מלכוד 22 (באנגלית: Catch-22) הוא ספר מאת ג'וזף הלר שיצא לאור ב־1961. העלילה הבדיונית עוסקת בשאלת אי־שפיותה הגלובלית של המלחמה. הביטוי "מלכוד 22" נגזר משם הספר, ומשמעותו היא מצב שבו כולם מפסידים.

• "היה רק מלכוד אחד והוא מלכוד 22, שטען כי דאגה לביטחון האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית, איננה אלא תהליך שכלי נבון. אור היה מטורף ויכול היה להיות מקורקע. היה עליו רק לבקש; ובו ברגע שהיה עושה זאת, כבר לא היה מטורף והיה עליו לטוס למשימות נוספות. אור היה מטורף בטוסו למשימות נוספות ושפוי אם לא טס, אבל אם היה שפוי היה עליו לטוס שוב. אם טס היה מטורף ולא היה חייב לעשות זאת; אבל אם לא רצה לטוס היה שפוי וחייב היה לעשות זאת." ~ הגדרת מילכוד 22. מתוך מהדורת הספר בעברית, הוצאת "ביתן", תרגמו בני לנדאו ובני הדר, 1971, עמודים 44-45.

=

הספר הזה כאמור יצא לאור לפני 55 שנים והיה ספר חובה לבני דורי. מי שלא קרא - שיקרא.

ולמה אני מזכיר את זה?

ב"הארץ" יש היום סיפור ארוך על אישה אינטליגנטית בארה'ב שחלתה באלצהיימר, והחליטה להתאבד קודם שמחלתה תחמיר מאוד.

למעשה היא בדיוק נקלעה ל- מלכוד 22:  כל עוד היא בהכרה שהיא מסוגלת להתאבד, לתכנן, ולבצע-- הרי שהסיבה להתאבדות לא קיימת. וכאשר הסיבה תהיה קיימת - היא כבר לא תוכל להתאבד.

הכתבה ארוכה מאוד, ואם מישהו יבקש, אעתיק אותה להנה.

לכל אדם צריכה להיות הזכות - למות בכבוד... ואם הוא מחליט בהחלטה מוקדמת, שברגע שמצבו ידרדר להפסיק את חייו, צריך לכבד זאת...

אני תמיד טוענת שלפעמים אנחנו יותר רחמניים כלפי חיות הבית שלנו, בכך שאנחנו מאפשרים המתת חסד, למי שחולה...  באותה מידה - אף אדם לא צריך להגיע למצב שהוא יהיה במלכוד 22.

הספר והסרט היו האהובים עליי במשך  הרבה זמן. מיקרוקוסמוס ביחידה צבאית אחת. ספר חכם ביותר.

לגבי הגברת, אני מניחה שההתדרדרות הדרגתית והיא תרגיש שמצבה מחמיר. האם היא באמת תבצע את החלטתה, קשה לדעת.

ספיישל בשבילך סבא, שאתה זוכר את הפצצה על הירושימה לפני 70 שנה. לעגן צחפתי ערך השוואה בין הירושימה לדטרויט שממנה יצאו שני טייסים להטיל ת'פומפה. בחלוף 65 שנה הירושימה פורחת ודטרויט הפכה לעיר רפאים. הוא שואל מי מסוכן יותר הגרעין או הפוליטיקאי. ממליץ לגלגל ת'תמונות. http://lunatica.fatalblog.com/hiroshima-vs-detroit-65ans-apres-a27595035

צטט: מזל וברכה 2015-06-06 21:28:42

הספר והסרט היו האהובים עליי במשך  הרבה זמן. מיקרוקוסמוס ביחידה צבאית אחת. ספר חכם ביותר.

לגבי הגברת, אני מניחה שההתדרדרות הדרגתית והיא תרגיש שמצבה מחמיר. האם היא באמת תבצע את החלטתה, קשה לדעת.

להלן סוף הכתבה:

 20 במאי 2014, התאריך ששיננה לעצמה מאז אותה פעם שדריל סימן אותו בלוח השנה. היא הוסיפה את ההצהרה הבאה: "הגיעה העת לסיים את חיי. אני אוהבת אותך, דריל". היא חתמה על המסמך, רשמית, סנדרה ל' בם. לאחר מכן יצאו היא ודריל לטיול בערוץ פול קריק, פנינת טבע פראית ויפהפייה, מרחק 110 מדרגות אבן משדרות סטיוארט הסואנות.

כשחזרו, ישבו סנדי ודריל לצפות ב"מרי פופינס". אמילי, בב ובני זוגן התכנסו בביתה של קארן. קארן רצתה שסנדי תרגיש כאילו היא "מוקפת ברשת של אהבה" כשהיא מתכוננת למות — אף שהאהבה הזאת נאלצה להיות מרחוק, כי סנדי לא רצתה איש מלבד דריל איתה בחדר.

בסביבות 17:30 נטלה סנדי תרופה נגד בחילה ומזגה לעצמה כוס יין; היא קראה ששתיית אלכוהול אחרי נטילת הפנטוברביטל תסווה את טעמו המר ותזרז את פעולתו. כשדריל מלווה אותה, היא לקחה את כוס היין לקומה השנייה, לחדר השינה, והניחה אותה על שידת הלילה. אחר כך היה עליה לגזור את ציפוי האלומיניום מראשו של בקבוקון הפנטוברביטל בעזרת מספרי ציפורניים ולהסיר את פקק הגומי הקטן. דריל עצר את נשימתו, לא בטוח שסנדי תצליח לבצע את כל התמרונים האלה בעצמה. היא הצליחה. היא שפכה את הפנטוברביטל לכוס והניחה אותה ליד כוס היין.

"מה עכשיו?" שאלה. דריל לא ידע מה לומר. הם ציפו שכל ההכנות יארכו כשעה, אבל עברו רק 15 דקות.

"החלטת מה ללבוש?" שאל. היא אמרה שהיא מרוצה מהבגדים שעליה. היא נכנסה למיטה והביטה בשתי הכוסות שעל שידת הלילה. היא שאלה איזו מהן מכילה את הסם ואיזו את היין.

"הסם שקוף, והיין אדום", אמר דריל.

היא הינהנה וסקרה במבטה את החדר ואז שבה להביט בכוסות. היא שאלה איזו מהן היא כוס הסם ואיזו כוס היין. דריל אמר לה שוב.

"אני יכולה ללגום מעט מהסם ואז לשתות קצת יין?" שאלה. "זה לא רעיון טוב", אמר. "לא כדאי שתירדמי לפני שתשתי את הכל".

"בסדר, אשתה את הכל", אמרה, וכך עשתה. הוא שאל אם טעמו נורא. "לא", אמרה. "הוא חזק, אבל הוא לא מר. אין לי שום בעיה עם זה".

היא הניחה את הכוס מידה. "כמה יין אני אמורה לשתות?" שאלה. דריל אמר לה שהיא יכולה לשתות כמה שהיא רוצה. היא לגמה לגימה אחת.

"אני צריכה לעשות פיפי", אמרה.

"את לא יכולה ללכת לעשות פיפי", אמר דריל. "אני פוחד שתירדמי".

"אתה יכול לבוא איתי?" שאלה.

וכך הלכו דריל וסנדי לשירותים ביחד, ודריל ישב מחוץ לדלת כשאשתו הגוססת ישבה על האסלה.

הוא עזר לה להיכנס חזרה למיטה, ובתוך חמש דקות היא כבר היתה חסרת הכרה. הוא צפה בה זמן מה, לא מרגיש כלום. עדיין חיכו לו השיחות למוקד החירום ולחוקר מקרי המוות ולקברן, וכתיבת מודעת הפטירה, תוך הדגשת הסיבות להחלטתה של סנדי. חיכתה לו גם המציאות האכזרית שבה ירגיש מה זה אומר שסנדי יצאה מחייו לחלוטין. "מה עזה נוכחות היעדרה", הוא אמר בטקס האזכרה באותו קיץ, מצטט משירו של פרד צ'אפל. "החדרים היו שקטים כשגרה כאן. כעת הם מחרישים. זה שונה".

בינתיים, עם זאת, הוא פשוט הביט באשתו מחוסרת ההכרה. בסביבות 20:30 הוא טילפן לבב בביתה של קארן, לא הרחק משם. בב באה לשבת איתו ליד מיטתה של סנדי. הם ישבו בשקט, מביטים בסדין שעלה וירד עם כל נשימה. במהלך השעה האטה עלייתו וירידתו של הסדין את קצבה. ואז היא פסקה.

-----------------------------------------------------------------------