צטט: חנה וייס 2015-04-09 06:28:18
צטט: lepxii 2015-04-08 13:48:29
צטט: חנה וייס 2015-04-08 13:31:52
צטט: lepxii 2015-04-08 09:29:56
צטט: איציק דור 2015-04-08 09:04:18
התבדחת לגבי הסתירות אך עדיין לא ישבת אותן , אתה ממשיך לקשקש שטויות לא מציאותיות.
לסגור את משרד הרווחה , לשלוח למוות נכים ובו בזמן להשאיר את משרד הרווחה פתוח למען ילדי הזרים.
הדיון איתך מיצה את עצמו , לא נראה לי שתצליח ליישב את הסתירות האלו.
את הורי הילדים הזרם (ככל שהם מאפסנים אותם ב"מחסני ילדים") יש לעצור. זה פשע. עם הילדים עצמם צריך לעשות משהו - רצוי להעמיד לאימוץ (עניין שלאחר שיש הורה מאמץ - לא מערב את הממשלה כלל). ככל שזה לא עובד - יש למצוא פתרון אחר (למשל - שליחה לבית יתומים בארץ המוצא).
את הנכים אני לא דן למוות. יש משפחה. יש ארגוני צדקה (ויהיו יותר אם לא ישדדו את האזרחים עם מיסים מופקעים עבור מערכת לא יעילה).
בסופו של דבר - אדם אחראי לגורלו. "המדינה" לא צריך לקיים נכים או כל אדם אחר.
איך תחטוף את כל הילדים האלה? חשבתי שאתה סוגר את משרד הרווחה...
1. משטרה, ואז אימוץ.
אני מסכים שככל הנראה צריך יחידה קטנה שתטפל בילדים ללא אפוטרופוס ראוי (עד שיימצא) - אך רוב משרד הרווחה מיותר.
2. וזה לא חטיפה - אלא הצלה. ילד שמגודל על-ידי הורים שחושבים שזה תקין להפקידו בבוקר ב"מחסן ילדים", בו הוא שוהה 14+ שעות בלול, ללא השגחה נאותה (מבוגר אחד על 20+ תינוקות. נותנים לתינוקות בני חודשים ספורים לשתות מבקבוק לבד (על-ידי קשירת הבקבוק לפה ללא השגחה) - וכך הם נחנקים ומתים) - הורים שכאלו הם סכנה לילד.
כשהדלאי לאמה היה בת''א הוא סיפר על מורה רוחני שלימד את תלמידו העשיר להעביר מטבע מיד ימין שלו ליד שמאל שלו ובחזרה, שוב ושוב, כדי שלאט לאט ובהדרגה יתרגל לתת. רק לאחר שהתאמן בפעולת שחרור המטבע מהיד כמה זמן, יכל להתקדם לשלב הבא ולתת את המטבע לאחר. כאמור, נדיבות מביאה אושר וקמצנות -- סבל אינסופי.
3. זה סיפור יפה. אני לא נגד נתינה. ממש לא. אני נגד נתינה בכפייה לממשלה, אז מחליטה על מדיניות סעד (לרוב קלוקלת). אני שמח לתת בחפץ לב למי שצריך.
הכול נשאר כאן. מספרים שהשיאו את הארון של אלכסנדר מוקדון עם הידיים מחוץ לארון כדי שכולם יוכלו לראות שהוא לא לקח שום דבר איתו -- לא תכשיטים ולא ארמונות ולא ממלכה.
4. אכן.
אנחנו לוקחים איתנו את הרגלי התודעה. הרגלי תודעה שמביאים אושר הולכים איתנו ולמרבה הצער, הרגלי תודעה לא טובים הולכים איתנו, בהתאם למה שפיתחנו ותרגלנו בחיים האלה. הרגל תודעה של כעס הוא הרגל רע. הרגל תודעה של שנאה הוא הרגל רע. הרגל תודעה של קמצנות ושל חמדנות ושל "אני ושלי" הוא הרגל רע. כל אלה הן סיבות לסבל אינסופי ומתמיד.
5. זה אולי נכון, אך רוב האנשים הינם חמדניים ואנוכיים באופיים הטבעי.
הרגלי תודעה טובים שמומלץ לפתח ולתרגל באופן תמידי הם: נדיבות, שיוויוניות -- כולנו בני אדם שווים וזהים ברצון שלנו לאושר וברצון שלנו להמנע מסבל, אהבה -- הרצון שלכולם כאחד יהיו מאושרים, חמלה -- הרצון שכולם יהיו משוחררים מסבל, סובלנות, סבלנות, דאגה כנה לזולת, עזרה כנה לזולת.
6. אני כופר בכך שכל בני האדם שווים. באופן בסיסי ניתן לראות שיש אנשים מוכשרים יותר ופחות. יש אנשים בריאים וחולים. יש אנשים בעלי רצון טוב וחומל, ומהצד השני יש ג'יהאדיסטים רצחניים המוכנים להרוג אלפים ועשרות אלפים תוך הקרבה עצמית.
יש שוני גדול בין אנשים שונים. במידה מסויימת יש לקבל את השוני (את הג'יהאדיסט לטעמי אין לקבל), אך באופן בסיסי יש להכיר בכך שיש הבדלים גדולים ברצונות וביכולות של אנשים שונים.
ולא: קלון ל'אויבים' והצלחה לחברים, לי עצמי ולקרובים לי על חשבון הזולת.
7. אם אין אני לי, מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?
הדלאי לאמה הציע שיטה קפיטליסטית לצבירת הון ושיטה סוציאליסטית לחלוקתו. לשמונת עקרונות "השביל הנעלה" של הבודהה, הדלאי לאמה הוסיף עיקרון אחד: חלוקה נכונה right distribution.
8. האם הדלאי לאמה לא חי ברמת חיים הגבוהה מרוב מאמיניו? אמנם הוא לובש את הבגד המסורתי, אך הוא נע ונד ברחבי העולם ומתקבל בכבוד מלכים תוך הנאה חומרית ונפשית לא מבוטלת. בנוסף לכך קשה להתעלם מפולחן האישיות סביב הדלאי למה - פולחן אישיות המסב למושא הפולחן אושר וגאווה ככל הנראה.
1. משרד הרווחה מיותר כי חטיפת ילדים מיותרת.
אם הוא נרתם, יחד עם ביטוח לאומי, לחלוקה שיוויונית ובמתן שירותים מרצון לכולם, זה יהיה נפלא.
2. האם הורה שבנו מת מרעב בשואה היא הורה רע? הורה אחראי עושה את הכי טוב שהוא יכול לאור הנסיבות. הנסיבות הקשות אליהן נקלעו הן באחריות כולנו, כולל האלימות באפריקה. זאת לא סיבה לפגוע פגיעה נוספת במשפחה שממילא מתקשה. צריכים לחשוב על הקלת סבל, לא איך להכביד בסבל ובכאב נוספים.
בעיות כלכליות הן בעיקר בעיה חברתית -- החברה מעסיקה או לא מעסיקה אנשים. ההצלחה והקיום של כולנו תלויים זה בזה. אף אחד מאיתנו לא קיים באופן עצמאי ובלתי תלוי.
3. "הממשלה" אמורה להיות דרך לשיתוף פעולה ציבורי כדי להטיב עם הכלל. אנחנו אמורים לשלם מיסים מתוך שמחה. ההתיחסות שלנו היא בעייתית, לא עצם המיסוי. מודה, גם האכיפה בעייתית. אם כולם היו משלמים בשמחה ומרצון, לא היה צורך באכיפה. לדעתי, חלק מהפיתרון הוא בחלוקת משכורת בסיסית אחידה לכולם. לא ברור לי למה הכל לא יכול להיות חינם בעצם. תחבורה ציבורית חינם, אוכל חינם. שכולם יורגלו ויתרגלו לתת במקום לשלם על כל דבר. האם ניסו פעם ניסוי חברתי כזה?
4. הסכמנו. ראוי לציון.
5. זה תלוי בקארמה, אפשר לטהר קארמה שלילית, לשנות הרגלי תודעה. בבסיסנו לכולנו פוטנציאל זהה להיות בודהות, להיות צדיקים. טבע התודעה של כולנו הוא טהור ומודע, צלול ויודע, אלו שתי התכונות של התודעה הבסיסית. בזה כולנו זהים. אף אחד לא רוצה לסבול וכולם רוצים להיות מאושרים, בזה כולנו זהים. התנהגות אנוכית היא מתכון לסבל והתנהגות אלטרואיסטית וחומלת היא מתכון לשחרור מסבל מנטלי, לשלוות נפש. יש לנו אינטליגנציה מאוד גבוהה ואפשר להפעיל את ההיגיון ואת כוח הרצון ולשפר את גורלנו האישי והכללי. זה לגמרי ניתן. חברות רבות עשו כך בעבר ואנחנו יכולים לעשות כך היום. תבוסתנות במקרה הזה היא הרסנית, ברמה האישית וגם ברמה החברתית וגם ברמה העולמית. שינוי עצמי דורש מאמץ וחשוב להבין את הפוטנציאל האדיר לאושר בר-קיימא מצד אחד ואת הצורך העצום לצאת מהמצב הקיים. אפשר להבין את הדחיפות -- כולנו נמות אבל אף אחד לא יודע מתי. אנשים מתים צעירים ובריאים ובאופן לגמרי פתאומי ולא צפוי.
להיות טבעך האמיתי
6. לגבי מה ששווה ומה שזהה בין כולנו, ראה 5. לעיל. לגבי השוני, הוא בסיס ותמריץ לשאיפה להשתפר ולהידמות מצד אחד: למי שהצליח להגשים תכונות ראויות לחיקוי כמו סובלנות ונדיבות וחמלה, והוא בסיס לחמלה מצד שני: כשאנחנו פוגשים אדם (או ייצור) עם צורך כלשהו, עם חסך כלשהו, זאת הזדמנות לתת, הזדמנות לתרגל נדיבות. השוני הוא לא תירוץ או הצדקה להתנשאות או לרחמים. זה שימוש הרסני בעובדת השוני בין בני אדם.
7. אופס. תיקנתי לעיל: ...ואם אני רק לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו אימתי. אהבה וחמלה עצמית חיוניות כדי שנוכל לאהוב ולחמול על הזולת. וכדאי להזדרז -- כאמור, החיים קצרים והסוף בלתי צפוי.
8. הדלאי לאמה הוא מורה גדול וזוכה לכבוד הראוי לו מאנשים שיודעים להעריך את נדיבותו ואת חמלתו ואת חוכמתו הרבה. הוא לא אוכל יותר מהאדם הממוצע. התעלמת מההצעה הטובה שלו, לשפר את החלוקה.
בברכה לאושר בר-קיימא למען כולם.
1. אני יכול להבין ביקורת על משרד הרווחה (ופקידות הסעד) בישראל. עם זאת - לקיחת ילדים מסביבה לא נאותה - הינה הכרחית. ראוי שתעשה מוקדם ככל האפשר - עם הלידה. ילד שמגודל בידי פושעים שגם מתעללים בו - יגדל להיות פושע גם כן (וזאת בנוסף לפשע המתמשך נגדו).
2. ההשוואה לשואה לא במקום ואינה רלוונטית. אנו מדברים פה על מהגרי עבודה (ולא פליטים - הם יכלו להפסיק את מסעם בקהיר - הם מעדיפים את השכר פה), שחלקם גם מולידים ילדים פה על-מנת להגדיל את סיכוייהם לאשרה (כן - הילד נולד בשל הסרטיפיקט.... פלא שמתעללים בו ולא מתייחסים אליו בצורה נאותה עד שיש כזה?).
אך אם את רוצה לדבר שואה - אז בזמן השואה הורים יהודים רבים נתנו את ילדיהם לשכניהם, למנזרים, ובעצם לכל מי שיכל לקבלם ולתת להם סביבה טובה יותר ותקווה לעתיד. אז אפילו דוגמא זו, שאינה במקום, אינה תומכת בטענה שלך.
מי שלא יכול לגדל ילד - ילד לא צריך להיות ברשותו. נקודה.
3. הממשלה צריכה לעשות את המנימום הנדרש - ביטחון, יחס חוץ, ומערכת צדק. לגבי כל השאר - ארגוני צדקה וארגונים אחרים. זה לא צריך להיעשות בכפייה דרך המיסים.
וכן - עשו את הניסוי. קראו לזה רוסיה הקומוניסטית (וגם סין). זה לא נגמר טוב. זה אפילו לא התחיל טוב.
4. רק צריך לשכנע אותך לגבי טרנספר ה"פלסטינים" (אני מוכן שהם יהיו באלסקה). [האמת - אני נוטה יותר לחשוב על פתרונות מדינה אחת לאחרונה - ובעד אסימלציה תרבותית וגיור ה"פלסטינים" ולא גירושם).
5. קראתי פעם על ניסוי שבו בדקו את רמת האושר של נתינת תרומה לאחר או קנייה עצמית באותו סכום (סכומים קטנים). אנשים שנתנו היו הרבה יותר מאושרים.
עם זאת - אנשים חמדניים ואנוכיים מטבעם - אז יש בעיה.
6. אי אפשר רק לתת. מסיימים כמו הgiving tree -
7. אכן השמטתי את החלק שנוטים להשמיט. אני בעד מטרות אחרות - יישוב המאדים נגיד.
8. אני רואה אותו מסתובב בjet set וזוכה להאדרה עצמית - בניגוד להתבודדות במנזר נגיד.
/null/text_64k_1#