כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אקטואליה

    קהילת אקטואליה - המקום לדון בענייני היום, בארץ ובעולם. פוליטיקה, כלכלה, חברה, דעות והגות. אנא שמרו אל התבטאות נאותה!

    אקטואליה

    חברים בקהילה (5576)

    ofer ben z
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    זיוה גל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לואיס קרול
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    gubi's world
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Da Vinci
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גלעד_1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Zvikagl
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דיןחממי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    P65
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    זהות יהודית פרק ה': מוסר אוניברסלי

    2/11/14 16:19
    1
    דרג את התוכן:
    2015-04-27 17:52:18
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ מוסר, מוסר אוניברסלי, זהות יהודית, זהות, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית ]

     

    ''

     

    בין אדם לאדם. נושא חברותי ואקטואלי. מוזמנים. 

     

    לֹא תִרְצַח.

    לֹא תִנְאָף.

    לֹא תִגְנֹב.

    לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.

    לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

     

    – ספר שמות, פרק כ', פסוקים יב'-י"ד

     

    הרחבה:

    לֹא תִרְצַח.

    -- לא להרוג בני אדם, לא להרוג שום ייצור חי. תרופת נגד להריגה היא הצלת חיים.

    לֹא תִנְאָף.

    -- לא לקיים יחסי מין לא נאותים. תרופות נגד ליחסי מין לא נאותים הן נאמנות ונדרים קצרים או ארוכים של 'צום מיני'. (מומלץ לנדור רק נדרים שאנחנו יכולים לקיים.)

    לֹא תִגְנֹב.

    -- לא לפגוע בכל רכוש של אחר. תרופות נגד לנטייה לגנוב הן נדיבות, אדיבות, מתן צדקה, הושטת עזרה לזולת, השבת אבידה.

    לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.

    -- לא לשקר בכלל, למעט במקרים נדירים לצורך עזרה כנה וטובה לזולת. תרופת נגד לשקרנות היא לדבר אמת, לתרגל יושר.

    לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

    -- רֵעַ הוא כל אדם. כדי לפתח את מידת ההשתווּת equanimity ולהפחית חמדנות ולהפחית את תחושת "אני ושלי ולי לי לי", מציעה להציב: 

    לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעַ . לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעַ  וְעבד וַאֲמָה וְשׁוֹר וַחֲמֹר וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעַ  כלשהו.

    בובר הציע ש'אתה' מסמל יחס של קירבה ודאגה כנה לכל אדם שפוגשים: "חיי ממש כל כולם מפגש". במובן זה, רֵעֶךָ הוא דווקא חיובי מאוד. 

    תרופת נגד לחמדנות, לקינאה, היא שמחה בשמחת הזולת.

     

    ''

     

    מתנה / צ'סלב מילוש

    יוֹם כֹּה מְאוּשָׁר.
    הָעֲרָפֶל נָמוֹג מוּקְדָּם, עָבַדְתִּי בַּגָּן.
    קוֹלִיבְּרִים נִצְמְדוּ אֶל פֶּרַח הַקַּפְּרִיפוֹלְיוּם.
    לֹא הָיָה דָבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶרָצִיתִי לְעַצְמִי.
    לֹא הִכַּרְתִּי אִיש שֶׁכְּדַאי הָיָה לְקַנֵא בּוֹ.
    אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי.

    לֹא בֹּשְׁתִּי לַחְשוֹב כִּי הָיִיתִּי מַה שֶּׁהִנְנִי.
    לֹא חַשְׁתִּי כָּל מַכְאוֹבֵי גּוּף.
    בְּהִזְדַּקְּפִי רָאִיתִי יָם כָּחוֹל וּמִפְרָשִׂים.


                                     צ'סלב מילוש ,ברקלי 1971 / מפולנית: דוד וינפלד

     

    סוגייה מוסרית:

     

    ''

     

    מציעה להתמקד בחיובי.

     

    אתר חילוני (אתיאיסטי) מעניין על תרי''ג מצוות, מונה 102 מצוות של מוסר.

    ----

    סדרת זהות יהודית:

    מי אני ולמי אני רוצה להידמות?

    סדרת דיונים שמתמקדת בסוגיית הזהות היהודית.

    במהלך הסדרה, נפגוש יהודים אלטרואיסטים, חילונים ודתיים, בעבר ובהווה,

    יהודים שלדעתי מגלמים את הערכים של התרבות היהודית.

     

    זהות יהודית פרק א': אהבת הזולת -- חז''ל וגם הרב יהודה אשלג בתגובות

    זהות יהודית פרק ב': אלברט איינשטיין ואחריות אוניברסלית -- וגם חנה ארנדט בתגובות

    זהות יהודית פרק ג': אני ואתה -- ואנחנו -- מרטין בובר, ד''ר אהרון פלשמן

    זהות יהודית פרק ד': יהדות מתחדשת -- הרב זלמן שחטר-שלומי, הבעש''ט העתידי, הלואיז גולד, הרב מונטי אליאסוב

    זהות יהודית פרק ו': גלגולים -- האר''י הקדוש

     

    ----

     

    הקדשה: שאטיב עם כל זולת, שלא אפגע באף אחד. 

     

    Jewish Identity Chapter 5: Universal Ethics

     

    ''

     

    Between people. A sociable and current topic. You're invited. 

     

    Thou shalt not kill.

    Thou shalt not commit adultery.

    Thou shalt not steal.

    Thou shalt not bear false witness against thy neighbor. 

    Thou shalt not covet thy neighbor's wife, servants, animals or anything else. 

     

    Expanded: 

    Thou shalt not kill.

    -- Not any human being, not any animal. The antidote to killing is saving lives.

     

    Thou shalt not commit adultery.

    -- Abstain from sexual misconduct. Antidotes to sexual misconduct are fidelity and short or long term vows of 'sexual fasting.' (It's advisable to only take vows we can keep.)

     

    Thou shalt not steal.

    -- Not harming anyone's property. Antidotes to stealing are generosity, kindness, giving charity, helping others, returning lost items. 

     

    Thou shalt not bear false witness against thy neighbor. 

    -- Not to lie at all, excluding rare instances in order to extend sincere help to others. The antidote to lying is speaking truth, practicing honesty. 

     

    Thou shalt not covet thy neighbor's wife, servants, animals or anything else. 

    -- One's neighbor is any person. In order to cultivate equanimity, reduce greed and the sense of "I, me, my and mine," I suggest: Thou shalt not covet anyone's wife, servants, animals or anything else. 

    Buber proposed that 'your and yours' (thou and thy) signified a relationship of closeness and sincere caring for every person we meet: "All real life is meeting." ("All actual life is encounter.") In this sense, 'thy neighbor' is actually very positive. The antidote to envy, jealousy, is sympathetic joy, rejoicing in the joy of others.

     

    ''

     

     

    Gift

    A day so happy.
    Fog lifted early. I worked in the garden.
    Hummingbirds were stopping over the honeysuckle flowers.
    There was no thing on earth I wanted to possess.
    I knew no one worth my envying him.
    Whatever evil I had suffered, I forgot.
    To think that once I was the same man did not embarrass me.
    In my body I felt no pain.
    When straightening up, I saw blue sea and sails.

     

    ~ Czeslaw Milosz (1911–2004), Berkeley 1971

    http://poemelf.com/category/poets/czeslaw-milosz/

     

    An ethical dilemma:

     

    ''

     

    I suggest focusing on the positive. 

     

    Jewish Identity Series: 

    Who am I and who do I want to be like? 

    A series of discussions on the question of Jewish identity.

    In the course of the series, we will meet Jewish altruists, secular and religious, past and present, Jews who, in my view, exemplify the values of Jewish culture.

     

    Jewish Identity Chapter 1: Altruism in Judaism 

    Jewish Identity Chapter 2: Einstein and Universal Responsibility 

    Jewish Identity Chapter 3: I and Thou -- and We 

    Jewish Identity Chapter 4: Jewish Renewal 

    (All posts are bilingual Hebrew and English.)

     

    Dedication: May I benefit all others. May I not harm anyone. 

     

    (Scroll for more English -- an excerpt from Jewish Meditation by Aryeh Kaplan on mind training through the practice of ethics.)

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "זהות יהודית פרק ה': מוסר אוניברסלי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    2/11/14 16:38
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-11-02 16:38:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

    --
    רוח חרישית.
    https://www.youtube.com/channel/UC7NY1rfOZXjV0RfkvTS1bJA
    2/11/14 16:46
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-09 17:34:03
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2014-11-02 16:38:39

    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

     

    מה זה? לא יהדות?

     

    תנועת המוסר הייתה תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

     

    תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות מקובלות וידועות, ועבירות מקובלות וידועות. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הושמטו והוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לאותם דינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם.

    ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.


    שלמות התורה

    תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.


    שלמות המעשים

    תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

    ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, את אותם אנשים העוסקים בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".


    שלמות האדם

    תנועת המוסר רואה את מטרתה הסופית של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

    את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לעבוד על מידותיהם תדיר, ולהשלים את עצמם מפני דעות משובשות ומעשים רעים.

     

    מדיטציה יהודית של אריה קפלן, שיפור עצמי דרך תרגול מוסר על פי תנועת המוסר:

     

    Jewish Meditation by Aryeh Kaplanת pp. 161-165

     

    18 REMOLDING THE SELF

     

    One of the most important meditative movements in Judaism is associated with the Musar school, founded by Rabbi Yisrael Salanter (1810-1883). Musar, self-perfection, was always an important element in Judaism; important texts on the subject were published as early as the tenth century. The Musar movement, however, made self-perfection its primary focus. The movement taught that a person should continually strive to grow spiritually, ethically, and morally throughout the course of his lifetime.

     

    Interpersonal relationships were given a high priority in the Musar movement. It was not enough to be able to experience the Divine; one also had to be able to get along with others in the best possible manner.

     

    Anger, hatred, revenge, gossip, and jealousy were seen as bad habits that could stunt a person's spiritual growth. The premise was that if we grow in our relationship to God, we should also grow in our ability to relate in a positive way to our fellow human beings. The Musar school thus strove to make every individual into a saint in every sense of the word. People were taught to be sensitive to their own shortcomings and were encouraged to create personal programs to rectify them one by one.

     

    To some extent, the Musar movement was a reaction to the Chasidic movement. Chasidism began as a mystical movement. In order to climb high spiritual mountains, experienced guides, or rebbes, were needed. In some Chasidic circles, however, die guide became more important than the mountain. Many Chasidim regarded their rebbeas the paradigm of the saintly man and lived the righteous life vicariously through him.

     

    The Musar movement developed among the Mitnaggedim, opponents of the Chasidic movement. Musar schools taught that it was not enough to live the righteous life through a master. Every individual had an obligation to strive to live the righteous life in his own right. Beyond that, the Musar movement offered a program through which every person could gradually perfect himself.

     

    There is an extensive Musar literature in Hebrew. Some ofthe most important Musar works, such as Path of the Upright (Mesillath Yesharim), by Moses Hayim Luzzatto, and Ways of the Righteous (Orchoth Tzaddikim), anon., have been translated into English.

     

    The first part ofthe Musar program was to make a daily habit of reading a lesson from a classical Musar work. After reading the lesson, one was to spend a short period of time contemplating it and relating it to one's own life.

     

    As the individual began to advance, this contemplation became a meditation. One would read a lesson from a classical Musar text on how to improve the ethical, moral, and religious quality of one's life, then meditate on this lesson for twenty to thirty minutes. This is a simple type of meditation, similar to the one described in chapter 3, where I discussed meditating on how to rearrange your life. It is a meditation in which one considers a particular aspect of one's life and thinks about ways to improve it.

     

    In meditations such as these, extraneous thoughts are gently pushed out of the mind. Some authorities, such as the Baal Shem Tov, however, maintained that a person should pay attention to extraneous thoughts, since they could provide clues as to what direction to take. One may wish to make mental notes of these extraneous thoughts and then analyze them to see how to make use of them to help attain one's goals.

     

    The program of self-improvement could include more than just moral issues. The Musar schools saw their method as a way of becoming a more effective human being. Problems such as shy- ness, indecision, lack of motivation, and the like could also be helped through Musar methods.

     

    The second part of the Musar program consists of a mantralike repetition of the concept one is working on. For example, a person may have a tendency to gossip and want to break this habit. He may realize that gossip is harmful to others and morally wrong, and that it is forbidden by the Torah commandment "Do not go as a talebearer among your people" (Lev. 19:16).

     

    The method of breaking the gossip habit would be to take the biblical verse "Do not go as a talebearer among your people" and repeat it every day for a twenty- to thirty-minute period, like a mantra. As one works on it, the message is gradually absorbed, and the self-control necessary to avoid gossip is attained.

     

    Another effective technique is described by Rabbi Nachman of Bratslav. This technique consists in speaking to various parts of the body. If a person wishes to change a certain trait, he can talk to the part of the body associated with that trait, and in this way change his actions.

     

    Taking the above example of gossip, a person could use Rabbi Nachman's technique and speak to his tongue, telling it never to say anything against another person. If one does this for a fixed amount of time every day, this, too, can be an effective form of meditation.

     

    Let us say that you want to lose weight. You can use Musar and other meditative techniques in various ways. You can simply use the phrase "I am going to lose weight" as a mantra. You can speak to your body and tell it that you want it to be slim. You can also use an imaging technique: imagine yourself slim, what you would look like, and how it would feel to be carrying less weight. Gradually your self-image will start to change. You can speak to your mouth, telling it not to eat so much, and to your stomach, telling it to crave less food. A combination of techniques can be effective even in overcoming lifelong habits.

     

    There are several hints that the Musar schools give to make any self-improvement program more effective. The first is not to try to make too many changes at once. A Talmudic teaching—"If one tries to grasp too much, one grasps nothing"—is taken as a watchword. Better to be successful in making small changes than to fail at making big ones. If one succeeds in making a small change in one's life, it is easy to build on this success.

     

    The important message is that success breeds success and fail- ure breeds failure. People often try to effect a change in their life-style and make the attempt many times, only to meet with failure. This is particularly true of people who have tried to lose weight or give up smoking.

     

    Take as an example the person who resolves to quit smoking. He keeps his resolution for a few weeks, but then feels that he cannot go for the rest of his life without a cigarette and reverts back to his bad habit. He has experienced a failure, which makes stopping all the more difficult the next time around. After a number of such failures, people give up and feel that the habit in question is beyond their control.

     

    The Musar approach would be to give up smoking for a specified period of time, say thirty days. At the end of the thirty-day period, one could begin smoking again. This is the key to success. During this thirty-day period, a person would not have to confront the fact that he will never taste a cigarette again or that he will have to maintain this level of self-control for years to come. The time of abstinence is manageable because it has a limit.

     

    The point of this technique is that at the end of the thirty-day period, a person is free to choose whether or not to begin smoking again. If he resumes smoking, he does not have to feel like a failure. Quite to the contrary: he has been successful in maintaining his thirty-day abstinence and therefore has a success upon which to build. Later, he can stop for another thirty-day period. After doing this a number of times, he may find that the desire to smoke has waned.

     

    Of course, at the end of any of these thirty-day periods, he may decide not to resume smoking. If one thirty-day period was a success, the second thirty-day period will be even easier. By taking one thirty-day period after another, a person can continually weaken the habit until it ceases to exist.

     

    This is particularly true if, during the period of abstinence, one uses the Musar meditational techniques discussed earlier. One can use the expression "I want to stop smoking" as a mantra to help strengthen one's will, so that by the end of the thirty-day period, the desire to smoke will be diminished. Other meditational techniques can also be helpful.

     

    The idea of using thirty-day periods is a very powerful tool in spiritual growth. Many moral or ethical habits are easier to break than smoking or eating habits, since in the latter one must deal with the body as well as the mind. Many bad moral or ethical habits can be overcome in a thirty-day period.

     

    You can work on a relatively large number of character traits over the course of years and thus continually grow, both spiritually and morally. You can in fact remold yourself into the good and righteous person you wish to be. Where you are is not as important as where you are heading. If you are willing to devote your life to continued growth, there are virtually no limits to the levels you can reach.



    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    2/11/14 20:18
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-02 22:43:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 17:13:36

    צטט: יוהידן 2014-11-02 16:38:39

    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

     

    מה זה? לא יהדות?

     

    תנועת המוסר הייתה תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

     

    תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות מקובלות וידועות, ועבירות מקובלות וידועות. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הושמטו והוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לאותם דינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם.

    ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.


    שלמות התורה

    תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.


    שלמות המעשים

    תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

    ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, את אותם אנשים העוסקים בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".


    שלמות האדם

    תנועת המוסר רואה את מטרתה הסופית של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

    את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לעבוד על מידותיהם תדיר, ולהשלים את עצמם מפני דעות משובשות ומעשים רעים.

    1שמע בני מוסר אביך שאמר שלמה  בן דוד, מן הסתם אמר גם הבודהיסט או המוסלם לבנו.

    2.התוכחה המוסרית של הנביא לעמו או של הרב לתלמידו של השכן היהודי  לשכנו איננה מוסר האדם בתורת הומניזם,אלא שזהו ציווי תורתי  "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא ".

    3.אין בכלל דבר זה שלמות רוחנית  אישית ביהדות[אין הארה ואין אדם מואר מנצנץ ],אלא רק חתירה לקראת קיום המצוות מבחינת כל המרבה הרי זה משובח.  העיד על עצמו נעים זמירות ישראל  "ואני תולעת ולא איש ",היא הכרת האדם בקטנותו, וחוסר יומרתו.

     

    4. "דרך ארץ קדמה לתורה " איננה מפני תורת המוסר האנושי,אלא שהיא מפני הפסוק  התורתי "לא בשמיים היא לאמור מי יביאנה לנו ",ומפני שהתורה ניתנה לחיות בה ולא למות בה.

    במילים אחרות, מצד הדין התורתי אסור להציל את הגוי בשבת,מצד דרך ארץ מותר מפני דרכי שלום.

    מצד הדין המשפטי תורתי מותר שלא להשיב אבידה לגוי אבל  מצד דרך ארץ מותר להשיב, ואני באופן אישי אומר שחובה היא.

    סוף דבר,שיש הבדל עקרוני מאוד בין המשפט החילוני המוסרי  "ואהבת לרעך כמוך ",לבין הציווי המשפטי תורתי "ואהבת לרעך כמוך אני אדוני "  . דן


    --
    רוח חרישית.
    https://www.youtube.com/channel/UC7NY1rfOZXjV0RfkvTS1bJA
    2/11/14 20:43
    1
    דרג את התוכן:
    2014-11-02 20:51:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    פיתוח שיפוט מוסרי אוניברסלי -- הכיצד?

     

    "אתיקה" (ערכים) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד. 

     

    ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה -- אלימות בבית, אלימות בבית הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

    ראשית כל, חשוב להבין שבתי הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

    למשל, בתי ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

    אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי מסה זו, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

    כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

    שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הקודמת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

    דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

    החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית הספר ?

    זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית הספר !!

    הדרך היחידה שבה בתי הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

    בתי הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים שבתי ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

     

    2/11/14 21:33
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-02 21:36:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2014-11-02 20:20:06

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 17:13:36

    צטט: יוהידן 2014-11-02 16:38:39

    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

     

    מה זה? לא יהדות?

     

    תנועת המוסר הייתה תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

     

    תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות מקובלות וידועות, ועבירות מקובלות וידועות. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הושמטו והוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לאותם דינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם.

    ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.


    שלמות התורה

    תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.


    שלמות המעשים

    תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

    ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, את אותם אנשים העוסקים בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".


    שלמות האדם

    תנועת המוסר רואה את מטרתה הסופית של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

    את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לעבוד על מידותיהם תדיר, ולהשלים את עצמם מפני דעות משובשות ומעשים רעים.

    1שמע בני מוסר אביך שאמר שלמה  בן דוד, מן הסתם אמר גם הבודהיסט או המוסלם לבנו.

    2.התוכחה המוסרית של הנביא לעמו או של הרב לתלמידו של השכן לשכנו איננה מוסר האדם בתורת הומניזם,אלא שזהו ציוי תורתי  "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא ".

    3.אין בכלל דבר זה שלמות רוחנית  אישית ביהדות[אין הארה ואין אדם מואר מנצנץ ],אלא רק חתירה לקראת קיום המצוות מבחינת כל המרבה הרי זה משובח.  העיד על עצמו נעים זמירות ישראל  "ואני תולעת ולא איש ",היא הכרת האדם בקטנותו, וחוסר יומרתו.

     

    4. "דרך ארץ קדמה לתורה " איננה מפני תורת ההומניזם,אלא שהיא מפני הפסוק  "לא בשמיים היא לאמור מי יביאנה לנו ",ומני שהתורה ניתנה לחיות בה ולא למות בה.

    במילים אחרות, מצד הדין התורתי אסור להציל את הגוי בשבת,מצד דרך ארץ מותר מני דרכי שלום.

    מצד הדין המשפטי תורתי מותר שלא להשיב אבידה לגוי אבל  מצד דרך ארץ מותר, ואני באופן אישי אומר שחובה היא.

    סוף דבר,שיש הבדל עקרוני מאוד בין המשפט החילוני המוסרי  "ואהבת לרעך כמוך ",לבין הציווי המשפטי תורתי "ואהבת לרעך כמוך אני אדוני ". דן

     

    1. מה שרק מעיד על חשיבות הנושא.

     

    2. לגבי ערך התוכחה כדי למנוע אסון כבד -- יופי. לאדם מאמין שמקבל את המצוות מרצון ובשמחה, מוסר הוא דתי, יהודי, תורני. לאדם לא מאמין חילוני, מוסר הוא אנושי, הומניסטי. כל אדם זקוק למוסר, בין אם יש לו דת ובין אם אין לא דת על מנת להיות אדם טוב וכדי לחיות חיים מלאי משמעות.

     

    3. כפי שראינו, בשביל שני הזרמים העיקריים של היהדות (שני הראשים של היהודים מהפלנטה :) התכלית הסופית היא שלמות. ר' ישראל סלנט (לעיל) אמר שלמות, הרב אשלג אמר דבקות, דרך אהבת כל זולת (זהות יהודית פרק א' בתגובות). 

    מאוד עוזר לדעת מהו היעד הסופי. כדי להגיע מחיפה לירושלים, זה עוזר לדעת לאן נוסעים לפני שיוצאים. אם יגידו לנו קודם לנסוע לטבריה, אח''כ לצפת, משם לב''ש ורק בסוף לירושלים, הדרך תהיה ארוכה ומבלבלת ומייגעת. גם אם אנחנו עושים את אותו הסיבוב, עוזר לדעת שהיעד הסופי הוא ירושלים. כשהיעד ברור, מתעוררת השאלה, בשביל מה לעשות את כל הסיבוב אם אפשר לקצר? כמובן שאפשר לחסוך הרבה מאוד זמן אם נוסעים בקו ישר. קל וחומר כשמדובר ביעד לא פיזי, ביעד ערכי. יתר מכך, אם לוקחים רף נמוך מאוד בטעות -- אני לא היטלר -- הדרך לירושלים תהיה ארוכה מאוד מאוד.

     

    4. דרך ארץ קדמה לתורה והיחס לגוי -- בראבו, תודה, ממש משמח.

    נראה לי שלאדם מאמין, האמונה באלוהים, תוספת הדלק שבסוף הפסוק, מעודדת ומסייעת ומדרבנת ומחזקת ומעצימה אותו לקיים ולהשלים את מצוות ואהבת לרעך כמוך. לאדם שממילא לא מאמין, ההבדל הוא לא משמעותי. 

     

    --

    שאוכל להטיב עם כולם ולא לפגוע באף אדם. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    2/11/14 21:45
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-03 00:23:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דודרובנר 2014-11-02 20:51:07

     

     

    פיתוח שיפוט מוסרי אוניברסלי -- הכיצד?

     

    "אתיקה" (ערכים) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד. 

     

    ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה -- אלימות בבית, אלימות בבית הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

    ראשית כל, חשוב להבין שבתי הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

    למשל, בתי ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

    אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי מסה זו, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

    כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

    שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הקודמת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

    דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

    החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית הספר ?

    זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית הספר !!

    הדרך היחידה שבה בתי הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

    בתי הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים שבתי ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

     אינני מכיר בכלל שום דיסציפלינה בעולם,שיש באפשרותה  לנבא או להוביל מגמות במוסר,מכיון שאין בלימוד לכשעצמו לקבוע מה יחליט האדם כאשר תוצב מולו דילמה מוסרית. ובעובדה היא שאנחנו לעיתים רואים או שומעים על אנשים מכובדים שמחליטים באופן שונה לחלוטין,והדיון לא צריך להביא לכאן 3 שופטי עליון המחליטים באופן שונה בסוגיא המוסרית,מכיון שהדבר ידוע ואינו צריך אישור.

    מה שכן יכול להיות בביהס  הוא דיון  או התנסות בהיבטים חברתיים או עניני תועלת שבתפישת ערכים באופן זה ולא אחר,כשהמלמד מנחיל  מוביל ומשרבב לתוך התוכן את תפישת עולמו,על רקע התרבות והחינוך המקומית  אותה שמיצג, ובמסגרת אשיותו.   האם בזה יש להוכיח שערכים הנלמדים משובחים מן הערכים של האחרים ? 

    האם  יש בזה להביא שכל תלמידי הסימסטר יחליטו באופן זהה החלטות מוסריות ?. לא

    יש כאן ערבוב בין שני תחומים, כאשר יש מי המנסים ללמד שקיומו של ביה "ד הבינלאומי בהאג או בעצם קיומה של מועצת זכויות אדם באו "ם,יש בזה כדי להוכיח את דבר קיומו של מוסר אוניברסלי[מופרך מיסודו].

    אבל כשאני מדבר על מוסר אוניברסלי[שלא היה ולא נברא], אני מדבר על חייהם של 8 מליארד הולכי על שתים ,אשר מחצית מהם עניים,רבע או שליש אנאלפבתים, 10 אחוז אוליגרכים אשר שולטים על חיי כולם, קבוצות הנלחמות זה בזה ללא הרף ,פשע שמשתולל ברחובות ובחדרי חדרים,יחסי ניצול ועושק בכל מקום.

    מאי נפקא  מינה ?

    שאין ,לא היה  ולא נברא מוסר אוניברסלי. דן

     

    .

     

     


    --
    רוח חרישית.
    https://www.youtube.com/channel/UC7NY1rfOZXjV0RfkvTS1bJA
    2/11/14 22:17
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-02 22:24:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 21:36:21

    צטט: יוהידן 2014-11-02 20:20:06

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 17:13:36

    צטט: יוהידן 2014-11-02 16:38:39

    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

     

    מה זה? לא יהדות?

     

    תנועת המוסר הייתה תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

     

    תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות מקובלות וידועות, ועבירות מקובלות וידועות. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הושמטו והוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לאותם דינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם.

    ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.


    שלמות התורה

    תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.


    שלמות המעשים

    תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

    ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, את אותם אנשים העוסקים בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".


    שלמות האדם

    תנועת המוסר רואה את מטרתה הסופית של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

    את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לעבוד על מידותיהם תדיר, ולהשלים את עצמם מפני דעות משובשות ומעשים רעים.

    1שמע בני מוסר אביך שאמר שלמה  בן דוד, מן הסתם אמר גם הבודהיסט או המוסלם לבנו.

    2.התוכחה המוסרית של הנביא לעמו או של הרב לתלמידו של השכן לשכנו איננה מוסר האדם בתורת הומניזם,אלא שזהו ציוי תורתי  "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא ".

    3.אין בכלל דבר זה שלמות רוחנית  אישית ביהדות[אין הארה ואין אדם מואר מנצנץ ],אלא רק חתירה לקראת קיום המצוות מבחינת כל המרבה הרי זה משובח.  העיד על עצמו נעים זמירות ישראל  "ואני תולעת ולא איש ",היא הכרת האדם בקטנותו, וחוסר יומרתו.

     

    4. "דרך ארץ קדמה לתורה " איננה מפני תורת ההומניזם,אלא שהיא מפני הפסוק  "לא בשמיים היא לאמור מי יביאנה לנו ",ומני שהתורה ניתנה לחיות בה ולא למות בה.

    במילים אחרות, מצד הדין התורתי אסור להציל את הגוי בשבת,מצד דרך ארץ מותר מני דרכי שלום.

    מצד הדין המשפטי תורתי מותר שלא להשיב אבידה לגוי אבל  מצד דרך ארץ מותר, ואני באופן אישי אומר שחובה היא.

    סוף דבר,שיש הבדל עקרוני מאוד בין המשפט החילוני המוסרי  "ואהבת לרעך כמוך ",לבין הציווי המשפטי תורתי "ואהבת לרעך כמוך אני אדוני ". דן

     

    1. מה שרק מעיד על חשיבות הנושא.

     

    2. לגבי ערך התוכחה כדי למנוע אסון כבד -- יופי. לאדם מאמין שמקבל את המצוות מרצון ובשמחה, מוסר הוא דתי, יהודי, תורני. לאדם לא מאמין חילוני, מוסר הוא אנושי, הומניסטי. כל אדם זקוק למוסר, בין אם יש לו דת ובין אם אין לא דת על מנת להיות אדם טוב וכדי לחיות חיים מלאי משמעות.

     

    3. כפי שראינו, בשביל שני הזרמים העיקריים של היהדות (שני הראשים של היהודים מהפלנטה :) התכלית הסופית היא שלמות. ר' ישראל סלנט (לעיל) אמר שלמות, הרב אשלג אמר דבקות, דרך אהבת כל זולת (זהות יהודית פרק א' בתגובות). 

    מאוד עוזר לדעת מהו היעד הסופי. כדי להגיע מחיפה לירושלים, זה עוזר לדעת לאן נוסעים לפני שיוצאים. אם יגידו לנו קודם לנסוע לטבריה, אח''כ לצפת, משם לב''ש ורק בסוף לירושלים, הדרך תהיה ארוכה ומבלבלת ומייגעת. גם אם אנחנו עושים את אותו הסיבוב, עוזר לדעת שהיעד הסופי הוא ירושלים. כשהיעד ברור, מתעוררת השאלה, בשביל מה לעשות את כל הסיבוב אם אפשר לקצר? כמובן שאפשר לחסוך הרבה מאוד זמן אם נוסעים בקו ישר. קל וחומר כשמדובר ביעד לא פיזי, ביעד ערכי. יתר מכך, אם לוקחים רף נמוך מאוד בטעות -- אני לא היטלר -- הדרך לירושלים תהיה ארוכה מאוד מאוד.

     

    4. דרך ארץ קדמה לתורה והיחס לגוי -- בראבו, תודה, ממש משמח.

    נראה לי שלאדם מאמין, האמונה באלוהים, תוספת הדלק שבסוף הפסוק, מעודדת ומסייעת ומדרבנת ומחזקת ומעצימה אותו לקיים ולהשלים את מצוות ואהבת לרעך כמוך. לאדם שממילא לא מאמין, ההבדל הוא לא משמעותי. 

     

    --

    שאוכל להטיב עם כולם ולא לפגוע באף אדם. 

    1. איזה חשיבות יש במימרה הזאת  לכשעצמה? האם תושב סדום הרשע ,לא רוצה להנחיל לילדיו את תפישת המוסר שלו ?.

    2. לא כדי למנוע אסון כבד,אלא להניאו מלעבור על מצוות התורה  בלבד. צר לי שאינני יכול לסייע למוסר האוניברסלי שלך.

    3. לא הרבי מסלנט ולא הרב אשלג הם משה רבינו. הכרת משה בקטנותו ,היא גדולתו ביהדות.  אם דוד המלך אמר במזמור,ואני עפר ואפר, כנגדו אמר משה  "ונחנו מה, " כלומר  אני כלום .

    בכלל הדבר היחיד המחייב ביהדות הוא קיום המצוות בלבד. שאר הספרות שענינה נפש האדם או  מידותיו של האדם,איננה בקטגוריה של משנה סדורה מחיבת,אלא דברי הגות שיש בני אדם שמוצאים בה דברי טעם, איש איש ונטיות ליבו.

     יוצאת מגדר כלל זה היא מסכת אבות, היא המסכתא הכוללת מימרות חכמה , אשר איננה עוסקת במוסר האנושי האוניברסלי, אלא בהיבטים הנוגעים לעבודת השם של היהודי בלבד.

    יש להן למימרות אלה משמעות הלכתית בעקיפין, או יותר נכון יש  להם לדעת בעלי הממרות, אך ורק השלכה לענין מעמדו של האדם מול אלוהיו,ולא שהן עומדות בפני עצמן.

    ולמה כל זה ?

    כי האדם ביהדות  איננו חשוב ואיננו מרכזי,כי האלוהים הוא המרכז אין בלתו.  

    4. אין אהבה לשם האהבה ביהדות,ולא חמלה לשם החמלה.  היהודי לא יסייע לבודהיסט  העני  בתרומות להקים  בית מקדש בודהיסטי לצורך פולחן, ואם עושה זאת אין זה בשם היהדות אלא בשמו.  דן


    --
    רוח חרישית.
    https://www.youtube.com/channel/UC7NY1rfOZXjV0RfkvTS1bJA
    2/11/14 22:23
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-11-02 22:23:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מכיוון שהרגלי תודעה משתנים מאוד לאט, צריכים לטפטף ולשנן את המסר המוסרי שוב ושוב ושוב ושוב ללא לאות ובאופן מתמיד וגם להזכיר לעצמנו באופן יומיומי. לכן, למשל, גם באיסלם וגם בבודהיזם וגם בנצרות, מקובל לומר תפילות עם מחרוזת. בדת היהודית, מברכים על כל פעולה, בעצם, כתזכורת, מנשקים מזוזה כתזכורת, הציצית היא תזכורת, שבת וכו' מלא תזכורות דרכן זוכרים מה אנחנו עושים פה, מה נותן משמעות לחיינו.

     

    ישנם עמים או תרבויות שנכשלו בהקניית ו/או ביישום ערכי מוסר בשלבים שונים בהיסטוריה שלהם. ישנם עמים שהצליחו במשימה ואפשר ללמוד מהם ולקחת מהם דוגמה. הגרמנים והיפנים כבר לא נלחמים באף אחד. 

     

    היום מפתחים משחקי וידאו ללימוד מוסר וחמלה, כך שאפשר יהיה 'להתנסות' מבלי לפגוע בזולת.

     

    לב תודעה ברשת - אתר להורים ולמחנכים לפיתוח הלב

    גשה פמה דורג'ה - מחנך בעל ניסיון עשיר בהקניית ערכי מוסר. גo אם בית הספר לא מיישם, הוא אומר, אפשר ליישם בבית, במשפחה.

    קורס לפיתוח חמלה על בסיס מדע המוח של אוניברסיטת סטנפורד

     

     

     

     

     

     


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    2/11/14 22:30
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-02 22:41:42
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 22:23:37

    מכיוון שהרגלי תודעה משתנים מאוד לאט, צריכים לטפטף ולשנן את המסר המוסרי שוב ושוב ושוב ושוב ללא לאות ובאופן מתמיד וגם להזכיר לעצמנו באופן יומיומי. לכן, למשל, גם באיסלם וגם בבודהיזם וגם בנצרות, מקובל לומר תפילות עם מחרוזת. בדת היהודית, מברכים על כל פעולה, בעצם, כתזכורת, מנשקים מזוזה כתזכורת, הציצית היא תזכורת, שבת וכו' מלא תזכורות דרכן זוכרים מה אנחנו עושים פה, מה נותן משמעות לחיינו.

     

    ישנם עמים או תרבויות שנכשלו בהקניית ו/או ביישום ערכי מוסר בשלבים שונים בהיסטוריה שלהם. ישנם עמים שהצליחו במשימה ואפשר ללמוד מהם ולקחת מהם דוגמה. הגרמנים והיפנים כבר לא נלחמים באף אחד. 

     

    היום מפתחים משחקי וידאו ללימוד מוסר וחמלה, כך שאפשר יהיה 'להתנסות' מבלי לפגוע בזולת.

     

    לב תודעה ברשת - אתר להורים ולמחנכים לפיתוח הלב

    גשה פמה דורג'ה - מחנך בעל ניסיון עשיר בהקניית ערכי מוסר. גo אם בית הספר לא מיישם, הוא אומר, אפשר ליישם בבית, במשפחה.

    קורס לפיתוח חמלה על בסיס מדע המוח של אוניברסיטת סטנפורד

    לא לא..

    מי שרוצה לחפש משמעות לחייו, שילך לחפש  בהצגה מחכים לגודו.

    התורה לא באה למלא פונקציות אנושיות, מטרתה תיאור החובות של היהודי,בין מוצא הדבר חן בעניו בין אם לאו.

    היהודי נדרש לשים עצמו  ואת אשיותו בצד ולקים מצוה בפועל ,למען מטרותיו של האלוהים בעולם,ולא למען מטרותיו של האדם.

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    --
    רוח חרישית.
    https://www.youtube.com/channel/UC7NY1rfOZXjV0RfkvTS1bJA
    2/11/14 22:59
    0
    דרג את התוכן:
    2014-11-02 23:03:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2014-11-02 22:24:00

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 21:36:21

    צטט: יוהידן 2014-11-02 20:20:06

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 17:13:36

    צטט: יוהידן 2014-11-02 16:38:39

    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

     

    מה זה? לא יהדות?

     

    תנועת המוסר הייתה תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

     

    תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות מקובלות וידועות, ועבירות מקובלות וידועות. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הושמטו והוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לאותם דינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם.

    ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.


    שלמות התורה

    תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.


    שלמות המעשים

    תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

    ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, את אותם אנשים העוסקים בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".


    שלמות האדם

    תנועת המוסר רואה את מטרתה הסופית של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

    את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לעבוד על מידותיהם תדיר, ולהשלים את עצמם מפני דעות משובשות ומעשים רעים.

    1שמע בני מוסר אביך שאמר שלמה  בן דוד, מן הסתם אמר גם הבודהיסט או המוסלם לבנו.

    2.התוכחה המוסרית של הנביא לעמו או של הרב לתלמידו של השכן לשכנו איננה מוסר האדם בתורת הומניזם,אלא שזהו ציוי תורתי  "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא ".

    3.אין בכלל דבר זה שלמות רוחנית  אישית ביהדות[אין הארה ואין אדם מואר מנצנץ ],אלא רק חתירה לקראת קיום המצוות מבחינת כל המרבה הרי זה משובח.  העיד על עצמו נעים זמירות ישראל  "ואני תולעת ולא איש ",היא הכרת האדם בקטנותו, וחוסר יומרתו.

     

    4. "דרך ארץ קדמה לתורה " איננה מפני תורת ההומניזם,אלא שהיא מפני הפסוק  "לא בשמיים היא לאמור מי יביאנה לנו ",ומני שהתורה ניתנה לחיות בה ולא למות בה.

    במילים אחרות, מצד הדין התורתי אסור להציל את הגוי בשבת,מצד דרך ארץ מותר מני דרכי שלום.

    מצד הדין המשפטי תורתי מותר שלא להשיב אבידה לגוי אבל  מצד דרך ארץ מותר, ואני באופן אישי אומר שחובה היא.

    סוף דבר,שיש הבדל עקרוני מאוד בין המשפט החילוני המוסרי  "ואהבת לרעך כמוך ",לבין הציווי המשפטי תורתי "ואהבת לרעך כמוך אני אדוני ". דן

     

    1. מה שרק מעיד על חשיבות הנושא.

     

    2. לגבי ערך התוכחה כדי למנוע אסון כבד -- יופי. לאדם מאמין שמקבל את המצוות מרצון ובשמחה, מוסר הוא דתי, יהודי, תורני. לאדם לא מאמין חילוני, מוסר הוא אנושי, הומניסטי. כל אדם זקוק למוסר, בין אם יש לו דת ובין אם אין לא דת על מנת להיות אדם טוב וכדי לחיות חיים מלאי משמעות.

     

    3. כפי שראינו, בשביל שני הזרמים העיקריים של היהדות (שני הראשים של היהודים מהפלנטה :) התכלית הסופית היא שלמות. ר' ישראל סלנט (לעיל) אמר שלמות, הרב אשלג אמר דבקות, דרך אהבת כל זולת (זהות יהודית פרק א' בתגובות). 

    מאוד עוזר לדעת מהו היעד הסופי. כדי להגיע מחיפה לירושלים, זה עוזר לדעת לאן נוסעים לפני שיוצאים. אם יגידו לנו קודם לנסוע לטבריה, אח''כ לצפת, משם לב''ש ורק בסוף לירושלים, הדרך תהיה ארוכה ומבלבלת ומייגעת. גם אם אנחנו עושים את אותו הסיבוב, עוזר לדעת שהיעד הסופי הוא ירושלים. כשהיעד ברור, מתעוררת השאלה, בשביל מה לעשות את כל הסיבוב אם אפשר לקצר? כמובן שאפשר לחסוך הרבה מאוד זמן אם נוסעים בקו ישר. קל וחומר כשמדובר ביעד לא פיזי, ביעד ערכי. יתר מכך, אם לוקחים רף נמוך מאוד בטעות -- אני לא היטלר -- הדרך לירושלים תהיה ארוכה מאוד מאוד.

     

    4. דרך ארץ קדמה לתורה והיחס לגוי -- בראבו, תודה, ממש משמח.

    נראה לי שלאדם מאמין, האמונה באלוהים, תוספת הדלק שבסוף הפסוק, מעודדת ומסייעת ומדרבנת ומחזקת ומעצימה אותו לקיים ולהשלים את מצוות ואהבת לרעך כמוך. לאדם שממילא לא מאמין, ההבדל הוא לא משמעותי. 

     

    --

    שאוכל להטיב עם כולם ולא לפגוע באף אדם. 

    1. איזה חשיבות יש במימרה הזאת  לכשעצמה? האם תושב סדום הרשע ,לא רוצה להנחיל לילדיו את תפישת המוסר שלו ?.

    2. לא כדי למנוע אסון כבד,אלא להניאו מלעבור על מצוות התורה  בלבד. צר לי שאינני יכול לסייע למוסר האוניברסלי שלך.

    3. לא הרבי מסלנט ולא הרב אשלג הם משה רבינו. הכרת משה בקטנותו ,היא גדולתו ביהדות.  אם דוד המלך אמר במזמור,ואני עפר ואפר, כנגדו אמר משה  "ונחנו מה, " כלומר  אני כלום .

    בכלל הדבר היחיד המחייב ביהדות הוא קיום המצוות בלבד. שאר הספרות שענינה נפש האדם או  מידותיו של האדם,איננה בקטגוריה של משנה סדורה מחיבת,אלא דברי הגות שיש בני אדם שמוצאים בה דברי טעם, איש איש ונטיות ליבו.

     יוצאת מגדר כלל זה היא מסכת אבות, היא המסכתא הכוללת מימרות חכמה , אשר איננה עוסקת במוסר האנושי האוניברסלי, אלא בהיבטים הנוגעים לעבודת השם של היהודי בלבד.

    יש להן למימרות אלה משמעות הלכתית בעקיפין, או יותר נכון יש  להם לדעת בעלי הממרות, אך ורק השלכה לענין מעמדו של האדם מול אלוהיו,ולא שהן עומדות בפני עצמן.

    ולמה כל זה ?

    כי האדם ביהדות  איננו חשוב ואיננו מרכזי,כי האלוהים הוא המרכז אין בלתו.  

    4. אין אהבה לשם האהבה ביהדות,ולא חמלה לשם החמלה.  היהודי לא יסייע לבודהיסט  העני  בתרומות להקים  בית מקדש בודהיסטי לצורך פולחן, ואם עושה זאת אין זה בשם היהדות אלא בשמו.  דן

     

    1. זה לא ערכי מוסר "שלי". אם לכל אדם בחברה היו ערכי מוסר "שלו", אחד כמו סטלין, שני כמו היטלר, שלישי כמו סדום, החברה תתפרק. זה פחות או יותר המצב היום. כל הדתות שהזכרת מלמדות את אותן ערכי מוסר פלוס מינוס שמופיעים בעשרת הדברות. היהודים שמו גדרות סביב הרג עם מנהגי הכשרות והאדם המצוי לא אמור להרוג להנאתו -- אבל יהודים הורגים חרקים מבלי לעשות חשבון. בודהיסט מקפיד לא להרוג שום ייצור. יהיה טוב אם יהודים יאמצו מנהג זה. היום ישנה תנועה גלובלית לעבור לצמחונות ולטבעונות. 

     

    2. אין סתירה בין תורה ומצוות לבין מוסר אוניברסלי. ההפך, התורה מחמירה יותר, כך שמדובר במוסר אוניברסלי פלוס. אבל יהדות ללא חמשת המצוות הנ''ל היא לא בדיוק יהדות. "אמונה ללא ערכי מוסר היא לא אמונה" - טנזין גיאצו

     

    3. "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" - בין אדם למקום, לא רק שמצווים לאהוב אלא גם מפורט באיזה אופן לאהוב. "ואהבת לרעך כמוך" -- בין אדם לאדם.

    אמת ביהדות היא אמת דווקא בשל האמת האוניברסלית שלה לגבי נפש האדם (תודעת האדם), למשל, "איזהו עשיר? השמח בחלקו." "איזהו גיבור? הכובש את יצרו." 

     

    4. החברה היהודית עשויה מפרטים, מיחידים. כפי שאנחנו רואים בדיונים האלה ולא רק, היהדות היא לא דבר אחד והיא תלויית גורמים רבים מאוד.

    אוניברסיטת בן גוריון על עזרה לגר וסיוע הומניטרי

     

    שלא אפגע בשום אדם, שרק אטיב עם כולם.


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    2/11/14 23:19
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-11-02 23:19:44
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2014-11-02 17:13:36

    צטט: יוהידן 2014-11-02 16:38:39

    אני מבין את נסיונותיך לערוך סינקרטיזם דתי,אבל כפי שאין אהבת גלידה וניל יהודית, כך אין דבר כזה מוסר יהודי.

     

    מה זה? לא יהדות?

     

    .

     

    1.תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות מקובלות וידועות, ועבירות מקובלות וידועות. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הושמטו והוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לאותם דינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם.

    ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.


    2.שלמות התורה

    תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.


    3.שלמות המעשים

    תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

    ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, את אותם אנשים העוסקים בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".


    4.שלמות האדם

    תנועת המוסר רואה את מטרתה הסופית של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

    את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לעבוד על מידותיהם תדיר, ולהשלים את עצמם מפני דעות משובשות ומעשים רעים.

    1. גם שבתאי צבי ונתן העזתי  נביאי השקר, דיברו הרבה על  האדם מתוך חשיבותו והוד רוממותו.

    2. אין יהדות כלל וכלל,מחוץ למצוות. גם בשאלה כיצד ינהג עם האורח ועם זולתו,ישנן הלכות בימינו היורדות לפרטי פרטים.  אם אין הלכות הנוגעות לענין מסוים יחידאי ותקדימי,היהודי נדרש לשאול דעת תורה. אם הענין איננו נוגע לדעת תורה,ממילא איננו נוגע ליהדות.

    3. הכוונה כלולה בקיום המצוה בפועל, ולא  במספר  הקלוריות  והדמעות שהוציא . אמנם נכון שבזה אני אומר דעתי שלא כולם שותפים לה,אבל היא איננה סותרת את היהדות,כי גם שמי החושבים ההיפך ממני, אינם מיצגים את אלוהים.

    4. אין ולא קימת בכלל שלמות אישית ביהדות, מכיון שהשיפוט לגבי דרגתם של בני אדם ככלל או השיפוט  לגבי דרגתו של האינדבדואל,איננה בכלל בתחום סמכותם של בני האדם. דן


    --
    רוח חרישית.
    https://www.youtube.com/channel/UC7NY1rfOZXjV0RfkvTS1bJA
    2/11/14 23:31
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2014-11-02 23:31:14
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יוהידן כתב:

    1. גם שבתאי צבי ונתן העזתי  נביאי השקר, דיברו הרבה על  האדם מתוך חשיבותו והוד רוממותו.

    2. אין יהדות כלל וכלל,מחוץ למצוות. גם בשאלה כיצד ינהג עם האורח ועם זולתו,ישנן הלכות בימינו היורדות לפרטי פרטים.  אם אין הלכות הנוגעות לענין מסוים יחידאי ותקדימי,היהודי נדרש לשאול דעת תורה. אם הענין איננו נוגע לדעת תורה,ממילא איננו נוגע ליהדות.

    3. הכוונה כלולה בקיום המצוה בפועל, ולא  במספר  הקלוריות  והדמעות שהוציא . אמנם נכון שבזה אני אומר דעתי שלא כולם שותפים לה,אבל היא איננה סותרת את היהדות,כי גם שמי החושבים ההיפך ממני, אינם מיצגים את אלוהים.

    4. אין ולא קימת בכלל שלמות אישית ביהדות, מכיון שהשיפוט לגבי דרגתם של בני אדם ככלל או השיפוט  לגבי דרגתו של האינדבדואל,איננה בכלל בתחום סמכותם של בני האדם. דן

     

     

    כל נושא הזהות הוא עניין של בירור עצמי: מי אני ולמי אני רוצה להידמות? אדם עושה דין וחשבון לעצמו. כל אדם עושה לעצמו דין וחשבון לגבי שלמותו/חוסר שלמותו ומה עליו לעשות כדי לשפר את החוויה שלו עצמו. זאת המשמעות של עבודה מוסרית-רוחנית-פסיכולוגית-תודעתית.


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "זהות יהודית פרק ה': מוסר אוניברסלי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה