1. טוב שפירון הלך. התיקצוב הדפרינציאלי שהוא רצה להנהיג - קרי הפניית כספי המיסים והארנונה של תל-אביב אל דיר אל אסד הייתה איוולת.

2. לא יודע מה זה "למידה משמעותית" - לי זה נשמע כמו שם קוד חלול למדי.

3. הדבר הראשון ששר חינוך עם ביצים צריך לעשות עם המורים - הוא שינוי תנאי העבודה שלהם. חופשות נורמאליות ככלל האדם (למורים - 20 ימים בשנה. לתלמידים - 6 שבועות חופש גדול שמסתיימים ביום הראשון הראשון לאחר סוכות. שבוע חנוכה. יומיים פורים. שבועיים פסח (מיושר ליום ראשון). יום העצמאות, ל"ג בעומר, יומיים שבועות. ואולי שכחתי עוד 1-3 ימים - אך זהו), לימודים בימים א-ה (ללא ו), ובשעות נורמאלית (08:00 (פעילות קדם לימודית החל מ07:30 - השגחה בחצר) עד 16:00 (עם חוגים וספורט אופציונליים (קרי organized after school activities) לאחר מכן עד 17:30)). וכמובן קיצוץ שכר למורים ותיקים (שאין להם אלטרנטיבה ומקבלים שכר גבוה מאוד), תוך העלאת שכר לצעירים (שמקבלים שכר נמוך מאוד, עניין שמרתיע מועמדים איכותיים מגישה למערכת).

צטט: lepxii 2015-05-14 08:34:24

1. טוב שפירון הלך. התיקצוב הדפרינציאלי שהוא רצה להנהיג - קרי הפניית כספי המיסים והארנונה של תל-אביב אל דיר אל אסד הייתה איוולת.

 

2. לא יודע מה זה "למידה משמעותית" - לי זה נשמע כמו שם קוד חלול למדי.

 

3. הדבר הראשון ששר חינוך עם ביצים צריך לעשות עם המורים - הוא שינוי תנאי העבודה שלהם. חופשות נורמאליות ככלל האדם (למורים - 20 ימים בשנה. לתלמידים - 6 שבועות חופש גדול שמסתיימים ביום הראשון הראשון לאחר סוכות. שבוע חנוכה. יומיים פורים. שבועיים פסח (מיושר ליום ראשון). יום העצמאות, ל"ג בעומר, יומיים שבועות. ואולי שכחתי עוד 1-3 ימים - אך זהו), לימודים בימים א-ה (ללא ו), ובשעות נורמאלית (08:00 (פעילות קדם לימודית החל מ07:30 - השגחה בחצר) עד 16:00 (עם חוגים וספורט אופציונליים (קרי organized after school activities) לאחר מכן עד 17:30)). וכמובן קיצוץ שכר למורים ותיקים (שאין להם אלטרנטיבה ומקבלים שכר גבוה מאוד), תוך העלאת שכר לצעירים (שמקבלים שכר נמוך מאוד, עניין שמרתיע מועמדים איכותיים מגישה למערכת).

============================================

1. אף אחד לא ילך להיות מורה אם ימי החופשה יקוצצו.

מורה זה אחד המקצועות היחידים שמעבר לשעות העבודה צריך לתכנן מערכי שיעור,לבדוק בחנים ומבחנים ועבודות,לשוחח עם הורים בטלפון ועוד פעילויות שהם בהחלט מחוץ לשעות העבודה וכל הדברים האלה מצטברים להרבה יותר מ8-9 של עובד במגזר אחר(שלא לדבר על האפקט הנפשי כי בניגוד לעבודה משרדית עבודה בהוראה מול ילדים מעסיקה בהמון מחשבות טורדות 24 שעות ביממה).

2. אני מאוד מסכים שיש להעלות את שכר המורים המתחילים. אף אדם שרוצה לפרנס משפחה לא יכול להתחיל עם שכר מגוחך כזה אלא אם הוא עובד שתי משרות מצאת החמה עד צאת הנשמה.

אבל לא ברור לי מדוע אתה רוצה לקצץ למורים הותיקים את השכר.

אם הם טובים אז מגיע להם שכר יפה.

אם נשחקו צריך להציע להם פרישה מכובדת כפי שעושים במגזרים אחרים.

צטט: שפנדוזה מרדימון 2015-05-14 13:02:57

צטט: lepxii 2015-05-14 08:34:24

1. טוב שפירון הלך. התיקצוב הדפרינציאלי שהוא רצה להנהיג - קרי הפניית כספי המיסים והארנונה של תל-אביב אל דיר אל אסד הייתה איוולת.

 

2. לא יודע מה זה "למידה משמעותית" - לי זה נשמע כמו שם קוד חלול למדי.

 

3. הדבר הראשון ששר חינוך עם ביצים צריך לעשות עם המורים - הוא שינוי תנאי העבודה שלהם. חופשות נורמאליות ככלל האדם (למורים - 20 ימים בשנה. לתלמידים - 6 שבועות חופש גדול שמסתיימים ביום הראשון הראשון לאחר סוכות. שבוע חנוכה. יומיים פורים. שבועיים פסח (מיושר ליום ראשון). יום העצמאות, ל"ג בעומר, יומיים שבועות. ואולי שכחתי עוד 1-3 ימים - אך זהו), לימודים בימים א-ה (ללא ו), ובשעות נורמאלית (08:00 (פעילות קדם לימודית החל מ07:30 - השגחה בחצר) עד 16:00 (עם חוגים וספורט אופציונליים (קרי organized after school activities) לאחר מכן עד 17:30)). וכמובן קיצוץ שכר למורים ותיקים (שאין להם אלטרנטיבה ומקבלים שכר גבוה מאוד), תוך העלאת שכר לצעירים (שמקבלים שכר נמוך מאוד, עניין שמרתיע מועמדים איכותיים מגישה למערכת).

============================================

1. אף אחד לא ילך להיות מורה אם ימי החופשה יקוצצו.

מורה זה אחד המקצועות היחידים שמעבר לשעות העבודה צריך לתכנן מערכי שיעור,לבדוק בחנים ומבחנים ועבודות,לשוחח עם הורים בטלפון ועוד פעילויות שהם בהחלט מחוץ לשעות העבודה וכל הדברים האלה מצטברים להרבה יותר מ8-9 של עובד במגזר אחר(שלא לדבר על האפקט הנפשי כי בניגוד לעבודה משרדית עבודה בהוראה מול ילדים מעסיקה בהמון מחשבות טורדות 24 שעות ביממה).

2. אני מאוד מסכים שיש להעלות את שכר המורים המתחילים. אף אדם שרוצה לפרנס משפחה לא יכול להתחיל עם שכר מגוחך כזה אלא אם הוא עובד שתי משרות מצאת החמה עד צאת הנשמה.

אבל לא ברור לי מדוע אתה רוצה לקצץ למורים הותיקים את השכר.

אם הם טובים אז מגיע להם שכר יפה.

אם נשחקו צריך להציע להם פרישה מכובדת כפי שעושים במגזרים אחרים.

 

המורים יכולים לעבוד כאחד האדם. ואת שלל המטלות - לבצע בתחומי בית הספר עד 16:00. כן רצוי שלא כל שעות העבודה שלהם יהיו פרונטליות. רצוי שיהיה להם שעה-שעתיים ביום למטלות אחרות.

לתכנן מערכי שיעור? הצחקתני. זה רלוונטי לבשר טרי. מורה עם ותק של 5+ שנים בקושי מתעסק בזה.

למורים הצעירים - יש סיבות טובות להעלות את השכר - הוא נמוך מדי, ולא מושך "בשר טרי איכותי" למערכת. למעשה ההפך - מי שמגיע למערכת זה קומץ אידיאליסטים (איכותיים) שמוכנים לוותר על שכר סביר למספר רב של שנים.... ומאסה גדולה של מורים שהם בעלי יכולת וכישורים ירודים - וכל מה שנדרש להיווכח בכך הוא בחינה של ספי הקבלה של הסמינרים למורים (אין כאלה). אה - יש גם אמהות שרוצות משרת הובי בחלק מהזמן שהילדים בבית ספר.

למורים הותיקים, אשר חלק גדול מהם (בשל השכר ההתחלתי הנמוך ב25+ שנים האחרונות) הינו ממצאי אנושי נמוך, יש את כל הסיבות להוריד את השכר - אין להם אלטרנטיבה אחרת, שכרם גבוה מאוד (ביחס לצעירים), התפוקה שלהם מותאמת לשכר נמוכה.

ל"פצות" מורים "שחוקים"? לא ולא (זה נעשה היום - פרישה מוקדמת של בעלי פנסי תקציבית שעולה למדינה ממון רב - זה הזוי!)! ייתכבד נא מורה שחוק ויתפטר - או שיפוטר. הוא מוזמן למצוא עבודה אחרת. יש מספיק עבודות במשק - שיעור האבטלה ברצפה.

צטט: lepxii 2015-05-14 08:34:24

1. טוב שפירון הלך. התיקצוב הדפרינציאלי שהוא רצה להנהיג - קרי הפניית כספי המיסים והארנונה של תל-אביב אל דיר אל אסד הייתה איוולת.

 

2. לא יודע מה זה "למידה משמעותית" - לי זה נשמע כמו שם קוד חלול למדי.

 

3. הדבר הראשון ששר חינוך עם ביצים צריך לעשות עם המורים - הוא שינוי תנאי העבודה שלהם. חופשות נורמאליות ככלל האדם (למורים - 20 ימים בשנה. לתלמידים - 6 שבועות חופש גדול שמסתיימים ביום הראשון הראשון לאחר סוכות. שבוע חנוכה. יומיים פורים. שבועיים פסח (מיושר ליום ראשון). יום העצמאות, ל"ג בעומר, יומיים שבועות. ואולי שכחתי עוד 1-3 ימים - אך זהו), לימודים בימים א-ה (ללא ו), ובשעות נורמאלית (08:00 (פעילות קדם לימודית החל מ07:30 - השגחה בחצר) עד 16:00 (עם חוגים וספורט אופציונליים (קרי organized after school activities) לאחר מכן עד 17:30)). וכמובן קיצוץ שכר למורים ותיקים (שאין להם אלטרנטיבה ומקבלים שכר גבוה מאוד), תוך העלאת שכר לצעירים (שמקבלים שכר נמוך מאוד, עניין שמרתיע מועמדים איכותיים מגישה למערכת).

כמה לדעתך צריך להרויח מורה ותיק שאין לו אלטרנטיבה?

האם לא עדיף לשלם לו שכר גבוה (גבוה במושגים של מורה, בהי טק מדובר בשכר ממוצע ואפילו נמוך למישהו עם הרבה נסין ש"אין לו אלטרנטיבה").

צטט: השכן ממול 2015-05-14 14:01:47

צטט: lepxii 2015-05-14 08:34:24

1. טוב שפירון הלך. התיקצוב הדפרינציאלי שהוא רצה להנהיג - קרי הפניית כספי המיסים והארנונה של תל-אביב אל דיר אל אסד הייתה איוולת.

 

2. לא יודע מה זה "למידה משמעותית" - לי זה נשמע כמו שם קוד חלול למדי.

 

3. הדבר הראשון ששר חינוך עם ביצים צריך לעשות עם המורים - הוא שינוי תנאי העבודה שלהם. חופשות נורמאליות ככלל האדם (למורים - 20 ימים בשנה. לתלמידים - 6 שבועות חופש גדול שמסתיימים ביום הראשון הראשון לאחר סוכות. שבוע חנוכה. יומיים פורים. שבועיים פסח (מיושר ליום ראשון). יום העצמאות, ל"ג בעומר, יומיים שבועות. ואולי שכחתי עוד 1-3 ימים - אך זהו), לימודים בימים א-ה (ללא ו), ובשעות נורמאלית (08:00 (פעילות קדם לימודית החל מ07:30 - השגחה בחצר) עד 16:00 (עם חוגים וספורט אופציונליים (קרי organized after school activities) לאחר מכן עד 17:30)). וכמובן קיצוץ שכר למורים ותיקים (שאין להם אלטרנטיבה ומקבלים שכר גבוה מאוד), תוך העלאת שכר לצעירים (שמקבלים שכר נמוך מאוד, עניין שמרתיע מועמדים איכותיים מגישה למערכת).

 

 

 

כמה לדעתך צריך להרויח מורה ותיק שאין לו אלטרנטיבה?

האם לא עדיף לשלם לו שכר גבוה (גבוה במושגים של מורה, בהי טק מדובר בשכר ממוצע ואפילו נמוך למישהו עם הרבה נסין ש"אין לו אלטרנטיבה").

תלוי כיצד מתגלמים. אם מתגלמים דיפרינציאלי ע"פ איכות המורה (לא ע"פ תאריו - אלא ע"פ יכולתו) זה דבר אחד. אם מתגמלים באופן אחיד - זה דבר אחר. כל עד ש"תקן מורה" הינו חצי עד שלושת-רבעי משרה (ויש מורים שממלאים יותר מתקן) זה גם מסבך את הדיון.

אני אענה לך במישור אחר - מורה עם ותק של 25 שנה לא צריך להרוויח יותר ממורה זהה באיכותו עם ותק של 5.

הותק לא תורם פה משמעותית, וסולם הותק (שעבד לא רע כל עוד ישראל התפתחה באופן אקספוננציאלי והיו מעט ותיקים - אז היה אפשר לתלות "פרס" רחוק שמעטי קיבלות) לא ממלא מטרה כלכלית של תמרוץ.

אני לא נגד תמרוץ מורים טובים. ההפך - אני בעד! מבנה השכר הנוכחי (של שכר רעב מספר שנים, ואז שכר נמוך עוד מספר שנים) מעודד בינוניות, ואינו מעודד כניסת איכות למערכת. מי שאין לו אלטרנטיבה ריאלית בחוץ... צריך לקבל פחות.

המורים זקוקים לאמון, מעמד ואוטונומיה. כל אלה בישראל הם בשפל המדרגה.

צטט: lepxii 2015-05-14 13:16:04

 

המורים יכולים לעבוד כאחד האדם. ואת שלל המטלות - לבצע בתחומי בית הספר עד 16:00. כן רצוי שלא כל שעות העבודה שלהם יהיו פרונטליות. רצוי שיהיה להם שעה-שעתיים ביום למטלות אחרות.

לתכנן מערכי שיעור? הצחקתני. זה רלוונטי לבשר טרי. מורה עם ותק של 5+ שנים בקושי מתעסק בזה.

 

לפני שנים רבות מאוד שטבלתי את רגלי במקצוע הזה היו לי ימים שבהם לימדתי מ8 בבוקר ועד שלוש וחצי אחה"צ

עם בקושי שעת חלון אחת.

נראה אותך מכניס בימי מערכת כאלה בדיקת עבודות ומבחנים ותכנון מערכי שיעור או לפחות הערכות לשיעורים הבאים(אני מודע לעובדה שמורה חדש זקוק ליותר זמן לדברים האלה).

למורים הותיקים, אשר חלק גדול מהם (בשל השכר ההתחלתי הנמוך ב25+ שנים האחרונות) הינו ממצאי אנושי נמוך, יש את כל הסיבות להוריד את השכר - אין להם אלטרנטיבה אחרת, שכרם גבוה מאוד (ביחס לצעירים), התפוקה שלהם מותאמת לשכר נמוכה.

הגישה הקרה והמתנכרת הזאת לאדם בעל ותק מקצועי של עשרים שנה ומעלה כאילו לגיטימי לגלגל אותו מכל המדרגות רק בגלל שבגיל חמישים אין לו תפוקה ואנרגיות כמו בן 25 היא גישה שאיננה מקובלת עלי.

חברה אנושית ומוסרית מתגמלת את הצעירים המשקיעים לא רק בהווה אלא גם בעתיד.

בדיוק כפי שאדם מפריש כספים לימי זקנה אפשר ורצוי לכבד אותו גם בגיל חמישים ושישים כשהוא עדיין מבצע את המשימות שלו גם אם בקצב יותר איטי ובפחות השקעה.

אנשים שחוקים לגמרי בהחלט יש לעודד לפרוש עם תנאי פרישה סבירים ועדיף כמובן להסב את עיסוקם למשהו אחר שיתאים יותר לגילם למשל הוראה יותר פרטנית ושיעורי עזר.

אבל להניח שאדם יכול בגיל 55 פשוט להתפטר או להיות מפוטר וחיש קל תחכה לו משרה חדשה מעבר לפינה

זו הנחה פשוט שגויה.

אנחנו חיים בעולם שבו כל אדם שעבר את גיל ארבעים נתפס כמישהו שרוב עתידו מאחוריו ולכן מגיל זה גם לוקח

הרבה יותר זמן למצוא עבודה חדשה(מה גם שאדם שצבר רקורד בחיים לא רוצה לנקודת הפתיחה של גיל 20 אלא להתחיל ממקום יותר גבוה וזה לגמרי טבעי ולגיטימי).

הגישה הצודקת היא התאמת השכר והתנאים לתפוקות - הכל בצורה המכבדת את העובד. אם נסתכל על עבוד טיפוסי, סביר ששכרו צריך לעלות בשנים הראשנות, והחל משלב מסויים (המשתנה מאדם לאדם) להתחיל לרדת עד הפרישה.

בשוק הפרטי זה מתרחש - יש ניידות בין עבודות, ומשלמים על-פי התפוקות. זה שאין עבודה לבני 50+. יש. אין עבודה לבני 50+ שמצפים לקבל שכר שהוא גבוה משמעותית מהתפוקה שלהם.

בשוק העבודה הציבורי בארץ - יש עיוות. השכר רק עולה. לא רק זאת - הוא אף עולה באופן חד לקראת הפרישה (למשל - אצל המורים מענקי יובל וכדומה). התוצאה היא דחיית כוח אדם איכותי צעיר, ותשלום ביוקר עבור עובדים עם תפוקה יורדת.

ככל שהיו מעט עובדים מבוגרים (בשל קליטת עלייה מסיבית וגידול מסיבי על הכלכלה המקומית) - אולי היה הגיוני לתגמל בעודף עובדים זקנים כתור dangling fruit עתידי לצעירים. אך זה כבר לא המצב.

מה שמתבקש היום ברוב הסקטור הציבורי הוא שכר התחלתי גבוה יותר, תוספות ותק נמוכות יותר (או בשיפוע חד יותר - יש הבדל בין 0 שנות ותק ל5 - כאן צריך גידול בשכר. ברוב המקצועות אין הבדל גדול ביכולת בין 5 ל10 או בין 10 ל20). וכן עבור עובדים מבוגרים שנותנים תפוקה פוחתת - ירידה הדרגתית של השכר (לפחות באופן ריאלי אם לא נומינלי).

צטט: lepxii 2015-05-18 16:33:17

הגישה הצודקת היא התאמת השכר והתנאים לתפוקות - הכל בצורה המכבדת את העובד. אם נסתכל על עבוד טיפוסי, סביר ששכרו צריך לעלות בשנים הראשנות, והחל משלב מסויים (המשתנה מאדם לאדם) להתחיל לרדת עד הפרישה.

 

בשוק הפרטי זה מתרחש - יש ניידות בין עבודות, ומשלמים על-פי התפוקות. זה שאין עבודה לבני 50+. יש. אין עבודה לבני 50+ שמצפים לקבל שכר שהוא גבוה משמעותית מהתפוקה שלהם.

ואני אומר שזה כמעט מובן מאליו שאדם במהלך השנים מביא תפוקה קטנה יותר.

אמנם אדם צומח בקריירה שלו אבל אצל רוב האנשים מגיע הרגע שבו היכולת להתפתח ולתת תפוקה גדולה יותר

נבלמת ואז במקרה הטוב שיעור התפוקה נשאר סטטי ובמקרה הגרוע הוא יורד בעקבות גורמים של עייפות/שחיקה/שעמום.

חברה נורמטיבית וצודקת היא חברה שמתגמלת אדם על אותן שנים שבהם בנה את עצמה וצבר נסיון וכך הם התנאים והשכר שלו השתפרו במשך השנים אין זה סביר לבקש ממנו שעכשיו בגיל חמישים הוא ירד לשכר ההתחלתי רק בגלל שאיננו יכול לצמוח עוד.

אנשים אשר נאלצים או בוחרים להחליף עבודה אחרי עשר,עשרים שנה במקצוע מרגישים שצברו רקורד שמצדיק בהחלט דרישות שכר ותנאים גבוהות יותר ולא מדובר בדרישות בשמיים אלא כאלה שדומות למה שהאדם הרוויח עד עתה (אף אדם סביר שהגיע לשכר של 20K ברוטו לא ישלח קו"ח ויגיד "אני מחפש רק עבודות בשכר K50 ברוטו).

 

בשוק העבודה הציבורי בארץ - יש עיוות. השכר רק עולה. לא רק זאת - הוא אף עולה באופן חד לקראת הפרישה (למשל - אצל המורים מענקי יובל וכדומה). התוצאה היא דחיית כוח אדם איכותי צעיר, ותשלום ביוקר עבור עובדים עם תפוקה יורדת.

אני לא תומך בעליית שכר חדה שאין לה הצדקה אבל שכר מדורג לפי ותק,כל עוד אדם מבצע את תפקידו וממלא אחר הדרישות(לא כזה שחי מהפסקת תה אחת לשניה),נראה לי צודק ומוסרי(אנחנו מתגמלים אדם שהוא ממשיך לבצע את תפקידו לאורך השנים ושלא עזב באמצע אלא התמיד והמשיך לעבוד ולתרום).

אני חושב שבמקום קפיצה בשכר לקראת פנסיה סביר יותר לעודד עובדים שחוקים מדי שיפרשו בתנאי פרישה מכובדים ושם לתגמל אותם בכספי פרישה יותר נדיבים גם כדי לפנות מקום לכוח צעיר וגם כדי לעודד אותם ללכת וגם כי זה  צודק אחרי כל השנים שהיו במערכת.

מה שמתבקש היום ברוב הסקטור הציבורי הוא שכר התחלתי גבוה יותר, תוספות ותק נמוכות יותר (או בשיפוע חד יותר - יש הבדל בין 0 שנות ותק ל5 - כאן צריך גידול בשכר. ברוב המקצועות אין הבדל גדול ביכולת בין 5 ל10 או בין 10 ל20). וכן עבור עובדים מבוגרים שנותנים תפוקה פוחתת - ירידה הדרגתית של השכר (לפחות באופן ריאלי אם לא נומינלי).

המקסימום שנשמע לי סביר הוא שתוספות שכר על ותק ירדו בשיעור שלהם במהלך השנים החל מגיל מסוים

שבו סביר לצפות שאדם לא יוכל/ירצה לתת אותן תפוקות שנתן בגיל 20 או 30.

אבל את העיקרון המאוד צודק שאדם שעובד יותר שנים מקבל יותר כסף לא תוכל לבטל וטוב שכך!

לא ברור לי מדוע אתה חושב שאדם שעבד יותר שנים בעבר  = יותר כסף עכשיו הינה "צודקת". ברור שזו אינה גישה כלכלית - והתוצאה היא שבני-50+ באותם מקומות הסתדרותיים מעטים שעוד נותרו חרדים לכיסא שלהם מחד, ומאידך מטרת ההנהלה של אותם מקומות היא לגרום להם לעזוב, להתפטר, ובמידת האפשר לפטר.

מהרגע שאתה בונה מערכת תגמול מעוותת, שבה אתה משלם לעובדים מסויימים פי-2 ופי-3 מערכם בשוק העבודה, אז אתה יוצר עיוותים אחרים.

אחד מהעיוותים, ברמת העובד, הוא שהעובד לא יכול להחליף מקום עבודה גם אם העובד מעוניין בכך. הרי משלמים לו פי-3 ממה שהוא שווה, אז איך הוא ימצא עבודה מקבילה באותם תנאים? וכך אתה רואים זומבים שחוקים שתקועים באותו מקום הסתדרותי בתוך כלוב מוזהב של ותק משכורת.

כמובן שברמה המשקית - העיוות של הקצאת שכר שכזו יוצרת עיוותים קשים - ובפרט חוסר תפוקה קיצוני של לא מעט יחידות משקיות.

השיטה ה"צודקת" (וגם יעילה כלכלית) - הוא תשלום שכר על-פי תפוקת העובד. את הותק יש לתגמל ברמת הנאמנות לעובד. מקום עבודה הוגן - יפטר עובדים ותיקים אחרונים (לאחר צעירים) - וזאת בהנחה שהם מקבלים שכר המתאים לתפוקה שלהם (אם הם מקבלים פי-2 ופי-3 - אז כמובן נכון לפטרם קודם).

האם קיים "בית הספר האידאלי" שמתאים למדינתנו? 

לפני זמן מה, הואיל בטובו משרד החינוך לשחרר למדינה במפתיע את תכנית הליבה ל"בית ספר חלומי" המנוהל על ידי תכנית לימודים "אידאלית" עיקרית. 

לגבי דדי, משרד החינוך רשאי -- כמו כל אחד אחר -- לידע אותנו כיצד נראה בית הספר החלומי שלו. הוא גוף אשר מנהל את כל החינוך במדינה, וברור שהשקפותיו ראויות להישמע בצורה מכובדת. הבעיה שלי היא עם ההשלכות, המחוזקות על ידי מעמדו של משרד החינוך, בעל העוצמה כספק של ערימות כסף, שעל חלומו להפך לדגם האומה. במבט מקרוב אפשר לראות את צבאות הפונים מכל רחבי המדינה בבקשת מענקים וקובעים את האסטרטגיה שלהם כך שהיא תחניף לרצונו של המשרד. 

מאות אלפי הצעירים הגדלים כיום בארץ נכנסים לעולם שהוא יותר מגוון מכל עולם אחר בהיסטוריה, ואשר הופך למסובך יותר ויותר כל שנה. לשום איש, ויהא מבריק ככל שיהיה, אין מושג מה העתיד טומן בחובו, או כיצד נגיע לשם. לאור העובדה הזאת, אבסורדי לחשוב שדגם יחיד כלשהו שצורה יחידה כלשהי, תתאים לחינוכם של ילדים. תנו למשרד החינוך להציע אידאל אחד, ותנו לאחרים בכל רחבי הארץ להציע את שלהם. אולם מה שמשרד החינוך היה צריך למעשה לומר בתוקף תפקידו הרשמי כיזם של הרווחה הלאומית הוא, שיש לעודד ולתמוך במגוון הרחב ככל האפשר של סוגי בתי ספר שונים, המבוסס על החלומות והאידיאלים של מחנכים חושבים זמינים כמה שהם לא יהיו, ולתת לקהל ולהיסטוריה, לבחור באופן חופשי ביניהם. המטרה חייבת להיות רב-גוניות (פלורליזם), ולא חיקוי מתרפס של תכנית-להצלחה של איש אחד. 

זה די אירוני שממשל דמוקרטי, אשר מצהיר בקול על אמונתו בגיוון, בשליטה מקומית ובביזור הכוח, יהיה סלחני כלפי התפישה שתבנית אידאלית יחידה, מתאימה לכל, בכל מקום. 

חושבני שעלינו לומר למשרד החינוך שאנחנו מעריכים את תשומת הלב המזהירה אשר הקדיש לשאלת חינוך הצעירים, ושעם כל הכבוד, אף כי באופן התקיף ביותר, אנחנו חולקים על הנחתו הבסיסית שקיימים דגמים שעל כל האומה להעתיקם. 

חופש וסובלנות, גיוון, שוני ושינוי צריכים להיות העקרונות המנחים בימים אלה של שינוי מזורז. ומהניסיון שנרכוש עם הזמן על ידי בחינת חלופות נוכל, במוקדם או במאוחר, להבחין בתרשימים של הצורות שישמשו אותנו כראוי בעתיד. 

הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק: 

האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?

התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.

ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?