השמאל הפוליטי מדוכא. (גילוי מרעיש) לאחר כמה חודשים שבהם חשב שיש לו סיכוי להגיע לשלטון, הוא התעורר אל המציאות (וקילל בהכללות ובגזענות). רוב גדול לימין, רוב גדול לליכוד. בתהליך ההתפכחות שהחל מיד עם תום הקמפיין, פרשני השמאל הסבירו ש״זה העם״ ואין מה לעשות. (אתה בטוח שהיה תהליך התפכחות? אני לא).

האם זה מדויק? גם בתוך התהליך הדמוקרטי, הרוב לא תמיד שולט. (בשיטת הקואליציה, אין בהכרח קשר לרוב ומיעוט) לעתים, דווקא נציג המיעוט מגיע לראשות הממשלה או לנשיאות, כתוצאה מהשיטה והתנהגות הבוחרים. מיעוט יכול לנצח אם הרוב שמולו מפולג.  מיעוט יכול לשלוט, אם הוא גורם לרוב להישאר בבית ולא להגיע לקלפי. מיעוט יכול לנצח, אם השיטה מעוותת את התוצאות: ג'ורג בוש ניצח את אל גור למרות שיותר אמריקאים הצביעו לגור, בגלל שיטה שמבוססת על נציגי מדינות. (חשבתי שלשמאל חשוב להגן על ההליך הדמוקרטי. טעיתי, הנה מסתבר שהוא מעוניין לעוות אותו ולגרום לבוחרי ישראל לא להצביע אם הם לא שמאל, הזוי)

כדי שמיעוט ינצח רוב דרוש שיקרה דבר מה יוצא דופן. על פי מסורת המניפולציות הפוליטיות מהסוג של ״בית הקלפים״, הנה תוכנית אפשרית.

1. להפנים שהרוב בישראל הוא ימני. בבחירות רגילות השמאל לא יכול להגיע לשלטון, כי הוא מיעוט. לכן הוא חייב לגנוב ניצחון: בעורמה, בתחכום, בתחבולות ובהטעיות. כמו שצבא קטן וחכם יכול לנצח צבא גדול יותר. 

(בתחבולות והטעיות? ידידי השם "המחנה הציוני" לא היה תחבולה, הטעיה ושקר מספיק?)

2. איחוד כוחות. צבא קטן וחכם חייב לרכז את כוחותיו ואת האש שלו בחזית אחת – ושם להבקיע ולשנות את המערכה. במונחים של בחירות, השמאל לא יכול להתפלג על פי ניואנסים של תפישות עולם, וגם לא לפזר את האגו של מנהיגיו על פני כמה מפלגות.  (לפתע נהיית אסטרטג צבאי? תחסוך מאיתנו קלישאות צבאיות שאין לך בהן מושג)

חייבת להיות מפלגת שמאל מאוחדת אחת. מפלגה שהיא שילוב של המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ היתה מקבלת 40 מנדטים, והיתה נהפכת למפלגה הגדולה, עם סיכוי טוב לקבל מהנשיא את ההזדמנות לנסות ולהרכיב קואליציה.

גם אז זה לא היה פשוט, אבל היה לה לפחות סיכוי. למשל תוך שילוב של הדתיים, כחלון וערביי ישראל.

(שילוב של הדתיים ולפיד? שנשענת על ח"כים ערביים שקוראים לשהידים להמשיך לרצוח ישראלים?)

מי שמבטיח ומשמר את שלטונו של הימין ובנימין נתניהו לעוד שנים רבות הם הבוחרים של יאיר לפיד, שפיצלו בשתי הבחירות האחרונות את גוש השמאל־מרכז.

(הבוחרים של לפיד באו מהשמאל ומקדימה, ולפיד לא בקואליציה הנוכחית, כך שהתזה שגויה)

3. גנרל בראש. כדי לגנוב מהרוב את 
השלטון, מפלגת השמאל חייבת לשים בראשה איש צבא בכיר בעל ניסיון קרבי, אדם שיוכל להציג קבלות על אויבים שהרג – ואם הוא עשה את זה במו ידיו, עוד יותר טוב. (לא ידעתי שאולמרט היה איש צבא בכיר בעל נסיון קרבי. יותר כמו כתב צבאי. הרג אויבים במו ידיו? אתה מנסה להכפיש את רבין, או שסתם התפרצה הפסיכוזה השמאל קיצונית נגד מי שנלחם על בטחונך?)

הרוב בישראל של 2015 מחפש דמות כזו, ובוז'י הרצוג הוא הכי רחוק ממנה - בשפת הגוף, בחיתוך הדיבור, בביטחון העצמי, בהיעדר "כריזמה" ובחוסר מאצ'ואיזם. בדיעבד, לאחר שהבחירות הסתיימו, נראה שלהרצוג כמעט רווח מההפסד.

בליל הבחירות הוא נרדם ב־2 בלילה (איך נרדמים באמצע לילה שכזה?), וביקש מאשתו 
להמשיך לישון עוד כמה רגעים בשש בבוקר. בראיונות והשיחות עמו מאז ההפסד, הרצוג נשמע רגוע ושלם עם התוצאה, ואת חוויותיו הוא מתאר כאילו השתתף בתוכנית ריאליטי שבה הודח מהאי בשלב הגמר.

הרצוג אמר שהוא הולך לישון במצבי לחץ, חבל שלא אמר זאת בתחילת הקמפיין, היה מקבל 13 מנדטים גג. 

אש בעיניים? חרדה לעתיד המדינה? פרץ אנרגיות להמשך במלחמה? את כל אלה לא ראינו אצל הרצוג, לפני הבחירות ולא אחריהן – והבוחרים זיהו את זה. נכון: יש מדינות שבהן מנהיג ללא 
כריזמה שמתבסס על עבודת צוות וגישה טכנוקרטית יכול להיבחר ולנהל את המדינה. למשל אנגלה מרקל בגרמניה או פרנסואה הולנד בצרפת. אבל ישראל אינה מדינה כזו.

אף מילה על הרוטציה ההזויה? שבה הכניס את המקפצת הסדרתית שלא הייתה עוברת אחוז חסימה ובמו"מ הכי ביזארי אי פעם הציע לה רוטציות? אפרופו: פרנסואה הולנד מעולם לא היה ראש ממשלת צרפת, אלא נשיאה. מרקל גם לא טכנוקרטית וממש לא נטולת כריזמה. אגב היא בעלת דוקטורט בכימיה קוונטית והייתה מדענית. אבל בסדר זרקת לנו שני שמות בחפיף הכללי של הטיעונים חליק..

4. תחכום תקשורתי. לשמאל היה ועדיין יש יתרון יחסי על הימין בתקשורת, בעיתונות ובמדיה – והיא אכן תקפה את בנימין נתניהו בעוצמה שטרם נראתה במקומותינו. (תקפה או הכפישה? יתרון יחסי או שליטה כמעט מלאה?)

אלא שבניתוח שלאחר מעשה מתברר שהיתרון הזה לא רק בוזבז – הוא אפילו הזיק למאבק. נתניהו ידע לתעל את המתקפה התקשורתית נגדו למנוע שהביא את בוחריו לקלפי. ייתכן שהאסטרטגיה היתה צריכה להיות הפוכה: להרדים את השטח, לתת למצביעי הליכוד תחושה שהניצחון של נתניהו מובטח ולכן הם יכולים להצביע למפלגה הסקטוריאלית החביבה עליהם, או לוותר על טיול מיותר לקלפי. אסטרטגיה שמעולם לא עבדה באף מערכת בחירות, אבל למה שתבדוק.

ראשי השמאל –הרצוג, לבני, יחימוביץ, לפיד – כולם היו צריכים להציג תמונה של חולשה ו"מציאותיות" (שהתבררה כמדויקת). כולם אוהבים אנדרדוג. הרצוג לא היה צריך לחזור על המנטרה של "אני אהיה ראש ממשלה", ולפיד לא היה צריך לדקלם "ביבי לא יהיה ראש ממשלה". צודק השמאל הפסיד את הבחירות בגלל כמה מנטרות. ואתה טוען שהייתה התפכחות? לא נניח, על קו פוליטי הזוי של הרצוג שאמר 'לומר שמדינת ישראל מדינה יהודית זו הצהרה מוטעית' ועוד התבטאויות מבישות אחרות?

5. מניפולציות, ספינים, הבטחות ריקות. אם מיעוט רוצה לנצח את הרוב הוא צריך לעשות שימוש בכל תחבולה אפשרית, לרבות מניפולציות, ספינים ושקרים. השמאל, לו היה מאוחד, היה יכול לשבור חזק למרכז וימינה – רק לצורך ספין בחירות.

כן אני רואה את זועבי גלאון שוברת חזק ימינה. גם את מרב מיכאלי. יאללה נו.

הוא היה יכול להבטיח כל מיני דברים שימצאו חן באזני מצביעי הימין. מה יש? הרי בפוליטיקה הישראלית אתה יכול להבטיח מה שאתה רוצה, כי כולם יודעים שאתה לא מבטיח לקיים. נתניהו לא היסס לשבור את הכלים כשזעק ש"הערבים בדרך לקלפי בהמוניהם", והשמאל לא היסס לשבור את אותם כלים כשטען 'עם ביבי-בנט נהיה תקועים עם הערבים לנצח'

ואחר כך התנצל על כך. ראש מחנה השמאל המאוחד יכול לזעוק גם הוא דברים שינעמו למצביעי המרכז והימין, את המצביעים שלו הוא ממילא לא יכול להרחיק, כי אין להם אלטרנטיבה אחרת בקלפי.

גם למצביעי הימין אין אלטרנטיבה אחרת בקלפי, אף אחד מהם לא יצביע לשמאל הקיצוני הסהרורי והגזעני נגד מזרחיים ונגד הפריפריה לאור התגובות שלו לאחר הבחירות. 

האם הנוסחה הזו מדכאת? האם היא מרגישה קצת כמו מעשה רמייה? בוודאי.

האם הנוסחה הזאת כלל לא מציאותית? האם המאמר שטחי והזוי? בוודאי.

כאשר חלקים ממנה הוצעו להרצוג במהלך הקמפיין האחרון התגובה שלו היתה: "זה לא אני". הוא צודק. בעולם מושלם, פוליטיקאים צריכים להיות ישרים, הגונים, שקופים, ולעמוד מאחורי כל מילה שלהם. אלא ש"בוז'י" הוא האחרון שאפשר לומר שהוא ישר הגון או שקוף, לאחר ששמר על זכות השתיקה בפרשת עמותות הבחירות הפיקטיביות שהוא ניהל והזרימו מליוני שקלים בניגוד לחוק. או במפקדי הארגזים שניהל בפקיימריז בעבודה כדי להביס את יחימוביץ. על ציפי לבני לא צריך להרחיב, שקרנית סדרתית לציבור הבוחרים ב-4 מפלגות. וכמובן לאחר שקר 'המחנה הציוני' עם דעות פוסט ואנטי ציוניות.

אבל בפוליטיקה שלנו אם מחנה שהוא מיעוט רוצה לנצח מחנה גדול יותר – הוא כנראה חייב ללכלך את הידיים.