כידוע(?), סחורות ומט"ח אינם השקעות, כי אם ספקולציות. הסיבה היא שבניגוד לחברות הם לא מייצרים ערך. כתוצאה מכך התשואה ההיסטורית הממוצעת שלהם היא 0% לשנה. אז מה פתאום סחורות בפורום השקעות ערך? ובכן, בתקופה האחרונה הסחורות כמעט ללא יוצא מהכלל יורדות חזק. וכמו ש-2008 הייתה זמן טוב להתעמק במניות נדל"ן מניב, נראה לי שזה זמן לא רע להסתכל על הסחורות.

ראשית, צריך להבין ששוק הסחורות זה לא מה שהיה פעם. גרף מס' 2 במאמר המרתק (אם כי ארוך) של Jeremy Grantham ממחיש זאת. הגרף מתאר מדד שווה-משקל של 33 סחורות מרכזיות מתחילת המאה ה-20 ועד ימינו. משנת 1900 ועד 2002 המדד ירד ב-70% ואילו מאז 2002 עד 2008 הוא החזיר חזרה את כל הירידה. מאז הוא מתנדנד בחדות. גרנתם ואחרים תולים את הקפיצה מ-2002 בחשוד המיידי: סין. לא רק שהיא ענקית וצומחת חזק אלא שהיא משקיעה כחצי מהתמ"ג שלה בתשתיות, ואלא דורשות מחצבים רבים. אבל זה לא מסביר, לדעתי, את התנודתיות החזקה ב-12 השנים האחרונות.

בעיני מוצאת חן התיזה שבכל אשמים הבנקאים. הבנקאים, שמזמן מאסו בלקבל פקדונות ולחלק הלוואות, מחפשים כל הזמן את הבועה הבאה שאפשר לנפח. כמו ההייטק שהכניס כסף רב מהנפקות, מיזוגים ורכישות (עד לקריסה) וכמו איגוח המשכנתאות שהכניס כסף רב מיצירת מכשירים שונים ומשונים ודחיפתם ללקוחות (עד לקריסה) גם לסחורות הם שלחו את ידם. הכל התחיל מביטול חוק Glass–Steagall בשנת 1999. החוק, שנחקק ב-1933 בעקבות מעורבותם של הבנקים בניפוח הבועה שפקיעתה הביאה לשפל הגדול, נועד לצמצם את פעילותם במספר תחומים בעייתיים. ביטולו פתח את הפתח גם לשוק הסחורות. עד אז, סחורות נסחרו בעיקר באמצעות חוזים בין יצרנים ללקוחותיהם. עם השנים התפתח גם שוק של חוזים עתידיים שנועד למטרות גידור, כגון גידור מחיר הדלק ע"י חברות תעופה או גידור מחיר החיטה ע"י מגדלי חיטה. חלקם של הספקולנטים היה קטן. מתחילת שנות האלפיים החלו הבנקאים לפתח מכשירים נוספים במטרה לחשוף את הציבור הרחב לשוק הסחורות ואת הבנקאים עצמם לעמלות השמנות שחשיפה זו תביא. הפיכת הסחורות למכשיר השקעה לגיטימי הביאה לביקושים, עליות מחירים והפיכת שוק הסחורות לעוד שוק בו משקלם של הספקולנטים הוא דומיננטי. כשהספקולציה מושלת בכיפה, מה הפלא ששוקי הסחורות מתחילים להשתולל כמו שוקי המניות.

האמת שנסחפתי. אם כבר, יש יותר היגיון בתנודתיות של סחורות מבתנודתיות של מניות. חברות מוציאות דיווחים משמעותיים אולי פעם בחודש ורק קיום הספקולנטים מסביר את התנודתיות במחיר מניותיהן. בסחורות יש כל הזמן שינויים: שינויים בביקוש ובהיצע, שינויים במחירי המט"ח בו הן נקובות, התערבות של מדינות, שינויים במזג-האויר וכדומה. לכן, למרות שניתן כיום להיחשף לסחורות בצורה ישירה וקלה ע"י השקעה בתעודות סל (ETF או ETN) על מדדי הסחורות, לא הייתי ממליץ. בטווח הקצר זו ממילא ספקולציה ובטווח הבינוני-ארוך השימוש בחוזים עתידיים ע"י תעודות הסל סובל מעמלות גבוהות לעתים ומאפקטים של Contango ו-Backwardation. מי שבכל זאת מתעקש על תעודת סל (זו הרי ספקולציה), שיבדוק קודם עד כמה היטיבה התעודה לעקוב בעבר אחר המדד הרלבנטי ומה העמלה.

אז במה כן אפשר להשקיע? לדעתי, עדיף לבחון השקעה במניות של חברות העוסקות בתחום הסחורות (יצרניות, סוחרות, ספקיות ציוד ועוד). היות והתנודתיות במחירי הסחורות מתרגמת מיידית לתנודתיות במחירי מניות החברות הרלבנטיות, נוצרות לעתים הזדמנויות. חובבי השורטים כבר התחילו לגרוף רווחים מהירידות.

לחובבי הלונג, כדאי להתחיל לעקוב. אבל השאלה הגדולה היא באיזו רמת מחירים תתחיל ההתאוששות? המחירים ירדו בעשרות אחוזים מהשיא אבל הם עדיין רחוקים במאות אחוזים מהמחירים ב-2002. גרנתם מסתמך על נימוקים סטטיסטיים ואחרים כדי לטעון שאנו בעיצומו של שינוי בפרדיגמה. משאבי הטבע מצטמצמים במהירות והמחירים צפויים רק לעלות בעתיד. כדאי לדבריו לנצל ירידות כדי להצטייד בסחורה. אפשרות אחרת היא שסיום היציאה ההדרגתית של הבנקים משוק הסחורות עקב חוק Dodd-Frank שנחקק בארה"ב ב-2010  ו/או סיום קפיצת המדרגה של סין יחזירו אותנו לרמת המחירים של 2002. מה אתם אומרים?

אין בכתוב יעוץ או המלצה. כשזה מגיע לסחורות כדאי מאוד להיזהר. אני בכל אופן ממשיך לחפש מציאות בתחום. אולי בפעם הבאה אוכל להציג כמה מהן.