1. ה"פלסטינים" לא ממש ערבים - באופן יותר מדוייק - כל המרחב הסורי לא ממש ערבי. הם בחרו להזדהות כערבים עם התפוררות האימפריה העותומאנית - כתור בידול שחצה את כל האימפריה דרומית למה שנשאר מטורקיה. גם הזיהוי המגרבי כערבי הוא מפוקפק במידת מה. הליכוד הפאן-ערבי הוא תגובה ריאקציונית לעותומאנים, ולכוחות המערב. מעין - אם אתם כאלה - אז אנחנו כאלה. ליכוד זה מתפורר לנוכח שיעה-סונה, והנוצרים, דורזים, מנדיבים, יאזידים, ושאר מיעוטים דתיים (עם רקע אתני "ערבי" מפוקפק עוד יותר) בכלל בצרות.
2. אנחנו פה. מה שאימצנו - אימצנו, והם נושא כפיו עם קריאות כפיים-כפיים.
3. בהינתן הסביבה התרבותית המאתגרת מסביבנו, ברור שהתרבות הציונית צריכה להיות מבודלת.
4. אני מעדיף את תל-אביב (וחיפה, באר-שבע, אשדוד, וירושלים) על פני עמאן או ביירות.
5. מבחינתי היה ניתן לבנות אתוס ליליפוט. אך בהינתן שישנו אתוס ציוני מלכד - אז יש לטפח אותו. יש למצוא גיבורים חדשים, לחבר שירי גבורה, להלחין לחנים פטריוטיים, להמחיז מחזות מעוררי רגש לאומי, לביים מערבוני(מזרחון?) ספגטי של ציונים נגד "ערבים" לצפיית ערב בטלוויזיה, ולביים אפוסים היסטוריים מעוררי השראה לקולנוע.
7. צריך לבנות חומות גבוהות אל מול התרבויות העויינות והפרמטיביות (מעת לעת יש גם להרחיב את הגבולות ולהרחיק את החומות). מי שבטוח החומה ומתנגד לתרבתנו - עלינו לבחור בין אסימלציה הדרגתית לבין זריקה אל מעבר לחומה. טיפוח אוייב תרבותי פנימה איננה אופצייה שמובילה לחיים שלווחים.
/null/text_64k_1#