צטט: חנה וייס 2015-06-04 15:54:31
די מוסכם שההיסטוריה של מדינות לאום nation states מתיחסת לכמאה שנים האחרונות.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני מהווה דוגמה פראקסלנס לאיך בני אדם לא צריכים להתנהל ואיך לא לפתור סכסוכים.
הסיבות לסכסוכים הן תודעתיות. אופן המשגת דברים כמו "היסטוריה" "זהות" "אנחנו והם" מהווה מכשול לפיתרון.
עיקר הבעיה הוא חמדנות.
אחיזה עצמית חזקה ומוגזמת היא הסיבה לכל אלימות.
חמדנות נובעת מאחיזה עצמית חזקה.
אחיזה עצמית חזקה גם מתבטאת בהתמכרויות, כמו לאוכל ולמין.
אובססיית מין ואובססיית אוכל הן דוגמאות לחמדנות, לאחיזה חזקה בכל הקשור לאני ולשלי.
אני מאוד לא מסכים איתך, חנה.
פה לא מדובר בחמדנות כלל וכלל. פה מדובר בקונפליקט בו שני הצדדים צודקים.
הנרטיב היהודי הוא :
הגענו לארץ הזו לפני 3200 שנה. נזרקנו ממנה פעמיים. תמיד שאפנו וקיווינו לחזור.
משך 2000 שנה, רוב ארצות העולם התייחסו אלינו כמו אל מצורעים.
לפני 75 שנה,הנאצים ניסו למחוק אותנו מפני האדמה. כמעט הצליחו.
ואז החלטנו לחזור לארץ ממנה הוציאו אותנו, שהוא המקלט הבטוח היחיד לעם היהודי.
הנטריב של העם הפלסטיני הוא:
אנחנו, הפלסטינים, חיים פה לפחות 1000 שנה. לא זרקנו אדם מפה. היו קצת יהודים, פה ושם. מיעוט שבמיעוט. בתקופת השיא, 20000. אנחנו היינו תמיד פה מאות אלפים ויותר.
זה שאומות העולם התייחסו אליכם לא טוב, זה מצער. באמת. רק שבכל ארצות ערב, התייחסו אליכם דווקה מאוד יפה. כמו אל אחים.
הנאצים עשו לכם דברים שאי אפשר לדמיין. זה נכון. זה פשע. אבל למה, כתגובה, שלחו אתכם לפה ? למה לא ל bavaria ? למה לא ל toscana ? למה פה ?
פה זה אדמה שלנו. אנחנו רוצים לחיות כערבים, עם אוהלים איפה ששמתם את מגדלי עזריאלי, עם גמלים איפה ששמתם את הכנסת, עם מזגד איפה ששמתם את היכל שלמה.
אתם עם מיוחד, חכם, ראוי... אנחנו לא מוכנים לקבל אתכם על האדמה שלנו. לא היום. לא בעוד מאה שנה.
שני הנרטיבים מאוד הגיוניים, מאוד סבירים, ולא נפגשים.
ולכן, לדעתי, אלא אם כן יימצא אינטרס משותף שיאחד את הנרטיבים, כל "פתרון" יהיה לא יותר מ modus vivendi ad hoc.
או כפי שכתבתי לך במקום אחר, שיווי המשקל של nash.
יעקב
נ.ב. שימי לב איך עם שוחר שלום par excellence, העם הטיבטי, מתנגד ביסודיות ובעקשנות , בדרכו אומנם, לכיבוש סיני.
/null/text_64k_1#