צטט: lepxii 2014-11-25 12:39:09

ואוסיף עוד מילה על מדיניות הדיכוי התרבותי הצרפתי - על ישראל לשקול מדיניות דומה ביחס לערבית. לבטל את החינוך-הממלכתי ערבי, להעביר את כל המגזר לעברית. להפסיק לימודי היסטוריה ודת ספציפיים למגזר. זהו תהליך ארוך מאוד - אך משתלם בסופו של דבר - כפי שרואים בצרפת, זה גורם לאינטגרציה תרבותית והזדהות עם התרבות השלטת.

אני לא מאמינה למראה עיני.

אני מנסה לחשוב מה היו צריכים לעולל לך כשהיית קטן כדי שתצא ככה - ואין לי פתרון.

בכל מקרה - תנחומי.

צטט: lepxii 2014-11-25 12:39:09

ואוסיף עוד מילה על מדיניות הדיכוי התרבותי הצרפתי - 

 

יש מדיניות של דיכוי תרבותי בצרפת ?              אההההההה ?

כאחד שנולד בצרפת, גדל בצרפת, למד בצרפת , ועד היום חי ואוהב  את צרפת, יש לי שתי תגובות:

- מי שמדבר כמוך, בוודאות הוא או שיכור או מסומם או אנגלי. (או שילוב).

- אני מאחל לנו פה עשירית מהפלורליזם הצרפתי !

יעקב

צטט: yaakov. 2014-11-26 15:58:14

צטט: lepxii 2014-11-25 12:39:09

ואוסיף עוד מילה על מדיניות הדיכוי התרבותי הצרפתי - 

 

יש מדיניות של דיכוי תרבותי בצרפת ?              אההההההה ?

כאחד שנולד בצרפת, גדל בצרפת, למד בצרפת , ועד היום חי ואוהב  את צרפת, יש לי שתי תגובות:

- מי שמדבר כמוך, בוודאות הוא או שיכור או מסומם או אנגלי. (או שילוב).

- אני מאחל לנו פה עשירית מהפלורליזם הצרפתי !

יעקב

צרפת היא ללא שום ספק המדינה המובילה בדיכוי תרבותי. זו מדיניות מוצהרת מהמהפכה, היא נמשכת בימינו אנו - למשל סירוב צרפת לאשרר אמנות של האיחוד האירופי בק"ע שפות וזכויות של מיעוטים.

אין זה אומר שצרפת היא לא דמוקרטיה. היא בהחלט דמוקרטיה. יש בה בהחלט חופש ליברלי - היא אפילו סמן קיצון במקרים מסויימים מבחינת חופש. אך כל זאת בתנאי אחד - השתלבות בתרבות ובשפה הצרפתיים.

ע"ע -

http://www.languedoc-france.info/190313_suppression.htm

http://www.aljazeera.com/indepth/features/2012/03/201232943156736852.html

http://en.wikipedia.org/wiki/Vergonha

http://www.humanities360.com/index.php/toubon-law-and-the-languages-of-france-1649/

צטט: lepxii 2014-11-26 10:21:14

וגם אחרי 200 שנה - הצרפתים עדיין מעבירים חקיקה מודרנית המדכאת כל שפה ותרבות אחרת. השוו את חוק הToubon מ1994 לחוקי הלאום המוצעים אצלנו - ותגלו שאנחנו די פרווה....

 

חייבים לדבר צרפתית במקומות עבודה. אסור לעסוק עסקים (חוזים, פרסומות וכולי) שלא בצרפתית. כל חינוך שמקבל ולו פרנק אחד מהממשלה - חייב להיות בצרפתית לחלוטין. כל שידור טלוויזיוני - חייב להיות בצרפתית. יש גם הגבלות על שידורי רשיו.

 

ואצלנו עושים רעש הליברלים כמקום עסק פרטי מבקש מעובדיו לדבר עברית (לשם נראות מול הלקוחות) - בצרפת זה מתחייב.

 

וכל זאת - כדיכוי של שפות אשר קיימות בצרפת מאות ואף אלפי שנים - כגון השפה הברטונית. לא הספיק להם שהם הכחידו חלק ניכר מהשפות בצרפת - הם עוד ממשיכים לרדוף את אותם מתי מעט (אחוזים ספורים) שעדיין מדברים שפה שהיא לא צרפתית (בד"כ - ביחד עם צרפתית).

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Toubon_Law

http://fr.wikipedia.org/wiki/Loi_Toubon

 

The Toubon Law (full name: law 94-665 of 4 August 1994 relating to usage of the French language) is a law of the French government mandating the use of the French language in official government publications, in all advertisements, in all workplaces, in commercial contracts, in some other commercial communication contexts, in all government-financed schools, and some other contexts.^[1]

The law does not concern private, non-commercial communications, such as non-commercial web publications by private bodies. It does not concern books, films, public speeches, and other forms of communications not constituting commercial activity. However, the law mandates the use of the French language in all broadcast audiovisual programs, with exceptions for musical works and "original version" films.^[2] Broadcast musical works are subject to quota rules under a related law whereby a minimum percentage of the songs on radio and television must be in the French language.^[2]

The law takes its common name from Jacques Toubon, who was Minister of Culture when it was passed, and who proposed the law to the National Assembly of France. A nickname is Loi Allgood – "Allgood" is a morpheme-for-morpheme translation of "Toubon" into English ("All Good" being a translation of "Tout bon") – as the law can largely be considered to have been enacted in reaction to the increasing usage of English in advertisements and other areas in France.

החוק toubon  בא לעצור ( ללא הצלחה יתרה ) אמריקניזציה קיצונית של הנוער הצרפתי, שהחלה למעשה מ woodstock. ב 68, אם איני טועה.

הצרפתים מאוד גאים בשפתם, שאינה רק נחלת צרפת, אלא חלק מקנדה, בלגיה, שוויץ  וכמה ארצות אפריקה.

המומחים לצרפתית הם  ברמה טיפה יותר גבוהה מזו של הליצן ד"ר אבשלום קור.

כאחד שאיכשהו דובר שתי השפות, הרשה לי להגיד לך שמסיבות היסטוריות בעיקר, העברית , לעומת הצרפתית, היא שפה עילגת עד כאב .  דלות העברית פשוט מביכה.

החוק toubon בא לעולם כי הצרפתים לא רצו לאבד אוצר.

אם איני טועה, המקום בו הוכרזה המדינה הפך למרכז קניות. (בניין האופרה, נדמה לי).  הצרפתית מתייחים למורשתם קצת אחרת. 

יעקב

צטט: lepxii 2014-11-26 16:12:24

 

 

צרפת היא ללא שום ספק המדינה המובילה בדיכוי תרבותי.

אני רק מקווה שלא תנהג בשעות הקרובות...

הטיעון שלך כה מגוחך שאין לי מה להשיב לך .

אני חייתי שם ואתה בא להסביר לי  צרפת מהי ???

יעקב

 

 

צטט: yaakov. 2014-11-26 16:16:08

צטט: lepxii 2014-11-26 16:12:24

 

 

צרפת היא ללא שום ספק המדינה המובילה בדיכוי תרבותי.

אני רק מקווה שלא תנהג בשעות הקרובות...

הטיעון שלך כה מגוחך שאין לי מה להשיב לך .

אני חייתי שם ואתה בא להסביר לי  צרפת מהי ???

יעקב

 

 

אתה בהחלט מתרץ את העמדה הצרפתית-פריזאית קלאסית. ואין אני חולק שתרבות צרפת הינה אוצר.

אך חלק ממה שהביא לאותו אוצר - הוא דיכוי תרבותי. הכריחו ילדים ללכת לבתי ספר ממשלתיים, הכריחו אותם שם לדבר בשפה (צרפתית) שהיא לא שפת אימם (שלל שפות), הענישו אותם אפילו אם דיברו במשחק בחצר ביניהם בשפת המקום (בין אם ברטון ובין אם זה occitan ובין אם זו שפה אחרת). כמובן שלא אפשרו תקשורת או עסקים בכל שפה שהיא לא צרפתית-פריזאית.

צרפתית-פריזאית, דיברו ב1790 רק כ-10% מהאוכלוסייה. כיום זה כמעט 100% דוברי צרפתית, ויש פחות מ5%-10% שיודעים לדבר בשפות המקום לשעבר (וגם אלו זקנים לרוב, וחלקם יודעים את שפת המקום כתור שפה שנייה או שפה שהם משתמשים בה לעיתים רחוקות). אלו לא היו שפות בעלי היקף קטן - אלא רחב ביותר.

וזה לא רק שפות - כתור חלק מהטיפוח המכוון של התרבות החילונית-צרפתית - נקטו בשורה של צעדים כנגד בתי ספר ומוסדות אחרים של הכנסייה.

האם צרפת מקום יותר טוב לאחר הדיכוי התרבותי והנחלת התרבות הצרפתית-פריזאית-חילונית-רפובליקאית בכל רחבי צרפת? אולי כן! אין ספק שאיחוד התרבות הגדול יצר כר תרבותי פורה. אין זה אומר שהדרך לשם לא לוותה בדיכוי מסיבי של כל ביטוי תרבותי אחר (ולא - לא רק אמריקניזציה (שזה חדש...) - אלא יותר תרבויות מקומיות עם מסורות של מאות ואלפי שנים)!

הרפובליקה כמובן טוענת, כלפי חוץ, שאין זה דיכוי. אין אף גורם מחוץ לצרפת שלוקח טענה זו ברצינות.