עיסוק בשאלת הזהות הוא עיסוק מבורך, באופן כללי.
חושבת שאחד הדברים הכי טובים שקרו עם יצירת היישות המדינית הוא העיסוק המתמיד בשאלת "מיהו יהודי?,
כי טמונה בשאלה הזאת השאלה החשובה יותר של "מי אני?"
שאלת "מי אני?, באופן בלתי נמנע, פותחת חלון, צוהר, אשנב, לכך שכולנו קשורים אחד בשני.
האושר של האחד תלוי בהמוני בני אדם.
אם ניקח שני בני אדם לעומת בן אדם אחד, מי יותר חשוב? השניים או האחד?
אם אפשר לשמח 7 מיליון, 7 מיליארד, מי יותר חשוב, האחד או המיליונים והמיליארדים?
אי אפשר, ז''א מאוד לא מומלץ, לעסוק בשאלת לאומנות מבלי להבין ולאחוז חזק באמת האמיתית
שתחושה חזקה של "הם ואנחנו" היא מקור לסבל רב.
תפיסה חזקה של "הם ואנחנו" היא מקור לסבל רב.
"הם ואנחנו" "אני ושלי" הם מקור לסבל רב.
החמלה הביולוגית הצרה, של "אני ושלי", כמו של נמרה לגוריה,
היא חמלה צרה, מלווה, בהכרח בתחושה חזקה של "הם ואנחנו".
מצד אחד, הדאגה הכנה והיפה שלנו לקרובים אלינו הוא התגלמות גיץ החמלה הטמון בנו.
אבל כדי להיות מאושרים באמת וכדי של כל הזולתים לידינו בהם אנחנו תלויים יהיו
מאושרים, צריכים להרחיב ולנשוף על הגיץ הזה, לפתוח את הלב לשכנים, לזרים,
לאויבים, לכל הייצורים...
אפשר ורצוי להיות פטריוטים אלטרואיסטים. פטריוט לא אלטרואיסט הוא אגואיסט עדיין.
מרשם לסבל.
אפשר לקחת דוגמה מהטיבטים, שלא איבדו את ערכיהם גם אם איבדו את מדינתם.
הם מתרגלים דאגה כנה וצרופה לעם שלהם, פועלים בשיקול דעת ובנחישות ובאומץ לב ובהתמדה
לפיתרון לבעייתם, תוך כדי דאגה כנה לשכניהם, לאושרם של שכניהם.
אדם שפוגע בזולת הוא המסכן מכולם.
אדם מאושר לא פוגע בשום זולת.
לכן, אני מבקשת ומציעה להרחיב את השאלות המצויינות של יוסי שבת שלום,
לשאלת הזהות: "מי אני?" ולהקשר האנושי הרחב של כיצד להרחיב את מעגל חמלתנו
לבני אדם אחרים, שבדיוק כמוני רוצים אושר ולא רוצים סבל.
להרחיב את מעגל חמלתנו
זהות יהודית פרק א': אהבת הזולת
זהות יהודית פרק ב': אלברט איינשטיין
הוספת תגובה על "אין קשר בין פטריוטיות לבין מה שקורא פה או: פטריוטיות היא לא רמת דציבלים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה