מטפורה לדרך הרוחנית, מהסבל, מהמיצרים (מִן-הַמֵּצַר, קָראתִי יָּהּ) לגאולה.
הסיפור הוא סיפור אישי, של כל אחד מאיתנו, ממעמד הר סיני, מקבלת עול המצוות ועד לדבקות, למילת הלב, ליום שכולו שבת, לאור צדיק האמת. כל המכות -- גן עדן, יציאת מצריים, איוב -- הן לשם השמדת האגו, אגו שמגולם באופן מוחצן בדמויות: נחש, לבן הארמי, פרעה, עמלק, שטן.
אשלג מדבר על שלבי התפתחות התודעה (התודעה העדינה, הנשמה) ביהדות במאמר "מתן תורה".
(סיכום די מפורט עם ציטוטים ועם קישור למאמר המקורי של הרב אשלג נמצא כאן, בתגובה מס' 6)
ככל שיותר אנשים הולכים בדרך הרוחנית, הסיפור גם הופך לסיפור קולקטיבי.
זה שמתייחסים לסיפורי התנ''ך ובפרט לסיפורי האלימות כמסמך היסטורי תיעודי וכהצדקה לפעילות אלימה בהווה, זה באמת מצער.
מפנה שוב לקארן ארמסטרונג, היסטוריונית של שלושת הדתות המונותיאיסטיות העיקריות:
"משימת זמננו אחת המשימות הכבירות ביותר בעת הזו, היא לבנות חברה חובקת עולם, כפי שאמרתי, שבה בני אדם יוכלו לחיות יחדיו בשלום. והדתות, שאמורות היו לתרום תרומה עקרית לכך, נתפסות כחלק מהבעיה. כמובן שלא רק אנשים דתיים מאמינים בכלל הזהב. זה הוא המקור של כל המוסר, הפעולה היצירתית הזו של הזדהות רגשית, להעמיד את עצמך במקומו של האחר.
"נראה לי שיש לנו ברירה. אנו יכולים לבחור להחצין, או להדגיש את נקודות המבט ההלכתיות והלא סובלניות של אמונתנו, אנו שאנו יכולים לחזור אל הרבנים, רבי הילל, בן זמנו של ישו, אשר, כאשר התבקש על ידי עובד אליליםלסכם את כל החכמה היהודית באודו עומד על רגל אחת, אמר:"'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא" (תלמוד בבלי, שבת לא/א )"
קארן ארמסטרונג יזמה את כתב האמנה לחמלה שכולם מוזמנים לחתום עליו.
שכל משאלותינו החומלות, לסובלנות וליושר ולקבלת הזולת, תתגשמנה במהרה.
/null/text_64k_1#