צטט: חנה וייס 2015-06-04 15:54:31

די מוסכם שההיסטוריה של מדינות לאום nation states מתיחסת לכמאה שנים האחרונות. 

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מהווה דוגמה פראקסלנס לאיך בני אדם לא צריכים להתנהל ואיך לא לפתור סכסוכים.

הסיבות לסכסוכים הן תודעתיות. אופן המשגת דברים כמו "היסטוריה" "זהות" "אנחנו והם" מהווה מכשול לפיתרון. 

 

עיקר הבעיה הוא חמדנות.

אחיזה עצמית חזקה ומוגזמת היא הסיבה לכל אלימות.

חמדנות נובעת מאחיזה עצמית חזקה.

אחיזה עצמית חזקה גם מתבטאת בהתמכרויות, כמו לאוכל ולמין.

אובססיית מין ואובססיית אוכל הן דוגמאות לחמדנות, לאחיזה חזקה בכל הקשור לאני ולשלי.

 

זה לא מקרה שהרבנים והנביאים לפניהם הפצירו להפחית תשוקה.

כעס ושנאה מתועררים כשהתשוקה העזה, החמדנות, לא מתממשת.

כשאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים אנחנו כועסים.

לא ניתן להשתחרר מכעס ומשינאה ללא הפחתת חמדנות ותשוקה.

 

כעס שעלול להתעורר כתגובה למה שכתבתי הוא דוגמא לאגו, לאחיזה חזקה באני ובשלי.

האגו מפגין אינספור תעלולים על מנת שלא נגלה שהוא למעשה לא קיים, כדי שלא נחשוף את השקר לגבי אופן קיומו. 

אגו הוא מקור כל הסבל.

חווית הכעס היא לא חוויה נעימה והיא בעצמה סבל.

 

כדי להשתחרר מכעס ומשינאה צריכים להפחית תשוקה וחמדנות.

 

כל אדם, בין אם הוא דתי או לא דתי, זקוק לריסון עצמי על מנת להרגיש סיפוק בהווה.

תודעת החמדנות, תודעת התשוקה, היא תודעה מיוסרת שסובלת מחוסר סיפוק אינסופי בהווה.

העבר והעתיד לא קיימים.

הרגע היחיד שקיים, אף הוא באופן לא עצמאי ובלתי תלוי, הוא רגע ההווה.

 

השתחררות מאחיזה חזקה בעצמי היא הקלה אדירה.

חמלה היא מצבור בלתי נדלה של אנרגיה ושל תחושת סיפוק ורווחה בהווה. 

אילו יכולנו לקנות הארה במיליון דולר, כולנו היינו רצים לאסוף את הכסף.

זה ערכה של דת, של תרגול של ריסון עצמי. 

אפשר בהחלט לתרגל מוסר וריסון עצמי ויושר באופן חילוני.

לא צריכים להיות אדם דתי כדי להיות אדם טוב ומתחשב בזולת.

אבל תרגול של דת, כל דת, מאוד עוזר ותומך.

 

 

 

 

איזהו עשיר? השמח בחלקו.

איזהו גיבור? הכובש את יצרו.

איזהו חכם? הלומד מכל אדם.

--תגידי את הולכת להסתכלות?

צטט: יוהידן 2015-06-04 12:58:40

 

מה עוד למדת אצל המורה המהולל שלך ?

שהיהודים משתמשים בדם נוצרי טהור, כדי להכין מצות בפסח ?. דן

מלבד העובדה שהסכסוך היהודי ערבי הוא הארוך מכל הסכסוכים בהיסטוריה של הלאומים, אותו מורה לימד אותי שאין דבר כזה "דם נוצרי טהור". כלומר בניגוד לרעיון האל האחד והיחיד אשר אומץ ע"י דתות המערב, רעיון טוהר הדם הוא רעיון יהודי שלא הועתק ע"י שום דת בעולם.

צטט: חנה וייס 2015-06-04 19:11:47

צטט: מלחהארץ0 2015-06-04 18:34:01

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא התחקות אחר ההיסטוריה שלו. [...]

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא בתפיסה ישירה של בסיס תקף עם תיוג מוסכם והולם.

למשל, כסא (ארבע רגליים, משטח - מושב, גב) הוא לא בסיס תקף לכינוי 'שולחן'.

בסיס תקף לכינוי 'שולחן' הוא ארבע רגליים ומשטח שנישא על גביהן.

התפיסה הישירה במקרה זה היא באמצעות איבר החישה (העין), תודעת החישה והתודעה המנטלית שמבחינה ומעניקה משמעות (תיוג, כינוי) לצורה ולמסה (הבסיס התקף). 

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא באופן שתואם את המציאות.

 

היסטוריה לא תמיד עוזרת לנו לתייג באופן הנכון.

למשל, על בסיס בלוט לא נוכל לתייג 'עץ אלון'. על בסיס עץ אלון לא נוכל לתייג בלוט,

למרות שבלוט הוא התנאי העיקרי לעץ האלון. 

אם נביט מההיבט ההיסטורי (סיבות ותנאים), נמצא תנאי עיקרי ותנאים נלווים:

מים, אדמה, שמש, במקרה של הרצף 'בלוט-עץ אלון'.

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא התחקות אחר ההיסטוריה שלו אבל כיון שחנה מביאה כסא שולחן ובלוט כדוגמאות, ברור שיש להוסיף  סייג המגביל את המושגים המצריכים התחקות אחר ההיסטוריה למושגים פוליטיים בלבד.

כדי להגדיר כסא אין צורך בהיסטוריה של הפריט אבל כדי להגדיר מושגים דוגמת מדינה, לאום, אומה, עם או כסף, כדאי לפשפש בהיסטוריה שלהם. אפשר גם ללא היסטוריה אבל בחינת ההגדרות למושגים פוליטיים בראי ההיסטוריה בהחלט מומלצת.

(אגב, גם זו לא קביעה שלי, מה שלא אומר שאיני מסוגל להגן עליה)

 

 

צטט: מורן. 2015-06-04 23:38:22

 

--תגידי את הולכת להסתכלות?

כולנו מבינים שגם את רוצה להגיד משהו וכולנו מבינים שקשה לך להשתלב. עם זאת מורן, כולנו מצפים לקצת יותר מאמצים מצדך.

צטט: מורן. 2015-06-04 23:38:22

צטט: חנה וייס 2015-06-04 15:54:31

די מוסכם שההיסטוריה של מדינות לאום nation states מתיחסת לכמאה שנים האחרונות. 

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מהווה דוגמה פראקסלנס לאיך בני אדם לא צריכים להתנהל ואיך לא לפתור סכסוכים.

הסיבות לסכסוכים הן תודעתיות. אופן המשגת דברים כמו "היסטוריה" "זהות" "אנחנו והם" מהווה מכשול לפיתרון. 

 

עיקר הבעיה הוא חמדנות.

אחיזה עצמית חזקה ומוגזמת היא הסיבה לכל אלימות.

חמדנות נובעת מאחיזה עצמית חזקה.

אחיזה עצמית חזקה גם מתבטאת בהתמכרויות, כמו לאוכל ולמין.

אובססיית מין ואובססיית אוכל הן דוגמאות לחמדנות, לאחיזה חזקה בכל הקשור לאני ולשלי.

 

זה לא מקרה שהרבנים והנביאים לפניהם הפצירו להפחית תשוקה.

כעס ושנאה מתועררים כשהתשוקה העזה, החמדנות, לא מתממשת.

כשאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים אנחנו כועסים.

לא ניתן להשתחרר מכעס ומשינאה ללא הפחתת חמדנות ותשוקה.

 

כעס שעלול להתעורר כתגובה למה שכתבתי הוא דוגמא לאגו, לאחיזה חזקה באני ובשלי.

האגו מפגין אינספור תעלולים על מנת שלא נגלה שהוא למעשה לא קיים, כדי שלא נחשוף את השקר לגבי אופן קיומו. 

אגו הוא מקור כל הסבל.

חווית הכעס היא לא חוויה נעימה והיא בעצמה סבל.

 

כדי להשתחרר מכעס ומשינאה צריכים להפחית תשוקה וחמדנות.

 

כל אדם, בין אם הוא דתי או לא דתי, זקוק לריסון עצמי על מנת להרגיש סיפוק בהווה.

תודעת החמדנות, תודעת התשוקה, היא תודעה מיוסרת שסובלת מחוסר סיפוק אינסופי בהווה.

העבר והעתיד לא קיימים.

הרגע היחיד שקיים, אף הוא באופן לא עצמאי ובלתי תלוי, הוא רגע ההווה.

 

השתחררות מאחיזה חזקה בעצמי היא הקלה אדירה.

חמלה היא מצבור בלתי נדלה של אנרגיה ושל תחושת סיפוק ורווחה בהווה. 

אילו יכולנו לקנות הארה במיליון דולר, כולנו היינו רצים לאסוף את הכסף.

זה ערכה של דת, של תרגול של ריסון עצמי. 

אפשר בהחלט לתרגל מוסר וריסון עצמי ויושר באופן חילוני.

לא צריכים להיות אדם דתי כדי להיות אדם טוב ומתחשב בזולת.

אבל תרגול של דת, כל דת, מאוד עוזר ותומך.

 

 

 

 

איזהו עשיר? השמח בחלקו.

איזהו גיבור? הכובש את יצרו.

איזהו חכם? הלומד מכל אדם.

 

 

 

 

--תגידי את הולכת להסתכלות?

התובנה הבודהיסטית העתיקה היא שהאדם הגשמי הוא משוגע מנקודת הראות של האדם הרוחני, בעוד האדם הרוחני נחשב למשוגע מנקודת הראות של האדם הגשמי.

האדם הגשמי חי למען החיים האלה. הוא רוצה לדלות את הכול מתוכם: שייכות חברתית, לעשות כסף, תהילה ויחסים. לשם כך הוא חי. אבל האדם הרוחני שואף להפוך לישות אינסופית--במסורת התאיסטית, להפוך לאחד עם הקדושה ובמסורת הבודהיסטית, להפוך לבודהה. אנשים רוחניים מגדירים הצלחה גשמית בדרך אחרת: החיים האלה הם הזדמנות אבולוציונית עבורם להתפתח ליישות אינסופית. לכן, הם לא כל כך מעוניינים ביעדים כמו מעמד והצלחה בהקשר לחיים האלה.

~פרופסור רוברט תורמן

The ancient Buddhist understanding is that the worldly person is insane from the point of view of the spiritual person, while the spiritual person is considered to be insane by the worldly person.

The worldly person lives for the purpose of this life. They want to get everything out of it: belonging to society, making money, getting fame, and having relationships. That's really what they're living for. But the spiritual person is seeking to become an infinite being—in the theistic tradition, becoming one with the divine, and in the Buddhist tradition, becoming a Buddha. For spiritual people worldly success is defined in a different way: this life is seen as an evolutionary opportunity for them to evolve toward becoming an infinite being. Therefore they are not that interested in the goals of status and success within the context of this life.

Robert Thurman - Interview in Tricycle

צטט: מלחהארץ0 2015-06-05 01:12:25

צטט: חנה וייס 2015-06-04 19:11:47

צטט: מלחהארץ0 2015-06-04 18:34:01

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא התחקות אחר ההיסטוריה שלו. [...]

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא בתפיסה ישירה של בסיס תקף עם תיוג מוסכם והולם.

למשל, כסא (ארבע רגליים, משטח - מושב, גב) הוא לא בסיס תקף לכינוי 'שולחן'.

בסיס תקף לכינוי 'שולחן' הוא ארבע רגליים ומשטח שנישא על גביהן.

התפיסה הישירה במקרה זה היא באמצעות איבר החישה (העין), תודעת החישה והתודעה המנטלית שמבחינה ומעניקה משמעות (תיוג, כינוי) לצורה ולמסה (הבסיס התקף). 

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא באופן שתואם את המציאות.

 

היסטוריה לא תמיד עוזרת לנו לתייג באופן הנכון.

למשל, על בסיס בלוט לא נוכל לתייג 'עץ אלון'. על בסיס עץ אלון לא נוכל לתייג בלוט,

למרות שבלוט הוא התנאי העיקרי לעץ האלון. 

אם נביט מההיבט ההיסטורי (סיבות ותנאים), נמצא תנאי עיקרי ותנאים נלווים:

מים, אדמה, שמש, במקרה של הרצף 'בלוט-עץ אלון'.

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא התחקות אחר ההיסטוריה שלו אבל כיון שחנה מביאה כסא שולחן ובלוט כדוגמאות, ברור שיש להוסיף  סייג המגביל את המושגים המצריכים התחקות אחר ההיסטוריה למושגים פוליטיים בלבד.

כדי להגדיר כסא אין צורך בהיסטוריה של הפריט אבל כדי להגדיר מושגים דוגמת מדינה, לאום, אומה, עם או כסף, כדאי לפשפש בהיסטוריה שלהם. אפשר גם ללא היסטוריה אבל בחינת ההגדרות למושגים פוליטיים בראי ההיסטוריה בהחלט מומלצת.

(אגב, גם זו לא קביעה שלי, מה שלא אומר שאיני מסוגל להגן עליה)

 

אופן התיוג איננו שונה, בין כסא לכל מושא אחר.

כל התיוגים הם בגדר מוסכמה חברתית.

הגבולות בין הדברים הם לא ממשיים, הם תפיסתיים, והם קיימים באופן מוסכם ומתויג.

לדוגמה: בני אדם.

ישנם בני אדם עם אף גבוה צר וחד ועם אף פחוס ועגלגל אבל ההבדלים האלה שוליים ולא משמעותיים.

 

כל הדברים בעלי מסה הם אוספים של אלקטרונים ספק נמצאים ספק נעדרים.

האחיזה המאוד נוקשה והאובססיבית שלנו בעצמנו ובתופעות לא מאפשרת התיחסות מציאותות למציאות.

אז, כן, כל הדברים האלה שהזכרת קיימים...

הם בהחלט קיימים... 

כשההיבט ההיסטורי מאפשר הכרה בסבל של האחר (למשל, עמותת זוכרות), זה שימוש מועיל בהיבט ההיסטורי כי מתווסף "התלי" (מונח קבלי) של הלב, המימד של הלב. אנחנו נמצאים בחבל ארץ מסוימת עם x בני אדם וכולם צריכים ורוצים לחיות כמו בני אדם. ראיית המשותף מועילה יותר מראיית השונה. הגדרות ואבחונים בהכרח מדגישים את המיוחד ו/או את השונה. אנחנו מתקשים לראות את התמונה הרחבה ולמצוא את המשותף בין כולנו. ראיית המשותף בין כולנו היא הרבה יותר חשובה מהגדרות היסטוריות, לעניות דעתי. כל דבר, כסא או אומה או העצמי, כשתחפש לעומק את אופן קיומו, תמצא שהם לא קיימים באופן עצמאי ובלתי תלוי. הם כולם ריקים מקיום עצמאי, מחוסרי קיום עצמאי, נטולי קיום עצמאי.

 

צטט: מלחהארץ0 2015-06-04 23:52:42

צטט: יוהידן 2015-06-04 12:58:40

 

מה עוד למדת אצל המורה המהולל שלך ?

שהיהודים משתמשים בדם נוצרי טהור, כדי להכין מצות בפסח ?. דן

 

מלבד העובדה שהסכסוך היהודי ערבי הוא הארוך מכל הסכסוכים בהיסטוריה של הלאומים, אותו מורה לימד אותי שאין דבר כזה "דם נוצרי טהור". כלומר בניגוד לרעיון האל האחד והיחיד אשר אומץ ע"י דתות המערב, רעיון טוהר הדם הוא רעיון יהודי שלא הועתק ע"י שום דת בעולם.

אם נכון הדבר [מה שאין כן],הרי שיש בזה להצביע בלבד, על הרמה הפרימיטיבית הניאונאצית  והברברית של האויב המקובע  התת תרבותי והנבער,העומד מולנו. אז במקום לסתום אתה עוד מביא זאת כראיה ? יש גם גבול, למניפולציות ולרטוריקה הפשיסטית ערבית, שאתה מלעיט ומולעט בהן.דן

צטט: חנה וייס 2015-06-05 05:40:54

צטט: מלחהארץ0 2015-06-05 01:12:25

צטט: חנה וייס 2015-06-04 19:11:47

צטט: מלחהארץ0 2015-06-04 18:34:01

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא התחקות אחר ההיסטוריה שלו. [...]

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא בתפיסה ישירה של בסיס תקף עם תיוג מוסכם והולם.

למשל, כסא (ארבע רגליים, משטח - מושב, גב) הוא לא בסיס תקף לכינוי 'שולחן'.

בסיס תקף לכינוי 'שולחן' הוא ארבע רגליים ומשטח שנישא על גביהן.

התפיסה הישירה במקרה זה היא באמצעות איבר החישה (העין), תודעת החישה והתודעה המנטלית שמבחינה ומעניקה משמעות (תיוג, כינוי) לצורה ולמסה (הבסיס התקף). 

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא באופן שתואם את המציאות.

 

היסטוריה לא תמיד עוזרת לנו לתייג באופן הנכון.

למשל, על בסיס בלוט לא נוכל לתייג 'עץ אלון'. על בסיס עץ אלון לא נוכל לתייג בלוט,

למרות שבלוט הוא התנאי העיקרי לעץ האלון. 

אם נביט מההיבט ההיסטורי (סיבות ותנאים), נמצא תנאי עיקרי ותנאים נלווים:

מים, אדמה, שמש, במקרה של הרצף 'בלוט-עץ אלון'.

 

הדרך הטובה ביותר להגדיר מושג היא התחקות אחר ההיסטוריה שלו אבל כיון שחנה מביאה כסא שולחן ובלוט כדוגמאות, ברור שיש להוסיף  סייג המגביל את המושגים המצריכים התחקות אחר ההיסטוריה למושגים פוליטיים בלבד.

כדי להגדיר כסא אין צורך בהיסטוריה של הפריט אבל כדי להגדיר מושגים דוגמת מדינה, לאום, אומה, עם או כסף, כדאי לפשפש בהיסטוריה שלהם. אפשר גם ללא היסטוריה אבל בחינת ההגדרות למושגים פוליטיים בראי ההיסטוריה בהחלט מומלצת.

(אגב, גם זו לא קביעה שלי, מה שלא אומר שאיני מסוגל להגן עליה)

 

אופן התיוג איננו שונה, בין כסא לכל מושא אחר.

כל התיוגים הם בגדר מוסכמה חברתית.

הגבולות בין הדברים הם לא ממשיים, הם תפיסתיים, והם קיימים באופן מוסכם ומתויג.

לדוגמה: בני אדם.

ישנם בני אדם עם אף גבוה צר וחד ועם אף פחוס ועגלגל אבל ההבדלים האלה שוליים ולא משמעותיים.

 

כל הדברים בעלי מסה הם אוספים של אלקטרונים ספק נמצאים ספק נעדרים.

האחיזה המאוד נוקשה והאובססיבית שלנו בעצמנו ובתופעות לא מאפשרת התיחסות מציאותות למציאות.

אז, כן, כל הדברים האלה שהזכרת קיימים...

הם בהחלט קיימים... 

כשההיבט ההיסטורי מאפשר הכרה בסבל של האחר (למשל, עמותת זוכרות), זה שימוש מועיל בהיבט ההיסטורי כי מתווסף "התלי" (מונח קבלי) של הלב, המימד של הלב. אנחנו נמצאים בחבל ארץ מסוימת עם x בני אדם וכולם צריכים ורוצים לחיות כמו בני אדם. ראיית המשותף מועילה יותר מראיית השונה. הגדרות ואבחונים בהכרח מדגישים את המיוחד ו/או את השונה. אנחנו מתקשים לראות את התמונה הרחבה ולמצוא את המשותף בין כולנו. ראיית המשותף בין כולנו היא הרבה יותר חשובה מהגדרות היסטוריות, לעניות דעתי. כל דבר, כסא או אומה או העצמי, כשתחפש לעומק את אופן קיומו, תמצא שהם לא קיימים באופן עצמאי ובלתי תלוי. הם כולם ריקים מקיום עצמאי, מחוסרי קיום עצמאי, נטולי קיום עצמאי.

 

אני חושב שנגמר לך הדלק בחללית.דן

צטט: יוהידן 2015-06-05 07:49:50

אני מבין היטב את הרצון והכמיהה לשלום שבאה מן הצד של היהודים אבל צר לי לאכזב את פותח הדיון .

היהודים חושבים שמלחמת העצמאות היא דבר פסה,בעוד שלמעשה המלחמה האמיתית על הארץ הזאת, עדין לא התחילה.

אין ,מעולם לא היה גם לא יהיה פרטנר לשלום מן הצד הערבי,כל עוד הם תופשים באידאולוגיה נאצית וכל עוד מיצגים את תרבות שוכני המערות הניאדרטלים.  להערכתי, יקח להם עוד בערך 200 שנים,עד שיתחילו להפנים  ערכים של בני תרבות.

דן

צטט: יוהידן 2015-06-05 07:37:49

 שאתה מלעיט ומולעט בהן.דן

הסדר הנכון הוא מולעט ומלעיט....

צטט: חנה וייס 2015-06-05 05:40:54

 

אופן התיוג איננו שונה, בין כסא לכל מושא אחר.

כל התיוגים הם בגדר מוסכמה חברתית.

הגבולות בין הדברים הם לא ממשיים, הם תפיסתיים, והם קיימים באופן מוסכם ומתויג.

לדוגמה: בני אדם.

ישנם בני אדם עם אף גבוה צר וחד ועם אף פחוס ועגלגל אבל ההבדלים האלה שוליים ולא משמעותיים.

 

כל הדברים בעלי מסה הם אוספים של אלקטרונים ספק נמצאים ספק נעדרים.

האחיזה המאוד נוקשה והאובססיבית שלנו בעצמנו ובתופעות לא מאפשרת התיחסות מציאותות למציאות.

אז, כן, כל הדברים האלה שהזכרת קיימים...

הם בהחלט קיימים... 

כשההיבט ההיסטורי מאפשר הכרה בסבל של האחר (למשל, עמותת זוכרות), זה שימוש מועיל בהיבט ההיסטורי כי מתווסף "התלי" (מונח קבלי) של הלב, המימד של הלב. אנחנו נמצאים בחבל ארץ מסוימת עם x בני אדם וכולם צריכים ורוצים לחיות כמו בני אדם. ראיית המשותף מועילה יותר מראיית השונה. הגדרות ואבחונים בהכרח מדגישים את המיוחד ו/או את השונה. אנחנו מתקשים לראות את התמונה הרחבה ולמצוא את המשותף בין כולנו. ראיית המשותף בין כולנו היא הרבה יותר חשובה מהגדרות היסטוריות, לעניות דעתי. כל דבר, כסא או אומה או העצמי, כשתחפש לעומק את אופן קיומו, תמצא שהם לא קיימים באופן עצמאי ובלתי תלוי. הם כולם ריקים מקיום עצמאי, מחוסרי קיום עצמאי, נטולי קיום עצמאי.

 

ראשית "תיוג" (מושג שבו את מעדיפה להשתמש) שווה למושג "סטיגמה" כלומר איפיון שלילי, בעוד ש"הגדרה" היא תאור המבדיל את המושג ממושגים אחרים ע"י הצבת גדרות, כך שבתחום הגדר ישאר רק המושג המוגדר וכמו כן, הוא בלבד.

הגדרת המושג "לאום" שבו אנו דנים קשורה ישירות למושג "מדינה" מהסיבה הפשוטה שהם נולדו יחד ונובעים זה מזה, עובדה המקילה מאוד על מלאכת הגדרתם.

צטט: יוהידן 2015-06-05 07:55:14

 

היהודים חושבים שמלחמת העצמאות היא דבר פסה,בעוד שלמעשה המלחמה האמיתית על הארץ הזאת, עדין לא התחילה.

אין ,מעולם לא היה גם לא יהיה פרטנר לשלום מן הצד הערבי

דן

כלומר - היהודים פניהם למלחמה והערבים נדרשים לשלום בתמורה...