכך ? 

     

    אכן, חשוב להיזהר משרלטנים וגם ממורים שכופים עליך. הרי, למידה היא תהליך שאתה עושה לא תהליך שעושים לך:  

     

     

            "היכן את עובדת?"

     

            "בבית-הספר סדברי-ואלי."

     

            "מה את עושה?"

     

            "כלום."

     

            ל א   לעשות מאומה בסדברי-ואלי דורש המון אנרגיה ומשמעת, והרבה שנות ניסיון.  אני משתפרת בזה משנה לשנה, ומשעשע אותי לראות כיצד אני ואחרים נאבקים בסכסוך הפנימי הבלתי נמנע המתעורר בנו. הסכסוך הוא בין הרצון לעשות דברים למען אנשים, להעביר להם  את הידע שלך ואת הבינה שקשה כל כך היה לרכשם, לבין ההכרה שילדים חייבים ללמוד בכוחות עצמם ובקצב שלהם. השימוש  בנו  מוכתב על ידי רצונותיהם, לא על ידי רצונותינו. עלינו  להיות שם כאשר אנו מתבקשים להיות שם, ולא כאשר אנחנו מחליטים שעלינו להיות שם.

     

            ל ל מ ד, להפיח השראה, ולייעץ, הן כולן פעילויות טבעיות שנראה כי מבוגרים מכל התרבויות והמקומות עוסקים בהן מסביב לילדים. בלי פעילויות אלו, על כל דור היה להמציא הכל מחדש, החל מהגלגל וכלה בעשרת הדיברות, מעבודות המתכת ועד החקלאות. בני-אנוש   מעבירים את הידע שלהם לצעירים מדור לדור, בבית, בקהילה, בעבודה -- וכביכול בבית-הספר.  לצערנו ככל שבתי-הספר מתאמצים ומשתדלים  להעניק הדרכה יחידנית לתלמידיהם, יותר נזק  הם גורמים לילדים. הצהרה זו דורשת הסבר, היות והיא סותרת לכאורה את מה שזה עתה אמרתי, היינו, שמבוגרים תמיד עוזרים לילדים ללמוד כיצד להיכנס לעולם ולהיות לתועלת בו.  מה שאני למדתי, בצורה איטית מאד ומכאיבה במשך השנים, שילדים מקבלים החלטות  חיוניות  בעצמם בדרכים שאין באפשרותם של המבוגרים לחזותן מראש או אפילו לדמיינן.

     

            ח ש ו ב  על העובדה הפשוטה שבבית-הספר סדברי-ואלי, תלמידים רבים מחליטים להתמודד עם אלגברה ולא בגלל שעליהם לדעת אלגברה, או בגלל שזה מעניין אותם, אלא בגלל שהם מתקשים בזה, זה משעמם, והם גרועים  בזה. הם חשים צורך להתגבר על פחדם, על הרגשתם שהם אינם מתאימים, על העדר משמעת אצלם. פעם אחר פעם, תלמידים שקיבלו  החלטה זו משיגים מטרתם המוצהרת  ועושים  צעד ענק בבניית האני שלהם, ביטחונם, ואופיים.

     

            א ז  מדוע זה לא קורה כאשר כל הילדים נדרשים או מעודדים ללמוד אלגברה בבית-הספר התיכון? התשובה היא פשוטה. על מנת לגבור על משוכה פסיכולוגית כלשהי עלינו להיות מוכנים לקחת על עצמנו התחייבות אישית מסוימת. מצב נפשי כזה מושג רק אחרי ֶהתבוננות  אינטנסיבית וניתוח עצמי, ולא יכול להיות מוכתב על ידי אחרים ולא ניתן  ליצור  אותו  עבור  קבוצה. כל מקרה הוא מאבק אישי וכאשר הוא מצליח זה ניצחון אישי. מורים יכולים לסייע רק כאשר הם מתבקשים לעשות כן, ותרומתם לתהליך היא קטנה לעומת העבודה שהתלמיד משקיע.

     

            ק ל  לתפוש את המקרה של אלגברה. למרות שהוא לא כל כך מאיר עיניים כמו אותן שתי דוגמאות שעלו לאחרונה בהגנה על תזות: נערה אחת שהייתי מאד קרובה אליה ושבקלות יכולתי להשלות את עצמי במחשבה ש"הדרכתיה" גרמה לי להלם אמיתי כאשר בניגוד  ל"בינתי" מצאה יותר תועלת להשתמש בזמנה בבית-הספר בלהתרכז ביצירת קשר חברתי וארגון מסיבות ריקודים במקום ללטש את כישורי הכתיבה שיהיו נחוצים לה במקצוע  שבחרה כעיתונאית. לא היה עולה על דעתו של איש מהמבוגרים המעורבים בחינוך של התלמידה המסוימת הזאת לייעץ או להציע לה את דרך הפעולה שהיא כל כך בחכמה בחרה לעצמה, מודרכת על ידי הידע הפנימי והאינסטינקטים שלה בלבד. היו לה בהתחלה בעיות שהיא הבחינה בהן בבירור, ואז היא עברה לפותרן בדרכים יצירתיות ואישיות. בהתעסקותה הישירה עם אנשים במקום להתבונן בהם מהצד, היא למדה יותר על האנשים וכתוצאה מכך השיגה יותר עומק והבנה פנימית שבבוא הזמן הביאו אותה לכתיבה משופרת. האם תרגילי כתיבה בשעורי אנגלית היו מאפשרים לה להשיג זאת טוב יותר? אני מסופקת.

     

            א ו  מה בנוגע לנערה שאהבה לקרוא ואיבדה את אהבת הקריאה אחרי זמן מה של שהייה בביה"ס סדברי-ואלי? במשך זמן ממושך היא הרגישה שאיבדה את שאיפתה, תבונתה, ואהבתה ללמוד כי כל מה שעשתה היה לשחק בחוץ. אחרי שנים רבות היא הבחינה שהיא קברה  את עצמה בספרים כבריחה מהתמודדות עם העולם החיצון. רק אחרי  שהיא הייתה מסוגלת להתגבר על בעיותיה החברתיות, ורק אחרי שהיא למדה ליהנות מהפעילות בחוץ ומפעילות גופנית, רק אז היא חזרה לספריה האהובים. עכשיו הם לא בריחה, אלא חלון לידע ולחוויות חדשות. האם אני או מורה אחר היינו יודעים כיצד להדריך אותה באותה תבונה כמו שהיא הדריכה את עצמה? חושבתני שלא.

     

            ת ו ך   כדי כתיבה זו נזכרתי בדוגמה נוספת מלפני שנים רבות. היא מדגימה כיצד סוג העידוד החיובי וההעשרהֶ המקובלים יכולים להביא לתוצאות הפוכות ומאד מגבילות. התלמידֶ נשוא הדוגמה היה כמובן חכם, חרוץ  ולמדן. כל בחינה בראשיתֶ חייו הייתה מראה אותו כבעל כשרון רב במתמטיקה. מה שבעצם הוא עשה בעיקר בעשר שנות שהותו בביה"ס סדברי-ואלי היה להשתתף בספורט, לקרוא ספרות, ויותר מאוחר בשנות העשרה בחייו, לנגן מוסיקה קלאסית בפסנתר. הוא למד אלגברה, לרוב בעצמו אולם כנראה שהקדיש מעט מזמנו למתמטיקה. כעת, בגיל עשרים וארבע, הוא בוגר במתמטיקה מופשטת ומצליח מאד, באחת האוניברסיטאות הכי טובות. צמרמורות עוברות בי לחשוב מה היה קורה איתו לו היינו "עוזרים" לו  במשך שנותיו פה לצבור ידע במתמטיקה, על חשבון הפעילויות שהוא בחר להעדיף. האם  היה  לו כילד קטן, הכוח הפנימי לעמוד בפני שבחנו וחנופתנו ולעמוד על דעתו לקרוא ספרים, להתבטל בספורט  ולנגן  מוסיקה? או היה בוחר באופציה להיות "תלמיד מצטיין" במתמטיקה ובמדע והיה מתבגר עם המשאלה הבלתי מסופקת לדעת בתחומים אחרים? או היה מנסה לעשות הכל?  ובאיזה מחיר?

     

            כ ע ז ר   ש כ נ ג ד  לדוגמה  הקודמת ברצוני להביא מקרה אחר אשר מאיר עוד היבט של גישתנו.  לפני שנים מספר, נערה בשנות העשרה שלה שהייתה תלמידה בביה"ס סדברי-ואלי מאז היותה בת חמש, אמרה לי במידה מסוימת של כעס שהיא בזבזה שנתיים ולא למדה  כלום.  אני לא הייתי תמימת דעים עם הערכת עצמה, אולם לא רציתי להתווכח עמה, לכן, רק אמרתי, "אם למדת כמה רע זה לבזבז זמן, אז לא יכולת ללמוד שעור טוב יותר כה מוקדם בחייך, שעור שיהיה לך יקר ערך לכל ימי חייך". תשובה זו הרגיעה אותה, ואני מאמינה שהיא דוגמה טובה לערך שיש לאפשר לצעירים לעשות טעויות וללמוד מהן, במקום לכוון את חייהם במאמץ למנוע טעויות.

     

            מ ד ו ע   שלא נאפשר לכל בן-אדם להחליט בעצמו כיצד להשתמש בזמנו? זה היה מגדיל את הסיכויים שהאנשים יגדלו כאשר הם ממלאים את הצרכים החינוכיים הייחודיים של עצמם מבלי שאנחנו המבוגרים נבלבל אותם, שהרי לא יכולנו לעולם לדעת מספיק או להיות מספיק נבונים על מנת לייעץ להם כיאות.

     

            ל כ ן   אני  מלמדת  את  עצמי לא לעשות מאומה, וככל שיותר  מסוגלת אני לעשות זאת, עבודתי יותר טובה. נא לא להסיק את המסקנה שהצוות הוא מיותר. יכולת לומר לעצמך שהילדים כמעט מנהלים את בית-הספר בעצמם, אז מדוע להחזיק צוות גדול כזה, רק בשביל לשבת ולא  לעשות כלום. האמת היא שבית-הספר והתלמידים זקוקים לנו. אנחנו שם על מנת להשגיח ולהזין את בית-הספר כמוסד ואת התלמידים והיחידים.

     

            ת ה ל י ך  ההכוונה העצמית, או לפרוץ את דרכך, באמת לחיות  את  חייך במקום להעביר את הזמן, הוא טבעי אך לא מובןֶ מאליו לילדים אשר גדלים בתרבות שלנו. בכדי להגיע למצב נפשי זה הם זקוקים לסביבה שהיא כמשפחה, בקנה-מידה יותר גדול מהמשפחה הבסיסית, אולם תומכת ובטוחה באותה מידה. הצוות, בהיותו קשוב ודואג ובו בזמן לא מכוון וכופה, מקנה לילדים את האומץ והתנופה להקשיב לאני הפנימי שלהם. הם יודעים שאנחנו מסוגלים כמו כל מבוגר להדריך אותם, אולם הסירוב שלנו לעשות כן הוא כלי חינוכי בשימוש פעיל על מנת ללמד אותם להאזין לסביבתם אולם להקשיב רק לעצמם, לא לאחרים אשר במקרה הטוב, יודעים רק מחצית מהעובדות עליהם.

     

            ה מ נ ע ו ת נ ו  מלומר לתלמידים מה לעשות אינה נתפשת על ידם כהעדר משהו, כריקנות.  להפך, זה כוח הדחיפה אשר מביא אותם לפרוץ את דרכם לא תחת ההדרכה שלנו אלא תחת דאגתנו התומכת. כי זה דורש עבודה ואומץ-לב לעשות מה שהם עושים למען עצמם  ובעצמם.  זה דבר שאינו ניתן לעשותו בחלל ריק של בידוד. זה דבר הצומח בקהילה חיה וסבוכה אשר הצוות מיצב ומנציח.

     

     

    ["האמנות לא לעשות מאומה - תפקידו של המורה בבית-הספר סדברי ואלי", מאת, חנה גרינברג, הניסיון של בית-הספר סדברי-ואלי.] 

     

    [ The Art of Doing Nothing, by Hanna Greenberg, The Sudbury Valley School Experience. ] 

     

     

     

    "כיצד מערכת החינוך יכולה להעביר מסר לאוכלוסייתה, ממין זכר וממין נקבה כאחד, שאין להשיג את הדברים באמצעות הכוח -- כאשר מערכת החינוך עצמה בנוייה על "אינוס" אוכלוסייתה כדי להשיג את יעדיה, דבר הנותן כמובן לגיטימציה לשימוש בכוח!!?"

     

     

    כפיה בבתי הספר היא דבר מיושן

     

    אחת התופעות המפליאות והמביכות ביותר שעל הבמה החינוכית הנוכחית בארץ היא הפופולריות הגוברת של הכפיה, בצורה זו או אחרת, בשימוש בה ככלי לגיטימי לקידום מטרות החינוך. בזמן שהעולם כולו נראה כי מגביר באטיות, אולם יותר מתמיד, את מודעותו לעובדה  שכוח הוא לא שיטה יעילה כדי להשיג יעדים בני-קיימא, פלח אחד מתרבותנו -- פלח מאוד חשוב, הממונה על הכנת הדור הבא -- נראה שהוא מכוון בעקשנות לכיוון ההפוך.

     

    למעשה, בזמן שאנחנו עוברים דרך העשור השני של המאה ה-21, אנחנו עדים לתופעה אשר לפני שבעים שנה בקושי, איש שפוי לא היה חולם שהיא תופיע. מי, בשלהי מלחמת העולם השניה, היה אומר בביטחון כלשהו שהשימוש בכח על מנת לישב סיכסוכים בין מעצמות-העל יהיה לנחלת העבר? מי היה מנחש, בעיצומה של מלחמת קוריאה, שאפילו הממסדים הצבאיים הגדולים והמודרניים ביותר יהיו במהרה מחוסרי אונים בנסותם לכפות את רצונם אפילו על המדינות הקטנות ביותר כמו קפריסין, לבנון, ניקראגואה, אפגניסטן, קובה והאיטי לאחרונה, ואלה הם רק כמה מהן? מי, בשיא עצמתו של סטלין בשנות ה-40 המאוחרות, היה מספיק טיפש כדי לנבא שאחדות מהרודנויות הקומוניסטיות יודחקו הצידה על ידי אותה אוכלוסיה אשר פעם שלטו בה ביד ברזל? נכון, את השרידים הכואבים של הכוח הברוטלי אפשר לראות בשפע בעולם של היום במרכז אמריקה, במזרח אירופה, בסין, בדרום-מזרח אסיה, בעירק, באירן, ובמקומות שונים באפריקה. אולם בכל מקום, אפילו האנשים שבשילטון (בעלי השררה) יודעים שהפעמון מצלצל ללא רחם לסמכותיות הבלתי מרוסנת, ואנשים בעלי אמון וסבלנות אין קץ יגעים בשקט ובחריצות על מנת   ל ע ק ו ר   א ת   ה כ ו ח   מ ת ו ך   י ח ס י   ה א נ ו ש .

     

    כל זה ברור למשקיף הקפדני, אשר אפילו ריבוי העצים אינו מפריע לו לראות את היער. אולם למרות שהעולם מתקדם ומקבל את חופש הדיבור, את חופש הבחירה ואת הדיון הפתוח כשיטות פוריות יותר לפתרון בעיות ולקידום הגזע האנושי, האנשים האחראים על חינוך ילדינו תובעים בקול, יותר מתמיד, את החלתן של משמעת ומגבלות יותר מחמירות. אני אינני יכול לראות כל הגיון בדבר, האם הינכם יכולים? אם כפיה איננה מפיקה תוצאות בכל תחום אחר, מה מביא מחנכים, אשר נולדו וגדלו בארץ, לחשוב שהיא תפיק תוצאות בבתי הספר כאן?

     

    אני ער כמו כל אחד אחר לבעיות אשר בתי ספר מתמודדים עימן. במילה אחת, הם אינם מפיקים את הסחורה. הלקוחות שלהם, התלמידים, נמלטים מהם במספרי שיא; אלה שנשארים נראה שאינם עושים מה שנדרש מהם. בוגרים הם לעתים קרובות בלתי חברתיים, בלתי מוסריים, ובלתי כשירים. איזושהי מחלה כללית מתפשטת בכל המערכת, החל ממנהלים וכלה במורים ותלמידים. מה שאנחנו מוצאים היא הסימפטומטולוגיה של מערכת על סף קריסה ערכית כתוצאה מהתישנות וחוסר שייכות. אין תרופה אשר ניתנה במשך השנים האחרונות ואשר פעלה. ריפוי קסמים כלשהו איננו נראה באופק. כל אלו הן חדשות מדכאות.

     

    מה שקורה בין מחנכים הוא שהם איכשהו דורכים על המקום מתוך המצב המיואש שלהם. כמובן, במקום לבדוק, לחדש, ולבנות מחדש את מערכת החינוך מהיסוד ועד הטפחות, כפי שהיה עליהם לעשות, הם מחפשים עוד פלסטר להדביק.  מה שלא כל כך מובן הוא הכיוון אשר רבים  מהם  נראה כי נעים לעברו, הכיוון של הגברת הלחץ על התלמידים -- בדיוק סוג המהלך עליו כולנו מותחים ביקורת כאשר הוא נעשה בהקשר אחר כלשהו. כך, אנחנו רואים הצעות החל ממשמעת יותר חמורה, יותר שיעורי-בית, יותר קורסי חובה, יותר שליטה על הזמן הפנוי, וכלה ביותר עונשים על עבודה אקדמית ירודה בבית הספר. אף אחד מהשיעורים של העבר ושל ההווה כנראה לא משפיע על האנשים אשר מציעים את ההצעות האלו. היכן הם היו כל השנים האלו? האם המחנכים אשר מציעים את ההצעות האלו עברו את הקורסים בהיסטוריה שלהם? האם הם קיבלו ציונים טובים ב"אקטואליה"?

     

    עלי לומר בבירור, כדבר אשר חל באופן אוניברסלי, שבבתי הספר אצלנו, כמו בכל מקום אחר, כל הצעה לרפורמה המבוססת על צורה כלשהי של כפיה, מועדת לכישלון, והיא מוטעית במהותהזו בדיקת לקמוס אשר אפשר להשתמש בה לאורך ולרוחב. הגיע הזמן שהקהל יבהיר לוועדות בית הספר, למנהלים, למורים ולמשרד החינוך שהצעות כגון אלה הן בלתי מקובלות, ואין להביאן בחשבון. אינני מאמין שיש מרפא-כל פשוט כלשהו לבעיותיהם של  בתי הספר היום, אם כי מה שאני כן יודע הוא, שמה שלא ננסה, חייב להיות מבוסס על כיבוד החופש של התלמידים ושל המורים לבחור לעצמם את נתיביהםולהביע את דעתם

     



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מקור האלימות"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה