צטט: shabat shalom 2014-09-27 10:57:12
צטט: חנה וייס 2014-09-27 09:56:00
נדיבות היא תרגול חשוב, תרופת נגד לחמדנות.
יושר בניהול כספים הוא גם תרופת נגד לחמדנות.
חמדנות היא אויב אמיתי.
לאהוב את אויביך
האם סחיטה אמוציאנלית בזמן שאהובך מת היא תרגול?
הכל תלוי בכוונה.
אם הכוונה היא סחיטה רגשית וסחיטה כלכלית, אז כמובן שזה לא דבר מוסרי או טוב.
אם הכסף הולך לחשבון בנק תופח של בעל הקופסה...
אם הכוונה היא כנה וטובה, לעזור לאנשים טובי לב וכנים למלא מצוות מתן צדקה,
אם הכסף הולך לצדקה אמיתית לנזקקים, אז זה מוסרי וטוב.
מספיק זבוב אחד במרק כדי לקלקל את המרק לכולם, את המרק של כולם.
האויב האמיתי הוא לא 'דתיים', לא מושא זה או אחר, קבוצה זו או אחרת.
האויב האמיתי של כולנו הוא הרגשות העוכרים.
מה לעשות שבקרב דתיים נמצאות גם חמדנות, גזלנות, שקרנות,
כל הדברים שנמצאים גם בקרב חילונים...
זה נכון שאדם עם סממנים חיצוניים של דת אמור להיות גם מוסרי,
לא רק פסאדה כלפי חוץ.
כשאדם דתי הוא לא מוסרי יש בזה אלמנט יותר חזק של רמייה,
כי מאדם חילוני אתה לא בהכרח מצפה.
אמונה ללא ערכי מוסר היא לא אמונה
כשאנשים דתיים מתנהלים באופן לא מוסרי הם למעשה הופכים את כל הדת למושא של בוז ולעג,
וזה מה שקרה, למעשה.
זה לא רק אשמת הדתיים הכנים והטובים.
ישנן מגמות חברתיות מאוד הרסניות שמתנחלות
בתוך כל חלקה טובה כדי להחדיר ריקבון בפעילות מוסרית.
מוצאים פעילות פוגענית בעמותות ובארגונים מכל הסוגים.
היקף בעיית האלימות החברתית המאורגנת הוא עצום.
זאת דוגמה נוספת, רק קצה הקרחון, נושא כאוב: המתחזים