חברים בקהילה (5572)
פורום
- 1
- 2
הצעיף הצהוב
| 2/9/14 18:37 |
3
| ||
[ חודש הרחמים והסליחות ] נכנסתי לרכבת והתיישבתי על אחד המושבים, שקשוק גלגלים, צפירה , הרכבת החלה לנסוע. בתחילה לא שמתי לב ליושבים לצידי, הייתי עסוק בהרהורי, אבל לאחר זמן מה צד את תשומת ליבי הבחור שישב לצידי. לא, לא היה לו מראה מוזר או שונה, אך משהו בהתנהגות שלו גרמה לי להתבונן בו: בכל פעם בה הרכבת עצרה, הוא התבונן החוצה בציפיה, כאילו נצמד לחלון. הוא לא היה רגוע ולא שקע בשינה או בקריאת ספר כשאר הנוסעים, הוא היה דרוך, כל תזוזה גרמה לו להביט שוב ושוב בחלון, כאילו חיכה למשהו--- הסתכלתי בו ומבט של תמיהה על פני, כנראה שלאחר זמן מה הבחין במבטי הבוחנים ופנה אלי: "אתה בטח לא מבין מדוע אני מתבונן בחלון." שאל קבע. הנהנתי בראשי, הרגשתי קצת לא נוח מכך שנתפסתי במבטי, אך ציפיתי לתשובה שלו. "ובכן, אספר לך מה עבר עלי עד עתה ואולי כך תבין" אמר ועיניו הפכו להיות מהורהרות משהו "הנסיעה הזו, היא נסיעתי הראשונה לאחר 3 שנים בהם לא נסעתי ואף לא יצאתי לרחובה של עיר. הייתי אסיר שלוש שנים בבית הסוהר. מדוע אתה שואל? ובכן, אני מגיע ממשפחה ענייה ובאחד הימים בהם הייתי זקוק לסכום של כסף בדחיפות, הלכתי וגנבתי סכום כסף קטן על מנת שאוכל להשתמש בו. אני יודע שעשיתי מעשה שלא ראוי לעשות, ואני מצטער על כך, אולם כאב לי ביותר כאבה של אימי. השמועה התפשטה חיש מהר על דבר המעשה שעשיתי, אנשים באו וטרחו להודיע לאימי עד כמה בנה הוא גנב, ביישו אותה, גרמו לה צער נורא. לא ידעתי שהמעשה שעשיתי יגרום עד כדי כך צער ובושה לאימי, בכל מקום אשר פנתה הזכירו לה את דבר הגניבה, וגם במשפט, לא חשבתי שיחמירו איתי עד כדי כך והנה הם גזרו עלי 3 שנים מאסר ואימי לא ידעה מה לעשות מרוב כאב ובושה. עכשיו, לאחר שהשתחררתי מבית הסוהר, רציתי כל כך לחזור הביתה, לראות את אמא, להתחרט, לבקש סליחה , אבל... לא ידעתי אם היא תסכים לקבל אותי לאחר כל מה שגרמתי לה., ואז החלטתי לכתוב לה מכתב." "אמא יקרה" היה כתוב במכתב, כתבתי לה שאני בנה , רוצה לחזור לראותה, ואני מצטער על הכל, אך אינני יודע אם היא עוד תחפוץ בכך שאשוב הביתה " לכן אמא " כך כתבתי "יש לי בקשה יחידה- אם את רוצה שאבוא ואשוב הבית, אני מבקש ממך שתתלי בתחנה צעיף צהוב כדי שאדע שאני יכול לרדת בתחנה, כדי שאדע שאני יכול לחזור, אבל.... "פנה אלי הבחור בעיניים דומעות "אם לא יהיה בתחנה צעיף צהוב, אני אדע שעלי להמשיך הלאה ברכבת, ליסוע ליעד בלתי ידוע, ולא לחזור עוד לעולם.... עכשיו אתה מבין?" אמר לי "אני מסתכל בכל תחנה, בכל מקום, לראות אם יש צעיף צהוב תלוי, אני מתבונן אולי אמא תלתה את הצעיף בתחנה אחרת ואולי אני צריך לרדת מוקדם יותר." "והיכן באמת התחנה הקרובה לביתך?" שאלתי אותו. "בעוד