באמת לא זכור לי שמישהו שאל לדעתי או אפילו התייעץ עימי לפני שגחתי, ערום, מבוהל וצווחני מבטן אימי. כולם כנראה שמחו בבואי למשפחתי, אבל כל זה כלל לא היה באחריותי, זה היה גורלי. לשמחתי, די מהר הבנתי שלא קיפחו רק אותי סתם כך, רק משום שנולדתי ישראלי ויהודי, אלא שזהו בעצם גורלם של כל בני המשפחות בעולם.

עכשיו שאני כבר כאן, לדעתי חשוב להעביר את הזמן שניתן אבל  לא על מנת לרכוש עבדים, לנצל זולתים אחרים או למשול בם כסולטן. דומני שעדיף להיות זולתן, כזה שמקשיב לאנשים אחרים, לרצונם, לתחושתם ולמקור צערם. מסיבה זו אני מנסה לעזור לתיקון, לתחזוקה, לקבלה יותר קלה או לשיפוץ קל של העולם.

להבנתי, שהיא די דלה יחסית לזו של בוראי, אם האלוהים יצר יקום ובו כמה ברואים נבונים ואנושיים, הרי אנחנו אחראים על סידור וניקיון החדרים, שלא לדבר על בקשת שלום ורדיפתו, במיוחד כשמדובר באוייבים ושונאים זדים. סך הכל, כולנו ברואים שנולדו פעם כעוללים, ולכולנו יש את אותו האלוהים. לדעתי גם מי שכלל כלא מאמין באלוהים או בכתובים הקדושים אלא דווקא מעדיף חופש, בילויים או מותגים יפים, בסתר לבו מקווה שהדתיים אולי צודקים, ויש בשמים הבנה, חמלה ורחמים.

בימים הנוראים, כנהוג מאז אלפי שנים, פתאום כולם מביעים חרטה בפני הזולתים האחרים על כל העוונות והפשעים, אלה הידועים, המכוונים, הזדונים, היזומים והמתוכננים לפירטי פרטים, וגם על אלו שנעשו על ידינו בלי משים. בנוסף, המתפללים הבוכיים גם מבטיחים שלא לחזור על הדברים השגויים, ומבקשים מהבורא הבנה ורחמים, ממש כמו שהם עצמם גילו כל הימים לבצלמים, לנזקקים, להורים, לחברים, ללקוחות, לשותפים, לילדים, לשכנים, לפליטים, לאלמנות, ליתומים, לנכים, לעולים, לשונים, לזרים, לגרים, לחיות ולכל הברואים האחרים.

לזיכרוני הרעוע, ביום שישי אחד, ממש כמו היום, ערב יום כיפור לפני ארבע עשרה שנים, התאספנו די עגומים אחר הצהרים בבית עלמין בצל כמה עצים, וטמנו את אבא הדומם והשקט בין הרגבים. היו שנים בהן הוא עיבד את האדמה הפוריה הזו, והיום הוא שב להיות עפר, ובטח מפרה בעפרו הטמון באדמת השרון האדומה את הרגבים, כך שכל חורף חלק מימנו מלבלב בפרחים. סך הכל אבא גידל עציצים, צמחים ועיצים מאז שהיה בהכשרה חקלאית בטרם עלייתו ארצה, וקצת לפני שרוב מישפחתו הושמדה, רק בעוון היותם של האנשים הטובים, המוצלחים, הישרים והנעימים הללו פעם, ברצונו של הרב חסדו, ילדים בני עמים עתיקים וניבחרים.

אז מה מאחלים לאומה ביום כיפורים? אני מקווה שכולם יחתמו בספר החיים ויזכו לחיים טובים, בריאים ושמחים. אני גם מאחל לאחי ואחיותי הצמים והצמות שיהיה צום קל ונעים, ואולי גם כדאי להזכיר לשוכחים שהמיצווה לכבד זולתים אחרים טובה ומצויינה גם בשאר הימים, שהרי אם ננהג בזולתים האחרים בחסד, בחמלה, בהבנה, בסבלנות, בנימוס ובהתחשבות, חלק ניכר מבעיות העולם יחלפו עם הרוחות הרעות ויעלמו, ואולי משיח יבוא לבקר אצלנו.

כנראה שאני חילוני שבמקרה מאמין שצריך לעזור ולאהוב זולתים אחרים, אפילו שהם קצת שונים, עצבניים, עגומים או משונים, ויש לעשות זאת ללא הפוגה ובכל הזמנים, לא רק בזמן הימים הנוראים. לעניות דעתי, כדאי אפילו לבקש לקראת השנה הטובה שבאה שגם פוליטיקאים ומנהיגים ינהגו כך בתושבים.

ועכשיו נרשום כמה סליחות, ישר מהלב הדואב  אל הקוראים המעוצבנים: אם במקרה, כך סתם, בלי כוונה, כתבתי יותר מידי מאמרים במהלך השנים, או שדעותי הרשומות בפני הבריות הרגיזו, שיגעו, בילבלו, הלחיצו או עיצבנו אנשים, הריני מבקש סליחה מכל הסובלים, וגם עושה זאת ללא בושה, רק עם חרטה כנה, וגם ברבים. חוץ מזה, אני מאחל גמר חתימה טובה, צום קל ושנה ברוכה לכל האזרחים. כל זה, כמובן, נכון גם לחילונים שלא צמים או מאמינים, משום שבסך הכל כולנו רק ברואים ובצלמים. לכולנו מגיעים רחמים, שהרי כולנו מנסים, אפילו שלא תמיד אנו מצליחים או משמחים, ולכן לכולנו מגיע על תנאי לעוד כמה שנים.

(איור: גוגל)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4577370,00.html

http://www.youtube.com/watch?v=hQW6Xsz6z-U

http://www.youtube.com/watch?v=uy3GZgTRpaQ

http://www.youtube.com/watch?v=_fhsAh4fje4

http://www.youtube.com/watch?v=5oKM-gED9Es

http://istillremember.com

http://cafe.themarker.com/blog/513647