לכל כלבי פבלוב,
היה צפוי שתרימו כאן את נס החירות וחופש הביטוי, ושאר הבבלת הרגיל שלכם.
היה גם צפוי שתספרו עד כמה השיר מותאם ליום זה ומהווה ביטוי אמיץ לשוחרי השלום למיניהם.
כמה דברים בסיסים במשחקי הבנה, קונוטציות חיוביות וקונוטציות שליליות,,, ובכלל ענייני טעם טוב.
1. פבלוב דוג הזיל ריר גם כשהגישו לו חרא לאכול... וזה מה שקרה כאן.
2. בענייני הבנה, אז השיר היה על מלחמת ויאטנם וגל המחאה בארה"ב.
לא צריך להיות חכם כמו ברכה כדי להבין את השיר, ולא צריך להיות משורר שנות השישי ם כמו באזל, שיסביר לנו מי כתב את השיר... ומה כל זה אומר?
זה אומר שבטס זיכרון על חללי צה"ל לדורותיהם, ונפגעי איבה,... באים ומזיינים לנו את המוח על עצם נחיצותה של מלחמת ויאטנם, ובהשוואה למלחמות ישראל, שרובן היו מלחמות השרדות של עם, למי מופנית המחאה שבשיר?
נו! באמת, ברכה, בזליקו, רקל, ושאר משוררי פבלוב?
נגד מי מופנית המחאה שבשיר?
ענייני הבנה, אההה?
.
3. ואחרון, קונוטציות שליליות, וענייני טעם.
ראבק! קצת חוש טעם, או טאקט.
יושבת משפחות החללים שמספרים להם עד כמה אנחנו מכבדים את תרומתם הבלתי נתפשת לקיום המדינה, וקם לו איזה פוץ, משר שיר מחאה, על מלחמת ויאטנם.
באותה הזדמנות, לאן הם צריכים לכוון את מבטם? לכיוון בעלי הדרגות שנוכחים בטקס, או לכיוון הממשלת ישראל... או לעזאזל, לאן הם צריכים לשלוח את מבטם?
לעבר בוב דילן וויאטנם.
/null/text_64k_1#