בבוקר יום אתמול כינה ינון מגל את השמאל הקיצוני "חיידק טורף שפוגע במוח". בערב אמרה ענת וקסמן שמצביעי הימין "יוצאים מהחורים". מגל הוא חבר כנסת מטעם הבית היהודי, וקסמן היא שחקנית. התגובה לדבריו של מגל היתה אדישות רבתי. התגובה לדבריה של וקסמן היתה זעזוע צדקני. דיווחים על דבריו של מגל מאז אתמול בבוקר: הארץ, ערוץ 7. דיווחים על דבריה של וקסמן מאז אתמול בערב: מאקו, nrg, ישראל היום, כיכר השבת, מעריב, ערוץ 7.
טוב, הרי התקשורת שמאלנית, לא? אבל הדברים משמעותיים מזה. כשדבריה של שחקנית מהשמאל נחשבים יותר מאשר אלו של חבר כנסת מהימין, כשמצפים משחקנית "לדבר יפה" ומחבר כנסת אין ציפיות רק מכיוון שהיא מהשמאל והוא מהימין, כשכל בוהמיין שמאלני אקראי הופך לנציג המחנה בעוד נבחר ציבור ימני אינו נחשב ליותר מטוקבקיסט, אפשר להבין שבמקום מאוד עמוק השמאל הוא עדיין אליטה. הוא לא הרוב, הוא כבר עשורים לא בשלטון, עולות לצידו עוד אליטות - אבל אליו נושאים עיניים. הוא תו התקן. ממנו מצפים ליותר. למוצא פיו מקשיבים.
וכן, גם לכן השנאה כלפיו כל כך גדולה. וכן, גם לכן הוא תמיד צריך לעמוד בתנאי סף גבוהים יותר. וכן, לכן הימין לא באמת מסוגל למשול ונתניהו כל כך רוצה את הרצוג בממשלה. אבל זכרו את העניין הקטן הזה: בסופו של דבר השמאל, והערכים שהוא מייצג, הם הסטנדרט. עדיין.
הוספת תגובה על "אז מה, מרגיז, אבל השמאל עדיין סטנדרט"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה