האושר של כל אחד מאיתנו תלוי באושרם של כולם.
חופש ללא אחריות מוסרית וחומלת הוא הרסני.
החופש להרוג? החופש לטרנספר? החופש לפוצץ לאנשים את בתיהם? החופש לענישה קולקטיבית? החופש לגנוב? החופש לקיים יחסי מין לא נאותים, דהיינו, פוגעניים? (זה כולל בגידה.) החופש לשקר? גם בבית משפט?
המיניות היא ההיקשרות הקשה ביותר להשתחרר ממנה והיא מקור להרבה מאוד סבל.
היא נובעת מאגו, מהיאחזות חזקה ומוגזמת ולא מציאותית ב"אני" כמרכז העולם.
לטיבטים יש פתגם (לא זוכרת בדיוק): נישואין וחיי משפחה הם סבל.
הנעים של מין הוא נעים מאוד, אבל גם מאוד מאוד קצר.
פדופיליה ומין עם בע''ח זה מין פוגעני מאוד, לא רק למושא, גם לאדם עצמו.
מערכות המשפט והמשטרה והחקיקה נועדו להגביל אנשים שלא מסוגלים להגביל את עצמם.
אדם יכול ללמוד איך להגביל ולרסן את עצמו ואיך לפתח חמלה עצמית וחמלה לזולת.
מיניות היא סוג של התמכרות, סוג של אובססיה.
קודם כול, אדם מכור שרוצה להשתחרר מההתמכרות שלו צריך להתרחק ממושא ההתמכרות.
ז''א, לא למלא את המקרר ואת ארונות המטבח בעוגות ובשוקולדים אם אנחנו בדיאטה.
אצלנו, נמצא אנשים בכל המערכות שמגנים על הפדופילים ורבים מהפדופילים (ועוזריהם) עובדים עם ילדים או בתפקידים שמסייעים בדרך זו או אחרת לפעילות המשותפת ההרסנית.
פדופיל הוא לא אדם מאושר. הוא אדם מתוסכל ומיוסר, שחי בפחד תמידי ובחוסר סיפוק תמידי, כך אני לפחות מבינה.
אם רוצים לעזור לפדופילים, הדרך לעזור להם היא לא לאפשר להם תפקידים ועמדות שקשורים במישרין או בעקיפין בתעשייה ולא לרצות כל כמיהה וגחמה שלהם. Tough love
הפדופילים עצמם כמובן יכולים לקחת צעדים בונים.
קורסים למדיטציה ולחמלה מומלצים לכל אדם ואין בהם שום חשיפה או חיוב לשיתוף. רבים מהם מתנהלים בשתיקה מלאה. כשמדברים, מדברים על הנושאים הנלמדים.
מומלץ לאדם שרוצה לרפא את תודעתו לפנות למקורות מידע וללמוד איך להיות מאושר, לרכוש כלים לפיתוח שלווה פנימית, מתוך מניעים של סבל עצמי וחמלה עצמית ומתוך דאגה כנה לזולת. פדופילים, כמה שאני מבינה, לרוב היו בעצמם קורבנות.
אנחנו צריכים המון חמלה לאנשים מיוסרים.
בעקבות הדיון הזה, נזכרתי באחד הטרמפים הראשונים שלי כחיילת או בתיכון. גבר (יהודי), נהג משאית, אמר לי: "רק שני דברים מעניינים אותי בחיים, כסף והמשולש השחור בין הרגליים של האישה." הדלאי לאמה אומר שישנם אנשים שכל מה שהם מייצרים בחייהם הוא צואה.
שאנשים יקיימו יחסי מין כמה שהם רוצים, באופן לא פוגעני, זה לא פיוריטניות. בין זה לבין פגיעה בזולת, יש הבדל. שאדם רווק או גרוש ישכב עם מאה נשים רווקות או גרושות (או עם בני אותו מין, לפי המקרה) זה לא פיורטיניות וגם לא פעילות חברתית פוגענית.
מין הוא סוג של גירוד. ככל שמגרדים יותר, הוא מגרד יותר.
כולנו (רובנו) היינו שמחים מאוד בתור ילדים ללא מין. מין הוא לא רכיב הכרחי של תודעה שלווה ומאושרת.
מין כולל תפיסה מוגזמת של המושא, בתור משהו טוב ונעים ונחשק באופן מוגזם. התודעה בונה מגדלים. מדובר במשקפיים ורודים ולא מציאותיים בכלל.
תודעה שלווה רואה נכוחה את המציאות ומפחיתה כמיהות והיקשרות.
היה כנס מדעי לא מזמן (2013) על התמכרות. הסיכום נמצא בקישור ואפשר לצפות בהרצאות. למרות שלא התמקדו במין, הכנס רלוונטי גם להתמכרות מינית. אם רוצים באמת ובכנות לפתור בעייה אישית וחברתית, אלה גם המומחים העולמיים שאפשר להתייעץ איתם.
הוספת תגובה על "פורנו - למה זה באמת מזיק"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה