| 7/4/15 16:31 |
0
| ||
איך ישלם? יחפש תרומה מארגון צדקה.
אתה מצפה שאיזה שהוא פקיד מושתן ומוחשת ידאג לו? ממש לא. הפקיד ידאג ליבואן כיסאות הגלגלים, ולחברות תיווך לסיעוד, וגם קצת לכיסו. שירות הוא בטח ובטח לא ייתן. הוא ייקבע איזה שהוא קריטריון מופרך לקבלת השירות - קריטריון שישאיר מקרים ראויים מסויימים בחוץ, ומאידך יכניס פנימה כל מיני פרזיטים שגם יקבלו את ההטבה.
הממשלה עושה רווחה בצורה גרועה. אין שום סיבה שכספי המיסים ישמשו לצדקה בכפייה. צריך לתת לאנשים לבחור לאן ולמי לתרום. | |||
| 7/4/15 20:24 |
0
| ||
אם יחפש תרומה ואף ארגון לא ירצה לתת לו אזי אתה דן אותו למוות. או לחלופין ארגון הצדקה יחליט שהוא תורם רק למי שמצביע עבור המפלגה שהוא רוצה וכן אני מצפה מפקיד מושתן שיעשה את העבודה שלו , בדיוק כמו שאני מצפה מכל פקיד במשרד אחר שיעשה את עבודתו , כמו שאני מצפה מקצין או שוטר לבצע את תפקידם בתחום הביטחון, כמו שאני מצפה ממורה שיעשה את תפקידו. כאשר אלו לא יעשו את עבודתם הרי לא תאמר בו נסגור את צה"ל את המשטרה ואת כלל בתי הספר.
הצצתי לדיון אחר שבו דובר על ילדי המסתננים ושם כתבת "אני הייתי מצפה לראות פשיטה של גורמי הרווחה + המשטרה על כל "מחסני הילדים"
קצת סותר את דבריך כאן, מצד אחד אתה רוצה לסגור את משרד הרווחה ומצד שני מצפה לפעילות שלהם לטובת ילדי המסתננים , לקיחת והשמה שלהם במשפחות אומנות
| |||
| 7/4/15 20:26 |
0
| ||
לא מדובר במחירי המזון כי אם במזון שניתן לנזקקים ואינו אכיל כלל. לא רואה קשר ישיר למשפחה מרובת ילדים , יש הרבה נזקקים שאין להם ילדים או ילד אחד. | |||
| 7/4/15 22:14 |
0
| ||
1. אני לא דן אותו לדבר. יש לו משפחה, היכן הם? סביר שיהיו ארגוני צדקה שיעזרו למקרים הקשים והראויים באמת ושארגונים אלו יקבלו תרומות ביד רחבה. הטיפול שלהם יהיה טוב עשרות מונים מהממשלה.
2. הצפייה שלך מפקידים מושתנים מתנפצת אל מול סלע המציאות. אפילו אם הם לא מושחתים, לרוב הם לא מסוגלים לברור את המוץ מהתבן. הם תקועים בתקנות כתובות - שלא מאפשרות ברירה בין כאלו שלא רוצים לבין כאלו שלא יכולים.
3. אני מלא סתירות.
4. עם זאת, בעניין ילדים, אין זו סתירה (מעבר לקריאה לסגור את משרד הרווחה - אם כי בדיון ההוא - התייחסתי למצב הקיים ולא הרצוי). ילדים הם מקרה מיוחד. הם אזרחים/תושבים/תושבים-זרים עתידיים שלא יכולים לטפל בעצמם ושאין להם אחריות על עצמם. לרוב מטילים את האחריות על ההורים. באם ההורים מזניחים את הילד ומתעללים בו - אז כן אני מצפה שהמדינה תתערב (עם רשויות החוק - משטרה קודם כל), ותציל את הילד. אפסון תינוק בן מספר חודשים ב"מחסן ילדים" בו הוא שוכב בלול כל היום ושאינו תחת השגחה נאותה - זו הזנחה פושעת והתעללות. זו אחריות ההורים (ולא המדינה! המדינה לא דואגת להשגחה על תינוקות בני חודשים ספורים!) - ולכן ההורים שמועלים בתפקידם ומתעללים בילד - צריכים להיות בבית סוהר. הילד רצוי שיואמץ על-ידי משפחה (ולא אומנה) - עניין עדיף בגיליאים אלו. באם אין ברירה - אז אומנה או מסגרת אחרת היא הפתרון. | |||
| 7/4/15 22:42 |
0
| ||
כשמדובר בילדים זרים אתה טוען שאין מי שיטפל בהם , שכחת את ההורים שלהם שרצית לשלוח לכלא ? כשמדובר בנכה 100% אתה ישר מניח שיש לו משפחה ומה לעשות יש נכים במדינה שאין להם משפחה תגלה את אותה מידת רחמים כלפי אזרחים כמו שאתה מגלה כלפי ילדי העובדים הזרים מעבר לכך שוב לשאלה עצמה לא ענית , אם יסגרו את משרד הרווחה מי יטפל בילדי הזרים
תכלס ידידי כדאי שתסדר לעצמך את המחשבות בראש ללא סתירות במקום לקשקש את עצמך לדעת ולפנטז על מציאות דמיונית | |||
| 8/4/15 08:56 |
0
| ||
התבדחתי על הסתירות העצמיות. אני כן מוכן לנהל דיון על הרצוי והן דיון על הרצוי תחת המצוי.
לגבי משרד החינוך - ברור שצריך לסגור אותו. אין שום סיבה שהמדינה תהיה מעורבת בחינוך. ואם נדבר על המצוי - אז גם אם המדינה מוערבת בחינוך היה נכון לסגור את משרד החינוך, לפטר את כולם, ולהקים גוף חדש עם מטה בגודל של כ-10% ממשרד החינוך הנוכחי - שיעסוק בעיקר בסטנדרטים, בחינות, וספרי לימוד. את המורים, אם מעסיקים אותם ציבורית (נגיד לגילאים הצעירים), יש להעסיק דרך הרשויות המקומיות (עם תנאים שונים בכל יישוב). על הדרך יש לעשות חריש עמוק בשעות וימי לימוד וכן עודף פריבילגיות של מורים ותיקים.
לגבי נכים - סורי - לא מבין מדוע המדינה צריכה להיות אחראית. אדם צריך להיות אחראי לעצמו. ואם הוא מקרה סעד - מי שנותן את הצדקה צריך להחליט אם הוא ראוי או לא ראוי. יש לציין, דרך אגב, שדווקא במערכת עם ריבוי ארגוני צדקה פרטיים שאדם שכזה פחות תלוי בשרירות לב של פקיד ספציפי (כי יש מספר ארגונים). | |||
| 8/4/15 09:04 |
0
| ||
התבדחת לגבי הסתירות אך עדיין לא ישבת אותן , אתה ממשיך לקשקש שטויות לא מציאותיות. | |||
| 8/4/15 09:29 |
0
| ||
את הורי הילדים הזרם (ככל שהם מאפסנים אותם ב"מחסני ילדים") יש לעצור. זה פשע. עם הילדים עצמם צריך לעשות משהו - רצוי להעמיד לאימוץ (עניין שלאחר שיש הורה מאמץ - לא מערב את הממשלה כלל). ככל שזה לא עובד - יש למצוא פתרון אחר (למשל - שליחה לבית יתומים בארץ המוצא).
את הנכים אני לא דן למוות. יש משפחה. יש ארגוני צדקה (ויהיו יותר אם לא ישדדו את האזרחים עם מיסים מופקעים עבור מערכת לא יעילה).
בסופו של דבר - אדם אחראי לגורלו. "המדינה" לא צריך לקיים נכים או כל אדם אחר. | |||
| 8/4/15 11:54 |
0
| ||
המדינה לא תתערב לאחר שיש הורה מאמץ אבל מי ידאג שיהיה הורה מאמץ ?
ואם ההורה המאמץ הוא פדופיל (רק דוגמא מיני רבות של בעיות שצצות) ? רק לא מזמן היתה כתבה על כך בערוץ 2 לגבי הנכה (ושוב זאת רק דוגמא לנזקק) אתה מפנטז שיש לו משפחה שמוכנה לעזור או שמישהו יהיה נדיב לעזור לו ילדים אוטיסטים שההורים זנחו ? ילדים שהוריהם מכים אותם ? ועוד ועוד נזקקי רווחה שאתה טוען שכל אחד אחראי לגורלו. ילד מוכה או מוזנח יכול לדאוג לעצמו ? ילד שאביו מתעלל בו מינית ?
אחסוך מעצמי את הדיון על כך שאתה שם זרים לפני אזרחים
חג שמח | |||
| 8/4/15 12:50 |
0
| ||
לומר שאכיפת החוק כנגד הזרים (ובפרט בכל הקשור להזנחת ילדיהם) שמה אותם קודם הינה מוזרה. אני קורא לעונש קשה לכל נתין זר ששם את ילדו ב"מחסן ילדים" או מתעלל בו בדרך אחרת.
מציאת מאמצים, בימינו, אינה כה קשה. אפילו מייבאים לארץ תינוקות מחו"ל.
אכן ייתכן שהמשפחה המאמצת תהיה גם סביבה לא נאותה (אם כי, לרוב, מאמצים עוברים ביקורת - ולכן שיעור התאמתם גבוה מהממוצע ובעיות אם בכלל ישנן כי הילדים הם מסביבה התפתחותית-גנטית ירודה בממוצע). אך הסבירות לכך נמוכה (פר משפחה). אם אני צריך לבחור לקחת ילד שב99.999% מוזנח ולהעבירו למשפחה בה יש סיכוי נמוך (נאמר 0.03%) (כמו שיש סיכוי, סטטיסטי, לכך בכל משפחה לא מאמצת) להזנחה - ברור שאבחר באופציה השנייה.
לגבי נכים - אני לא מפנטז על דבר. אני פשוט לא מצפה שהתרומה לנכים תעשה בכפייה על-ידי שוד דרך מערכת המיסים. כל אדם צריך להיות אחראי לעצמו - ואם הוא זקוק לעזרה - ראוי שישכנע את נותני העזרה (או הנציגים שהם בוחרים לכך באופן וולנטרי). | |||
| 8/4/15 13:29 |
1
| ||
איך תחטוף את כל הילדים האלה? חשבתי שאתה סוגר את משרד הרווחה...
כשהדלאי לאמה היה בת''א הוא סיפר על מורה רוחני שלימד את תלמידו העשיר להעביר מטבע מיד ימין שלו ליד שמאל שלו ובחזרה, שוב ושוב, כדי שלאט לאט ובהדרגה יתרגל לתת. רק לאחר שהתאמן בפעולת שחרור המטבע מהיד כמה זמן, יכל להתקדם לשלב הבא ולתת את המטבע לאחר. כאמור, נדיבות מביאה אושר וקמצנות -- סבל אינסופי.
הכול נשאר כאן. מספרים שהשיאו את הארון של אלכסנדר מוקדון עם הידיים מחוץ לארון כדי שכולם יוכלו לראות שהוא לא לקח שום דבר איתו -- לא תכשיטים ולא ארמונות ולא ממלכה.
אנחנו לוקחים איתנו את הרגלי התודעה. הרגלי תודעה שמביאים אושר הולכים איתנו מתקופת חיים לתקופת חיים ולמרבה הצער, הרגלי תודעה לא טובים הולכים איתנו, בהתאם למה שפיתחנו ותירגלנו בחיים האלה. הרגל תודעה של כעס הוא הרגל רע. הרגל תודעה של שנאה הוא הרגל רע. הרגל תודעה של קמצנות ושל חמדנות ושל "אני ושלי" הוא הרגל רע. כל אלה הן סיבות לסבל אינסופי ומתמיד.
הרגלי תודעה טובים שמומלץ לפתח ולתרגל באופן תמידי הם: נדיבות, שיוויוניות -- כולנו בני אדם שווים וזהים ברצון שלנו לאושר וברצון שלנו להמנע מסבל, אהבה -- הרצון שלכולם כאחד יהיו מאושרים, חמלה -- הרצון שכולם יהיו משוחררים מסבל, סובלנות, סבלנות, דאגה כנה לזולת, עזרה כנה לזולת.
ולא: קלון ל'אויבים' והצלחה לחברים ולי עצמי ולקרובים לי על חשבון הזולת.
הדלאי לאמה הציע ליישם שיטה קפיטליסטית לצבירת הון ושיטה סוציאליסטית לחלוקתו. לשמונת עקרונות "השביל הנעלה" של הבודהה, הדלאי לאמה הוסיף עיקרון נוסף אחד: חלוקה נכונה right distribution. -- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים


/null/text_64k_1#