אין ספק שהקיץ היא עונה מרנינה ,מלבד החמסינים, לקיץ הישראלי יתרונות רבים על אחד מהם כדאי להתעכב ,

בכול קיץ אנו נחשפים לקולקציות בגדי ים וגוף שרק חוזרים ומסבירים לנו שהאישה בכללותה רוצה להיחשף להיות סקסית  לגרות את הגבר למשוך אותו לבין חמוקיה ,

העיצוב לא משאיר ספק.

בבגדים סקסיים זו אופנה שאין  לה מתחרים ובפרט בגדי גוף ובגדי ים .

כמובן כאשר רואים על בגדים אלה בחוף הים או בבית או אחר הסרתם את האישה הישראלית מלוא הדרה,

ברור שהעניין כאן הוא לא רק השאלה למה חנה פותחת דיונים על הדלי למה ,

דיונים שכמובן הם לגיטימיים ורוחניים מאוד .

בהחלט הרוחניים בנינו והאנטלקטואלים דיונים אלה מעניינים מאוד , מוסיפים מידע ואולי עונים לשאלת מליון הדולר  המנקרת  מדוע הדלאי למה אינו שורף את עצמו ואילו מאמניו כן.

התשובה אולי נעוצה בידיעה שיש גם רוחניות נינוחה ונירוונה על חופי הים ומספיק להציץ בקולקציה החדשה  על מנת להבין שהחיים מתנהלים  ומצויים בין הים  והחמוקיים במקלחת משותפת מתחת לקילוח מים והדלאי למה יודע למה כדאי לחיות.

נשבע לך, אתה פספסת קריירה אדירה של פרופסור לאנטומיה !

צטט: yaakov. 2015-05-24 09:19:52

נשבע לך, אתה פספסת קריירה אדירה של פרופסור לאנטומיה !

אני מנסה לפצות על  הפוטנציאל האבוד והמפוספס שלי בעבודה מעשית .(אגב צבע הפונט הכחול זה צבע של חברי הקהילה הימניים )

צטט: ד. צמרת 2015-05-24 10:11:01

האביב הגיע ויורה השתגע, הראש הקטן מכשכש לו בראש הגדול.

הייתי בים, תשמע הישראליות מוכיחות שהן מדהימות אינן משתינות לעבר שומרות השערים הג'הדסטיות הפמיניסטיות העקומות . 

הולכות עם חוטיני כזה  שמסביר לך בין חוטיני לחוטיני עד כמה הישראליות חתיכות . 

בפרט המעורבבות מדהימות איזה אינטליגנציה איזה חכמה איזה השכלה איזה אינטלקטואלים הכול מתמקד בנקודות החיכוך של החוטיני שלהן . כול כך הרבה אינטליגנציה , רק מסביר מדוע כול אחת מהן יכולה להעיף מדען לעבר תגליות חדשניות.

מה הפלא שכאן ההמצאות והפטנטים בימי הקיץ שופעים ודבר לא חומק מחמוקיים .

מביאות לעם היהודי   גאווה .

אם את מגיעה למסיבת בריכה בבגד ים זנותי..

אל תתלונני אחרכך שהוטרדת מינית.

אם את שמה מחמיאה לגבר על האפטרשייב,

אל תתלונני אחרכך שהוטרת מינית כשהוא מחמיא לך על הבושם.

.

את ההטרדה המינית המילולית צריך להעלים מהחוק.

ובמקביל להפסיק את ההתחסדות השנייה ולקבוע שלבוש מיני ופרובוקטיבי מטריד מינית.

צטט: יורה דעה 2015-05-24 23:05:42

צטט: ד. צמרת 2015-05-24 10:11:01

האביב הגיע ויורה השתגע, הראש הקטן מכשכש לו בראש הגדול.

 

הייתי בים, תשמע הישראליות מוכיחות שהן מדהימות אינן משתינות לעבר שומרות השערים הג'הדסטיות הפמיניסטיות העקומות . 

 

הולכות עם חוטיני כזה  שמסביר לך בין חוטיני לחוטיני עד כמה הישראליות חתיכות . 

בפרט המעורבבות מדהימות איזה אינטליגנציה איזה חכמה איזה השכלה איזה אינטלקטואלים הכול מתמקד בנקודות החיכוך של החוטיני שלהן . כול כך הרבה אינטליגנציה , רק מסביר מדוע כול אחת מהן יכולה להעיף מדען לעבר תגליות חדשניות.

מה הפלא שכאן ההמצאות והפטנטים בימי הקיץ שופעים ודבר לא חומק מחמוקיים .

 

מביאות לעם היהודי   גאווה .

 

 

רק מאה שנה מפרידים בין האמריקענרים לערבים!!!! כשהערביות ילבשו ביקיני יגיע השלום לארץ ישראל.

מקור

ממליץ להעביר את הזמן בתמונות הנפלאות דמיין לעצמך איך השמלה נכנסת לשליץ?

שתי חתיכות מקומיות משחקות בנדמה לי.

מקור

"...Or the adolescent who flees into homosexuality because he has been taught that sex is evil and that women are to be worshiped, but not desired?..."   

Excerpt, 

Mental Health versus Mysticism and Self-Sacrifice 

"...The root of selfishness is man’s right—and need—to act on his own judgment. If his judgment is to be an object of sacrifice—what sort of efficacy, control, freedom from conflict, or serenity of spirit will be possible to man? 

The second aspect that is pertinent here, involves not only the creed of self-sacrifice but all the foregoing tenets of traditional morality. 

An irrational morality, a morality set in opposition to man’s nature, to the facts of reality and to the requirements of man’s survival, necessarily forces men to accept the belief that there is an inevitable clash between the moral and the practical—that they must choose either to be virtuous or to be happy, to be idealistic or to be successful, but they cannot be both. This view establishes a disastrous conflict on the deepest level of man’s being, a lethal dichotomy that tears man apart: it forces him to choose between making himself able to live and making himself worthy of living. Yet self-esteem and mental health require that he achieve both. 

If man holds life on earth as the good, if he judges his values by the standard of that which is proper to the existence of a rational being, then there is no clash between the requirements of survival and of morality—no clash between making himself able to live and making himself worthy of living; he achieves the second by achieving the first. But there is a clash, if man holds the renunciation of this earth as the good, the renunciation of life, of mind, of happiness, of self. Under an anti-life morality, man makes himself worthy of living to the extent that he makes himself unable to live—and to the extent that he makes himself able to live, he makes himself unworthy of living. 

The answer given by many defenders of traditional morality is: “Oh, but people don’t have to go to extremes!”—meaning: “We don’t expect people to be fully moral. We expect them to smuggle some self-interest into their lives. We recognize that people have to live, after all.” 

The defense, then, of this code of morality is that few people will be suicidal enough to attempt to practice it consistently. Hypocrisy is to be man’s protector against his professed moral convictions. What does that do to his self-esteem? 

And what of the victims who are insufficiently hypocritical? 

What of the child who withdraws in terror into an autistic universe because he cannot cope with the ravings of parents who tell him that he is guilty by nature, that his body is evil, that thinking is sinful, that question-asking is blasphemous, that doubting is depravity, and that he must obey the orders of a supernatural ghost because, if he doesn’t, he will burn forever in hell? 

Or the daughter who collapses in guilt over the sin of not wanting to devote her life to caring for the ailing father who has given her cause to feel only hatred? 

Or the adolescent who flees into homosexuality because he has been taught that sex is evil and that women are to be worshiped, but not desired? 

Or the businessman who suffers an anxiety attack because, after years of being urged to be thrifty and industrious, he has finally committed the sin of succeeding, and is now told that it shall be easier for the camel to pass through the eye of a needle than for a rich man to enter the kingdom of heaven? 

Or the neurotic who, in hopeless despair, gives up the attempt to solve his problems because he has always heard it preached that this earth is a realm of misery, futility and doom, where no happiness or fulfillment is possible to man? 

If the advocates of these doctrines bear a grave moral responsibility, there is a group who, perhaps, bears a graver responsibility still: the psychologists and psychiatrists who see the human wreckage of these doctrines, but who remain silent and do not protest—who declare that philosophical and moral issues do not concern them, that science cannot pronounce value judgments—who shrug off their professional obligations with the assertion that a rational code of morality is impossible, and, by their silence, lend their sanction to spiritual murder." 

[ Excerpt, THE VIRTUE OF SELFISHNESS A New Concept of Egoism by Ayn Rand ] 

צטט: אייל - חיפה 2015-05-30 12:49:23

אם את מגיעה למסיבת בריכה בבגד ים זנותי..

אל תתלונני אחרכך שהוטרדת מינית.

 

אם את שמה מחמיאה לגבר על האפטרשייב,

אל תתלונני אחרכך שהוטרת מינית כשהוא מחמיא לך על הבושם.

.

את ההטרדה המינית המילולית צריך להעלים מהחוק.

ובמקביל להפסיק את ההתחסדות השנייה ולקבוע שלבוש מיני ופרובוקטיבי מטריד מינית.

אין ספק שהגבר הישראלי הרגיש האינטליגנטי הנבון החכם תומרן לפינה אפלה ונמנעת ממנו הבעת גבריותו הוא נדרש לסרס את עצמו.

לא כך בעולם הרחב שם רוחשים כבוד לגבר  ולנטיותיו הטבעיות  הלגיטימית של כול גבר והן  מובעות ללא מורא ובאות לידי ביטוי בהכרה בשלל חוקים .  

רק בישראל רומסים את נטיותיו הגבריות של הגבר הישראלי וכן  את זכויותיו הטבעיות הטבעיות המולדות , שלה נדבר על כך שאין כול  הכרה בזכותו להיות חלק שווה זכויות בהכנסת האישה למיטה ובעילתה בהסכמה הדדית. כיום עליו להמתין גם אם הסירה את התחתונים לאישורי כניסה ודרכון תנועה וגם כאן עליו להיות שכלתני דיו ולהבחין אם היא מוכנה לתנועה חד כיוונית , או מרובת תנודתיות. 

ברור שהגבר הישראלי עובר התעללות 

אני חושב בהחלט שהדברים שהבעת נכונים ראויים ונבונים ויש בהחלט לבטל את כול חוקי המגדר והחוקים המתקראים  ההטרדה  מינית . 

בנעורי למדתי תכנון בגדי ים לנזירות......

צטט: דודרובנר 2015-06-03 12:50:17

 

 

"...Or the adolescent who flees into homosexuality because he has been taught that sex is evil and that women are to be worshiped, but not desired?..."   

 

Excerpt, 

 

تحليل نصف المطلقين و

 

Mental Health versus Mysticism and Self-Sacrifice 

 

"...The root of selfishness is man’s right—and need—to act on his own judgment. If his judgment is to be an object of sacrifice—what sort of efficacy, control, freedom from conflict, or serenity of spirit will be possible to man? 

 

The second aspect that is pertinent here, involves not only the creed of self-sacrifice but all the foregoing tenets of traditional morality. 

 

An irrational morality, a morality set in opposition to man’s nature, to the facts of reality and to the requirements of man’s survival, necessarily forces men to accept the belief that there is an inevitable clash between the moral and the practical—that they must choose either to be virtuous or to be happy, to be idealistic or to be successful, but they cannot be both. This view establishes a disastrous conflict on the deepest level of man’s being, a lethal dichotomy that tears man apart: it forces him to choose between making himself able to live and making himself worthy of living. Yet self-esteem and mental health require that he achieve both. 

 

If man holds life on earth as the good, if he judges his values by the standard of that which is proper to the existence of a rational being, then there is no clash between the requirements of survival and of morality—no clash between making himself able to live and making himself worthy of living; he achieves the second by achieving the first. But there is a clash, if man holds the renunciation of this earth as the good, the renunciation of life, of mind, of happiness, of self. Under an anti-life morality, man makes himself worthy of living to the extent that he makes himself unable to live—and to the extent that he makes himself able to live, he makes himself unworthy of living. 

 

The answer given by many defenders of traditional morality is: “Oh, but people don’t have to go to extremes!”—meaning: “We don’t expect people to be fully moral. We expect them to smuggle some self-interest into their lives. We recognize that people have to live, after all.” 

 

The defense, then, of this code of morality is that few people will be suicidal enough to attempt to practice it consistently. Hypocrisy is to be man’s protector against his professed moral convictions. What does that do to his self-esteem? 

 

And what of the victims who are insufficiently hypocritical? 

 

What of the child who withdraws in terror into an autistic universe because he cannot cope with the ravings of parents who tell him that he is guilty by nature, that his body is evil, that thinking is sinful, that question-asking is blasphemous, that doubting is depravity, and that he must obey the orders of a supernatural ghost because, if he doesn’t, he will burn forever in hell? 

 

Or the daughter who collapses in guilt over the sin of not wanting to devote her life to caring for the ailing father who has given her cause to feel only hatred? 

 

Or the adolescent who flees into homosexuality because he has been taught that sex is evil and that women are to be worshiped, but not desired? 

 

Or the businessman who suffers an anxiety attack because, after years of being urged to be thrifty and industrious, he has finally committed the sin of succeeding, and is now told that it shall be easier for the camel to pass through the eye of a needle than for a rich man to enter the kingdom of heaven? 

 

Or the neurotic who, in hopeless despair, gives up the attempt to solve his problems because he has always heard it preached that this earth is a realm of misery, futility and doom, where no happiness or fulfillment is possible to man? 

 

If the advocates of these doctrines bear a grave moral responsibility, there is a group who, perhaps, bears a graver responsibility still: the psychologists and psychiatrists who see the human wreckage of these doctrines, but who remain silent and do not protest—who declare that philosophical and moral issues do not concern them, that science cannot pronounce value judgments—who shrug off their professional obligations with the assertion that a rational code of morality is impossible, and, by their silence, lend their sanction to spiritual murder." 

 

[ Excerpt, THE VIRTUE OF SELFISHNESS A New Concept of Egoism by Ayn Rand ] 

 

מאחר והעדפת להביא קטע בהעתק הדבק בשפה האנגלית .

אני יענה לך בערבית.

لماذا النسخ واللصق؟
وإذا فعل ما لم العبرية

צטט: grandpa.zohar 2015-06-03 22:43:21

בנעורי למדתי תכנון בגדי ים לנזירות......

 

זה כבר מסביר הרבה מאד עליך סבא-זוהר..

צטט: יורה דעה 2015-06-04 18:24:11

צטט: דודרובנר 2015-06-03 12:50:17

 

 

"...Or the adolescent who flees into homosexuality because he has been taught that sex is evil and that women are to be worshiped, but not desired?..."   

 

Excerpt, 

 

تحليل نصف المطلقين و

 

Mental Health versus Mysticism and Self-Sacrifice 

 

"...The root of selfishness is man’s right—and need—to act on his own judgment. If his judgment is to be an object of sacrifice—what sort of efficacy, control, freedom from conflict, or serenity of spirit will be possible to man? 

 

The second aspect that is pertinent here, involves not only the creed of self-sacrifice but all the foregoing tenets of traditional morality. 

 

An irrational morality, a morality set in opposition to man’s nature, to the facts of reality and to the requirements of man’s survival, necessarily forces men to accept the belief that there is an inevitable clash between the moral and the practical—that they must choose either to be virtuous or to be happy, to be idealistic or to be successful, but they cannot be both. This view establishes a disastrous conflict on the deepest level of man’s being, a lethal dichotomy that tears man apart: it forces him to choose between making himself able to live and making himself worthy of living. Yet self-esteem and mental health require that he achieve both. 

 

If man holds life on earth as the good, if he judges his values by the standard of that which is proper to the existence of a rational being, then there is no clash between the requirements of survival and of morality—no clash between making himself able to live and making himself worthy of living; he achieves the second by achieving the first. But there is a clash, if man holds the renunciation of this earth as the good, the renunciation of life, of mind, of happiness, of self. Under an anti-life morality, man makes himself worthy of living to the extent that he makes himself unable to live—and to the extent that he makes himself able to live, he makes himself unworthy of living. 

 

The answer given by many defenders of traditional morality is: “Oh, but people don’t have to go to extremes!”—meaning: “We don’t expect people to be fully moral. We expect them to smuggle some self-interest into their lives. We recognize that people have to live, after all.” 

 

The defense, then, of this code of morality is that few people will be suicidal enough to attempt to practice it consistently. Hypocrisy is to be man’s protector against his professed moral convictions. What does that do to his self-esteem? 

 

And what of the victims who are insufficiently hypocritical? 

 

What of the child who withdraws in terror into an autistic universe because he cannot cope with the ravings of parents who tell him that he is guilty by nature, that his body is evil, that thinking is sinful, that question-asking is blasphemous, that doubting is depravity, and that he must obey the orders of a supernatural ghost because, if he doesn’t, he will burn forever in hell? 

 

Or the daughter who collapses in guilt over the sin of not wanting to devote her life to caring for the ailing father who has given her cause to feel only hatred? 

 

Or the adolescent who flees into homosexuality because he has been taught that sex is evil and that women are to be worshiped, but not desired? 

 

Or the businessman who suffers an anxiety attack because, after years of being urged to be thrifty and industrious, he has finally committed the sin of succeeding, and is now told that it shall be easier for the camel to pass through the eye of a needle than for a rich man to enter the kingdom of heaven? 

 

Or the neurotic who, in hopeless despair, gives up the attempt to solve his problems because he has always heard it preached that this earth is a realm of misery, futility and doom, where no happiness or fulfillment is possible to man? 

 

If the advocates of these doctrines bear a grave moral responsibility, there is a group who, perhaps, bears a graver responsibility still: the psychologists and psychiatrists who see the human wreckage of these doctrines, but who remain silent and do not protest—who declare that philosophical and moral issues do not concern them, that science cannot pronounce value judgments—who shrug off their professional obligations with the assertion that a rational code of morality is impossible, and, by their silence, lend their sanction to spiritual murder." 

 

[ Excerpt, THE VIRTUE OF SELFISHNESS A New Concept of Egoism by Ayn Rand ] 

 

 

 

מאחר והעדפת להביא קטע בהעתק הדבק בשפה האנגלית .

 

אני יענה לך בערבית.

 

لماذا النسخ واللصق؟
وإذا فعل ما لم العبرية

 

מאחר והעדפת להביא לי קטעים בשפה הערבית.   

אני אענה לך ברוסית. 

Определение эгоизма как добродетели и вынесение этого тезиса в название книги стало одним из наиболее обсуждаемых моментов. Философ Чандран Кукатас отмечал, что позиция Айн Рэнд по этому вопросу «принесла ей известность, но оставила в стороне от интеллектуального мейнстрима.