נכנסתי, עלעלתי, הוצפתי געגועים... הכול קורה מהר מדי בימים אלה אנחנו נעים בקצב של אוטוסטרדה בדרך... הביתה. בדרך... אל הלאט... מתבוננת על ה'זמן' שחלף אותו 'זמן' 'עילג' שלא תמיד יודע להסביר את עצמו אלא בתנועות של לאט מהר ואי תנועה שכולו אי של תנועה; אם פעם רציתי להסביר מה זה... ה'זמן' נסך בי הבנה שהמילים המתאימות עדיין לא כאן כי העת צעירה מדי... ומערכת העיכול שלה עדיין לא בנויה ל'הזנה' מן הסוג הזה... אנחנו עושים תנועות אחרות... בקצב אחר... בשפה אחרת... וזה בסדר לגמרי בסדר... כל אחד והתנועות שלו... ויש מקום לכולם. הזמן 'יעבה' את המעגל הקוסמי הרבגוני והקסום הזה יעבה באהבה... ימוסס את כל ההפרדות ואי ההבנות.
ובינתיים, עד שזה יקרה, זה הזמן של כולנו של כל אחד ואחת מאתנו לעשות את דרכו הביתה כל עוד הנר דולק... כל עוד נשמה באפנו... זה הזמן לפגוש את עצמנו כמו שלא פגשנו את עצמנו מעולם ואז אולי נגלה שבראשית היינו כולם 'אוטיסטים' ושהמהות שלנו רק התכסתה בקליפה 'נוירוטיפיקלית' כדי להתאים עצמה למוסכמות... מוסכמות שעם כניסת העידן החדש כבר לא נחוצות לנו... והגיע הזמן להודות להן לשחררן ולנשום פנימה משהו אחר...
אולי, אוויר הרים 'אוטיסטי' :) 'אוטיסטים' אותם 'מראות' שבאו לשקף לנו. 'אספקלריות' ברורות יותר... שהרי מאז ומעולם היו כאן 'מראות' רק עמומות יותר שהתאימו לזמן שבו הגיעו... גם הן 'מתמרקות' ו'מתרקמות' אל ראשיתן כי הזמן הזה הוא זמן לגילוי ולגלוי אז יחד הצעיר עם הבוגר והמבוגר יחד זה שלם... השלם והשולם שבכל אחד ואחת מאתנו... ואתם? איפה אתם היום?
מחבקת באהבה, זה עומד להיות...
a wonderful world
אחרי שנעבור את יציאת מצרים הפרטית והכללית שלנו... ♥
הוספת תגובה על "אוויר הרים אוטיסטי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה