עם זה יעודד מישהו היצירתיות מגיע לשיאים טובים יותר בגיל מבוגר.

והחוקים שמדוברים  פה עליהם שישארו בגדר חוקים ,הם אינם קשורים לאמנות , הם קשורים לכל המסחרה שיש סביב אמנות.

ואם היה אפשר  לא הייתי חוזרת אחורה בגיל גם שהיו משלמים לי ,ואמנים יוצרים נשארים תמיד צעירים, הכל תלוי בבן אדם ביכולות שלו בהחלטות שלו והשמים הם הגבול.

 

צטט: יצרנית אמנות 2008-08-23 23:23:06

צטט דורית

 

השאלה היא האם יש הצדקה לאפליה על רקע גיל.

כל מגזר אחר היה מתבייש בהצהרה על אפלייה על רקע כלשהו ( מין,גיל..)

אבל משום מה מגזר האמנות בארץ מצהיר על אפלייה זאת בגלוי, בלי בושה, אפילו בגאווה.

בארה"ב אפלייה על רקע של גיל, אינה חוקית והעושים זאת חשופים לתביעה משפטית.

ולפי דברי דניאלה גם באנגליה, אפליה כזאת אינה מקובלת ואינה לגיטימית.

 

 צטט רמי

הוא מתכוון לקהל שהגיע ולא למציגות.

 

 זה לא כל כך חשוב למי הוא התכוון , מה שחשוב הוא ההתנסחות,  בקהל ישבו נשים אמניות טובות  אחת מהן מלמדת במדרשה ובבצלאל. בסך הכל הוא נתן ביקורת מאד טובה. וגם הזדהה עם המסר החברתי של התערוכה. כלומר גבר פמיניסט, עד שזה מגיע למראה עיניים. ואז יוצא שד קטן מהבקבוק.   [החיים לא סולחים לאשה שמאבדת את נעוריה ואת גיזרתה.]

 מה שמפריע לי שבארץ  הכינוי "דודה"  ממש הפך לבון טון.

 

ל ב ו נ ב ו ן ?

לכעוס זה לקחת ללב טפשות של אחרים  ,

 

 

 

 

 

 

צטט: רואה בקפה 2008-09-02 01:23:50

 

צ

ל ב ו נ ב ו ן ?

לכעוס זה לקחת ללב טפשות של אחרים  ,

 

 

 הבחור שכתב את הביקורת , הוא בחור מבריק. ויש לו פוטנציאל להיות מבקר אמנות מצויין. אני חושבת שהוא פשוט השתמש  בדברי הליצנות  שמקובלים בברנזה.

 

 

 

 

 

 

היי לחוה ולכולם,

אני מכירה כמה וכמה גברים  (וגם נשים )   מבריקים ומשכילים ,שכשהם מגיעים לנושאים  "נשיים" או לענייני גיל , הם מאבדים את זה..

מצד שני אני מכירה כאלה שאף פעם לא היה להם את זה

 

ולטובת כל הגברים שאני מעריכה ומוכירה , אכן  יש כמה בודדים שתמיד יש להם את זה

הנושא עצמו, אם הגיל קובע, אינו לדיון לדידי ,ולמי שזה כן חשוב, הוא יכול מצידי לחפש את  זה

בהצלחה

דניאלה

http://en.wikipedia.org/wiki/Ralph_Eugene_Meatyard

 

http://www.geh.org/ne/str085/htmlsrc8/meatyard_sld00001.html

 

Ralph Eugene Meatyard was born in Normal, Illinois on May 15, 1925. He served in the Navy, studied pre-dentistry at Williams College (1943-44) and philosophy at Illinois Wesleyan University (1950). He began his career as an optician in 1949. The optical firm where he worked, Tinder-Krauss-Tinder, also sold photographic equipment and supplies. There Meatyard purchased his first camera in 1950 in order to photograph his newborn son. Once established in his own practice, Eyeglasses of Kentucky, he hung the walls of the reception area with rotating exhibitions of his own pictures and those of other photographers, including Emmet Gowin. Meatyard exhibited selections from Georgetown Street, a collaborative effort with Van Deren Coke, along with other early work at Roy DeCarava’s A Photographer’s Place in 1957-8, and had his first solo show in 1959 at Tulane University. Throughout his career as photographer, he continued working as an optometrist at Eyeglasses of Kentucky, and was known to his friends as a devoted family man who somehow eked out time to photograph on weekends. Meatyard’s interest in Eastern thinking was sparked at a workshop in Indiana where Minor White recommended a list of books crucial to a photographer’s education which included two volumes on Zen. Photographs by Meatyard are in the collections of the Metropolitan Museum of Art and Museum of Modern Art in New York; George Eastman House International Museum of Photography and Film, Rochester, New York; Center for Creative Photography, University of Arizona, Tucson; Massachusetts Institute of Technology, Cambridge; Smithsonian Institution, Washington, D.C.; and University of Louisville Photographic Archives, Kentucky. He died of cancer in Lexington, Kentucky on May 7, 1972

\

 

האיש היה אופטומריסט איש משפחנ שהחל להציג בגיל של "דןדה" ונחשב לאחד מטובי הצלמים!!

 

 

דוגמא נוספת היא tina barney

 ילידת 1945 שרק התחילה באמצע שנות השבעים

גם כן נחשבת מאד

 

ויש כמובן דוגמאות נוספות

 

יש לדעתי הבדל גישה מאד מהותי בין היחס למבוגרים יותר כאן בארץ לבין ארה"ב שם דווקא מעודדים

(בכניסה ל school of visual art בניו יורק תלוי פוסטר המציג את גוגין וכתוב משהו כזה:

"הוא היה פקיד בנק עד אמצע חייו אם הוא היה יכול האם אתה יכול גם"

 

אילון.

אמנות היא לא עניין של גיל אלא אופי ותוכן העבודות הם הקובעים,ראיתי עבודות ריאלסטיות של ילד בן-10 מהודו,שנשארתי

המומה.איזה דיוק איזה טכניקה מדהימה פשוט לא האמנתי הוא צייר בית-כלא עם אסיר אזוק בידייו וברגליו,תסכימו איתי

שהוא לא הספיק ללמוד במדרשה הוא נולד עם הכישורים של אמן בוגר והדבר מתבטא בעבודותיו.והוא זכה בניו-יורק במקום ה-1

בתחרות....אז נכון שיש כאלה שלמדו ומציירים מאוד יפה,האמנות היא לא רק לשיווק אלא גם לריפוי,לתרפיה,לנפש.להרגשה הטובה

ביותר של יצירת יצירה מענינת,טכניקה.קו.צורה,צבעים,לא עשיתי תערוכה כדי להתפטר מהיצירות,יותר בשביל קבלת פידבקים והכרה

האמת שאת חלק מהעבודות שמכרתי או נתתי כמתנה הייתי רוצה בחזרה באיזה שהוא מקום בתוכי הן חסרות לי,כי הם חלק ממני.

וכבר לא ברשותי...........

                                                                                                        

 

                                                                                                                        חג-שמח

                                                                                                                        מיכאלה 1713

צטט: michalla 1713 2009-04-09 15:12:31

 

האמת שאת חלק מהעבודות שמכרתי או נתתי כמתנה הייתי רוצה בחזרה באיזה שהוא מקום בתוכי הן חסרות לי,כי הם חלק ממני.

וכבר לא ברשותי...........

                                                                                                        

 

                                                                                                                        חג-שמח

                                                                                                                        מיכאלה 1713

 הי מיכאלה,

שאלה טובה...

מה באמת קורה עם עבודה שנתת מתנה?

האם אפשר לבקש ולקבל אותה בחזרה?

את בעיית הגעגועים לעבודותי פתרתי, אני נקשר אליהן בלינק :-)

קליק אחד והן אצלי...

 

העלאת נושא הגיל באמנות לדיון היא מגמתית מצד מנהלי הקהילה, ונובעת מאינטרסים צרים ואישיים. אם לאחד מהם יש גלריה אז יוצרים דיון מגמתי וזה  פסול בעיניי

צטט: מוטי צייר 2009-04-11 08:54:34

העלאת נושא הגיל באמנות לדיון היא מגמתית מצד מנהלי הקהילה, ונובעת מאינטרסים צרים ואישיים. אם לאחד מהם יש גלריה אז יוצרים דיון מגמתי וזה  פסול בעיניי

 

 

אני לו חושב שאיזה שהוא דיון זה "פסול" אבל ניראה לי שהתשובה ידועה מראש - כמו בצילום - "איזו מצלמה טובה יותר?" אם יש לך ניקון - התשובה תהיה ניקון, לא ברור שכל ני שבגיל 20 יגיד ש"צעיר זה רענן" וכל ני שבן 69 יגיד "מבוגר זה ניסיון"? אני ניזון רק משמועות - אבל אשמח אם מישהו ירים את הכפפה, השמועה אומרת - בעלי גלריות מחפשים "הבטחה לזמן ארוך" "השקעה שתיתן פרי" "לתפוס אמן בתחילת דרכו, לשלם לו מעט ולכבול אותו עד שיגשים את הציפיות - ואז להתחיל להרויח בגדול" ובשנים באחרונות גם ראינו כמה תביעות של צלמים נגד גלריות שכבלו אותם בחוזים, מי ישקיע באומן שנישארו לו 10-15 שנות פעילות והוא בתחילת דרכו? - כלכלית זה לא משתלם כנראה, חבר שלי בן 45 שמח לבשר לי שגלריה ידועה בניו-יורק מסכימה להציג תמונות שלו (צילום), - "כמה עולה לך התענוג?" שקט ארוך מהצד השני של הקו, ידידה שלי - לא ילדה , עם המון רקע באמנות, בוגרת בי"ס יוקרתי - בהצטינות, אחת שבאמת מבינה באומנות, "יצאה לשוק" בגיל מתקדם יחסית, היא מצליחה מאוד - כי יש לה כסף לקדם את עצמה, אז אולי אם אתה מתכון להיות "אומן מצליח" - כדאי לפני שאתה קונה קנוסים - להתיעץ עם רואה חשבון, - ומגיד עתידות, לגופו של עיניין - כשהיתי בו 20 - ממש לא היתי בשל רוחנית ונפשית ליצור משהוא בעל משמעות, כשאני מעל 50 - אני יודע שגלריות לא יחפשו כלל משמעות במה שיש לי להגיד - אלא יבקשו ממני שיחד עם תיק עבודות אביא להם דף חשבון בנק ופינקס צ'קים, - זה רק שאלה של מחיר, וכך הפסיד העולם אמן מופלא

צטט: shby 2009-04-11 10:06:34

  אני ניזון רק משמועות - אבל אשמח אם מישהו ירים את הכפפה, השמועה אומרת - בעלי גלריות מחפשים "הבטחה לזמן ארוך" "השקעה שתיתן פרי" "לתפוס אמן בתחילת דרכו, לשלם לו מעט ולכבול אותו עד שיגשים את הציפיות - ואז להתחיל להרויח בגדול"

אני מציעה לא לבסס עמדות על שמועות.

צטט: מוטי צייר 2009-04-11 08:54:34

העלאת נושא הגיל באמנות לדיון היא מגמתית מצד מנהלי הקהילה, ונובעת מאינטרסים צרים ואישיים. אם לאחד מהם יש גלריה אז יוצרים דיון מגמתי וזה  פסול בעיניי

 

 איזה דברים תמוהים. איך דיון כזה יכול להיות מגמתי? נראה לי שהמסקנות ממנו עד כה ברורות ונחרצות.

החיים לא סולחים לאשה שמאבדת את נעוריה ואת גיזרתה.]

 מה שמפריע לי שבארץ  הכינוי "דודה"  ממש הפך לבון טון.

 

 

 

 

חוה עכשיו העלבתי אותי אני בת 46 , עוד אף אחד לא אמר לי שאני ניראית כמו דודה , לא חושבת שאיבדתי את נעורי , (כך הסביבה טוענת ), וגיזרתי בסדר ,לא רע. ויש גם מבוגרות ממני שההגדרה לא כל כך מתאימה להם.

אז גם לנו כנראה יש סטיגמות איומות וכואבות לגבי עצמינו , אז גם להם מותר.לא?

הדיון הזה הוא כל כך עצוב , לא בגלל הטענות שמביאים פה, אלא בגלל הדרך ההתיחסות שלנו על עצמינו.

אני למדתי שאיך שאני תייחסת לעצמי כך בדיוק החברה מתייחסת עלי .

וזה מומלץ זה עובד.