צטט: יוהידן 2014-12-22 08:07:57
אם השמחה היא המטרה, אז האם אני מנעתי מהעם שלך לשמוח ולרקוד, במעשה העגל במידבר סיני? .
מחבל דעאש מדליק נר ומתפלל לשדים והרוחות, שיעזרו לו לרצוח ולשדוד.
היהודי לעומת זאת מדליק נר , להודות לאל על הצלתו מידי אותו קלגס שמבקש להורגו.
אז נניח שהיחס לאש הוא מאגי ,,,האם בהדלקת הנר לכשעצמה או בתפילה יש ענין מאחד בעולם?.לא
יש רק במטרות בשאיפות ובכוונות,כדי לאחד קבוצות אנושיות.
כן, שמחה היא מטרה כי גורמת לליכוד כל קהילה והתעלות לרגע נתון.
העולם כולו חוגג בעוד שבוע את ברית המילה של ישו. מישהו קושר בין שמחת האירוע לבין סיבת האירוע ?
אצלנו, מישהו gives a shit לפח שמן מעפן שבדרך נס הספיק ל 8 ימים ?
אבל הגאון שהמציא את המצווה של הדלקת חנוכיה משך 8 ימים העניק לעם כולו כמה ימים מיוחדים של שמחה ושל איחוד.
אז כן, קיימת שמחה לשם שמחה.
אגב ובלי קשר ישיר, אצל חסידי ברסלב, השמחה היא יסוד המצווה.
ואוסיף דיעה אישית בקשר לאירוע שבמקרא. עגל הזהב.
משה עלה להר, והעם למעשה מרד בו ובאלוהי ישראל שהתגלה לעם אך יום יומיים לפני כן במופע מרהיב.
מי שהנהיג למעשה את יצירת עגל הזהב וכל השמחות הכבירות שנילוו לו היה אהרון.
ולמה אהרון לא נענש כלל וכלל ?
כי עבור אהרון, חשוב מאמונה באל יחיד, דבר שבעיניו לא היה צריך להוכיח כי כל העם ראה את הקולות, רצה לשמור על איחוד העם שנטה להתפרק בהעדר מנהיג.
(כפי שהעם שלנו מתפרק היום בהעדר מנהיג)
אהרון יזם ויצר שמחה שלא היה לה שום ביסוס אמוני אמיתי בעיניו, במטרה לשמור על העם כיחידה הומוגנית.
זו דיעה אישית כמובן.
יעקב
/null/text_64k_1#