כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אקטואליה

    קהילת אקטואליה - המקום לדון בענייני היום, בארץ ובעולם. פוליטיקה, כלכלה, חברה, דעות והגות. אנא שמרו אל התבטאות נאותה!

    אקטואליה

    חברים בקהילה (5577)

    שיח אחר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אריאל דר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמא פרובלמה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נעם דימנט
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    yanivf
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ירוןפז1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    דת, דתיות, דתייזם וחילוניות בונה

    12/6/15 04:12
    2
    דרג את התוכן:
    2015-06-23 20:25:03
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ דת היא הפיתרון, דת דתיות ודתייזם, חילוניות, אחריות אוניברסלית, טיבט, לובסאנג סאנגיי, הודו, סין, אסיה, דת, דתיות, דתייזם ]

    ''

    "הדת בתוך הסערה או הסערה בתוך הדת?"

    הרצאתו של ראש ההנהלה הטיבטית המרכזית, סיקיונג ד''ר לובסאנג סאנגיי

    פרלמנט הסטודנטים ההודי החמישי

    12 בינואר 2015

     

    קיצצתי הרבה, אבל גם השארתי די הרבה כדי לא לאבד מהמשמעות ומההקשר ואת הציטוטים היפים. מקווה ומאמינה שדבריו של ד''ר לובסאנג סאנגיי יעניינו את הקהל המשכיל הזה. סאנגיי הוא אדם מהמניין ולא מורה רוחני. 

    תרגום התמלול המלא נמצא אצלי בבלוג.

     

    אודות ד''ר לובסאנג סאנגיי:

    ד''ר לובסאנג סאנגיי הוא חוקר ופוליטיקאי מוביל, מומחה למשפט טיבטי ולמשפט זכויות אדם בינלאומי. הוא נבחר לסיקיונג (ראש) של ההנהלה הטיבטית המרכזית ב-8 באוגוסט 2011...דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת הארוורד...סאנגיי מדגיש את חשיבות מציאת פיתרון לא אלים לבעייה הטיבטית. 

    לפרטי ביוגרפיה נוספים

     

    ד''ר לובסאנג סאנגיי:

    באמת, הרגשתי כבוד גדול מההזמנה אבל מבולבל מהנושא. סערה בתוך הדת, הדת בתוך הסערה היא לא כוס התה שלי. כפי שהנכם רואים, אני לא איש דת והרקע שלי הוא במשפטים. מה לי ולדת? לכן, לפני שבוע, כשראיתי את הנושא, חשבתי שכל נושא אחר היה טוב חוץ מדת...

     

    בכל מקרה, הנושא הוא מאוד רציני. הסערה בתוך דת או הדת בתוך הסערה -- אם תסתכלו על האלימות מפריז לפשוואר, מ[...] לאוסטרליה, מלונדון למומבאי, בכל מקום ישנה אלימות. האם הדת היא אשמה או האם להאשים את הדת? אולי סמואל הנטינגטון, מחבר "התנגשות הציוויליזציות" היה אומר שכל האלימות הזאת ברחבי העולם היא סימן של התנגשויות הציוויליזציות בין הנוצרים והעולם המערבי לבין העולם הערבי מוסלמי. אולי קרל מרקס היה מאשים את הדת, כי כולנו יודעים את עמדתו לגבי דת. הוא אמר, "הדת היא אנחת היצור המדוכא, לבו של עולם חסר לב, כשם שהיא הרוח בקיום נעדר-רוח. היא האופיום של ההמונים."

     

    ישנו פילוסוף גרמני אחר בשם מקס וובר, שהעביר ביקורת תרבותית על קרל מרקס, שאומר שהתיאוריה של התקדמות ליניארית של מטריאליזם היסטורי היא לא כל האמת. לחיי אדם יש אלמנט תרבותי רוחני סובייקטיבי והוא צמצם את רעיון הדת לרעיון רוחני, למוסד, לפרטים, כי ברגע שהרעיון הרוחני מתמסד, הוא מקבל את הצורה של מסג'יד, של מנדיר (מקדש הינדי), של מנזרים. כשהפרטים המעורבים הם כמרים, תלמידים חכמים, כוהני דת, מולות ונזירים, הרעיון הרוחני עצמו הוא טוב. הרעיון הרוחני הוא כולו בעד אהבה, חמלה, אי אלימות ושלום. כשהרעיון הרוחני מתמסד בתוך מנדיר, מסג'יד ומנזרים, והפרטים הם תלמידים חכמים וכוהני דת וכמרים ומולות ונזירים, אין להאשים אותם. הם כולם לא מזיקים. אבל הבעיה מתעוררת כשמפרשים את הדת. [...] הרעיון הרוחני הוא טוב. המוסד הוא טוב. הפרטים הם טובים. אבל הקשיים מתחילים עם הפרשנות. כאן, רבינדרנת טאגור אומר, "כשסמל או רעיון רוחני משתכלל באופן נוקשה להבניית הרעיון, ההבנייה מחליפה את הרעיון בו היא היתה אמורה לתמוך." כשמפרשים רעיונות רוחניים באופן דוגמטי או נוקשה, הפרשנות הורסת את הבסיס עצמו בו היא היתה אמורה לתמוך.

     

    אנחנו זקוקים לפרשנות ליברלית של דת. לכאן אני מביא את מהטמה גנדי, שאמר, "כמו הדבורה שמלקטת דבש מפרחים שונים, החכם מקבל את מהותם של כתבי הקודש השונים ורואה בדת רק את הטוב." זאת צריכה להיות הפרשנות של דת.

     

    דת, דתיות ודתייזם

    עכשיו, הרשו לי לעשות אבחנה בין דת, דתיות ודתייזם. הדת היא כל טובה. היא כולה קשורה לאהבה, לחמלה ולשלום. אבל, כשהדת הופכת לקהילה, היא יוצרת נבדלות. אני הופך לקהילה הבודהיסטית, אתם הופכים לקהילה ההינדית, הם הופכים לקהילה המוסלמית, הם הופכים לקהילה הנוצרית ועכשיו הזהות והכבוד קשורים לדבר הזה. דתיות או קהילה, אז הייחודיות או ההבדלים קורים ואז זה הופך למסובך, לבעייתי.

     

    אבל הגרוע מכול הוא כשהדתיות או הדת הופכת לדתייזם. כשהדת מצטמצמת לאידיאולוגיה, כשהמסר הרוחני של שלום מצטמצם לאידיאילוגיה, אתה מנסה לכפות את האידיאלוגיה הזאת על הקהילות שונות. אז זה נהיה הרבה הרבה הרבה יותר מסובך. ככה הקומונליזם והפונדמנטליזם קורים. יש הרבה דוגמאות של דת שהופכת לדתיות והופכת למסובכת. כשדת הופכת לדתייזם, זה נהיה מאוד מאוד מסובך ונולדים עימותים. 

     

    וכך אנו רואים דוגמאות של רדיפת המוסלמים, הרוהינגה, ע''י בודהיסטים במיינמאר, בודהיסטים רודפים נוצרים ומוסלמים בדרום תאילנד ובודהיסטים שוב רודפים אנשים מקהילות שונות בסרי לנקה. ולא חסרות דוגמאות, החל מדאע''ש בסוריה, בוקו הראם במדינות אפריקה ובתקופה האחרונה, הבעיות באפגניסטן ובעירק. ניתן לראות בבירור, שכשמנסים לכפות אידיאולוגיה על אחרים, זה הופך להרבה יותר מסובך. כך באלימות לאחרונה במורדבאד יש אלמנט של קירמינליזם ושל פונדמטליזם בהודו. אפילו בנצרות, צבא אלוהים באפריקה. בצפון אירלנד, הקתולים והפרוטסטנטים נלחמו זה בזה עם אותו אלוהים. ניתן לראות בבירור, כשדת הופכת לדתייזם היא הופכת לבעייתית. 

     

    ...אין להאשים את הדת עצמה. הדת היא כל טובה. אבל היא הופכת לבעייתית. [..] הדת היא מכילה כול, אבל אנחנו בני האדם הופכים אותה לבדלנית, ואז המחיר שהדת גובה גבוה מאוד והדת הופכת לנצלנית ולפעמים לנפיצה. 

     

    דת היא מכילה כול, כמו שישוע אמר "ואהבת את רעך. כולנו ילדי אלוהים." ההינדואיזם אומר, ווסודהייווה קוטומבאקאם, "העולם הוא משפחה אחת". אללה אומר, האיסלאם אומר, "תאהב למען האנושות את מה שאתה אוהב למען עצמך." הבודהיזם הוא למען כל הייצורים, לא רק למען בני אדם -- יערות, נהרות, בעלי חיים, הגלקסיה והקוסמולוגיה. הוא למען כל הייצורים. והיום אנחנו חוגגים את יום ההולדת של וויווקננדה. וויווקננדה רואה אלוהים בכול. ואנחנו מכירים את הסיפור המפורסם על גורו נאנאק. הוא ביקר במכה. בלילה, כשהוא נרדם, רגליו היו מופנות כלפי הכעבה ואיש אלוהים בא ואמר לו להזיז את הרגליים מכיוון הכעבה. הוא ענה, "בבקשה הפנה את רגליי בכיוון בו אלוהים לא נמצא." אלוהים נמצא בכל מקום, הוא נוכח בכל עת. ובמובן האמיתי הזה, אני רוצה להציע ולהתגאות בכך שכבוד הדלאי לאמה הוא אחד מהמאמינים האלה. הוא יוזם ומשתתף בדיאלוג עם כל הדתות. הוא מבקר במסגדים, במנדיר [של הינדים], בבתי כנסת, בגורדווארה [של סיקים]. בכל מקום. לאחרונה הוא אירגן כנס בדלהי שכינס את שתשע הדתות של הודו תחת קורת גג אחת. זה הישג מרשים. 

     

    עכשיו, הבעיה היא, כשהדת המכילה הזאת הופכת לבדלנית. כי יצרנו קהילה הינדית, קהילה מוסלמית, קהילת נוצרית, קהילה סיקית. לא רק שהדת מבדלת. [...] אחר כך היא לא משתלמת והיא נהיית נצלנית. כשהיא נהיית נצלנית, אנחנו אשמים. כשהיא הופכת לנפיצה, בשם מלחמת קודש, בשם הג'יהאד, אז הדת הופכת לסערה. כולנו צריכים להילחם נגד זה. 

     

    סוגי חילוניות

    בנוסף, הודו והעולם כולו ניסו להמציא מושג על מנת להתמודד עם ההתעללויות הבדלניות, הנצלניות שלא משתלמות. לכן, המושג 'חילוניות' הוצע. עכשיו, ישנה הגדרה אנגלו-פרנקית של חילוניות שמקובל על העולם המערבי, בפרט באמריקה. אמריקה, מבחינה חוקתית ומבחינה מוסדית, היא ארץ חילונית, אבל גם ארץ מאוד דתית. 

     

    ישנה הגדרה מרקסיסטית מאואיסטית של חילוניות שמשמעה להכיר בדת בתור האופיום של ההמונים ולהרוס את הדת. זאת הסיבה שסין המאואיסטית ניסתה להרוס את הדת בטיבט. 98% מהמנזרים בטיבט הושמדו. נזירים ונזירות נאלצו לנטוש את הנזירות. אבל אחרי המהפכה התרבותית, בהזדמנות הראשונה שהיתה לטיבטים, הם בנו את המנזרים מחדש ושיקמו את הבודהיזם בטיבט.

     

    ישנו מושג שלישי של חילוניות, שהוא מושג של גנדי ושל הודו, שמשמעו להתיחס לכל הדתות באופן שווה. זאת ההגדרה הנכונה של החילוניות. זאת מפני שהודו היא מדינה בה תשע דתות מתקיימות יחדיו. לא רק שהן מתקיימות יחדיו -- ארבע דתות מקורן בהודו --הינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. זאת התרומה של הודו לעולם כולו. האחדות בד בבד עם הרבגוניות בהודו היא יופיה של הודו, היא העוצמה של הודו, היא גאוות הודו...

     

    המאה ה-21, המאה של השלום, המאה של אסיה

    אנשים רבים אומרים שהמאה ה-21 היא המאה של השלום. שלום לא יכול לבוא מאלימות. כי ישנה עובדה אחת שמאז 9-11 (אסון מגדלי התאומים), מאז המאבק נגד הטרור, יש יותר אלימות בכל העולם. יש יותר טרוריסטים ויותר מעשי טרור בעולם היום מאז 9-11. בעצם, מאז 9-11 ישנה עליה פי חמש במעשי הטרור בכל העולם. למשל, בשנת 2000, היו 3000 מעשי טרור ובשנת 2012 זה עלה ל-11,000 ובשנת 2013 עליה לכמעט 18,000 מעשי טרור בכל העולם. כך שאלימות נגד אלימות היא לא הפיתרון, כי אלימות גוררת אלימות. שלום נגד אלימות הוא הפיתרון. אחדות בתוך רבגוניות היא הפיתרון. 

     

    מומחים רבים אומרים שהמאה ה-21 תהיה המאה של אסיה וישנו מודל הודי וישנו מודל סיני. אנחנו קוראים על סין. יש בום כלכלי. אבל מה שלא קוראים זה שיש גם בום רוחני בסין. יש כ-300 עד 400 מיליון בודהיסטים. סין היא המדינה הבודהיסטית הגדולה ביותר בעולם והבודהיזם מקורו מהודו. היה יצוא של הבודהיזם לסין וסין היא המדינה הבודהיסטית הגדולה ביותר בעולם. אף על פי כן, המודל הסיני, בשביל אסיה ובשביל העולם כולו הוא פיתוח ללא דמוקרטיה. המודל של הודו הוא פיתוח עם דמוקרטיה וחשוב מזה, מלווה ברוחניות. לכן, זה המודל הנכון. כי אם אנחנו רוצים שלום, עלינו להתמקד ברוחניות. במובן הזה, סמואל הנטינגטון צדק, כי קיימת התנגשות של ציוויליזציות, רק במונחים של הדתייזם, לא של הדת. קרל מרקס צדק כשהוא דיבר על הטבע הנצלני של הדתיות, אבל הדת היא לא הבעיה.

     

    הדת כולה עוסקת בשלום, באהבה ובחמלה. הדת היא הפיתרון...

    הדת היא לא הסערה. הדת היא השקט לפני הסערה והשקט אחרי הסערה.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "דת, דתיות, דתייזם וחילוניות בונה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    12/6/15 09:02
    0
    דרג את התוכן:
    2015-06-12 09:46:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2015-06-12 04:56:24

    הסערה בתוך דת או הדת בתוך הסערה -- אם תסתכלו על האלימות מפריז לפשוואר, מ[...] לאוסטרליה, מלונדון למומבאי, בכל מקום ישנה אלימות. האם הדת היא אשמה או האם להאשים את הדת? 

     

    יש לומר שהעולם, על אף היותו מאוכלס בבני אדם כפי שלא היה מעולם, בשום תקופה בהיסטוריה לא היה מקום בטוח ולא אלים במידה שהוא היום.

    הטרור (השאיפה לערער את תחושת הביטחון של האזרחים) אמנם החליף את המלחמות אבל גם אתו, בני האדם נהנים בימינו מבטחון אישי ממנו לא נהנו לכל הפחות מתחילת עידן החקלאות והרכוש הפרטי.


    --
    https://www.youtube.com/watch?v=njwAJXSJ-ts
    12/6/15 14:30
    0
    דרג את התוכן:
    2015-06-18 05:24:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מלחהארץ0 2015-06-12 09:46:15

    צטט: חנה וייס 2015-06-12 04:56:24

    הסערה בתוך דת או הדת בתוך הסערה -- אם תסתכלו על האלימות מפריז לפשוואר, מ[...] לאוסטרליה, מלונדון למומבאי, בכל מקום ישנה אלימות. האם הדת היא אשמה או האם להאשים את הדת? 

     

    יש לומר שהעולם, על אף היותו מאוכלס בבני אדם כפי שלא היה מעולם, בשום תקופה בהיסטוריה לא היה מקום בטוח ולא אלים במידה שהוא היום.

    הטרור (השאיפה לערער את תחושת הביטחון של האזרחים) אמנם החליף את המלחמות אבל גם אתו, בני האדם נהנים בימינו מבטחון אישי ממנו לא נהנו לכל הפחות מתחילת עידן החקלאות והרכוש הפרטי.

     

    זה כנראה נאמר בציניות. 

    למצער, אנשים אנוכיים חושבים שכל עוד זה לא נוגע להם אישית, פיזית, לגופם, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים.

    זאת אומרת, מסוגלים לחתוך אדם כמו כשחותכים תפ''א ולחשוב שזה לא נוגע להם.

    ככה אוכלים בעלי חיים בתיאבון רב שמתענים בסרט נע, משמידים אינספור "מזיקים" ברעלים שאחר כך ממלאים את הברזים שלנו, האוקינוס גוסס, הציפורים והדבורים נופלות מהשמיים. היערות שלנו, "ריאות" כדור הארץ, נופלים תחת מסור צריכת הנייר של מערכות החוק והמשפט והביורוקרטיה.

    קשה להזיז ללב האדם.

    אלימות נעשית בשם הדת ובשם החילוניות, מתוך חמדנות בלתי נלאית וכל תירוץ לאלימות כלשהי הוא תירוץ גרוע. 

     

    הבודהה מלמד דהרמה לקרוקודילים, שדווקא תפסו מצויין:

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    "העולם מתפקד מפני שאנחנו עוזרים זה לזה.

    אם תגלם חמלה כלפי משהו, אחר כך משהו אחר יעזור לך."

    ~הבודהה, בסידרת הספרים של אוסמו טזוקה על הבודהה


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    12/6/15 14:38
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2015-06-12 14:38:34
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה - העולם היום (עד כדי סכנת מלחמה גרעינית) אכן הרבה יותר בטוח מבעבר. או אם לדייק - מספר הרוגי המלחמות/טרור/אלימות כשיעור מהאוכלוסייה (שגדלה!) בין 1995-2015 הינו נמוך מאוד בקנה מידה היסטורי. כמובן שמלחמה אחת גדולה ו.....
    12/6/15 14:49
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2015-06-12 14:49:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: lepxii 2015-06-12 14:38:34

    חנה - העולם היום (עד כדי סכנת מלחמה גרעינית) אכן הרבה יותר בטוח מבעבר. או אם לדייק - מספר הרוגי המלחמות/טרור/אלימות כשיעור מהאוכלוסייה (שגדלה!) בין 1995-2015 הינו נמוך מאוד בקנה מידה היסטורי. כמובן שמלחמה אחת גדולה ו.....

     

    אום מאני פאדמה הונג. 

     

    http://cafe.themarker.com/video/2762569/

     

    התרגום נמצא כאן.

    חדר הקבלה (לגן עדן עלי אדמות)

     

    כידוע לך היטב, אלימות היא לא רק מלחמות.... ממך למדתי את המונח התיאורי: lawfare. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    12/6/15 14:56
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2015-06-12 14:56:24
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    בכל זאת אנשי הlawfare נלחמים עם עטים וניירות (משום מה אנו מניחים להם) ולא כורתים ראשים עם חרבות (כן, כן, שובו של הג'יהאדיסט האותנטי של דאעש - אך אנו מזדעזעים דווקא כי זה לא נפוץ או מקובל) או מכונות ירייה (הרבה יותר אפקטיבי מחרב). רמת האלימות, המתרחשת בפועל, העולם היום הינו במצב טוב מאוד היסטורית. כמובן שמספיק אבצע אחת על כפתור (טוב, אוקיי, שלוש) - וקא-בום - אין עוד אנשים.
    12/6/15 15:53
    0
    דרג את התוכן:
    2015-06-12 17:01:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2015-06-12 14:42:19

    בני האדם נהנים בימינו מבטחון אישי ממנו לא נהנו לכל הפחות מתחילת עידן החקלאות והרכוש הפרטי.

     

    זה כנראה נאמר בציניות. 

    למצער, אנשים אנוכיים חושבים שכל עוד זה לא נוגע להם אישית, פיזית, לגופם, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים.

    זאת אומרת, מסוגלים לחתוך אדם כמו כשחותכים תפ''א ולחשוב שזה לא נוגע להם.

     

    לא בציניות. התכוונתי לכל מילה. זוהי עובדה.

    נשק אטומי אכן הופך את תחושת הבטחון ללא מציאותית, אף על פי כן, אנשים בעידן המודרני חשים ביטחון כמותו לא חשו בשום תקופה בהיסטוריה. אין פלא משום שבהיסטוריה של עידן הדתות תקופות ארוכות בהן לא ניתן היה למצוא זקנים, או שחלו קודם לכן או שמישהו הרג אותם- אויב, שכן או קרוב משפחה. ערים כבושות, לדוגמה, דמו לאורך עידן הדתות לבתי מטבחיים ענקיים.

    אני כנראה אנוכי. אף על פי כן, אני משתדל לא להפריע לאף אדם (למעט בוירטואליה) ואיני זקוק לשום דת כדי לשמור על העיקרון הפשוט הזה. זאת ועוד, אני יודע בודאות שגם האחרים אינם זקוקים לדת כדי להבין את העקרון הכללי הזה ולשמור עליו.


    --
    https://www.youtube.com/watch?v=njwAJXSJ-ts
    12/6/15 17:11
    0
    דרג את התוכן:
    2015-06-12 17:31:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מלחהארץ0 2015-06-12 16:58:40

    צטט: חנה וייס 2015-06-12 14:42:19

    בני האדם נהנים בימינו מבטחון אישי ממנו לא נהנו לכל הפחות מתחילת עידן החקלאות והרכוש הפרטי.

     

    זה כנראה נאמר בציניות. 

    למצער, אנשים אנוכיים חושבים שכל עוד זה לא נוגע להם אישית, פיזית, לגופם, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים.

    זאת אומרת, מסוגלים לחתוך אדם כמו כשחותכים תפ''א ולחשוב שזה לא נוגע להם.

     

    לא בציניות. התכוונתי לכל מילה. זוהי עובדה.

    נשק אטומי אכן הופך את תחושת הבטחון ללא מציאותית, אף על פי כן, אנשים בעידן המודרני חשים ביטחון כמותו לא חשו בשום תקופה בהיסטוריה. אין פלא משום שבהיסטוריה של עידן הדתות תקופות ארוכות בהן לא ניתן היה למצוא זקנים, או שחלו קודם לכן או שמישהו הרג אותם- אויב, שכן או קרוב משפחה. ערים כבושות, לדוגמה, דמו לאורך אלפי שנים לבתי מטבחיים ענקיים.

    אני כנראה אנוכי. אף על פי כן, אני משתדל לא להפריע לאף אדם (למעט בוירטואליה) ואיני זקוק לשום דת כדי לשמור על העיקרון. זאת ועוד, אני יודע בודאות שגם האחרים אינם זקוקים לדת כדי להבין את העקרון הכללי הזה ולשמור עליו.

     

    אתה ערכי. אתה מוסרי. אתה דואג לזולת בכנות ומכל הלב. אתה מרחיב את מעגל חמלתך לעם השכן. 

    "רוחניות" משמעה מוסרי.

    המשותף לכל הדתות העקריות הוא תרגול של ערכים אנושיים בסיסיים, מוסר, חמלה, נדיבות, אהבת הזולת וכו'.

    אדם בהחלט לא צריך להאמין בשום דת על מנת לתרגל מוסר וחמלה. 

    הדת עוזרת להיות אדם טוב, אמורה לעזור, למי שבוחר בדת ושמתרגל אותה נכון.

    אבל היא לא נחוצה. 

    אומרים שמי שמתרגל לבד, ללא מורה רוחני, היו לו מורים רוחניים בגלגוליו הקודמים.

    לא יודעת אם זה נכון, אבל זה נשמע לי הגיוני.

    אנחנו לומדים כל דבר מאיפשהו, ממישהו, כך שגם מוסר וערכים צריכים ללמוד ולהפנים מאיפשהו, איכשהו, מתישהו, ממישהו.


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    12/6/15 17:38
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2015-06-12 17:38:02
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2015-06-12 17:11:26

     

    אתה ערכי. אתה מוסרי. אתה דואג לזולת בכנות ומכל הלב. אתה מרחיב את מעגל חמלתך לעם השכן. 

    "רוחניות" משמעה מוסרי.

    המשותף לכל הדתות העקריות הוא תרגול של ערכים אנושיים בסיסיים, מוסר, חמלה, נדיבות, אהבת הזולת וכו'.

    אדם בהחלט לא צריך להאמין בשום דת על מנת לתרגל מוסר וחמלה. 

    הדת עוזרת להיות אדם טוב, אמורה לעזור, למי שבוחר בדת ושמתרגל אותה נכון.

    אבל היא לא נחוצה. 

     

    העיקר אינו שהדת לא נחוצה, העיקר הוא שתרגול אינו נחוץ. אם כן, כל אחד בוחר לתרגל את המיומנות שנראית  לו מעניינת (כדורגל).

    כמו כן הטרמינולוגיה שאת בוחרת להשתמש בה אינה נחוצה אף היא.

    ובאשר לדת, הדת לא נבנתה דוקא לעשות טוב. הצורך באחדות מחשבה נולד בראש ובראשונה כצורך של השלטון. ודאי שהושקע מאמץ בעיצוב מפתה. כאן, שם ובכל מקום.


    --
    https://www.youtube.com/watch?v=njwAJXSJ-ts
    12/6/15 18:03
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2015-06-12 18:03:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: lepxii 2015-06-12 14:56:24

    בכל זאת אנשי הlawfare נלחמים עם עטים וניירות (משום מה אנו מניחים להם) ולא כורתים ראשים עם חרבות (כן, כן, שובו של הג'יהאדיסט האותנטי של דאעש - אך אנו מזדעזעים דווקא כי זה לא נפוץ או מקובל) או מכונות ירייה (הרבה יותר אפקטיבי מחרב). רמת האלימות, המתרחשת בפועל, העולם היום הינו במצב טוב מאוד היסטורית. כמובן שמספיק אבצע אחת על כפתור (טוב, אוקיי, שלוש) - וקא-בום - אין עוד אנשים.

     

    לגבי אי אלימות לכאורה של אלימות משפטית וביורוקרטית, זה מסוג השקרים "הקטנים" שאנחנו מספרים לעצמנו לפני השינה. אדם שמחליט החלטות על הרג, על כליאה, על עינויים, על כיבוש, על חוקים או על הקצאת משאבים שפוגעים בהמוני משפחות וילדים ונכים ועמים וכו' נושא בתוצאות של כל הדבר. לאדם כזה יש הרבה מאוד דם על הידיים. יש השלכות למעשים שלנו, בהווה ובעתיד. רק פעילות מוסרית מסירה דאגות מהלב ולא מדירה שינה בלילות. גם ללא התיחסות לחיים עתידיים, בעיות פיזיות כמו לחץ דם, בעיות לב, עיכול וכו' הן תוצאה של פעילות פוגענית ומחשיבה אנוכית. 

     

    המון מהנדסים ומנהלנים ומחוקקים וכלכלנים וכו' אחראים לכפתורים האלה. 

    הכפתורים האלה מסכנים את כל האנושות ואת כל הייצורים החיים בפלנטה.

    הם דוגמה לאלימות נוראית בת זמננו, לתוצאה הישירה של תודעה לא מרוסנת.

     

    קצת סטטיסטיקה של אלימות, דגש על ארה''ב אבל גם עולמית

    מעל שני מיליון הרוגים בסוריה משנת 2011

     

    גם לא ברור איך אפשר להקל ראש עם כל ההרוגים מדי יום בכל כך הרבה עימותים אלימים בעולם.

    המציל נפש אחת... 

    ועם המיליונים הכלואים למטרות רווח... 

    ועם המיליונים שמסוממים בתרופות רעילות למטרות רווח...

    ועם החיסונים שפוגעים במערכת העצבים ובבריאות של מיליוני ילדים...

     

    הפיתרון לאלימות הוא בלב של כל אחד מאיתנו. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    12/6/15 18:17
    0
    דרג את התוכן:
    2015-06-12 18:20:51
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מלחהארץ0 2015-06-12 17:38:02

    צטט: חנה וייס 2015-06-12 17:11:26

     

    אתה ערכי. אתה מוסרי. אתה דואג לזולת בכנות ומכל הלב. אתה מרחיב את מעגל חמלתך לעם השכן. 

    "רוחניות" משמעה מוסרי.

    המשותף לכל הדתות העקריות הוא תרגול של ערכים אנושיים בסיסיים, מוסר, חמלה, נדיבות, אהבת הזולת וכו'.

    אדם בהחלט לא צריך להאמין בשום דת על מנת לתרגל מוסר וחמלה. 

    הדת עוזרת להיות אדם טוב, אמורה לעזור, למי שבוחר בדת ושמתרגל אותה נכון.

    אבל היא לא נחוצה. 

     

    העיקר אינו שהדת לא נחוצה, העיקר הוא שתרגול אינו נחוץ. אם כן, כל אחד בוחר לתרגל את המיומנות שנראית  לו מעניינת (כדורגל).

    כמו כן הטרמינולוגיה שאת בוחרת להשתמש בה אינה נחוצה אף היא.

    ובאשר לדת, הדת לא נבנתה דוקא לעשות טוב. הצורך באחדות מחשבה נולד בראש ובראשונה כצורך של השלטון. ודאי שהושקע מאמץ בעיצוב מפתה. כאן, שם ובכל מקום.

     

    תרגול תודעתי בהחלט נחוץ. זאת טעות תפיסתית, לחשוב שמספיק לדאוג לצרכים הפיזיים, להשקיע בביגוד, בהיגיינה ובתזונה ובבריאות ובמראה של הגוף ולהזניח את התודעה. התודעה חשובה בהרבה מהגוף אבל הדעה הרווחת לגבי תרגול תודעתי מוטעית לחלוטין. 

    כל האלימות בעולם נובעת מהעדר תרגול תודעתי, מהעדר ריסון עצמי.

    20 סיבות מדעיות למה כדאי להתחיל למדוט כבר היום

     

    טרמינלוגיה היא מוסכמה. 

    תיוגים הם מוסכמה ומאפשרים החלפת רעיונות והמשגה. 

    תיוג נעשה על גבי בסיס תקף.

     

    הערותיך לגבי דת מתעלמות מהנאמר לעיל.

    סאנגיי מציע הגדרות שימושיות, כדי להפריד "דת" שהיא לימוד איך להיות אדם טוב, מדתיות ומדתייזם. 

    מעתיקה לכאן תגובה שלי מהבלוג: 

     

    צטט: א ח א ב 2015-06-12 10:55:49

    דת אינה הבעייה. שלטון המשתמש בדת הוא הבעייה.

     

    אכן, דת אינה הבעיה.

    "שלטון" מורכב מבני אדם. בני אדם מורכבים מגוף ומתודעה.

    תודעה מיומנת שמתרגלת מוסר וריסון עצמי וחמלה ורצון כנה וטהור להקל על הסבל של הזולת לא תפגע באיש.

    נדרש מהפך של הלב, מהפך אלטרואיסטי בחשיבה של כל פרט ופרט. 

    סאנגיי הוא פוליטקאי וחוקר ומומחה למשפטים ומשרת את עמו -- ואת האנושות ואת היקום -- בכנות. 

    כל עיסוק כמעט יכול להיות דרך להארה ולשביעות רצון ולשלווה פנימית ברת קיימא או לגיהנום.

    זה תלוי בכל אדם ואדם, מה הוא עושה עם עצמו ומעצמו בכל רגע.

    הייתי מציעה לחדד ולומר: נוכלות שמשתמשת בדת היא הבעיה.

    הנהגה יכולה להביא ברכה להמונים או סבל להמונים. 

    שלטון שפועל בהשראת ערכים רוחניים, ערכים אנושיים בסיסיים, בהחלט יכול להיות נאור.

     

    --

    כל דבר שקיים למעשה בא מהתודעה שלנו. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    12/6/15 20:58
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2015-06-12 20:58:42
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ראשית לא טענתי שמספיק לדאוג לצרכים פיזיים.

    שנית, טרמינולוגיה היא אכן מוסכמה. בשפה העברית "תרגול" היא פעילות שנעשית לצורך שיפור מיומנות ולא לשום צורך אחר. אפשר לתרגל שליטה בכדור, אפשר לתרגל אימוני קרב ואפשר לתרגל מעשה אהבה.

    לגבי חמלה, כנראה שבמידה מסוימת אפשר לתרגל. מצד שני ברור שהתרגול מחייב גורם שמפר את האיזון. זמן אפשרי לתרגול הוא בעת שהשכן מקלל או כשבת הזוג בוחרת גבר אחר.

    אין לי ניסיון בבודהיזם אבל אני משוכנע שלא ניתן לתרגל חמלה סתם כך עם עצמך.


    --
    https://www.youtube.com/watch?v=njwAJXSJ-ts
    13/6/15 01:04
    0
    דרג את התוכן:
    2015-06-13 01:38:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מלחהארץ0 2015-06-12 20:58:42

    ראשית לא טענתי שמספיק לדאוג לצרכים פיזיים.

    שנית, טרמינולוגיה היא אכן מוסכמה. בשפה העברית "תרגול" היא פעילות שנעשית לצורך שיפור מיומנות ולא לשום צורך אחר. אפשר לתרגל שליטה בכדור, אפשר לתרגל אימוני קרב ואפשר לתרגל מעשה אהבה.

    לגבי חמלה, כנראה שבמידה מסוימת אפשר לתרגל. מצד שני ברור שהתרגול מחייב גורם שמפר את האיזון. זמן אפשרי לתרגול הוא בעת שהשכן מקלל או כשבת הזוג בוחרת גבר אחר.

    אין לי ניסיון בבודהיזם אבל אני משוכנע שלא ניתן לתרגל חמלה סתם כך עם עצמך.

     

    יפה. 

    התרגולים שהזכרת הם בעיקר פיזיים -- כמובן שהגוף לא זז ללא הוראת התודעה.

    אפשר לתרגל את התודעה לבדה, לתרגל תשומת לב, כושר ריכוז, דבקות במטרה, התמדה, כוונה לעזור לזולת, שיוויוניות, כוונה להקל על סבל (חמלה), סיפוק בהווה, שמחה בשמחת הזולת, ראיית חצי מלא, יושר, רצון שכולם יהיו מאושרים, תובנות לגבי אי עצמיות, העדר קיום ה"אני" באופן עצמאי ובלתי תלוי ולגבי ארעיות התופעות המורכבות וכו'.

     

    ככל שמתרגלים את הדברים האלה, הם הופכים לנגישים לנו יותר, לזמינים לנו יותר, גם כשקשה לנו, גם כשאנחנו פוגשים את "מורינו היקרים לסבלנות" (= "אויבים"), גם כשנתקלים בטריגרים לכעס שלנו. אבל אתה צודק, אי אפשר לתרגל חמלה ללא זולת סובל ואי אפשר לתרגל סבלנות ללא "אויב", ללא מישהו או משהו שמקשה עלינו. בעיקרון, אין הבדל בין מושא החמלה ל"אויב" -- הזולת שמקשה עלינו סובל, כמו כולנו, מאגו, ולכן הוא הכי ראוי לחמלה שלנו. 

     

    ככל שמתרגלים את הדברים האלה, המוח שלנו משתנה. נוצרים ערוצים וקשרים חדשים, ניתוב עצבי חדש. ככל שכועסים יותר, הכעס הופך להרגל. ככל שמתרגלים סבלנות יותר, הסבלנות הופכת להרגל. חווית הכעס היא בעצמה סבל. כנ''ל כמיהות ותשוקות -- הכאב או הכעס של לא לקבל את מה שאנחנו רוצים, תחושת הריקנות או הגעגועים או הבדידות או השעמום או התקווה או התסכול כשמושא התשוקה רחוק ולא בהישג -- כל אלה תודעות של ג'אנקי, של מכור, תודעות של חוסר שביעות רצון בהווה שנובעות מאגו. אנחנו רגילים לחשוב שכל מצבי התודעה האלה נורמליים. אנחנו בד''כ לא מזהים שהם מקור של סבל. 

     

    הבודהיזם הוא בעצם מדע, מדע התודעה; הוא לא ממש דת. 

    כל אחד יכול לצאת נשכר מתרגול התודעה. סבל הוא מצב תודעה, ואושר, סיפוק בהווה, הוא מצב תודעה. אם לא לומדים את זה, לא יודעים איך עושים את זה וכולנו רוצים להיות מאושרים.

    הדלאי לאמה אומר שמטרת החיים היא להיות מאושר. זה מה שכולנו מחפשים, בעצם.

    כל המלחמות האלו, כל האלימות הזאת, כל הדיכוי הזה, כל השליטה הכוחנית הזאת, בעצם נובעים מהכמיהה לאושר, אבל אנשים עושים בדיוק ההפך ממה שמביא אושר כי הם לא יודעים מה לעשות, הם לא למדו.

    קצת חבל, לא? 

     

    כתבה אקטואלית: חמלה - כל אחד יכול, הדלאי לאמה באוסטרליה בימים אלה (אנגלית)

     

    הקפה מזמן הזדמנויות רבות לתרגל חמלה... :) 

    זה בהחלט יכול לעזור לנו אם נחשוב על החמלה בתור סוג של שריר... 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "דת, דתיות, דתייזם וחילוניות בונה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה