צטט: חנה וייס 2014-12-02 04:06:00
צטט: מלחהארץ0 2014-11-30 16:35:13
צטט: חנה וייס 2014-11-30 16:06:50
"נראה לי שיש לנו ברירה. אנו יכולים לבחור להחצין, או להדגיש את נקודות המבט ההלכתיות והלא סובלניות של אמונתנו, אנו שאנו יכולים לחזור אל הרבנים, רבי הילל, בן זמנו של ישו, אשר, כאשר התבקש על ידי עובד אליליםלסכם את כל החכמה היהודית באודו עומד על רגל אחת, אמר:"'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא" (תלמוד בבלי, שבת לא/א )"
אין לנו ברירה וזה בדיוק הענין. אין לנו ברירה ואנחנו מתפתלים כנחשים כדי להיות נאמנים/סבלניים לאידיאולוגיה שהיא אם כל האמהות של כל אידיאולוגיות הגזע הקימות בעולם.
בהתאם לכך (מתוך הכורח להיות נאמנים/סבלניים) אנחנו ממציאים שהמושג "חברך", הכה פופלרי בסיסמאות היהודיות, זה כל אדם, בעת שלכל יהודי ברור שהמושג "חברך" מיועד אך ורק ליהודי כמוהו.
בשום אופן לא תוכלי לטעון שיחסו של יהושוע לכנענים, למשל, הוא כאל "חברים".
כאמור, 'האויבים' בתנ''ך הם הדמונים התודעתיים, הרגשות העוכרים, האגו.
על 'רעך' כ'כל אדם' כתבתי כאן, בתגובות (תגובה מס' 6).
זאת נקודה מאוד חשובה ביהדות ובכלל בחיים, לכל אדם.
תמיד יש לנו ברירה. אנחנו יוצרים את המציאות של עצמנו,
אנחנו אחראים לאופן ההתיחסות שלנו למציאות שלנו,
למרות שכמובן, לא כל הנסיבות החיצוניות הן בשליטתנו.
הסלחנות היא תכונה ששווה לטפח.
התורה מחיבת לנקוט עמדה מוסרית ברורה,במקום לטחון לאנשים את השכל בססמאות נבובות חמדתי.
המילים " ואהבת לרעך " התורתיות,אינן מתיחסות לבודהיסטים או לעמלקים כמו פותח הדיון.
המילה הזאת מתיחסת למי שהם יראי אלוהים, שומרי תורה ומצוות.
גם כן השאלה איננה בעיקרה שאלת היחס ההוגן של היהודי לגוי,אלא שהיא דיקא שאלת ההוגנות של הגוי ליהודי.
שהנה לפנינו עמלקי שבא לטעון ויודע שעצם קיומו היא הוכחה שיהושוע לא השמיד את העמלקים ולא שאול,למרות ציווי מפורש.
אז במקום להודות ליהושוע ולשאול ולנשק את היהודים בתחת על שהואילו להשאירו במצב צבירה,הוא עוד בא ומשלשל צואת עמלקים באתר הפולחן הקדוש הזה קהילת האקטואליה.
לא רק זה, אלא שמנת שכלו המצומצמת ,מוחו הזעיר העוברי ונפשו המסוכסכת , מונעים התדיינות,כי ממילא איננו מבין מה הוא בעצמו שח,לא כל שכן מה אחרין שחין לו. דן
/null/text_64k_1#