מסלול מ"ח הוא "מסלול מקצועי חדש". מה חדש בו נציג בהמשך, אבל צריך להסכים תחילה, שאכן לא כולם צריכים ללמוד במסלול העיוני. במדינות אירופה שונות לומדים אחוזים גבוהים של תלמידים במסלול מקצועי, אין בכך בעיית סטטוס וכולם יוצאים מורווחים. בישראל צריך ללמוד במסלול העיוני, למרות שלא כולם רוצים בכך, ולמען האמת, את מרבית התלמידים הוא מוגיע ומשעמם. "לומדים שם  כי צריך". אם לומר שוב מה שנאמר כבר לא פעם: המסלול הבגרותי אינו יותר או פחות מאשר פיגור השכלתי. לא רק שאינו נחוץ, אלא שהוא מהווה חסם בפני הדברים האמיתיים.

מה שעומד בדרכו של מסלול מ"ח הוא הלמידה לתעודת הבגרות. מי שאינו מצוייד בתעודת בגרות בישראל הוא בוגר נכה של מערכת החינוך, ומכל מקום הוא סוג ב' או ג' או ד' או נושר. מי שאינו רוצה להיות שם לא ילך ללמוד במסלול מ"ח, אף אם זה מתאים לו ומתאים לצרכים הכלכליים של המשק: "שהבן שלך יהיה פחח". ההבדל בין בעלי תעודת הבגרות לנטוליה אינו רק עניין של סטטוס. המחקרים מורים בצורה ברורה על הנחיתות הכלכלית של בוגרי המסלול המקצועי בעבר בהשוואה לבוגרי המסלול העיוני בעלי תעודת בגרות. לכן, כל עוד לא תעבור מן העולם הבגרות הנוכחית, לא יקום מסלול מקצועי חדש.

מסלול מ"ח הוא מסלול אינטליגנטי, שביסוד לימודיו נמצאת טכנולוגיה חכמה לסוגיה או מקצועות שירות חיוניים כמו סיעוד מקצועי. המסלול הזה הוא אטרקטיבי, עם פוטנציאל ליצירתיות, מעורבות, למידה פעילה ולמידה מקוונת. רבים ישאפו להשתלב במסלול מ"ח בתנאי אחד, שהוא לא יהיה חסם עבורם להמשך חייהם.

במאמר בדמרקר (11.11.14) מדווחת ארלוזורוב, שניתוח שנעשה ע"י המועצה הלאומית לכלכלה "מלמד עד כמה מדובר בתפישה שגויה מהיסוד. בקרב מי שאינם מחזיקים בתעודת בגרות, היכולת להשתלב בשוק העבודה של מי שסיים חינוך מקצועי גבוהה בהרבה מזו של מי שסיים חינוך עיוני. רק 60% מבוגרי בתי הספר העיוניים שאין להם תעודת בגרות הצליחו להשתלב בשוק העבודה, לעומת 73% מבוגרי החינוך המקצועי".

אולם המחסום התדמיתי הכמעט בלתי-עביר נעוץ בתעודת הבגרות הנוכחית, שבכדי להשיגה דרושות שנות ישיבה ארוכות ומייגעות מול חומר עיוני. המועצה הלאומית לכלכלה מוצאת גם שיש "לערוך רפורמה במערכת החינוך, ולמקד את הלימודים בתיכון בהקניית ערכי ליבה בלבד. משמע, המדינה חייבת להתעקש שכל בוגרי התיכון שלה יחזיקו במיומנויות יסוד - אנגלית, מחשבים, מתמטיקה בעיקר - שיאפשרו להם בעתיד להתמקד בטווח רחב של מקצועות, ולעבור בין מקצועות".

את התעודה הקיימת צריך אם-כן להחליף בתעודת גמר פשוטה יותר, אך מותאמת לצרכי הזמן הזה: בחינות ארציות מחייבותבעברית ואנגלית – שפות המהוות היום "כלי עבודה" לכל דבר ועניין; בחינה ארצית רשות במתמטיקה – המתאימה לחלק מן התלמידים, בעיקר בעלי אוריינטציה למדעים באקדמיה; ותעודות הערכה בית ספריות לכל אחת משנות הלימודים י', י"א ו-י"ב, שהעקרונות המשותפים בהן ייקבעו על ידי משרד החינוך, ואילו תוכניות הלימודים ודרכי ההערכה יפותחו בבתי הספר; בתוכנית הלימודים של כל אחת משנות הלימוד י-י"ב ייכללו לפחות קורס אחד בלמידת-חקר וקורס אחד מקוון – בשני המסלולים.

מערכת החינוך מורכבת מנושאים שמחוברים זה לזה באופן הדוק. את הקשר הגורדי בין הבגרות הקיימת לבין מסלולי הלמידה הקיימים צריך לנתק, אחרת נוסיף לדשדש בביצתה של השכלה בלתי רלוונטית, ללא מסלול מ"ח הכל-כך חיוני ועם פערים חברתיים שאין דרך לצמצמם.

פורסם בדמרקר 26.11.14 בשינויים קלים תחת השם "הגיע הזמן לבטל את תעודת הבגרות"

http://www.themarker.com/opinion/1.2497184