לקח לי זמן רב, להחליט לחזור להציץ ואולי להשתתף בדה מרקר.
קשה היה לי מאד, להיות במסגרת (לא כחבר או שותף), המפרנסת סוס טרויאני אלים בתוך מדינת ישראל.
אולם, לאחר החלטת בג"ץ אמש, המתיר ומאפשר לחנין זועבי (צריך להגיד חברת הכנסת), שלדעתי צריכה להיקרא בוגדת בכל ערך אנושי, אם ביהודים ובוודאי בערבים, הטמעתי בתוכי, שגם ל"עיתונאי" גדעון, (שלדעתי ולטעמי פועל כבוגד בעיקר בערכי אנוש) יש מקום להשתלב, בגלל ערכי יסוד דמוקרטיה וחופש התעמרות.
אולי הזמן השכיח אצל רבים, כיצד ה"עיתונאי" פעל, כתב והתנהג, בסגנון דומה לחנין זועבי.
בסך הכללי, דה מרקר קפה, מקום מעניין, המשלב דעות שונות ומגוונות, מכך, החלטתי לבלוע את הצפרדע ולהישאר עם כאב בטן, גם מתוך ידיעה כי הפורום מממן את העיתונאי (אפרופו, כמו שמדינת ישראל מממנת את החשמל לחמאס), עם זאת, לנסות ללקט דווקא את הטוב שבדה מרקר.
לא, אני לא ימני קיצוני, בוודאי אינני לאומני, יתרה מזאת, אני מקיים רעות הדוקה שנים רבות עם משפחות ערביות, בתחומי חיים רבים.
טוב, זה מתחיל להיות ארוך מדי.
תודה שנתתם לי להתבטא
הוספת תגובה על "קשה, מכאיב וצורב"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה