היום הסתבר לי, די בהפתעה, שלפני שנים כנראה עשיתי טעות נוראה, וזאת משום שחשבתי לתומי שמשימה ראויה וחשובה בחיי היא להפוך את עצמי לאיזה דוקטור מדופלם לפסיכולוגיה. כנראה שעשיתי את זה על מנת לנסות לסייע לאנשים זולתים במצוקתם כי רבה, להקל על סיבלם של מעונים ודואגים, ולעזור לבריות למצוא הקלה, ממש כמו שמצווה עלינו בתורה: לגלות כלפי הבריות חסד, חמלה ורחמים, להראות קצת הבנה ואולי גם רצון למתן עזרה או הכוונה. העיקרון שהינחה אותי היה לנסות לנהוג ברעך כמוך, שזה אומר, כאמור, בהיתחשבות, בחסד ובחמלה.
.
אומנם, לעניות דעתי הסובייקטיבית לחלוטין היום אני כבר מטפל ממש לא רע, אבל לצערי עד כה לא הפכתי לטייקון שגר בארמון, וגם לא צברתי המון הון אלא להפך, שכן אולי כבר קושרים כנגדי קשרים בשילטון. ככה זה שמטפלים בהמון, זה שחציו די דלפון, כי לא ממש חושבים על צבירת ממון כעיקר הרעיון.
.
מסתבר שלאחרונה אנשים נימדדים בארץ הבחירה לא לפי מעשיהם הטובים, תרומתם לחברה או ניסיונם הנואש לעזור לזולתים האחרים, אלא בעיקר לפי כמה מזומנים שהם שדדו, גזלו או לקחו במירמה מהאזרחים התמימים שעימם באו במגע. כבוד מקבל גם מי שמשתלט על הרבה אדמה, זה שלא כובש את יצרו ושורף לשכנו איזה מסגד או כורת מטע, ובעיני זו טעות מבישה שמצביעה בעיקר על חוסר הבנה בסיסי בתורה, כזה שנגרם בכוונת תחילה, שנה אחר שנה, כדי להותיר קהילה שלמה צייתנית, מוסטת, שוגה ובורה.
.
דומה שרוב האזרחים שופטים את מידת הצלחתם של הזולתים האחרים בעיקר לפי כמות המזומנים ששוכבים אצלם בבנקים, מספר המכוניות החדישות שהם רוכשים, הווילות המרהיבות שבהם הם דרים או מספר הבתים המרווחים שהם רוכשים ואז משכירים אותם לדיירים דלים בעבור ערימת מרשרשים או חופן מרשים במעטפה חודשית הגדושה בדולרים ירקרקים.
.
אם היה קצת שכל בגולגלתי החלולה, כנראה שלא הייתי מבזבז שנים כה רבות על רכישת השכלה ולומד איך להקשיב, להבין, לאבחן ולנסות לסייע לאנשים שמשום מה חשים רע או אפילו די נורא, אלא מוצא דרך הרבה יותר קלה להביא פרנסה נאה לעוללי הרעבים ולרעייתי החביבה.
.
בדיעבד, קצת חבל שלא הפכתי לגנן שמטפל בגינה פורחת וירוקה. אילו רק הייתי עושה בזמנו את הבחירה הנכונה, כל מה שהייתי צריך זה רק מזמרה חדה, ממטרה שמשפריצה, את חפירה ואולי איזה מכונת קצירה קטנה ועימן הייתי מטפל בהנאה מרובה וללא טירחה רבה בגינתו של איזה בעל שררה או ניבחר במישרה רמה.
.
אומנם בגילי המופלג כבר קצת קשה להחליף מיקצוע, במיוחד אחרי כל כך הרבה טירחה, אבל אם הייתי קבלן של גן כנראה שדי במהירה כבר הייתי מסוגל לרכוש לי טירה גדולה, מכונית יקרה וכל השכנים, המכרים, הידידים וחברי המשפחה היו מייד מעריצים אותי, מכבדים אותי, מבקשים קירבה יתרה או סתם מתחננים לנדבה, תרומה, הלוואה או לאיזה ביס מהעוגה.
.
כשאני שב וחושב על זה בצורה רגועה ושקולה, אני בעצם שמח לסייע לאנשים מיוסרים שיושבים עגומים, לחוצים או שוכבים ובוכים על הספה. סך הכל, חיוך ותיקווה שחוזרת לבצלם שניברא משמח אותי הרבה יותר מלראות מפרח ממין זכר ונקבה שמעמיד אבקנים להפריה מאיזה דבורה מזדמנת, כזו שפירחיה הנאה כלל אינה מכירה. הדבורה מזמזמת לה שירה, מדגדגת באבקנים שבעטרה, אבל בעצם רק באה למטרות מפגש אקראי, חד פעמי, נטול רומנטיקה, כדי לתור אחר מקורות עסיסיים לסעודה מזדמנת קלה אך מזינה.
.
.
עד כאו ציטוט, זה שלא ממש גרם לי לחוש מסופק מעבודת קודש ששכרה לא בצידה אלא כנראה בעולם הבא, או אפילו מבסוט, שכן נראה שכנראה הייתי צריך להיות גנן בגינה.
.
מבחינה פילוסופית ניתן לומר שכולנו כנראה בסוף מתים, לפיכך, לעניות דעתי השאלה העיקרית בחיים היא מה עושים בינתיים כדי לא להיות משועממים ולחוש מרוצים, מאושרים ומסופקים. זה כמו ששקספיר כבר אמר פעם לביבי: לעשות או להשהות עשות?
.
האמת היא שאני די אוהב לעשות את מלאכתי עם הבריות, לפתור בעיות ולראות חיוכים שבים ותוצאות יותר בריאות, כך שכנראה כבר לא אהיה גנן עם הכנסות גבוהות, ולכן לעולם גם לא אגור הרחק בשחקים מעל ההמון, זה שמסתובב מיואש ברחובות, או בטירות מבוצרות עם גדרות גבוהות.
הוספת תגובה על "טעות מיקצועית יקרה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה