צטט: חינוך אחר 2015-04-27 12:01:34

 

מצרף מאמר בנושא לימודי המתמטיקה שהתפרסם בדמרקר.

 

http://www.themarker.com/opinion/1.2622411

 

=============================

 

אני מתנגד להפיכת המתמטיקה בחטיבה העליונה למקצוע רשות מהסיבה הפשוטה

שתלמיד בתחילת כיתה י' עדיין איננו מגובש בדעתו לגבי לימודיו האקדמיים אם בכלל.

 

יש יותר מדי מקצועות אקדמיים שדורשים בסיס מתמטי חזק כגון מדעי הטבע,מקצועות הנדסה,תחומי לימוד כלכליים כמו ראיית חשבון וכלכלה וכמובן המדעים המדוייקים.

אני לא הייתי דורש מתלמיד בן 16 שיחליט כבר בשלב הזה איזה תחום אקדמי הוא רוצה ללמוד כי רק בחטיבה העליונה אותם תלמידים ריאליים באמת מתעמקיםבמקצועות מדויקים ומגבשים את דעתם הסופית.

 

אפשר אולי לפטור מלימודי מתמטיקה את אותם תלמידים בעלי נטיה הומנית מובהקת

ורק אותם אבל חשוב שגם ההורים יהיו מודעים למחיר האומר שמאותו רגע ילדיהם יהיו מנועים מללכת בשלב כלשהו בחייהם לתחום הריאלי אלא אם יבצעו השלמות במכינות שיכשירו אותם לאוניברסיטה.

 

זאת ועוד,

 

תכני המתמטיקה בחטיבה העליונה נכון להיום פשוט מזעזעים.

 

במקום לשים דגש על הבנה מעמיקה של משפטים והוכחות ובכך לתת לתלמידים מתודולוגיות שיתאימו לאקדמיה מבזבזים את זמנם של הילדים בתרגול אינסופי של תרגילי כוכבית וכוכביים ברמות קושי לעתים אכזריות ומתחת לאדמה של נושאים יחסית טריוויאליים שאפשר לסיים בחודש חודשיים כמו טריגונומטריה גיאומטריה אנליטית או סדרות.

 

השיטה של קצת טכניקה והרבה תרגול מתאימה אולי לתלמידי 3 יחידות שאין להם הכישורים לחשיבה רבת רבדים לפתרון תרגילים והם זקוקים רק לנוסחה ומה שצריך להציב בה.

 

אבל עבור תלמידים ריאליים ברמות 4 ו5 יחידות מה שחשוב הוא לטפח את ההבנה והחשיבה שלהם ובעיקר לתת להם כלים שיצילו אותם מטראומה בטוחה כפי שחווה כל תלמיד תיכון שמגיע לאקדמיה ונתקל במרצים שרושמים משפטים,למות(משפטי עזר),הוכחות ועוד הוכחות על הלוח והכל באותיות יווניות וסימנים לא ברורים שהסטודנט לא ראה בבית הספר מעולם!

 

לא ייתכן המצב הנוכחי שיש פער כל כך תהומי בין לימודי החטיבה העליונה ולימודי האקדמיה.

 

המתמטיקה היא שפה וככזו היא צריכה להיות זהה לילד בן 17 ולסטודנט בן 23!

 

צריך להבהיר, שתלמיד שאין לו עניין במתמטיקה בכיתה י', אבל יהיה לו כזה במהלך הצבא או אחריו, יוכל להשלים 5-4 יח"ל כ"נבחן משנה". הוא יעשה את זה מהר ופשוט מתוך מוטיבציה אישית.

לגבי החלק השני של דבריך, אם יישאר בלימודי המתמטיקה 20% מן התלמידים המתאימים ו-20% מן המורות/ים המתאימים, אפשר יהיה להשיג למידה לשם הבנה.

אני אציע הצעה אחרת - מעבר ל10 שנות לימוד תיכון - שלאחריהם המתאימים יתמחו בתואר ראשון (תלת או 4 שנתי) ויתגייסו בגיל 19-20, אחרים יעשו חינוך מקצועי/הנדסאי (1-2 שנים), ומי שהלימודים לא מועילים לו - ייצא לשוק העבודה לשנתיים לפני הצבא.

 

המסלול ה10-שנתי יהיה כללי באופיו עם מעט בחירה (מעבר להקבצות בשל רמת לימוד). כל "בלגן בחירת הבגרויות" ייעלם.

 

אנחנו תקועים בשטאנץ של 12 שנות לימוד, למרות שזה לאו דווקא מתאים לא לעניין הצבא המקומי ולא בצורך הגובר בהתמחות (ידע נעשה יותר יויתר specialized באופן כללי ב50-100 שנים האחרונות).

 

אנחנו גם, עם מגמת "בגרות לכל" (מגמה נוראית - שבשביל 10%-20% שהלימודים לא מועילים להם במיוחד, מורידה את הרמה של כל אלו שכן).

צטט: חינוך אחר 2015-04-28 06:40:10

צריך להבהיר, שתלמיד שאין לו עניין במתמטיקה בכיתה י', אבל יהיה לו כזה במהלך הצבא או אחריו, יוכל להשלים 5-4 יח"ל כ"נבחן משנה". הוא יעשה את זה מהר ופשוט מתוך מוטיבציה אישית.

 

אני לא יודע מתי יצא לך לדבר עם תלמידי בית ספר אקסטרני שאכן לומדים מתמטיקה מהר.

 

אני יכול להבטיח לך שפשוט זה לא!

 

בדומה למכינות קדם אקדמיות גם בבתי ספר אקסטרניים צריך לדחוס חומר של 3 שנים במספר חודשים מצומצם והלימודים נראים בהתאם - טירוף מוחלף של לימודים סביב השעון!!!

 

לגבי החלק השני של דבריך, אם יישאר בלימודי המתמטיקה 20% מן התלמידים המתאימים ו-20% מן המורות/ים המתאימים, אפשר יהיה להשיג למידה לשם הבנה.

לא חושב שזה קשור למספר התלמידים. מישהו פשוט צריך להחליט במשרד החינוך לשנות מהיסוד את תכני הוראת המתמטיקה בתיכון באופן שיהיה הרבה יותר תואם לדרישות האקדמיות.

 

זה ימנע המון נכשלים במיוחד בשנת הלימודים הראשונה לתואר(כשטראומת המעבר מהתיכון לאוניברסיטה גדולה במיוחד).

 

צטט: lepxii 2015-04-28 07:55:55

אני אציע הצעה אחרת - מעבר ל10 שנות לימוד תיכון - שלאחריהם המתאימים יתמחו בתואר ראשון (תלת או 4 שנתי) ויתגייסו בגיל 19-20, אחרים יעשו חינוך מקצועי/הנדסאי (1-2 שנים), ומי שהלימודים לא מועילים לו - ייצא לשוק העבודה לשנתיים לפני הצבא.

 

==============================================

שנים אני אומר שצריך לבטל את מבחני הבגרות האנאכרוניסטיים.

בחינה פסיכומטרית במהלך כיתה י היא אופציה לא רעה אך יש לשלב אותה עם הערכה פדגוגית שתהיה שקלול חוות דעת של צוות המורים של אותו תלמיד(ככה יהיה משקל גם למעמד המורה,גם לתהליך הלמידה של התלמיד לאורך זמן וכך ננטרל מצבים שמורה נקודתי אחד שלא הייתה לו כימיה עם הילד פוגע גם בחוות הדעת ובציון שלו).

בסופו של דבר צריך ליצור מצב שתלמידים נכנסים לאוניברסיטה בדומה לראיון עבודה כשהם מצוידים בציוני כיתות ט י בהערכה פדגוגית של בית הספר(שקלול חוות הדעת של כל המורים) ובציון מבחן פסיכומטרי(ייתכן שגם את מתכונת המבחן הזה יש לבחון מחדש).

אם אפשר היה הייתי פותח את האוניברסיטאות כך שכולם יוכלו ללמוד שם שנה ראשונה והסינון יבוצע רק בתום שנה זו אך זה ידרוש תקציבים גדולים שאני לא בטוח שלמדינה יש כרגע ולכן לכל הפחות אפשר לדאוג שתהיה התאמה טובה יותר של המתקבל לתואר באופן שתגדיל את סיכויו של אדם ללמוד לימודים אקדמיים שבאמת מתאימים לו.

 

אני דווקא סבור שלא צריך חוות דעת של המורים.

 

את הפסיכומטרי הייתי משאיר (כי זהו דווקא מבחן שמנבא טוב מאוד את יכולת ההצלחה האקדמית... אולי הייתי משפר לפורמט ממוחשב, ומקשה על שינון/למידה למבחן (על-ידי הגדלת מצאי וסוג השאלות)), ומשלב גם מבחני כניסה של כל אוניברסיטה (סביר שאף בחתך פקולטה - קרי מבחן כניסה למדעים מדוייקים). אם ממש רוצים - אפשר גם ראיון - אך ככלל אני נגד (זה פשוט לא אובייקטיבי).

 

את איכות המועמד - ניתן לבדוק במוסד ההמשך. חצי יום בחינות. כמובן שניתן לנסות להתקבל למספר מוסדות.

 

שיטת חוות הדעת, או "ציוני המגן" הינה מאוד מוטה. היא מוטה כי יש שונות גדולה בין מורים ומוסדות תיכוניים שונים. הרבה יותר פשוט לבחון את המועמדים במקום להסתמך על איזה שהיא חוות דעת שכזו.

 

וכך - נראה התרכזות בלימודים במקום במבחנים.

 

וכמובן שאם תלמיד בשל לעבור את מבחני הכניסה לאחר 8 או 9 שנות לימוד (ולא 10) - אז צריך לאפשר לו. מהרגע שהקבלה היא על-ידי בחינה של הגוף המקבל (+פסיכומטרי כללי) - זה דווקא מקל על העניין.

צטט: lepxii 2015-04-28 09:09:42

אני דווקא סבור שלא צריך חוות דעת של המורים.

 

את הפסיכומטרי הייתי משאיר (כי זהו דווקא מבחן שמנבא טוב מאוד את יכולת ההצלחה האקדמית... אולי הייתי משפר לפורמט ממוחשב, ומקשה על שינון/למידה למבחן (על-ידי הגדלת מצאי וסוג השאלות)), ומשלב גם מבחני כניסה של כל אוניברסיטה (סביר שאף בחתך פקולטה - קרי מבחן כניסה למדעים מדוייקים). אם ממש רוצים - אפשר גם ראיון - אך ככלל אני נגד (זה פשוט לא אובייקטיבי).

הבעיה שלי עם מבחנים בכלל היא שהם נקודתיים,חשופים למצב רוח ונסיבות הנבחן לאותו רגע מה שלא בהכרח

יאפשר לו להביא את עצמו במיטבו.

 

אותה בעיה יש גם בראיונות עבודה ואם תרצה גם בדייטים ראשונים שלפעמים סתם תופסים את הצדדים ביום מחורבן במיוחד והורסים קשר שאולי יכל היה להיות מוצלח.

 

לכן שים לב שלא דיברתי על חוות דעת מזדמנת אלא מורה נקודתי אלא על שקלול חוות דעת של מורים מקצועיים ורצוי לאורך שנתיים וכך אני מנטרל את הסובייקטיביות או הנסיבות הנקודתיות שיכולות ליצור הטיה שלא תשקף באמת את הישגיו ויכולתו של התלמיד.

 

 

ככל שמבחן קולט מצב רגעי ונקודתי - המועמד יכול להיבחן בעוד מקומות. ואף רצוי שיעשה כן (ייבחן במספר מוסדות, ואולי למספר חוגים).

 

ככל שהנבחן נכשל באופן סדרתי בכלל המבחנים שהיא ניגש אליהם כנראה שהבעיה היא בנבחן ולא ברגע.

צטט: lepxii 2015-04-28 09:44:08

ככל שמבחן קולט מצב רגעי ונקודתי - המועמד יכול להיבחן בעוד מקומות. ואף רצוי שיעשה כן (ייבחן במספר מוסדות, ואולי למספר חוגים).

 

ככל שהנבחן נכשל באופן סדרתי בכלל המבחנים שהיא ניגש אליהם כנראה שהבעיה היא בנבחן ולא ברגע.

===============================

חרדת בחינות היא תופעה ידועה ולמרות שקיימים דרכים לטפל בה זאת עובדה שיש אנשים שמבטאים את הפוטנציאל שלהם טוב בהרבה כשהם לא נתונים בלחץ(אל שתשכח שרוב העבודות בחיינו הן כאלה שביומיום אין שום צורך להתמודד עם מצבי לחץ ככה שגם מהבחינה הזאת המבחנים עושים לאדם עוול).

היתרון הגדול של חוות דעת אנושיות לאורך זמן הוא ששם יש הכרות אמיתית של אנשים מגוונים עם הנבחן אז ההתרשמות עליו הרבה יותר מהימנה!

אני מניח שלא נוכל לוותר גם על המבחן האובייקטיבי ואם נמצא מתאם טוב בין ההמלצות ליכולות במבחן זה יעזור לקבוע שהוא אכן מתאים לאותו מסלול לימודים.

אבל במקרה של ספק ייתכן שידרשו מבחנים נוספים/המלצות נוספות כדי להכריע!

 

אדם חרדתי שאינו מסוגל לעבור אף בחינת כניסה (במספר נסיונות, במספר נוסחים, ובמספר מוסדות השכלה גבוהה) ייכשל ממילא במבחנים בתואר - ולו רק בשל זאת אין לקבלו. ניתן לדון על בחינות כן/לא בתואר ראשון - אך כל עוד שמסלולים אלו מבוססים על בחינות, אזי יכולת להיבחן הינה הכרחית.

 

סביר שאדם שלא יכול להיבחן בשל חרדות, יסבול גם מחרדות בהקשרים אחרים ולא ממש יתפקד גם בחיים המקצועיים שלו ובפרט לא יתפקד ברף הגבוה.

צטט: lepxii 2015-04-28 10:29:20

אדם חרדתי שאינו מסוגל לעבור אף בחינת כניסה (במספר נסיונות, במספר נוסחים, ובמספר מוסדות השכלה גבוהה) ייכשל ממילא במבחנים בתואר - ולו רק בשל זאת אין לקבלו. ניתן לדון על בחינות כן/לא בתואר ראשון - אך כל עוד שמסלולים אלו מבוססים על בחינות, אזי יכולת להיבחן הינה הכרחית.

עד כמה שידוע לי יש מסלולים אקדמיים שמבוססים על עבודות גמר(בודאי בתארים מתקדמים) אבל אני מסכים איתך

שרוב המסלולים הם מבוססי מבחנים.

 

סביר שאדם שלא יכול להיבחן בשל חרדות, יסבול גם מחרדות בהקשרים אחרים ולא ממש יתפקד גם בחיים המקצועיים שלו ובפרט לא יתפקד ברף הגבוה.

למשפט הזה אני ממש לא מסכים!

אנשים בונים קריירות מצליחות בתחומים שדורשים פחות תפקוד בלחץ ובמשרות רבות שהן יותר רגועות מטבען!

 

ככל שיש מסלול (נגיד מדריך יוגה) שאינו מבוסס על בחינות במהלך המסלול, אז סביר שכלי הקבלה לאותו מסלול יהיה מבוסס על אמצעים אחרים המתאימים לאותו מסלול (נגיד ראיונות. או הערכת צ'י או גמישות מפרקים). לעומת זאת מסלולי תואר ראשון אקדמיים מבוססי בחינות (רובם המוחלט) סביר שייבחרו לסנן ע"פ בחינה.