בשנים האחרונות גבר מאוד העניין של הציבור הרחב בבורסה ובהשקעות בכלל. השיח הכלכלי נעשה רווח יותר, לא מעט בזכות נגישות למידע בחדשות, בעיתונות הכלכלית בפורומים כלכליים באינטרנט ועוד.


לעיתים, דווקא בשל שפע המידע הקיים ומידע שגוי שנמסר לעיתים מפה לאוזן, דווקא מושגים בסיסיים מובנים באופן שגוי או חלקי. בסקירה הנוכחית נבקש לדבר מעט על מניות כדי למנוע בלבול במונחים שונים. ראשית, נסביר מהי, בעצם, מניה. שנית, נסביר את ההבדל בין מושגים חשובים בנושא – מניית בכורה לעומת מניה דואלית.

הגדרות במניות

אנשי השקעות וכלכלנים לומדים די מהר מה מיצג המונח "מניה". מניה היא למעשה זכות לבעלות על חברה מסוימת. הזכות יכולה להיות נתונה בידי בעלי החברה שהקימו אותה (בחברה פרטית), או מוקנית לכלל הציבור בחברה שהונפקה בבורסה.

יש לציין שהחברה יכולה להיות מקומית או זרה ובאופן תיאורטי, המניה אמורה לאפשר למשקיע לקחת חלק בהחלטות על דרך ניהול החברה ועל עתידה. בפועל, רק מי שמחזיק כמות נכבדה מהון המניות המונפק יכול לקחת חלק פעיל בקביעת מדיניות באמצעות הכלי של הצבעת בעלי מניות. עבור מרבית מחזיקי המניות המטרה היא להרוויח באמצעות קבלת דיבידנד במזומן או באמצעות מכירת המניה ברווח.

תחת הכותרת הכללית "מניות" ניתן למצוא גם הגדרות פרטניות יותר, שבאות לייצג הבדלים שונים בין ניירות ערך שונים מסוג זה:

מניות בכורה – אלה הן מניות שמונפקות בשלב מוקדם ביותר, לרוב לפניה הנפקה כללית לציבור הרחב. המחזיק במניות אלה זכאי לזכויות שונות לפני שיהיו זכאים להם בעלי מניות רגילים. למשל, בעת חלוקה של דיבידנד יקבל מחזיק מניות מסוג זה מזומן לפני שזה יחולק לשאר בעלי המניות. הללו יתחלקו בסכום הנותר לחלוקה, במידה ונותר כזה.
מניות דואליות – אלה הן תעודות בעלות של חברה מסוימת שיצאה להנפקה לא בבורסה אחת אלא בשתי בורסות שונות לפחות, לרוב במדינות שונות. דוגמא לכך ניתן למצוא במניות חברת טבע, שנסחרות גם בבורסה בישראל וגם בארצות הברית. משקיעים מקצועיים מסוגלים לנצל תופעה זו כדי להרוויח מפערי מחיר הידועים בשם "ארביטראז'".