חברים בקהילה (5572)
פורום
כה אמר הדלאי למה.
| 23/5/15 15:57 |
1
| ||
הי דן יקר, אחי הכי אחי (בדיוק כמו יעקב, סבל'ה, אס לב זהב וכולם),
מה זה? גישה דורסנית חמלנית-לכאורה כלפי חברינו בקפה שביקשו במטותא לא לחמול על איש?!
היתה הצתה עצמית ביום ד' האחרון (20 במאי 2015), אב נשוי לארבעה, בתוך עיירה שמתכננת חגיגות ליום ההולדת השמונים של כבוד הדלאי לאמה בחודש יולי וכבר הגיעו לשם טונה של חיילים סינים, ואני עדיין מתלבטת איך לרכז את הנושא באקטואליה באופן הכי מתחשב...
אכן, קשה מאוד לחמול על אנשים שפוגעים בזולת. קשה מאוד לא להגיב בכעס, ברפלקס מותנה של זעם ממש, להתיחסות פוגענית או להתיחסות שנתפסת כפוגענית -- בעיקר כלפי "עצמנו".
האם ספר שמות מלמד לחמול על פרעה ועל המצרים שטבעו במצולות ים? להבנתי, כן. (כך גם למדנו את הפרשה הזאת כשהייתי ילדה.)
איך חומלים? לא ביום אחד, אלא לאט לאט ובאופן הדרגתי.
לאחרונה קראתי הסבר על "דרגות של סבלנות" (בספר לאהוב את אויביך של סלזברג ותורמן; בהמשך אוכל להוסיף. מי שרוצה יהיה רשאי, כמובן, לדלג. :) (ניתן למצוא "דרגות של סבלנות" בעמ' 3 של הדיון הזה, בתגובה מס' 7 מלמעלה, בקישור.)
קודם כול, נראה שברמת התובנה, ברמה הגיונית, באמצעות ניתוח אנליטי, אפשר להבין שכולנו סובלים מאותה תַּדֶעֶת, מאותה בעייה תודעתית תפיסתית של לתפוס את מה ש"אני ושלי" כיקר מכול ושכולנו סובלים מאותו רפלקס מותנה בעייתי של צדקנות.
זאת אומרת, קודם כול צריכים להכיר בעובדה שכולנו בני אדם -- גם ברמת הפוטנציאל של כולנו להיות אנושיים וגם ברמת הנזק שאנחנו מסוגלים לו. אנחנו צריכים להכיר בפוטנציאל האדיר של התודעה של כל אחד ואחד מאיתנו להטיב עם הזולת ובפוטנציאל האדיר שלנו להזיק כשאנחנו לא מרסנים את הכעס שלנו.
אנחנו גם יכולים להבין שהכעס שלנו בא מתוכנו (הוא נובע מהגישה האגוצנטרית של "אני ושלי"), והוא ממש רעל, רעל תודעתי שמשפיע גם פיזית: חומציות בקיבה, לחץ דם, בעיות לב, בעיות גב, כאבי ראש וכו' אנחנו ממש עושים את עצמנו חולים עם הרגשות העוכרים שלנו עצמנו ועם הכעס בפרט.
צריכים להבין שהסיבה העיקרית לכעס (וכנ''ל לגבי כל הרגשות העוכרים: חמדנות, קינאה, התנשאות וכו') היא פוטנציאל הכעס שלנו עצמנו, שלרוב רדום אבל מתעורר כשפוגשים סיטואציה מסויימת וטריגר לכעס (טריגר פנימי כמו זיכרון ו/או חיצוני; חיצוני זה למעשה פנימי, אבל זה כבר מאוד פילוסופי). הסיטואציות והטריגרים הם סיבות משניות, גורמי עזר לכעס, אבל הם לא הגורם העיקרי.
אייה קמה מביאה משל נפלא של צעצוע ג'ק בתיבה Jack-in-the-box כדי להבין את המקור הפנימי העיקרי של כעס.
http://www.youtube.com/watch?v=SYPBQvt-RbY
כשהבובה, המשולה לפוטנציאל שלנו לכעוס, נמצאת בתוך הקופסה, בלחיצה קלה היא קופצת. אם נוציא את הבובה מהקופסה, לא משנה כמה מוסיקה תתנגן לה וכמה נדפוק על המכסה, הבובה לא תקפוץ משם לעולם. כשעוקרים את גורם הכעס מהלב (מהתודעה, יעקב), משתחררים ממנו כליל. הדבר ניתן וזה דורש המון עבודה פנימית.
גם אפשר להבין רעיונית עקרונית שאלימות לא פותרת אלימות. כל המנהיגים הגדולים לאי אלימות לימדו את התובנה הזאת, את האמת הבסיסית הזאת: גנדי, קינג, מנדלה, טוטו, אונג סן סו קי, הדלאי לאמה.
דוגמאות של אנשים שהצליחו לחמול על ו/או לסלוח לאלה שפגעו בהם יכולות לעזור לנו: ג'ו ברי ופט מגי, המחבל האירי שהרג את אביה ריצ'רד מור, אירי עיוור, שפגש את "צ'רלס", החייל הבריטי שירה בו עם כדור גומי כשריצ'רד היה ילד וגרם לעיוורונו הילדה שסלחה לאיש שירה בה ושהפך אותה לנכה משותקת בכסא גלגלים
"אין לי שום כמיהה לנקמנות אבל אני גם מכירה בכך שהתיחסו אליי יפה. הכניסו אותי למעצר בית אבל זה הכול. לא קבלתי יחס פוגעני כמו היחס הפוגעני שהאנשים שלנו קיבלו בבית הסוהר. ובעוד שאמנם השמיצו אותי בעיתונות הממשלתית, כפי שעשו באופן כמעט יומיומי במשך תקופה מסוימת, כשהם באו להיפגש איתי ובכל מגע שהיה לי עם הרשויות או עם כוחות הביטחון, הם תמיד התיחסו אליי בכבוד, תמיד התנהגו איתי יפה מאוד. כך שאין לי סיבה כלשהי לנקמנות, אבל אני יכולה להבין שישנם כאלה שחושבים שזה בלתי נסלח, שחושבים שזה בלתי נסלח מה שעשו להם במשך השנים. אבל אני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על התמונה הגדולה יותר. אנחנו לא יכולים להתמקד ברגשות של אלה שרוצים נקמה. אנחנו צריכים למצוא דרך החוצה מסינדרומת הכעס תחת כעס, אלימות תחת אלימות ואנחנו צריכים לפרוץ החוצה מזה ואנחנו צריכים לבנות את המדינה שלנו עם החזון שיש לנו לגבי העתיד."
אונג סן סו קי, בראיון של רשות השידור האוסטרלית, 28 בנובמבר 2013
I do not have any desire for vengeance, but I also accept that I was treated well. I was placed under house arrest, but that is all. I was not ill-treated the way our people were ill-treated in prison. And while they may have reviled me in the state newspapers, which they did almost on a daily basis at one time, when they came to see me and any contact I had with the authorities and security forces, they were always respectful, they were always behaved very well with me. So I have no reason to wish for vengeance, but I can understand that there would be some who find it unforgivable, who find unforgivable what was done to them over the years. But I think we have to look at the larger picture. We can't concentrate on the emotions of those who wish for vengeance. We have to find a way out of that syndrome of anger for anger, violence for violence and we have to break out of that and we have to build our country on the vision we have of the future.
AUNG SAN SUU KYI, interview, Australian Broadcasting Corporation, Nov. 28, 2013 -- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
| 23/5/15 17:20 |
1
| ||
"רשלנות במרפאות שיניים פרטיות -- האם זה מקרי?"
בהגדלה (בשביל סבל'ה :)
 -- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
| 23/5/15 17:25 |
1
| ||
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה על "כה אמר הדלאי למה."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה