צטט: חנה וייס 2015-01-20 19:08:13

צטט: bonbonyetta 2015-01-20 10:39:13

צטט: lepxii 2015-01-20 10:24:41

הלוביסטים הם רק סימפטום. לא ניתן למנוע לוביסטים. יוציאו אותם מהכנסת? אז הם ייפגשו מחוץ לכנסת. יתקשרו במחשכים. אין בעיה. דווקא עדיף שהם יפעלו בכנסת - כך לפחות אנו רואים אותם.

 

הבעיה היא אחרת - עודף רגולציה, עודף מוערבות של הממשלה והכנסת בכל פיפס בחיים הכלכליים שלנו. ח"כים יכולים לחרוץ גורלות. יכולים להעביר חוק שמחייב החזקת vest צהוב באוטו בכדי לסדר לאישה שהוא ייבואן הכנסה. יכולים להעביר חקיקה או רגולציה (הועדות לעיתים קרובות מאשרות תקנות שונות) - אשר דופקות את המתחרים.

 

אז לא - הבעיה ממש לא בלוביסטים. קיומם של הנרחב של הלוביסטים הוא סימפטום לעודף המוערבות של הממשלה והכנסת. צריך חוקים פשוטים, ברורים, שקופים, ושלא משתנים כל שני וחמישי.

 

כל עוד הכנסת מעורבות באופן עודף בכל שטות - תהיה שחיתות. שחיתות רבתי. כשנותנים לאיזה שהוא פקידון או ח"כ מושתן כוח - הוא תמיד מנוצל לרעה.

---

אתה יודע מה?

קראתי וקראתי שוב, צריכה לחשוב על זה כי זה כיוון אחר לגמרי מדעתי קודם. לא רוצה לומר למה אני משווה זאת, אבל אולי באמת הבעיה שהדברים מכוסים ותמיד יהיו במציאות של היום, אולי כדאי להתרכז לא בלמנוע זאת, אלא בלעשות זאת גלוי לגמרי ולתקוף זאת מכיוון אחר?

חושבת..... 

 

אל תתבלבלי, אפילו לא לרגע. התחלת דווקא בסדר. 

חוקים ברורים: מערכת המשפט של בהוטן, הארץ שהמציאה ומייצאת אושר לאומי גולמי.

ערך על מערכת המשפט של בהוטן

כל התחלואה החברתית היא תוצאה של העדר מוסר שנובע מחמדנות.

אם לב (ראש) עקום מיישם את החוק הכי ישר שיש, הוא יישם אותו עקום.

הפיתרון העמוק הוא ללמוד מוסר מהגן לאוניברסיטה. 

 

שלא נדע עוד צער של אינטרסים. שנפעל כולנו יחד לטובת הכלל. 

-----  *  ------

תודה לתגובתך כאן, אני מבינה כוונתך, והנושא עצמו של מדידת האושר ומידרוגו הוא חדש ומאד מעניין דווקא. אלא שאני חושבת שהוא לא קשור ישירות לנושא, אלא יותר נושא בפני עצמו בשל ייחודו. הוא כל כך נושא מהפכני שלא ניתן לקשור אותו לשום דבר, הוא עומד בפני עצמו.

השחיתות והתחלואה החברתית וערכית אינם בדיוק תלויים במדד האושר. אפשר לחיות חיים הגונים וערכיים אך לא להיות מאושרים, לכן לדעתי לא הכי קשור.

צטט: bonbonyetta 2015-01-20 19:52:06

צטט: חנה וייס 2015-01-20 19:08:13

צטט: bonbonyetta 2015-01-20 10:39:13

צטט: lepxii 2015-01-20 10:24:41

הלוביסטים הם רק סימפטום. לא ניתן למנוע לוביסטים. יוציאו אותם מהכנסת? אז הם ייפגשו מחוץ לכנסת. יתקשרו במחשכים. אין בעיה. דווקא עדיף שהם יפעלו בכנסת - כך לפחות אנו רואים אותם.

 

הבעיה היא אחרת - עודף רגולציה, עודף מוערבות של הממשלה והכנסת בכל פיפס בחיים הכלכליים שלנו. ח"כים יכולים לחרוץ גורלות. יכולים להעביר חוק שמחייב החזקת vest צהוב באוטו בכדי לסדר לאישה שהוא ייבואן הכנסה. יכולים להעביר חקיקה או רגולציה (הועדות לעיתים קרובות מאשרות תקנות שונות) - אשר דופקות את המתחרים.

 

אז לא - הבעיה ממש לא בלוביסטים. קיומם של הנרחב של הלוביסטים הוא סימפטום לעודף המוערבות של הממשלה והכנסת. צריך חוקים פשוטים, ברורים, שקופים, ושלא משתנים כל שני וחמישי.

 

כל עוד הכנסת מעורבות באופן עודף בכל שטות - תהיה שחיתות. שחיתות רבתי. כשנותנים לאיזה שהוא פקידון או ח"כ מושתן כוח - הוא תמיד מנוצל לרעה.

---

אתה יודע מה?

קראתי וקראתי שוב, צריכה לחשוב על זה כי זה כיוון אחר לגמרי מדעתי קודם. לא רוצה לומר למה אני משווה זאת, אבל אולי באמת הבעיה שהדברים מכוסים ותמיד יהיו במציאות של היום, אולי כדאי להתרכז לא בלמנוע זאת, אלא בלעשות זאת גלוי לגמרי ולתקוף זאת מכיוון אחר?

חושבת..... 

 

אל תתבלבלי, אפילו לא לרגע. התחלת דווקא בסדר. 

חוקים ברורים: מערכת המשפט של בהוטן, הארץ שהמציאה ומייצאת אושר לאומי גולמי.

ערך על מערכת המשפט של בהוטן

כל התחלואה החברתית היא תוצאה של העדר מוסר שנובע מחמדנות.

אם לב (ראש) עקום מיישם את החוק הכי ישר שיש, הוא יישם אותו עקום.

הפיתרון העמוק הוא ללמוד מוסר מהגן לאוניברסיטה. 

 

שלא נדע עוד צער של אינטרסים. שנפעל כולנו יחד לטובת הכלל. 

-----  *  ------

תודה לתגובתך כאן, אני מבינה כוונתך, והנושא עצמו של מדידת האושר ומידרוגו הוא חדש ומאד מעניין דווקא. אלא שאני חושבת שהוא לא קשור ישירות לנושא, אלא יותר נושא בפני עצמו בשל ייחודו. הוא כל כך נושא מהפכני שלא ניתן לקשור אותו לשום דבר, הוא עומד בפני עצמו.

השחיתות והתחלואה החברתית וערכית אינם בדיוק תלויים במדד האושר. אפשר לחיות חיים הגונים וערכיים אך לא להיות מאושרים, לכן לדעתי לא הכי קשור.

 

לפקסי הציע לפשט חוקים ולצמצם את הממשלה.

שום חוק לא יכול להגן על אדם כלשהו אם היישום של החוק הוא חסר כוונות כנות.

מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות ויחסי אימון על בסיס יושר, הם הדבק החברתי והבסיס לאושר מנטלי, לתודעה שלווה.

אושר הוא מצב תודעתי. 

מודל בריאות ציבור לריפוי אלימות

השחיתות מעסיקה אותך מאוד. 

חשוב להבין שכל השחיתות, כל האלימות, כל הסבל, נובעים מהתודעה של האדם.

חשוב להבין את שורש האלימות, את שורש השחיתות, אם רוצים לעקור אותה מהחברה.

ההפך מחברה מושחתת ואלימה הוא חברה מאושרת וחומלת.

מוסר וחמלה הם תרופת הנגד לשחיתות. 

הפיתרון האולטימטיבי לשחיתות הוא ברמת הפרט.

הרבה פרטים מוסריים וחומלים = חברה מוסרית וחומלת.

אושר הוא יחסי, זה דורש המון תרגול לפתח אושר בר-קיימא, יכולת לשמור על שלווה נפשית גם במצבים לא נעימים.

כשמגיעים למצב של מודעות לחוסר האושר, מתוך חיים ערכיים והגונים, זה דווקא יכול לסמן שלב טוב בהתקדמות רוחנית ובמודעות עצמית. חוסר הנחת הזה הוא כמו הדלק סילון לחמלה חובקת כול. 

כולנו בני אדם וכולם סובלים כמוני. כל הייצורים ביקום בעצם סובלים בדיוק כמוני.

יש לזה שם: הרצון להיחלץ. renunciation

כך שדיכאון לצורך התעלות או שחרור מסבל זה לא דבר רע. 

אושר אמיתי זה לא 'וואוו' כזה, לא היי של ריגוש. הריגוש הנעים הוא היקשרות. ההיקשרות מכילה את הזרע של הסבל בתוכה, של האכזבה שבאה לאחריה. אושר אמיתי הוא צלול ויודע, ללא טלטלות, יציב, מעורב, אנרגיה עצומה פנויה לעזרה לזולת. ההתעסקות בקורקבן של עצמנו היא כמו בור אנרגיה, בולען אנרגיה, שואב אנרגיה. להשתחרר מהאנוכיות הזאת זאת הקלה עצומה. לכן, נדיבות קונה אושר, חמדנות לא מביאה שום אושר. 

כל 'השתדלנות' היא חמדנות, בעצם, מקור הסבל. 

ככל שיותר 'שתדלנים' יבינו את זה, ככל שגם מושאי 'השתדלנות' (הח''כים) יבינו את זה, ככה יהיה להם ולכולנו יותר טוב. 

כולנו קשורים ותלויים אחד בשני מאוד. 

חנה -

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

אני מסכימה איתך שפיין פרינט, הכתב הקטן, הוא תסמונת של שחיתות. 

מכיוון שאנחנו קצת מכירים, אעודד אותך ללמוד ולהפנים ולקדם ערכי מוסר וחמלה: אי פגיעה בזולת והרצון העז והטהור להקל על סבלו של כל זולת.

לפני שמשנים פסיק אחד במאסה הנוראית, מומלץ בחום לאמץ בחום ערכי מוסר בסיסיים של אי פגיעה בשום זולת.

כשהמלך סוגנצן גאמבו הפך את טיבט מחברה אלימה לחברה חומלת, הוא שינה את מערכת המשפט. אם רק נפסיק עם הפיין פרינט ונפסיק עם ליטיגיציה פוגענית ומיותרת נציל כמה יערות גשם, ללא ספק. לכל פסיק של פיין פרינט יש השלכות רחוקות בכל הפלנטה.

חשוב שנבין שלמחשבות שלנו יש השלכות רחוקות, לנו עצמנו ולהרבה מאוד זולתים.

מציעה בחום להקדיש 10-20 דקות ביום למדיטציה, כדי שתוכל לראות מימינך ומשמאלך בתוך הפיין פרינט. תאמין לי, אני מדברת מתוך ניסיון: ניסו להטביע אותי תחת ארגזים של פיין פרינט, של דוקמנטים, במשך שש שנים ועדיין. קראתי הרבה מאוד ארגזים, מאות מסמכים של הזבלה הזאת, של הז'נר הספרותי הזה.

לא עלינו. 

הרבה יותר מועיל ונעים לקרוא דהרמה, מוסר, חמלה, חוכמה, תהילים, תורה, איך שתרצה לקרוא לספרים ולתכנים ערכיים עם השפעה תודעתית חיובית. 

פילוסופיה: גלולת ההתעוררות, תרופת הנגד לתרדמת התדעת

שוב, באהבה רבה: 

* * *

לנשום פנימה סבל של הזולת, לנשוף החוצה שמחה והרצון שכל זולת יהיה מאושר. 

באופן הזה לתרגל מוסר וחמלה, עם כל נשימה שלנו. יש 65 רגעי תודעה בשנייה (בהצמד אצבע, ב- finger snap). 

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 11:18:06

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

אני רופאה במקצועי (בין היתר), רופאה סינית. אנחנו מתחילים ממושג מאוד מאוד ברור של בריאות מהי.

איך נראית לשון בריאה, מהו דופק בריא, מהו צבע פנים בריא, שתן, צואה, וסת בריאים וכך הלאה.

בודהיזם הוא מדע הנפש, מדע התודעה. הבודהיזם מתחיל מהסבר מאוד ברור לגבי מהי תודעה חולה ומהי תודעה בריאה. אנחנו צריכים לתפוס אזימוט. ללא כוכב צפון, ללא מצפן, אי אפשר לתקן חוסר איזון.

צריכים למתוח את החבל חזק כדי ללכת עליו. ככה אפשר לתקן כראוי. 

בלי אזימוט, ללא כוכב צפון, נמשיך לנדוד במדבר עוד 40 שנה לפחות...

כל אחד מתמקד במה שהוא מתמקד, במה שלידו, בעיקר. 

אבל לכל האלימות, לכל סוגי שחיתות, מקור אחד: תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום העצמי. משם מתעוררת החמדנות החזקה והכעס והשינאה, הפיצול התודעתי, ההשלכה החיובית וההשלכה השלילית על גבי המושא, השיפוטיות החזקה שלנו. ומשם קצרה הדרך לרצון לפגוע בזולת כלשהו, כי אנחנו כל כך קשורים להזיה, כל כך קשורים להשלכה, חושבים שההשלכה של התודעה שלנו היא אמיתית, ממשית. כך מגיעים גם לרצח המונים ולא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות של הרס בהיקף עצום מתוך אי ההבנה הזאת. לכן, אם רוצים לפתור כל בעייה, מומלץ להמשיג 'אויב' כחבר פוטנציאלי ומומלץ בחום לזהות איך הבעייה עולה בתודעה שלנו עצמנו. כולנו סובלים מהפאטה מורגנה הזאת. 

אי אפשר לתקן מאוד טוב בחוץ עד שלא מתקנים מבפנים. 

זה כמו לנסות להוריד את הכתם מהשמיים כשמסתכלים החוצה דרך חלון מלוכלך. זה לא עובד.

צריכים לזהות איפה הבעייה מתעוררת והיא בעייה תודעתית אצלנו, אצל כל אחד ואחד.

כדי שהלוביסטים יניחו את נשקם ויכתתו חרבותם לאתים, הם צריכים להבין.

תקיפה רק גורמת לעוד כסת''ח, כשהבעייה מלכתחילה היא בעיית מחשכים וכסת''ח, מתוך התדעת, מתוך התפיסה העצמית המוטעית, מתוך אגו. 

שקיפות כמדיניות ותרבות של שקיפות ושל יושר יעודדו עוד שקיפות ועוד יושר.

אבל כדי ליישם, כדי לתקן, אנשים ממש צריכים לחבק את המוסר (אפשר גם לחבק את לפקסי :) ולהבין שהם עצמם ירגישו הקלה, ירגישו שיפור, יהיו מאושרים יותר. תודעת כסת''ח היא לא תודעה נעימה, היא לא תודעה נעימה לישון איתה בלילה, לקום איתה בבוקר. זה פשוט לא נעים לנשום כל היום כסת''ח. זה כמו לנשום אויר עם גאז מורעל. מוטב לנשום אויר נקי של מצפון נקי, מרגישים הרבה יותר טוב. באופן הזה כבר ידאגו כולם לחתולי הרחוב, לקופים, לילדים הכלואים והמורעלים, לפלסטינים, לכולם. 

חייבים לטפל ביסוד.

זה כמו לטפל במחלה של עץ כשגוזמים עלים. חייבים לטפל בשורש ואז רווח לכל העץ. 

את מוזמנת לקרוא את זה שוב. התנגדת לכותרת בזמנו אבל היתה לה סיבה טובה: מקור האלימות. 

למה שלא תסעי לבהוטן למכון הבינלאומי שלהם וללמוד אושר לאומי גולמי? תוכלי לעשות המון טוב. לפקסי? אולי לבהוטן במקום לאלסקה? 

בברכה לשלום בלב ולשלום בעולם.

צטט: חנה וייס 2015-01-21 13:35:38

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 11:18:06

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

 

אני רופאה במקצועי (בין היתר), רופאה סינית. אנחנו מתחילים ממושג מאוד מאוד ברור של בריאות מהי.

איך נראית לשון בריאה, מהו דופק בריא, מהו צבע פנים בריא, שתן, צואה, וסת בריאים וכך הלאה.

בודהיזם הוא מדע הנפש, מדע התודעה. הבודהיזם מתחיל מהסבר מאוד ברור לגבי מהי תודעה חולה ומהי תודעה בריאה. אנחנו צריכים לתפוס אזימוט. ללא כוכב צפון, ללא מצפן, אי אפשר לתקן חוסר איזון.

צריכים למתוח את החבל חזק כדי ללכת עליו. ככה אפשר לתקן כראוי. 

בלי אזימוט, ללא כוכב צפון, נמשיך לנדוד במדבר עוד 40 שנה לפחות...

 

 

כל אחד מתמקד במה שהוא מתמקד, במה שלידו, בעיקר. 

אבל לכל האלימות, לכל סוגי שחיתות, מקור אחד: תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום העצמי. משם מתעוררת החמדנות החזקה והכעס והשינאה, הפיצול התודעתי, ההשלכה החיובית וההשלכה השלילית על גבי המושא, השיפוטיות החזקה שלנו. ומשם קצרה הדרך לרצון לפגוע בזולת כלשהו, כי אנחנו כל כך קשורים להזיה, כל כך קשורים להשלכה, חושבים שההשלכה של התודעה שלנו היא אמיתית, ממשית. כך מגיעים גם לרצח המונים ולא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות של הרס בהיקף עצום מתוך אי ההבנה הזאת. לכן, אם רוצים לפתור כל בעייה, מומלץ להמשיג 'אויב' כחבר פוטנציאלי ומומלץ בחום לזהות איך הבעייה עולה בתודעה שלנו עצמנו. כולנו סובלים מהפאטה מורגנה הזאת. 

אי אפשר לתקן מאוד טוב בחוץ עד שלא מתקנים מבפנים. 

זה כמו לנסות להוריד את הכתם מהשמיים כשמסתכלים החוצה דרך חלון מלוכלך. זה לא עובד.

צריכים לזהות איפה הבעייה מתעוררת והיא בעייה תודעתית אצלנו, אצל כל אחד ואחד.

 

כדי שהלוביסטים יניחו את נשקם ויכתתו חרבותם לאתים, הם צריכים להבין.

תקיפה רק גורמת לעוד כסת''ח, כשהבעייה מלכתחילה היא בעיית מחשכים וכסת''ח, מתוך התדעת, מתוך התפיסה העצמית המוטעית, מתוך אגו. 

שקיפות כמדיניות ותרבות של שקיפות ושל יושר יעודדו עוד שקיפות ועוד יושר.

אבל כדי ליישם, כדי לתקן, אנשים ממש צריכים לחבק את המוסר (אפשר גם לחבק את לפקסי :) ולהבין שהם עצמם ירגישו הקלה, ירגישו שיפור, יהיו מאושרים יותר. תודעת כסת''ח היא לא תודעה נעימה, היא לא תודעה נעימה לישון איתה בלילה, לקום איתה בבוקר. זה פשוט לא נעים לנשום כל היום כסת''ח. זה כמו לנשום אויר עם גאז מורעל. מוטב לנשום אויר נקי של מצפון נקי, מרגישים הרבה יותר טוב. באופן הזה כבר ידאגו כולם לחתולי הרחוב, לקופים, לילדים הכלואים והמורעלים, לפלסטינים, לכולם. 

חייבים לטפל ביסוד.

 

זה כמו לטפל במחלה של עץ כשגוזמים עלים. חייבים לטפל בשורש ואז רווח לכל העץ. 

 

את מוזמנת לקרוא את זה שוב. התנגדת לכותרת בזמנו אבל היתה לה סיבה טובה: מקור האלימות. 

 

למה שלא תסעי לבהוטן למכון הבינלאומי שלהם וללמוד אושר לאומי גולמי? תוכלי לעשות המון טוב. לפקסי? אולי לבהוטן במקום לאלסקה? 

 

בברכה לשלום בלב ולשלום בעולם.

בונבונייטה, זה מה שנקרא  להזמין צרות !!!

כשאת עונה לחנה ויס, ולא משנה מה את עונה, את מזמינה ipso facto תגובה חוזרת של 137 שורות, 5 גרפים, 19 לינקים, ו120 ציטטות.

ועוד תגידי תודה, הפעם, דרך נס, לא קיבלת סירטון של הדאלי לאמה רוקד ריקוד בטן  יחד עם ישראל כץ !

יעקב

צטט: yaakov. 2015-01-21 16:23:08

צטט: חנה וייס 2015-01-21 13:35:38

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 11:18:06

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

 

אני רופאה במקצועי (בין היתר), רופאה סינית. אנחנו מתחילים ממושג מאוד מאוד ברור של בריאות מהי.

איך נראית לשון בריאה, מהו דופק בריא, מהו צבע פנים בריא, שתן, צואה, וסת בריאים וכך הלאה.

בודהיזם הוא מדע הנפש, מדע התודעה. הבודהיזם מתחיל מהסבר מאוד ברור לגבי מהי תודעה חולה ומהי תודעה בריאה. אנחנו צריכים לתפוס אזימוט. ללא כוכב צפון, ללא מצפן, אי אפשר לתקן חוסר איזון.

צריכים למתוח את החבל חזק כדי ללכת עליו. ככה אפשר לתקן כראוי. 

בלי אזימוט, ללא כוכב צפון, נמשיך לנדוד במדבר עוד 40 שנה לפחות...

 

 

 

כל אחד מתמקד במה שהוא מתמקד, במה שלידו, בעיקר. 

אבל לכל האלימות, לכל סוגי שחיתות, מקור אחד: תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום העצמי. משם מתעוררת החמדנות החזקה והכעס והשינאה, הפיצול התודעתי, ההשלכה החיובית וההשלכה השלילית על גבי המושא, השיפוטיות החזקה שלנו. ומשם קצרה הדרך לרצון לפגוע בזולת כלשהו, כי אנחנו כל כך קשורים להזיה, כל כך קשורים להשלכה, חושבים שההשלכה של התודעה שלנו היא אמיתית, ממשית. כך מגיעים גם לרצח המונים ולא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות של הרס בהיקף עצום מתוך אי ההבנה הזאת. לכן, אם רוצים לפתור כל בעייה, מומלץ להמשיג 'אויב' כחבר פוטנציאלי ומומלץ בחום לזהות איך הבעייה עולה בתודעה שלנו עצמנו. כולנו סובלים מהפאטה מורגנה הזאת. 

אי אפשר לתקן מאוד טוב בחוץ עד שלא מתקנים מבפנים. 

זה כמו לנסות להוריד את הכתם מהשמיים כשמסתכלים החוצה דרך חלון מלוכלך. זה לא עובד.

צריכים לזהות איפה הבעייה מתעוררת והיא בעייה תודעתית אצלנו, אצל כל אחד ואחד.

 

כדי שהלוביסטים יניחו את נשקם ויכתתו חרבותם לאתים, הם צריכים להבין.

תקיפה רק גורמת לעוד כסת''ח, כשהבעייה מלכתחילה היא בעיית מחשכים וכסת''ח, מתוך התדעת, מתוך התפיסה העצמית המוטעית, מתוך אגו. 

שקיפות כמדיניות ותרבות של שקיפות ושל יושר יעודדו עוד שקיפות ועוד יושר.

אבל כדי ליישם, כדי לתקן, אנשים ממש צריכים לחבק את המוסר (אפשר גם לחבק את לפקסי :) ולהבין שהם עצמם ירגישו הקלה, ירגישו שיפור, יהיו מאושרים יותר. תודעת כסת''ח היא לא תודעה נעימה, היא לא תודעה נעימה לישון איתה בלילה, לקום איתה בבוקר. זה פשוט לא נעים לנשום כל היום כסת''ח. זה כמו לנשום אויר עם גאז מורעל. מוטב לנשום אויר נקי של מצפון נקי, מרגישים הרבה יותר טוב. באופן הזה כבר ידאגו כולם לחתולי הרחוב, לקופים, לילדים הכלואים והמורעלים, לפלסטינים, לכולם. 

חייבים לטפל ביסוד.

 

זה כמו לטפל במחלה של עץ כשגוזמים עלים. חייבים לטפל בשורש ואז רווח לכל העץ. 

 

את מוזמנת לקרוא את זה שוב. התנגדת לכותרת בזמנו אבל היתה לה סיבה טובה: מקור האלימות. 

 

למה שלא תסעי לבהוטן למכון הבינלאומי שלהם וללמוד אושר לאומי גולמי? תוכלי לעשות המון טוב. לפקסי? אולי לבהוטן במקום לאלסקה? 

 

בברכה לשלום בלב ולשלום בעולם.

 

 

בונבונייטה, זה מה שנקרא  להזמין צרות !!!

כשאת עונה לחנה ויס, ולא משנה מה את עונה, את מזמינה ipso facto תגובה חוזרת של 137 שורות, 5 גרפים, 19 לינקים, ו120 ציטטות.

ועוד תגידי תודה, הפעם, דרך נס, לא קיבלת סירטון של הדאלי לאמה רוקד ריקוד בטן  יחד עם ישראל כץ !

יעקב

---------------------------- 

יעקב כפרע עליך,

כחנהל'ה עושה כך אני פשוט מתעלמת, אין לי כח לקרוא ולהתעמק שוב ושוב בכל הגרפים הלינקים ואורך הטכסט והסרטים הללו. 

חבל, אם היתה עונה לעניין ואפילו מתוך השקפתה שלה, בטכסטים קצרים הרבה יותר, אולי היו קוראים ומקשיבים לה יותר.

אבל כל אחד ודרכו שלו.

מה שכן די מפריע לי שהיא מקפיצה דיונים ישנים שלה מה שמוריד למטה ולדף קודם דברים מהימים האחרונים אקטואליים יותר שכתבו חברים אחרים.

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 19:46:43

צטט: yaakov. 2015-01-21 16:23:08

צטט: חנה וייס 2015-01-21 13:35:38

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 11:18:06

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

 

אני רופאה במקצועי (בין היתר), רופאה סינית. אנחנו מתחילים ממושג מאוד מאוד ברור של בריאות מהי.

איך נראית לשון בריאה, מהו דופק בריא, מהו צבע פנים בריא, שתן, צואה, וסת בריאים וכך הלאה.

בודהיזם הוא מדע הנפש, מדע התודעה. הבודהיזם מתחיל מהסבר מאוד ברור לגבי מהי תודעה חולה ומהי תודעה בריאה. אנחנו צריכים לתפוס אזימוט. ללא כוכב צפון, ללא מצפן, אי אפשר לתקן חוסר איזון.

צריכים למתוח את החבל חזק כדי ללכת עליו. ככה אפשר לתקן כראוי. 

בלי אזימוט, ללא כוכב צפון, נמשיך לנדוד במדבר עוד 40 שנה לפחות...

 

 

 

כל אחד מתמקד במה שהוא מתמקד, במה שלידו, בעיקר. 

אבל לכל האלימות, לכל סוגי שחיתות, מקור אחד: תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום העצמי. משם מתעוררת החמדנות החזקה והכעס והשינאה, הפיצול התודעתי, ההשלכה החיובית וההשלכה השלילית על גבי המושא, השיפוטיות החזקה שלנו. ומשם קצרה הדרך לרצון לפגוע בזולת כלשהו, כי אנחנו כל כך קשורים להזיה, כל כך קשורים להשלכה, חושבים שההשלכה של התודעה שלנו היא אמיתית, ממשית. כך מגיעים גם לרצח המונים ולא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות של הרס בהיקף עצום מתוך אי ההבנה הזאת. לכן, אם רוצים לפתור כל בעייה, מומלץ להמשיג 'אויב' כחבר פוטנציאלי ומומלץ בחום לזהות איך הבעייה עולה בתודעה שלנו עצמנו. כולנו סובלים מהפאטה מורגנה הזאת. 

אי אפשר לתקן מאוד טוב בחוץ עד שלא מתקנים מבפנים. 

זה כמו לנסות להוריד את הכתם מהשמיים כשמסתכלים החוצה דרך חלון מלוכלך. זה לא עובד.

צריכים לזהות איפה הבעייה מתעוררת והיא בעייה תודעתית אצלנו, אצל כל אחד ואחד.

 

כדי שהלוביסטים יניחו את נשקם ויכתתו חרבותם לאתים, הם צריכים להבין.

תקיפה רק גורמת לעוד כסת''ח, כשהבעייה מלכתחילה היא בעיית מחשכים וכסת''ח, מתוך התדעת, מתוך התפיסה העצמית המוטעית, מתוך אגו. 

שקיפות כמדיניות ותרבות של שקיפות ושל יושר יעודדו עוד שקיפות ועוד יושר.

אבל כדי ליישם, כדי לתקן, אנשים ממש צריכים לחבק את המוסר (אפשר גם לחבק את לפקסי :) ולהבין שהם עצמם ירגישו הקלה, ירגישו שיפור, יהיו מאושרים יותר. תודעת כסת''ח היא לא תודעה נעימה, היא לא תודעה נעימה לישון איתה בלילה, לקום איתה בבוקר. זה פשוט לא נעים לנשום כל היום כסת''ח. זה כמו לנשום אויר עם גאז מורעל. מוטב לנשום אויר נקי של מצפון נקי, מרגישים הרבה יותר טוב. באופן הזה כבר ידאגו כולם לחתולי הרחוב, לקופים, לילדים הכלואים והמורעלים, לפלסטינים, לכולם. 

חייבים לטפל ביסוד.

 

זה כמו לטפל במחלה של עץ כשגוזמים עלים. חייבים לטפל בשורש ואז רווח לכל העץ. 

 

את מוזמנת לקרוא את זה שוב. התנגדת לכותרת בזמנו אבל היתה לה סיבה טובה: מקור האלימות. 

 

למה שלא תסעי לבהוטן למכון הבינלאומי שלהם וללמוד אושר לאומי גולמי? תוכלי לעשות המון טוב. לפקסי? אולי לבהוטן במקום לאלסקה? 

 

בברכה לשלום בלב ולשלום בעולם.

 

 

בונבונייטה, זה מה שנקרא  להזמין צרות !!!

כשאת עונה לחנה ויס, ולא משנה מה את עונה, את מזמינה ipso facto תגובה חוזרת של 137 שורות, 5 גרפים, 19 לינקים, ו120 ציטטות.

ועוד תגידי תודה, הפעם, דרך נס, לא קיבלת סירטון של הדאלי לאמה רוקד ריקוד בטן  יחד עם ישראל כץ !

יעקב

---------------------------- 

יעקב כפרע עליך,

כחנהל'ה עושה כך אני פשוט מתעלמת, אין לי כח לקרוא ולהתעמק שוב ושוב בכל הגרפים הלינקים ואורך הטכסט והסרטים הללו. 

חבל, אם היתה עונה לעניין ואפילו מתוך השקפתה שלה, בטכסטים קצרים הרבה יותר, אולי היו קוראים ומקשיבים לה יותר.

אבל כל אחד ודרכו שלו.

מה שכן די מפריע לי שהיא מקפיצה דיונים ישנים שלה מה שמוריד למטה ולדף קודם דברים מהימים האחרונים אקטואליים יותר שכתבו חברים אחרים.

דוד רובנר הקפיץ, אני לא הקפצתי. (ניר פוטר הוסיף.) כשיש לי מה להגיד לפעמים אני מוסיפה תגובה בנושא רלוונטי במקום לפתוח דיון חדש, לפעמים מוסיפה לינקים (לסדרה על זהות יהודית, לדוגמה), לפעמים מתקנת שגיאת כתיב.

כשאין לאנשים מה להגיד אפשר תמיד להתלונן על חנה וייס. :))

אפשר להתווכח ולדון אם מה שהכי חדש הוא בהכרח גם הכי אקטואלי והכי חשוב והכי תורם באופן כללי. 

יש לי גם תכונה טובה שכשמישהו עונה לי אני תמיד מתיחסת ברצינות וגם קוראת את הכול, גם אם התגובה שאני מגיבה אליה ממוספרת וארוכה וגם אם היא שזורה בתוך הטקסט המקורי וגם אם הרבה התגובות מסתערות על גבי כמה קילומטרים של דפים. 

כל 'נעים לא נעים' הכי קטן שלנו בעצם נובע מאגו. 

החברה המודרנית מאוד זקוקה לאושר אנושי. 

אני סבור שפוסט copy-paste עם מלל ארוך (במיוחד אם לא נכתב במקור באותו רגע) נוגד את עקרון הahisma. שכן אדם מנומס חש את עצמו מחוייב לקריאת המלל (שבו יש בדרך כלל גם חלקים שהם לא copy-pasted). אדם שקורא את המלל (ובפרט אם הוא קורא אותו שוב) מאמץ את עיניו וסובל. גם מיקרואורגניזמים מתים בעת תזוזת העין, אך האדם בעליל סובל מתשישות עינו.

על כן, לתפיסתי, גם ע"פ העיקרון הבודהיסטי (וההינדי, והג'יניסטי) של ahisma, יש לכתוב תגובות ממוקדות ומקוריות בפורום ה"קפה".

ולא, חנה, אני מעדיף את אלאסקה על בהוטן. כמדומני שאני אסבול קשות בעת מעבר סדרת חינוך על "אושר לאומי גולמי", ולכן אני סבור ששליחתי לשם נוגדת את עיקרון הahisma.

צטט: חנה וייס 2015-01-22 09:11:41

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 19:46:43

צטט: yaakov. 2015-01-21 16:23:08

צטט: חנה וייס 2015-01-21 13:35:38

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 11:18:06

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

 

אני רופאה במקצועי (בין היתר), רופאה סינית. אנחנו מתחילים ממושג מאוד מאוד ברור של בריאות מהי.

איך נראית לשון בריאה, מהו דופק בריא, מהו צבע פנים בריא, שתן, צואה, וסת בריאים וכך הלאה.

בודהיזם הוא מדע הנפש, מדע התודעה. הבודהיזם מתחיל מהסבר מאוד ברור לגבי מהי תודעה חולה ומהי תודעה בריאה. אנחנו צריכים לתפוס אזימוט. ללא כוכב צפון, ללא מצפן, אי אפשר לתקן חוסר איזון.

צריכים למתוח את החבל חזק כדי ללכת עליו. ככה אפשר לתקן כראוי. 

בלי אזימוט, ללא כוכב צפון, נמשיך לנדוד במדבר עוד 40 שנה לפחות...

 

 

 

כל אחד מתמקד במה שהוא מתמקד, במה שלידו, בעיקר. 

אבל לכל האלימות, לכל סוגי שחיתות, מקור אחד: תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום העצמי. משם מתעוררת החמדנות החזקה והכעס והשינאה, הפיצול התודעתי, ההשלכה החיובית וההשלכה השלילית על גבי המושא, השיפוטיות החזקה שלנו. ומשם קצרה הדרך לרצון לפגוע בזולת כלשהו, כי אנחנו כל כך קשורים להזיה, כל כך קשורים להשלכה, חושבים שההשלכה של התודעה שלנו היא אמיתית, ממשית. כך מגיעים גם לרצח המונים ולא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות של הרס בהיקף עצום מתוך אי ההבנה הזאת. לכן, אם רוצים לפתור כל בעייה, מומלץ להמשיג 'אויב' כחבר פוטנציאלי ומומלץ בחום לזהות איך הבעייה עולה בתודעה שלנו עצמנו. כולנו סובלים מהפאטה מורגנה הזאת. 

אי אפשר לתקן מאוד טוב בחוץ עד שלא מתקנים מבפנים. 

זה כמו לנסות להוריד את הכתם מהשמיים כשמסתכלים החוצה דרך חלון מלוכלך. זה לא עובד.

צריכים לזהות איפה הבעייה מתעוררת והיא בעייה תודעתית אצלנו, אצל כל אחד ואחד.

 

כדי שהלוביסטים יניחו את נשקם ויכתתו חרבותם לאתים, הם צריכים להבין.

תקיפה רק גורמת לעוד כסת''ח, כשהבעייה מלכתחילה היא בעיית מחשכים וכסת''ח, מתוך התדעת, מתוך התפיסה העצמית המוטעית, מתוך אגו. 

שקיפות כמדיניות ותרבות של שקיפות ושל יושר יעודדו עוד שקיפות ועוד יושר.

אבל כדי ליישם, כדי לתקן, אנשים ממש צריכים לחבק את המוסר (אפשר גם לחבק את לפקסי :) ולהבין שהם עצמם ירגישו הקלה, ירגישו שיפור, יהיו מאושרים יותר. תודעת כסת''ח היא לא תודעה נעימה, היא לא תודעה נעימה לישון איתה בלילה, לקום איתה בבוקר. זה פשוט לא נעים לנשום כל היום כסת''ח. זה כמו לנשום אויר עם גאז מורעל. מוטב לנשום אויר נקי של מצפון נקי, מרגישים הרבה יותר טוב. באופן הזה כבר ידאגו כולם לחתולי הרחוב, לקופים, לילדים הכלואים והמורעלים, לפלסטינים, לכולם. 

חייבים לטפל ביסוד.

 

זה כמו לטפל במחלה של עץ כשגוזמים עלים. חייבים לטפל בשורש ואז רווח לכל העץ. 

 

את מוזמנת לקרוא את זה שוב. התנגדת לכותרת בזמנו אבל היתה לה סיבה טובה: מקור האלימות. 

 

למה שלא תסעי לבהוטן למכון הבינלאומי שלהם וללמוד אושר לאומי גולמי? תוכלי לעשות המון טוב. לפקסי? אולי לבהוטן במקום לאלסקה? 

 

בברכה לשלום בלב ולשלום בעולם.

 

 

בונבונייטה, זה מה שנקרא  להזמין צרות !!!

כשאת עונה לחנה ויס, ולא משנה מה את עונה, את מזמינה ipso facto תגובה חוזרת של 137 שורות, 5 גרפים, 19 לינקים, ו120 ציטטות.

ועוד תגידי תודה, הפעם, דרך נס, לא קיבלת סירטון של הדאלי לאמה רוקד ריקוד בטן  יחד עם ישראל כץ !

יעקב

---------------------------- 

יעקב כפרע עליך,

כחנהל'ה עושה כך אני פשוט מתעלמת, אין לי כח לקרוא ולהתעמק שוב ושוב בכל הגרפים הלינקים ואורך הטכסט והסרטים הללו. 

חבל, אם היתה עונה לעניין ואפילו מתוך השקפתה שלה, בטכסטים קצרים הרבה יותר, אולי היו קוראים ומקשיבים לה יותר.

אבל כל אחד ודרכו שלו.

מה שכן די מפריע לי שהיא מקפיצה דיונים ישנים שלה מה שמוריד למטה ולדף קודם דברים מהימים האחרונים אקטואליים יותר שכתבו חברים אחרים.

 

דוד רובנר הקפיץ, אני לא הקפצתי. (ניר פוטר הוסיף.) כשיש לי מה להגיד לפעמים אני מוסיפה תגובה בנושא רלוונטי במקום לפתוח דיון חדש, לפעמים מוסיפה לינקים (לסדרה על זהות יהודית, לדוגמה), לפעמים מתקנת שגיאת כתיב.

כשאין לאנשים מה להגיד אפשר תמיד להתלונן על חנה וייס. :))

אפשר להתווכח ולדון אם מה שהכי חדש הוא בהכרח גם הכי אקטואלי והכי חשוב והכי תורם באופן כללי. 

יש לי גם תכונה טובה שכשמישהו עונה לי אני תמיד מתיחסת ברצינות וגם קוראת את הכול, גם אם התגובה שאני מגיבה אליה ממוספרת וארוכה וגם אם היא שזורה בתוך הטקסט המקורי וגם אם הרבה התגובות מסתערות על גבי כמה קילומטרים של דפים. 

כל 'נעים לא נעים' הכי קטן שלנו בעצם נובע מאגו. 

החברה המודרנית מאוד זקוקה לאושר אנושי. 

-------------

חנה,

מי כמוך יודע שאני מגיבה כשיש לי מה לומר, בין אם זה טוב וגם לפחות טוב - גם אם זו חנה ויס, ולמרות שזו חנה ויס. כשהיה לי דברים לחיוב אמרתי והגבתי, וגם כשהיו לי דברים שלא לחיוב.

לתכונות הטובות שלך אני מודעת.

לגבי אגו, חושבת שלכל אדם באשר הוא יש אגו, לא יכול להיות שיהיה אחד בלי.  אצל אחד הוא ענק וכמו בלון עומד לפני פיצוץ, ואצל השני קטן שבקושי רואים. גם לך יש דבר כזה.

הנה, גם את ככל האדם, ככולנו, אינך רואה את דבשתך שלך וכשאומרים דברים לגבייך את שולפת את התכונות הטובות ועוברת לעמדת התגוננות.

אף אחד לא התכוון להתקיף חלילה, פשוט ציינו מה שרואים,ורואים שוב ושוב.

זה שהחברה המודרנית זקוקה לאושר אנושי זה בהחלט ידוע, לדעתי כאמור לא הכי קשור לכאן, למרות שקשור לכל דבר ועומד כנושא בפני עצמו.

צטט: bonbonyetta 2015-01-22 13:15:50

צטט: חנה וייס 2015-01-22 09:11:41

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 19:46:43

צטט: yaakov. 2015-01-21 16:23:08

צטט: חנה וייס 2015-01-21 13:35:38

צטט: bonbonyetta 2015-01-21 11:18:06

צטט: lepxii 2015-01-21 00:17:00

חנה -

 

ייתכן ואחרי ביטול ופישוט חוקים מסיבי והפסקת התערבות הח"כים-שרים-רגולטורים-פקידים בכל פיפס ופיפס - ייתכן ואז נתכנס למערכת כללים שאיננה קודקס של מאות אלפי עמודים עם חוזרים ושאר פרעות רגולציה היוצאים אחת ליומיים אשר יש ללמוד לעומק במקביל לניסיונות לובי מול כל אנשי הממשל המושחתים.

 

כאשר זה יקרה - יהיה לנו זמן להתעסק עם אושר, מוסר, יושר, שקיפות, פתיחות, ויחסי אמון.

 

בינתיים? רק על-מנת שלא לטבוע תחת ערימת הניירת המונחת על שולחני כל בוקר בשל פעילות הממשל, ושלא לדבר על הצורך בלהתלכלך ולו רק בכדי "למהשיך לצוף" - אז פשוט אין זמן לזה. גם קשה לחשוב על שיקולי מוסר כאשר אתה מנותב כעכבר מעבדה במבוך עם גדוד רגולטורים הרודפים אותך (אשר הרבה יותר מעוניינים בגבינה מאשר מוסר).

----

אכן,

את המלחמה צריך להתחיל מלמטה, אין קיצורים ולא ניתן להתחיל אותה מהשלב המתקדם כל כך של מדד האושר. זה אמור להיות מובן לציבור בשלב הרבה יותר מאוחר לא בשלב הזה.

השאלה איך יוצאים מהמבוך הזה.

וכן חנה השחיתות מעסיקה אותי מאד, אך לא בכל התחומים כפי שאת חושבת, ולא בשל עצמה כנושא.

נחשפתי לנושא "הלוביסטים" במשך השנים הרבות בהקשר לפעילותי למען בעלי חיים. וכיון שכך עדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש בנושאים אחרים.

רעה חולה שהייתה קיימת שנים רבות, בשטחים רבים, הרבה לפני שהיו מודעים להשפעה ההרסנית שלה. בעגה של המגזר הדתי נראה לי שהיו מכנים את אלה "מאכערים".

 

אני רופאה במקצועי (בין היתר), רופאה סינית. אנחנו מתחילים ממושג מאוד מאוד ברור של בריאות מהי.

איך נראית לשון בריאה, מהו דופק בריא, מהו צבע פנים בריא, שתן, צואה, וסת בריאים וכך הלאה.

בודהיזם הוא מדע הנפש, מדע התודעה. הבודהיזם מתחיל מהסבר מאוד ברור לגבי מהי תודעה חולה ומהי תודעה בריאה. אנחנו צריכים לתפוס אזימוט. ללא כוכב צפון, ללא מצפן, אי אפשר לתקן חוסר איזון.

צריכים למתוח את החבל חזק כדי ללכת עליו. ככה אפשר לתקן כראוי. 

בלי אזימוט, ללא כוכב צפון, נמשיך לנדוד במדבר עוד 40 שנה לפחות...

 

 

 

כל אחד מתמקד במה שהוא מתמקד, במה שלידו, בעיקר. 

אבל לכל האלימות, לכל סוגי שחיתות, מקור אחד: תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום העצמי. משם מתעוררת החמדנות החזקה והכעס והשינאה, הפיצול התודעתי, ההשלכה החיובית וההשלכה השלילית על גבי המושא, השיפוטיות החזקה שלנו. ומשם קצרה הדרך לרצון לפגוע בזולת כלשהו, כי אנחנו כל כך קשורים להזיה, כל כך קשורים להשלכה, חושבים שההשלכה של התודעה שלנו היא אמיתית, ממשית. כך מגיעים גם לרצח המונים ולא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות של הרס בהיקף עצום מתוך אי ההבנה הזאת. לכן, אם רוצים לפתור כל בעייה, מומלץ להמשיג 'אויב' כחבר פוטנציאלי ומומלץ בחום לזהות איך הבעייה עולה בתודעה שלנו עצמנו. כולנו סובלים מהפאטה מורגנה הזאת. 

אי אפשר לתקן מאוד טוב בחוץ עד שלא מתקנים מבפנים. 

זה כמו לנסות להוריד את הכתם מהשמיים כשמסתכלים החוצה דרך חלון מלוכלך. זה לא עובד.

צריכים לזהות איפה הבעייה מתעוררת והיא בעייה תודעתית אצלנו, אצל כל אחד ואחד.

 

כדי שהלוביסטים יניחו את נשקם ויכתתו חרבותם לאתים, הם צריכים להבין.

תקיפה רק גורמת לעוד כסת''ח, כשהבעייה מלכתחילה היא בעיית מחשכים וכסת''ח, מתוך התדעת, מתוך התפיסה העצמית המוטעית, מתוך אגו. 

שקיפות כמדיניות ותרבות של שקיפות ושל יושר יעודדו עוד שקיפות ועוד יושר.

אבל כדי ליישם, כדי לתקן, אנשים ממש צריכים לחבק את המוסר (אפשר גם לחבק את לפקסי :) ולהבין שהם עצמם ירגישו הקלה, ירגישו שיפור, יהיו מאושרים יותר. תודעת כסת''ח היא לא תודעה נעימה, היא לא תודעה נעימה לישון איתה בלילה, לקום איתה בבוקר. זה פשוט לא נעים לנשום כל היום כסת''ח. זה כמו לנשום אויר עם גאז מורעל. מוטב לנשום אויר נקי של מצפון נקי, מרגישים הרבה יותר טוב. באופן הזה כבר ידאגו כולם לחתולי הרחוב, לקופים, לילדים הכלואים והמורעלים, לפלסטינים, לכולם. 

חייבים לטפל ביסוד.

 

זה כמו לטפל במחלה של עץ כשגוזמים עלים. חייבים לטפל בשורש ואז רווח לכל העץ. 

 

את מוזמנת לקרוא את זה שוב. התנגדת לכותרת בזמנו אבל היתה לה סיבה טובה: מקור האלימות. 

 

למה שלא תסעי לבהוטן למכון הבינלאומי שלהם וללמוד אושר לאומי גולמי? תוכלי לעשות המון טוב. לפקסי? אולי לבהוטן במקום לאלסקה? 

 

בברכה לשלום בלב ולשלום בעולם.

 

 

בונבונייטה, זה מה שנקרא  להזמין צרות !!!

כשאת עונה לחנה ויס, ולא משנה מה את עונה, את מזמינה ipso facto תגובה חוזרת של 137 שורות, 5 גרפים, 19 לינקים, ו120 ציטטות.

ועוד תגידי תודה, הפעם, דרך נס, לא קיבלת סירטון של הדאלי לאמה רוקד ריקוד בטן  יחד עם ישראל כץ !

יעקב

---------------------------- 

יעקב כפרע עליך,

כחנהל'ה עושה כך אני פשוט מתעלמת, אין לי כח לקרוא ולהתעמק שוב ושוב בכל הגרפים הלינקים ואורך הטכסט והסרטים הללו. 

חבל, אם היתה עונה לעניין ואפילו מתוך השקפתה שלה, בטכסטים קצרים הרבה יותר, אולי היו קוראים ומקשיבים לה יותר.

אבל כל אחד ודרכו שלו.

מה שכן די מפריע לי שהיא מקפיצה דיונים ישנים שלה מה שמוריד למטה ולדף קודם דברים מהימים האחרונים אקטואליים יותר שכתבו חברים אחרים.

 

דוד רובנר הקפיץ, אני לא הקפצתי. (ניר פוטר הוסיף.) כשיש לי מה להגיד לפעמים אני מוסיפה תגובה בנושא רלוונטי במקום לפתוח דיון חדש, לפעמים מוסיפה לינקים (לסדרה על זהות יהודית, לדוגמה), לפעמים מתקנת שגיאת כתיב.

כשאין לאנשים מה להגיד אפשר תמיד להתלונן על חנה וייס. :))

אפשר להתווכח ולדון אם מה שהכי חדש הוא בהכרח גם הכי אקטואלי והכי חשוב והכי תורם באופן כללי. 

יש לי גם תכונה טובה שכשמישהו עונה לי אני תמיד מתיחסת ברצינות וגם קוראת את הכול, גם אם התגובה שאני מגיבה אליה ממוספרת וארוכה וגם אם היא שזורה בתוך הטקסט המקורי וגם אם הרבה התגובות מסתערות על גבי כמה קילומטרים של דפים. 

כל 'נעים לא נעים' הכי קטן שלנו בעצם נובע מאגו. 

החברה המודרנית מאוד זקוקה לאושר אנושי. 

-------------

חנה,

 

מי כמוך יודע שאני מגיבה כשיש לי מה לומר, בין אם זה טוב וגם לפחות טוב - גם אם זו חנה ויס, ולמרות שזו חנה ויס. כשהיה לי דברים לחיוב אמרתי והגבתי, וגם כשהיו לי דברים שלא לחיוב.

 

לתכונות הטובות שלך אני מודעת.

 

לגבי אגו, חושבת שלכל אדם באשר הוא יש אגו, לא יכול להיות שיהיה אחד בלי.  אצל אחד הוא ענק וכמו בלון עומד לפני פיצוץ, ואצל השני קטן שבקושי רואים. גם לך יש דבר כזה.

 

הנה, גם את ככל האדם, ככולנו, אינך רואה את דבשתך שלך וכשאומרים דברים לגבייך את שולפת את התכונות הטובות ועוברת לעמדת התגוננות.

אף אחד לא התכוון להתקיף חלילה, פשוט ציינו מה שרואים,ורואים שוב ושוב.

 

זה שהחברה המודרנית זקוקה לאושר אנושי זה בהחלט ידוע, לדעתי כאמור לא הכי קשור לכאן, למרות שקשור לכל דבר ועומד כנושא בפני עצמו.

אגו הוא מקור כל הסבל. אגו לא באמת קיים. הוא פאטה מורגנה והפאטה מורגנה הזאת גורמת לסבל רב. 

אגו הוא טעות תפיסתית, טעות תפיסתית פעילה והרסנית לגבי האני והזולת, לגבי עצמי כקיים באופן נפרד ועצמאי מהזולת.

חמדנות נובעת מאגו. נקמנות נובעת מאגו. אלימות נובעת מאגו. שחיתות נובעת מאגו.

אנחנו קשורים אחד לשני, האושר שלי קשור לאושר שלך.

השיפוטיות עולה, את (או יעקב) לא מרוצה, אני חוטפת בוץ או בוקס או עקיצה קטנה, לפי המקרה, אני מגיבה, את לא מרוצה מהתגובה.

מן מעגל אינסופי של טיט-פור-טאט שאין בו הרבה טעם. יש נושא לדיון, הנושא הוא ממש לא חנה, בין אם חנה נעימה לנו או לא נעימה לנו. אפשר להתחיל מזה. התחלת מאוד טוב הפעם ויש דיאלוג. שמחה לאיד הוא הרסנית. שמחה בשמחת הזולת היא בונה וחיובית. 

אגו לא נמצא אצל כולם. הוא נמצא אצל רובם אבל לא אצל כולם. תוכלי אולי לקבל כהנחה, כהיפותיזה, כאפשרות, שאם גודלי האגו שונים, אפשר גם למחוק אגו כליל, בפרט כשהוא למעשה טעות בכלל, בפרט כשהוא לא ממש קיים. אם נחפש את "האני" שלנו עצמנו בכלל לא נמצא אותו. 

שתי תפיסות של ה"אני"

כל הבעיות החברתיות שאת מעלה קשורות להעדר האושר האנושי של הפרטים בחברה המודרנית. 

נכון, אושר אנושי "קשור לכל דבר" -- ממש. זה נכון. לכן הוא חשוב כל כך. אושר הוא מצב תודעתי (הרגל תודעתי) והמצב התודעתי קובע את האיכות של כל החוויות של הפרט. 

לראות את הטוב בכל מצב זאת מיומנות נרכשת שדורשת הרבה מאוד אימון.

בעברית יש מילה יפה: פירגון.

שיפוטיות נובעת מאגו.

כשיש עוולת צריכים לציין אותן כדי לתקנן. יש בכך ערך רב וזאת תרומה חברתית חשובה, כשהכוונות כנות וטהורות וטובות.

אבחנה ושיפוטיות הן לא אותו הדבר.

אבחנה נובעת מהתודעה הרחבה יותר ולא מהתודעה הצרה, מקול הדממה הדקה, מהאינטואיציה שלנו ולא מהעורך השיפוטי שעולה אחרי הקול הדק והמדויק, מהים העמוק ולא מהגלים על פני שטח התודעה, משמי התודעה ולא מהעננים שמסתירים, שצפים וחולפים בתודעה.

למשל, עולה רעיון יפה לתת מתנה ואחר כך הקול השיפוטי, "העורך", עולה, שאומר: אבל. אבל זה יקר, אבל הוא לא באמת צריך, אבל אני לא יכול כרגע, אבל אין לי זמן, אבל לא ממש בא לי, אבל אני מתעצל, אבל.

יובל דור אמר: אבל זה אֵבֶל קטן. 

זה לא דבר של מה בכך להבין ששיפוטיות נובעת מאגו, ששיפוטיות ואגו הם מקור הסבל שלנו ושאפשר להשתחרר משיפוטיות ומאגו לחלוטין. כשמפחיתים ומשתחררים משיפוטיות, כושר האבחנה מתחדד. שיפוטיות היא השלכה על גבי המושא, דעה קדומה לגבי המושא, מתוך התיחסות לעצמי: נעים לי לא נעים לי, "נעים לי, לא נעים לי" הם לא אינהרנטים, לא מובנים, במושא עצמו.

אדם אחד יכול מאוד לאהוב תגובות ארוכות מלאי משמעות ונהנה לגלות ולפתוח את הקישורים, כמו לחפש את המטמון.

אדם אחר מגלגל את עיניו למעלה לתוך הגולגולת ואומר: איזה באסה.

כמו שאני נהנית להשקיע בתגובות עם כל הלב, יש להניח שרוב (או מיעוט) לא קולני כאן עשוי להנות מהם.

כך שיפה לא יפה, נעים לא נעים באמת בעיני המתבונן ולא בדבר עצמו.

"מה שרואים" זה בעיני המתבונן, על בסיס מושא כלשהו. 

לראות חצי מלא תמיד, לפתח גישה חיובית גם לנעים וגם ללא נעים דורש מיומנות, מאמץ מודע ומושקע.

זה לא קורה לבד.

כשמצאתי את עצמי בדרך להפוך לזקנה צינית, ביקורתית וממורמרת, הבנתי שיש לי בעיה והלכתי ללמוד איך להשתחרר מזה. 

עד שהשיפוטיות שלנו עצמנו לא מפריעה לנו עצמנו, עד שאנחנו לא מבחינים שהיא הבעיה עם העולם בעצם, עם חנה, עם כל דבר שעולה לתודעה, לא נעשה מעשה, לא נרים ספר ולא נחפש מורה שרכש את המיומנות הזאת של לראות את החצי המלא ושיודע להעביר לנו איך עושים את זה. יש לנו מורים לכל דבר בחיים ומובן לנו שצריכים להתחיל מאלף ולהתקדם בכל תחום בשלבים. לא מובן לנו שאגו הוא מקור כל הסבל ושאפשר לחלוטין להשתחרר ממנו ושישנם אנשים שעשו את זה ושמלמדים איך לעשות את זה. להשתחרר מאגו זה הדבר הכי קשה בעולם, אז אם יש לנו מורים להנדסה, למשפטים, לטבחות, לכל תחום, אין ספק שלהשתחרר מאגו גם נחוץ מורה. 

לא נוכל לצפות את כל העולם בעור כדי שיהיה לנו נעים ונוח להתהלך בו. אפשר לשים שתי פיסות עור קטנות לכפות רגלינו, זוג סנדלים, כדי שהאבנים החדות והקוצים שנמצאים בכל מקום לא יפריעו לנו. 

בסיס התרגול להשתחרר משיפוטיות ולפתח תודעה שלווה הוא תרגול המוסר.