מספר תחנות" ענה הבחור "ואם שם לא יהיה צעיף צהוב, אמשיך הלאה ליסוע...." ענה בקול צרוד. עכשיו, לא רק הוא הביט בחלון, שנינו, נצמדנו לשמשת הזכוכית, מביטים בכל תחנה, מחפשים סימן לצעיף, לצעיף הצהוב. "בעוד שתי תחנות- זו התחנה שליד הבית שלי" הוא לחש לי. ושנינו הבטנו בעיניים מצועפות דרך החלון. הרכבת עצרה בעוד תחנה, נותרה עוד תחנה אחת. אחזנו בחלון כמבקשים לצאת דרכו, עתה, היינו שנינו מתוחים, מצפים, מחכים, מי יודע.... הרכבת עצרה בתחנה לה חיכינו כל הדרך. לא, לא היה שם צעיף צהוב. לא היה שם צעיף צהוב, היו שם עשרות צעיפים צהובים! כל התחנה הייתה מלאה בצעיפים מתנופפים ברוח. קוראים לבן לשוב הביתה. ואמא, אמא עמדה שם מחכה, מצפה לבנה אהובה, ועל צווארה... צעיף צהוב. שנה שלימה בה נתרחקנו, עשינו מעשים אשר לא יעשו, חטאנו, גרמנו צער, התרחקנו מאבינו... ועכשיו- - - אנחנו יוצאים מבית הסוהר... יש לנו אפשרות לשוב הביתה, יש לנו ימים יפים כל כך שהמלך בשדה... ואנחנו תמהים בפחד, ביראה והרבה געגועים... האם אבא ירצה אותנו חזרה? אחרי כל הריחוק הזה? אחרי כל הכאב שגרמנו לו? ואנחנו מנסים לפתוח פתח כפתחו של מחט, והוא מצידו פותח לנו פתח כפתחו של אולם.. ומחכה לנו עם כל כך הרבה צעיפים צהובים, שובה אלי ואשובה אליכם... רק שנעמוד בחלון הרכבת... ונצפה לו, ונתגעגע... ונערוג לקרבה הזו חזרה ונחפש... נחפש את הצעיף הצהוב.. לא רק שנמצא אותו... נמצא הרבה.... "אהבתי אתכם אמר ה'"..... -------------------------------------------------------------------------------------------
- | |||
| 3/9/14 00:02 |
0
| ||
התחדשות - בעז שרעבי בשיר חדש -
מילות השיר: עמית צח לחן : בעז שרעבי ועמית צח תיקונים חורף עבר ואיתו השתיקה הימים מתקלפים מעורם בית נעול בסמטה עזובה מתמלא בשמחת האדם
כל מי שחי גם עושה טעויות החכמה היא ללמוד עד הסוף כל שתרצה, תריסרים ומאות הם על סף דלתך, רק תקטוף
ורצינו לחזור שוב הביתה אל השמש הבוערת בנשמה
בחיים לומדים שיש גם זמן לתיקונים ומה שעבר נראה רחוק כלכך כי בסוף היום המים בנהר זורמים ומה שהיה נשכח וגם נסלח
כסף בכיס לא קונה אהבה הדברים הטובים בחינם להעריך את הטוב, את הרע ולראות אלוקים בקיים
והגענו רחוק וביחד זה הזמן לוותר על הפחד
בחיים לומדים שיש גם זמן לתיקונים ומה שעבר נראה רחוק כלכך כי בסוף היום המים בנהר זורמים ומה שהיה נשכח וגם נסלח
בחיים לומדים שיש גם זמן לתיקונים ומה ששבור הוא הזדמנות לגדול כי בסוף היום הדרך עוד תאיר פנים החיים יתנו לנו שוב מהכל -- חמסה חמסה . מלח מים שום בצל . בלי העין הרע . בן פורת יוסף . | |||
| 5/9/14 04:51 |
2
| ||
משתפת בדבר היפה הזה ממכללת אילמה:
בס"ד
פרשת כי תצא
כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך..
פרשה מעניינת (כמו כולן...) , הרבה באורים יש לפסוק הזה הראשון מדבר על הפשט האויב הפיזי אבל הפנימי יותר מדבר על מלחמת היצר, על המלחמה הפנימית הקרב הפנימי שמתחולל בתוכנו כל הזמן בין הטוב לרע , בין הממתקים לסלטים, בין לשון הרע , לדממה דקה, בין הבנה והכלה להקפדה. ראשית שהמלחמה הזו לעולם לא תיפסק יש כאן נבואה מסויימת - כי תצא ... לא אם תצא אלא.. שמע כנראה שתצא, כי מהנסיונות וההתממודדות אף אחד עדיין לא הצליח להתחמק, היא רק משנה פנים , והשאלה האמיתית שנשאלת היא לא היכן אני כבר לטא אתמודד, אלא איפה היכולת שלי להתמודד, תהיה טובה יותר..
וההמשך:
ונתנו ה' אל-יקך בידך... מה פירוש ? מה אני שולט ביצרי ? מצליח לנצחו? התשובה היא כן אבל בתנאי שאתה מקיים את החלק הראשון של הפסוק.. כי תצא , אתה צריך לצאת למלחמה על אויבך , על הרע שבתוכך, להכריז מלחמה וברגע שתעשה כן בהחלטה לפני שהוא מתגבר עליך אז וודאי ונתנו בידך...
וההמשך המקסים וראית בשביה אשת יפת תואר - מה פירוש?
שנזכה לקחת את כל המידות התאוות הרצונות החשקים והכיסופים שלנו בחודש המקסים הזה אלול, ולהעלות אותם למעלה אל בוראט עולם
שבת שלום!
מכללת אילמה
-- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
| 5/9/14 10:59 |
0
| ||
- פרשנות מרתקת חנה'לה - כי תצא נכתב ולא כי תצאו .. משמע כל אחד עושה את מלחמותיו הפרטיות . אם שם ה' "אל מלחמה" ואנחנו בדמותו ובצלמו , מתבקש מכך שבכל אחד ואחד מאיתנו מצויה הנטיה ללוחמנות ולדעתי לא תמיד צריך לרסן אותה כפי שלא תמיד צריך לרסן את הכעס ולא תמיד צריך לרסן את השנאה ובוודאי לא תמיד צריך לרסן את האהבה והשלום צריך לתת ביטוי הולם לכל נטיה ריגשית שלנו . ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
-- חמסה חמסה . מלח מים שום בצל . בלי העין הרע . בן פורת יוסף . | |||
| 5/9/14 15:24 |
0
| ||
אתה לא אמור להתווכח. אתה אמור לקחת פריט אחד שנגע ללבך ולהרהר, להטמיע, להפנים...
מה שייך סור מרע לאקטואליה? נו, באמת. אוסיף מדרש: לא די בעשה טוב, ללא סור מרע!
מה שייך עניין זה לטיבטים? אואו. התאפקתי עד עתה, אבל ביקשת...
 זה מה שעושים עם הצעיפים. מרעיפים אותם על צווארם של אנשים שמשתחררים מבית הסוהר.
לרוב הצעיפים לבנים, אבל יש גם צהובים. הצבע הלבן מסמל את תודעת ההארה, תודעה מזוככת, נקייה מרגשות ומדעות עוכרים, תודעה לא מוכתמת. מקובל להגיש צעיף צהוב רק למוארים.
 הדלאי לאמה מגיש צעיף לבן, שנקרא קאטה, להילרי קלינטון
צעיף לבן הולך בכל מצב, כשנפרדים או מקבלים בני משפחה או חברים וגם כהגשת שי ובקשה לידע מהמורים.
במקרה של מורה, לא שמים את הצעיף על צוואר המורה אף פעם. המורה מיד לוקח את הצעיף בידיו ומניח אותו על הצוואר כברכה.
צעיפי הברכה נקראים: קאטה khatak ,katag, kata, khatag, khata ומביעים את הכוונה האלטרואיסטית להגיע להארה למען כל הייצורים. -- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
- 1
- 2
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה על "הצעיף הצהוב"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה