בדיון אחר שנפתח אתמול אומר "בעל הטור הצרפתי" - שאסר עלי להגיב בדיונים שלו, מן הסתם כי איננו יודע להתמודד עם דעות שאינן תואמות 100% את שלו, ואני מכבד את בקשתו.

ובכן אומר אותו איש כי הסכם אוסלו גרר רצח של אלפי אזרחים שלווים. בזאת הצטרף להמוני בית ישראל תמימים שנגררו לתעמולה של הכהניסטים, ושאר נאציונל-ליסטים.

עכשיו בוקר יום ג', וביום זה טוב לפתוח עיני סומים, ולהזכיר להם כי רצח האלפים שהיה בשנים 94,95 היה כתוצאה ישירה של פעולתו המשיחית של אחד בשם ד'ר ברוך גולדשטיין, שנכנס למסגד באמצע תפילה ורצח 29 מוסלמים ופצע מאות אחרים.

ומי שנולד לאחר 1990, איש לא טרח לספר לו את הסיפור הזה.

בבקשה, ויקיפדיה:

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם יצחק, שבו התרחש הטבח, ופתוח מאז רק למוסלמים (למעט מספר ימים בשנה)

חתימת הסכמי אוסלו בסוף שנת 1993 עוררה סערה ציבורית עזה בקרב הציבור היהודי והערבי. החודשים שקדמו לטבח במערת המכפלה התאפיינו בפיגועים רבים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, בהם נהרגו ונפצעו עשרות יהודים. כמה מהפיגועים התרחשו באזור קריית ארבע וחברון‏^[1].

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן(מדים ודרגות שהיו ברשותו בתוקף תפקידו כרופא צבאי במילואים). ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. לאחר שירה ארבע מחסניות ונשקו נעצר, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגוהו באמצעות מטף כיבוי.

בעקבות הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הטבח פרצו מהומות ביישובים פלסטיניים רבים. 9 פלסטינים נהרגו במהומות אלה ויותר מ-200 נפצעו. צה"ל הטיל עוצר ממושך על השכונות הפלסטיניות בחברון, כדי למנוע נקמת דם‏^[2].

לראשונה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נפגש ראש הממשלה, יצחק רבין עם ועדת המעקב של ערביי ישראל על מנת לדון באירוע ובתגובות שבעקבותיו. תנועת "כך" שבה היה גולדשטיין חבר, הוכרזה בעקבות הפיגוע כארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק.

גורמים מכל גוני הקשת הפוליטית גינו את הטבח. ארגוני השמאל טענו שהרצח הוא עדות לסכנה הטמונה בקיומו של יישוב יהודי בלב חברון ודרשו לפנות אותו ואת קריית ארבע לאלתר. לימים פורסם כי למחרת הטבח ניסו לשכנע את ראש הממשלה יצחק רבין לנצל את ההלם והזעם בציבור ולפנות את אנשי היישוב היהודי בחברון, על ידי ביטול צווי ההפקעה "לצרכים ביטחוניים" שמכוחם יושבים המתנחלים בבתיהם, אולם רבין סירב.‏‏^[2] דניס רוס סיפר ששנה אחרי הטבח רבין אמר לו שהוא "תוהה אם שגה" כאשר סירב לפנות את היישוב‏^[3].

גם הימין זועזע מן הרצח. בגילוי דעת שפרסמה מועצת קריית ארבע נאמר, בין השאר: "אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה שלא פעלו כנגד הפיגועים, ובכך גרמו בעקיפין לטבח". שעות ספורות לאחר הטבח הגיע חנן פורת (שהיה אז חבר כנסת מטעם המפד"ל) לישיבת חירום של מועצת קריית ארבע, וצולם אומר בראיון טלוויזיוני עם רינה מצליח "חובה לשמוח בפורים" ו"פורים שמח"‏^[4]. דבריו פורשו על ידי מבקריו כתמיכה במעשה ועוררו ביקורת ציבורית, למרות טענותיו החוזרות שלא זו הייתה כוונתו. מאוחר יותר אמר פורת כי התנהל כלפיו מסע שיסוי ורצח אופי והוסיף כי עוד באותו ראיון עם מצליח הביע את זעזועו ושאט נפשו מן הטבח אך היא נמנעה מלשדר את הדברים בכוונה תחילה‏^[5].

כשנשאל הרב דב ליאור (רבה של קריית ארבע) על הרצח, ביקש להזכיר לשואלים שברוך גולדשטיין היה רופא וטיפל בהרבה מקרים, וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה, והיו שהעידו שקודם הטבח אמר "אני לא מסוגל יותר". הרב אליעזר מלמד כתב מאמר ששלל את מעשהו של גולדשטיין, תוך הבעת עמדה כי האחריות למצב המטורף שהביא אדם רגיש וחסיד למעשה נורא שכזה מוטלת על הממשלה שהפקירה את ביטחונם, חייהם וכבודם של יהודי חברון וחיילי צה"ל‏^[6]. וסיפר שהרב שלמה גורןבשיחה פרטית עמו התייחס למעשהו של ד"ר גולדשטיין בשלילה גמורה, תוך התמרמרות על כך שהרג מוסלמים בשעת תפילתם‏^[7].

הרב יהודה עמיטל, ראש תנועת מימד, כתב כי גולדשטיין "הצליח להכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים. מעבר לשפלות המוסרית והדתית של הריגת חפים מפשע, שעה שכרעו ברך בפני בורא עולם - הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו‏^[8].

הטבח גונה על ידי כל הקהילה הבינלאומית ובראשה מועצת הביטחון של האו"ם (החלטה 904 ב-18 במרץ).

ב-6 באפריל 1994, עם תום תקופת האבל המוסלמית של 40 יום לאחר הטבח, בוצע פיגוע מכונית התופת בעפולה שהחמאס הכריז עליו שהוא מהווה נקמה על הטבח במערת המכפלה. החמאס ביצע גם קודם לכן את פיגוע ההתאבדות בצומת מחולה באפריל 1993 וניסה לבצע מספר פיגועי התאבדות נוספים, בעיקר כלפי חיילים ואזרחים בתחומי יהודה שומרון וחבל עזה, אך גם באוטובוס בירושלים‏^[9]. לפי יורם שוייצר, בעקבות הטבח במערת המכפלה הגביר החמאס את מאמציו להוציא לפועל פיגועי התאבדות כואבים בתוככי ערי ישראל‏^[10]. המזרחן מתי שטיינברג טען שהמעבר של חמאס, ממיקוד פיגועי ההתאבדות ביעדים צבאיים ובתחומי השטחים ליעדים אזרחיים בתחומי הקו הירוק, נבע מטבח גולדשטיין‏^[2].

בשנים שלאחר הטבח קמו בקרב הימין הרדיקלי אנשים המשבחים את גולדשטיין ואת הטבח שביצע, ואף שרים שירי הלל למעשה‏^[11]. יש שטענו שבמעשהו מנע טבח מתוכנן ביהודים‏^[12]‏^[13].

על זה נאמר - האמיתות שלך לא תמיד תואמת את המציאות...

ד"א - גם אני מאמינה במה שהוא כותב, אז זה הופך אותי לכהניסטית ??? זה הופך אותי לקיצונית, 

ואולי דווקא אתה נגרר לאמיתות שהיא לא נכונה...

אף אחד לא מצדיק את הטבח של ברוך גולדשטיין - זה מעשה נבלה... אבל אל תקשור את זה למאות מקרי טרור של קיצונים איסלמיים...

מרוב ניסיון להצדיק את הטרור כבר שכחת באיזה צד אתה... אתה יודע לפעמים התמימות הורגת..

ודבר נוסף - ויקפדיה היא לא תורה מסיני.. היא עוד בליל של דעות...

קדם למעשהו של גולדשטיין (מעשה בודד יש לציין) - בוצע טרור נרחב על-ידי ה"פלסטינים".

כמובן שבלי קשר ל"רצונות" החמאס, כל עוד צה"ל שלט בשטח - ראינו "טרור עממי" קטן ממדים - אבנים פה, קצת יריות שם. מהרגע שברחנו מהשטח ונתנו לטרור בסיס התארגנות (ולכן.... מה שלוונטי הוא לא החתימה על אוסלו, אלא הנסיגות בעקבותיהם) - היה להם איפה לעבוד, בפנאי חופשי יחסית, ללא הפרעה ישראלית.

די להטיל עלינו אשמה בכל. האמריקאים נקטו בIndian Removal מספר פעמים. רצוי שגם אנחנו.

לגבי פעילות ה"פלסטינים" מיד לאחר אוסלו (תקופה בה הם טרם קיבלו את השטח לידיהם - עזה ויריחו תחילה, וגם זה לקח זמן) -

פשע אוסלו בוצע ונחתם ב13.9 בשנת 1993. למחרת ב14.9 1993 נהרג מחבל מתאבד בתוך הגי'פ שבו נסע בכדי לבצע רצח המוני. ב26.9 מחבל רוצח נהרג בתוך מכונית תופת. ב4.10 1993 מחבל מתאבד פוצע 30 חיילים! ב3.11 1993 מחבל רוצח מתאבד במכונית תופת שהיתה מלאה בחומרי נפץ ומכלי גז. ב13.12 1993 מחבל תוקף שלושה חיילי מילואים באמצעות אמבלונס גנוב. נפתחה לעברו אש הוא סטה מן הכביש התנגש בגי'פ ריק והתפוצץ. למרבה המזל בכל 6 האירועים איש לא נהרג משום שצה"ל והשב"כ עצרו אותם בדרכם למעשי הרצח המתועב של החלאות האילסמסטיות הללו.
עכשיו ראש הממלשה רבין התייחס לשלושת המקרים הללו. הוא אפילו ציין שהמעשה ב13.12 הוא הוא הניסיון השישי "הפלשתיני" לבצע פיגוע התאבדות. אך בכך לא מסתיים העניין.  ב14.12 1993 דובר החמאס בירדן איברהים ראשה מתפאר כי מאז החתימה על פשע אוסלו היו להם מבצעי התאבדות. ציטוט: "אף סיעה אחרת איננה מסוגלת להוציא מבצעים כאלה, משום שזה דורש אמונה אמיתית באיסלם". אבל גם בכך לא מסתיים העניין. ב7.1 1994 דוקר מחבל וחוטף נשק מחייל, והוא נורה ונהרג. ועל גופו נמצר כרוז שמודיע שהוא במשימת התאבדות.

המרצחים ה"פלסטינים" תוקפים אותנו זה תקופה ארוכה. ניסינו להידבר ולהילחם חליפות. cycle ההידברות המשמעותי (1993 - עד תחליט מתי "מת התהליך"...) מסתיים עכשיו. עכשיו צריך לחזור לכלי 1948. לאחר פינוי הומוניטרי של "פלסטינים" מאזור הקונפליקט יהיה אפשר לדבר שוב.

אוי סבא, כאילו שעד 1994 לא היה טרור.

כאילו שלפני 1967 ערבים לא רצחו כאן יהודים על ימין ועל שמאל.

כאילו שלפני 1947 לא נרצחו כאן יהודים בידי ערבים בפרעות ובפוגרומים ובאלף מיתות משונות. לא באירופה, כאן.

אז אתה מדבר על תעמולה נוסח גבלס?... כל כך מהר חצית את הקווים של חוק גודווין? לא מחמיא לך בכלל.

למה, השקרים בנוסח הגוש הקומוניסטי שאהב לשכתב את ההיסטוריה, זה יותר טוב?....

עפ"י המשנה השמאלנית שנהנית להלקות את עצמה - כל עוד טרוריסטים ערבים רוצחים יהודים, זה בסדר. מצב נורמלי, כך זה צריך להיות. יהודים תמיד נרצחו ע"י ערבים בכל מקום אפשרי. כולל בבתי כנסת. אף שמאלן לא ציפצף ולא ציקצק, כי כאמור, זה מצב ברירת המחדל. לערבי יש צורך קיומי לרצוח, והיהודי הוא הקורבן הקלאסי.

אבל מהרגע שקם טרוריסט יהודי (בן עוולה לכל הדעות) ורוצח ערבים, זו רעידת אדמה שמאפילה אפילו על זו שבנפאל. אירוע מכונן. נקודת האפס שממנה סופרים את הזמן. מבחינתו של השמאלן, זו הזדמנות הפז לתלות בה את האשמה בכל צרות העולם. לתפיסתו של השמאלן, אלמלא הד"ר המתועב ומעשהו, היה שורר כאן שלום אמת, זאבים וכבשים, שועלים עם תרנגולות, עקרבים עם צפרדעים וערבים עם יהודים - כולם היו רובצים יחדיו ל כרי דשא, לועסים חמציצים ומפטפטים על עניינים ברומו של עולם בזמן ששימון פרס היה נוסע על אוטוסטראדת המזרח-תיכון-חדש לדמשק, כדי לנגב חומוס..

לרצות שלום ולשאוף אליו זה נפלא. אבל להתמכר להזיות (של שלום או של כל דבר אחר) זה כבר לא סתם עניין של דיעה פוליטית. זה כנראה מצב פסיכוטי. זו מחלה. אתם אנשים חולים וצריך לטפל בכם.

ואת זה לא אני אומר -  כבר הזכירו כאן בשרשור אחר את ספרו של פרופ' קנת לוין "סינדרום אוסלו".

מכיוו שהשמאל מאוד מעריך השכלה ואינטלקט ומאוד-מאוד אוהב להתנשא על הימין בעטיים של שני אלה, אולי יהיה לו קצת יותר מעניין להתמודד עם דעותיו של הפרופסור הזה, שהוא גם פסיכיאטר וגם רופא ואבוי - משמיע דעות שלא תואמות את השטאנץ האקדמי השמאלי המקובל.

צטט: זאבון השועל 2015-04-28 10:06:37

אני לא חושב שהטרור הפלסטיני שהיה חזק מאוד בשנים 94-95 היה רק בגלל מעשהו של גולדשטיין.

מצד שני, אני ממש לא משוכנע שהטרור נבע מהסכמי אוסלו.

להתנהגות הפלסטינים יש היגיון משלו, אחרת איך נסביר את האינתיפאדה הראשונה? (שנת 87, לפני הסכמי אוסלו) ואת השניה (שנת 2000, אחרי אוסלו אבל הרבה אחרי).

היה טרור לפני ואחרי גולדשטיין. היה גם טרור לפני אוסלו.

אך לפני אוסלו - התמודדנו עם זריקות אבנים, מג'נונים עם סכינים, גרזנים, ושבריות, וכן מיני-חוליות של ארגונים כמו ה"נשר האדום" שהיו מורכבים ממספר קטן מאוד של פעילים, עם מעט אמל"ח, ושהורידו להם את הראש מהר.

לאחר אוסלו - ישראל הייתה צריכה להתמודד עם "פלסטינים" שהיה להם מרחב התארגנות לביצוע פעולות עם יותר אנשים. קרי שרשרת ייצור חומרי נפץ. שרשרת גיוס מתאבדים (וכן - זה גיוס מורכב). חיבור בין השניים. חוליות צבאיות. וכמובן שגם החיילים ב"מנגנונים" ה"פלסטינים" השונים - חמושים ומאורגנים.

התוצאה? בשנים 1994-2003 (ועד ביום בעזה.... הגדה... נראה שוב בקרוב כנראה) ראינו סביבה הרבה יותר מאורגנת של טרור נגדנו. סביבה הרבה יותר קטלנית.

הייתה להם מספיק מוטיווציה גם לפני אוסלו. מה שאוסלו נתן - זה הבריחה הישראלית מהשטח שאפשר פעילות הרבה יותר אפקטיבית שלהם.

אוסלו היה יכול להצליח אם אכן המוטיווציה של ה"פלסטינים" לתקוף אותנו הייתה פוחתת (כמובן תוך אכיפה תוך-"פלסטינית" נוקשה). אני לא בטוח שראינו (בהתעלם כמובן ממעשים מכוונים של עראפת ב1996 וב2000!) עלייה דווקא במוטיווציה לפגוע בנו - אבל כן ראינו עלייה ביכולת, תוך לפחות שימור המוטיווציה. הרש"פ גם, ככלל, לאורך כל התקופה הינו גורם מתסיס כנגד ישראל ולא גורם מפייס.

בכל מקרה, אוסלו נכשל. צריך לעשות קצת Indian removal, ואז אולי לדבר שוב (ביחס לפיוס/הסדר במקומם החדש).

האינתיפאדה השניה פרצה 9/2000 שש וחצי שנים לאחר הטבח במערת המכפלה 2/1994.

האינתיפאדה פרצה חודשיים לאחר כישלון השיחות בקמפ דייויד ומטרתה הייתה:

להשיג בשטח את מה שערבים לא הצליחו להשיג בשיחות קמפ דייויד.

ברק סבר שאם יהיה גמיש בעניין התביעות הטריטוריאליות [98% לפלשתינים], יהיה וויתור בעניינים של זכות השיבה וכו'.... אז קיבל תשובה.

הם לא קנו את התרגיל.

חודש לאחר פרוץ האינתיפאדה השניה החלו הארועים של ערביי ישראל, מהומות אוקטובר.

כמובן שהריסת בית בצו בית משפט זה תירוץ ולא סיבה.

להציג את האינתיפאדה כמסע נקמה, הופך את המנהיגים הערבים כפרימיטיבים, מוכווני ייצרים.

צטט: lepxii 2015-04-28 08:09:36

 

 

הדיאגרמה הזו היא עוד אחד מהשקרים של תעמולנים להמונים.

על פי הדיאגרמה שלך, נהרגו בשנתיים של מלחמת העצמאות - כ--700 איש  לי ידוע מספר של כ- 5500.

על פי אותה דיאגרמה נהרגו בזמן האינטיפדה השניה  500 איש  לי ידוע משהו בסביבות 2000.

=

אז תיקח את הדיאגרמה ותתחוב אותה לפח אשפה.

=

אם ויקיפדיה לא מספיק טובה, אבי לך ציטוטים נוספים ממקורות אחרים כמו בריטניקה,, כל זאת אחרי השנ'צ שלי.

צטט: grandpa.zohar 2015-04-28 14:27:37

צטט: lepxii 2015-04-28 08:09:36

 

 

הדיאגרמה הזו היא עוד אחד מהשקרים של תעמולנים להמונים.

על פי הדיאגרמה שלך, נהרגו בשנתיים של מלחמת העצמאות - כ--700 איש  לי ידוע מספר של כ- 5500.

על פי אותה דיאגרמה נהרגו בזמן האינטיפדה השניה  500 איש  לי ידוע משהו בסביבות 2000.

=

אז תיקח את הדיאגרמה ותתחוב אותה לפח אשפה.

=

אם ויקיפדיה לא מספיק טובה, אבי לך ציטוטים נוספים ממקורות אחרים כמו בריטניקה,, כל זאת אחרי השנ'צ שלי.

זה הרוגים לשנה  - אינטיפאדה2 נספרת מ2000-2005 - אתה צריך לעשות אינטגרל.

לגבי 1947-1949 - להבנתי הם סופרים נפגעי טרור - ולא נפגעי קרבות. קרי נפגעים ממכוניות תופת, שיירות אזחריות שנטבחו, וכולי. חללי צה"ל - לא נספרים כהרוגי טרור בהקשר זה (ככל שהם נהרגו בקרב). נפגעים אלו, דרך אגב, היו בעיקר מ1947 ועד להתייצבות הקרבות לאופן סדיר (אל תתפוס אותי לגבי הפוגה ראשונה-שנייה) - אז במידה רבה הלחימה הייתה ברמה של אוכלוסייה נגד אוכלוסייה.

הקלאסיפיקציה הזו (חייל שנפגע בקרב, אזרח שנפגע ממלחמה (הפצצת תל-אביב על-ידי חה"א המצרי ב1948 למשל), לעומת טרור) רלוונטית כמובן גם לשנים אחרות ברשימה.