כידוע למי שמשום מה עוקב אחרי במקום לאסוף עדויות מרשיעות ומביכות על שרים סוררים שהולכים לראות נערות צעירות מטפסות על מוט ומנענעות עצמן בעבור חופן מרשרשים שהן אוספות מלקוחות שיכורים וחרמנים, לא מזמן שבתי ארצה, למולדתי מכורתי. בעיקרון, האירוע ההיסטורי מאוד שימח אותי, כמובן, פרט לתדהמתי, תיסכולי, כעסי, דאבוני, חלחלתי והקריזה הקלה שאחזה בי מייד לאחר שובי.

האמת היא שדי מהר הבנתי שמה שכתוב בעיתונים ומדווח בתיקשורת לצופים העגומים רק מספק תמונה חלקית על המצב האמיתי, שבמציאות הוא אפילו יותר גרוע ממה שחששתי. אפשר לומר שלא ממש הבנתי בזמן הביקורים בארצי עד כמה התדרדר המצב השילטוני בהעדרי והפך ממש נוראי.

ההיתקלות במציאות העגומה, המעצבנת, המקוממת, השגויה, הפסולה והלא ישרה שפשטה בכל פינה ממש עשתה לי מצב רוח רע. כמובן, וכידוע לשני הקוראים הנאמנים שעוקבים אחרי פירסומי הטרחניים, הרבה יותר קל להאשים אחרים כשהדברים אצלך בראש לא מיסתדרים או אם אתה תופס עצבים, אז מטבע הדברים מייד חשבתי שיש לדרוש הסברים מהמנהלים האחראיים.

לצערי, גיליתי שבארץ שלנו אף אחד לא אחראי, ולפעמים אפילו יש מואשמים כבדים שיוצאים חופשיים וזכים, אבל זאת אולי משום שהם רק הורידו באסלה מים, או שיש להם חברים שנימצאים בכיסאות מלכותיים. כמובן, אין ברצוני לשעמם את העוקבים אחרי ללא סיבה טובה או סתם משום שהם משועממים, אז אולי רק אציין באופן כללי שרוב ההבטחות שניתנות לתושבים חוזרים טובות בערך כמו ההבטחה להקים שתי מדינות לשני עמים.

מכיוון שצדק מעניין אותי מאז ילדותי, ואולי גם בגלל שחשתי קצת מרומה ודי עצבני, מייד כתבתי לשילטונות כדי להביע את זעמי ותדהמתי. למרבה ההפתעה, די מהר קיבלתי מכתב תשובה רישמי שמספר לי שהצדק עימי. מטבע הדברים, זה מאוד שימח אותי לדעת את מה שכבר ידעתי מהכתובים, אבל אז המשכתי לקרוא ולמדתי שכספי, זה ששולם למכס שלא כדין, לעולם לא יוחזר לי. האמת, הסתירה הפנימית במסרים הרישמיים מהגופים הממשלתיים בהתחלה קצת בילבלו אותי, אבל אז חשבתי מה עוד עברתי אצל פקידים מסורים מאז ששבתי, ומייד הבנתי מה הבעייה, ונירגעתי.

כנראה שאין כבר מה לצפות ליושר, צדק או מוסר אצל ההנהגה הניבחרת של העם הניבחר. הזמן שבו היינו חלוצים, שותפים, פליטים, ציונים, נרדפים, בונים, סוללים, מייבשים, חורשים, קוצרים, נילחמים ושורדים חלף עם הרוח. היום שם המישחק הוא: חטוף ככל יכולתך, או: אכול ושתה כי מחר תמות. לעניות דעתי הגישה הזו לא נכונה, לא מוסרית וביסודה טעות, אבל כנראה שאחרי שלוש קדנציות כבר קצת קשה למלך לשנות מדיניות.

נראה שהיום אנשים נהנים מאנוכיות, מכוחנות, מאלימות או מאטימות. לעומת זאת, המצווה עלינו בתורה ובכתובים, שעיקרו לנהוג חמלה, הבנה, רחמים והתחשבות בזולתים האחרים, כנראה כבר מזמן לא מעניין את הבכירים הרמים שמרמים, עושקים, גונבים ושודדים אזרחים תמימים ללא מיצמוצים.

אני כבר יודע מניסיון אישי עם הבירוקרטיה בשבועות האחרונים שהממשלה בציון חולבת את האזרחים שלה ללא בושה. לצערי, אין מי שיצליף בישבנה של השררה ויספר לה שלא בשביל זה היא ניבחרה לתפקידה, אלא כדי לשרת את האומה ותושביה הנואשים לקצת הקלה ורווחה.

למבקר המדינה עדיין אין שיניים, ולכן נביחתו רפה וזניחה. לאזרחים התמימים והמיואשים כנראה נראה שכזו היא השיגרה ואין בילתה, ולי אין ברירה אלא לכתוב מרוב תיסכול שירה רעננה. האמת היא שלפעמים זה באמת עוזר לי להרגיש פחות עצוב, עגום או סתם רע. יתכן שזה קצת מנחם אותי לחשוב שלפחות הבעתי דעה ולא סתם ישבתי בדממה מיואשת כדי להביט בכדורגל מיוזע, בכותרות שמפרטות את הצרה, או לצפות באיזה סרט מטופש בטלוויזיה.

ציטוט:

עד כאן ציטוט.

מה אפשר להוסיף? אני סבור שפחות או יותר כל מה שכתוב למעלה די נכון, ולכן צריך לעשות מהפך שיחליף את השילטון בציון. לדעתי במצב הנוכחי די קשה לגרום אושר, סיפוק, רווחה, גאווה לאומית ונחת להמון.

(איור: גוגל)

http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.2453971

http://news.walla.co.il/item/2791984

http://cafe.themarker.com/post/3149121

http://cafe.themarker.com/blog/513647