מסתבר שכן...

הנה אותו אחד שרק לפני כמה ימים קרא ללגליזציה של הפדופליה (מגיל 12 לפי דבריו ובהסכמת ההורים!!!)

קורא היום לצה"ל לקחת דוגמא מהתנהגות הצבא היפני בכיבוש סין במלחמת העולם השניה.

ולעשות את אותם מעשים שבגינם נשפטו ראשי אותו צבא לאחר המלחמה וחלקם הוצאו להורג.

ומיותר כמובן להזכיר מי היו בעלי בריתם של היפנים באותה מלחמה.

אבל ככה זה בפורום שכל חולה נפש יכול לרשום את כל העולה על רוחו כל עוד אליבא הניהול העלוב והפחדני

הוא "לא יפגע בחבר פורום אחר" ולא יקלקל אותו..

להקיא...

אז"ש. כלומר, תלוי מה. המקרים שציינת בהחלט תקינים.

נראה אותך משווה את הוראת משרד  התרבות לגרוס עלונים של בצלם למשטרים אחרים  שנהגו כך.

בתוך כמה שניות אתה מורחק?

משרד התרבות: לגרוס עלונים עם לוגו 'בצלם'

בנוסף להסרת החסות של משרד התרבות מהמופע "ארכיון" של הכוריאוגרף הבינלאומי ארקדי זיידס המשלב סרטונים של 'בצלם', יצאה הוראה מהמשרד לגרוס עלונים של המופע הנושאים את לוגו הארגון. מנכ"ל סוזן דלל: "זה מזעזע, הגיע הזמן לרדת מהעצים"

האיש ההוא סתם פרובוקטור בשביל לעורר קצת יצרים בקהילה שיהיה שמח.

מאידך הסיפור שהעלתה שוש בענין בצלם, גורם לי להרים גבה. על אף שאינו מפתיע. רוב העם (25%) בחר בדרך הזו. ואין מה לעשות. העם בציון משול לגרמלינים שרצים אל עבר אובדנם.

לא צריך לסלף את דברי. בהתייחסות קונקרטית, אבהיר פה -

1. ננקינג - נתתי כדוגמא למה שדאע"ש היה עושה (ספציפית - שלפתי תמונה של ראשים כרותים מננקינג). לא קראתי לפעולה דומה של צה"ל. על צה"ל לירות בלוחמי אוייב.

2. פדופילים - זוהי התנהגות מינית מחליאה בעיני. עם זאת, אני מכיר בכך שמדובר באנשים שהם hardwired - אנשים שזה טבעם. הזכרתי אופציות ל"שחרור שסתומים" שבהקשר זה - החל מפורנו (מסומלץ!) וכלה בהקטנת גיל ההסכמה במקרים מסויימים - אך עדיין הותרתו גבוה. גיל 12 שונה מ6. הטיפול הנוכחי בפדופיליה הוא טרגדיה - אנו שופטים אנשים על הטבע שלהם, ואז משחררים אותם שוב לקהילה (לאחר מספר לא גדול של שנים) - ואז הם מבצעים שוב את המעשים - וחוזרים חזרה. צריך טיפול אחר - שהוא יכול להיות בשחרור שסתומים מסויים - או לחילופין כליאה (או הגלייה לאזור ללא ילדים) לכל החיים (כפי שנעשה בחולי נפש חסרי תקנה).

צטט: grandpa.zohar 2015-06-17 23:24:43

האיש ההוא סתם פרובוקטור בשביל לעורר קצת יצרים בקהילה שיהיה שמח.

מאידך הסיפור שהעלתה שוש בענין בצלם, גורם לי להרים גבה. על אף שאינו מפתיע. רוב העם (25%) בחר בדרך הזו. ואין מה לעשות. העם בציון משול לגרמלינים שרצים אל עבר אובדנם.

-- יש תמיד מה לעשות נגד מדינה שהולכת לשקוע..

צטט: grandpa.zohar 2015-06-17 23:24:43

האיש ההוא סתם פרובוקטור בשביל לעורר קצת יצרים בקהילה שיהיה שמח.

מאידך הסיפור שהעלתה שוש בענין בצלם, גורם לי להרים גבה. על אף שאינו מפתיע. רוב העם (25%) בחר בדרך הזו. ואין מה לעשות. העם בציון משול לגרמלינים שרצים אל עבר אובדנם.

לא הייתי ממהרת כל כך לבטל כל מיני פרובוקטורים מטעם כאלה.

הקהילה מעניינת להם את קצה הסמוטריץ'.

צטט: lepxii 2015-06-17 23:28:23

לא צריך לסלף את דברי. בהתייחסות קונקרטית, אבהיר פה -

 

1. ננקינג - נתתי כדוגמא למה שדאע"ש היה עושה (ספציפית - שלפתי תמונה של ראשים כרותים מננקינג). לא קראתי לפעולה דומה של צה"ל. על צה"ל לירות בלוחמי אוייב.

 

2. פדופילים - זוהי התנהגות מינית מחליאה בעיני. עם זאת, אני מכיר בכך שמדובר באנשים שהם hardwired - אנשים שזה טבעם. הזכרתי אופציות ל"שחרור שסתומים" שבהקשר זה - החל מפורנו (מסומלץ!) וכלה בהקטנת גיל ההסכמה במקרים מסויימים - אך עדיין הותרתו גבוה. גיל 12 שונה מ6. הטיפול הנוכחי בפדופיליה הוא טרגדיה - אנו שופטים אנשים על הטבע שלהם, ואז משחררים אותם שוב לקהילה (לאחר מספר לא גדול של שנים) - ואז הם מבצעים שוב את המעשים - וחוזרים חזרה. צריך טיפול אחר - שהוא יכול להיות בשחרור שסתומים מסויים - או לחילופין כליאה (או הגלייה לאזור ללא ילדים) לכל החיים (כפי שנעשה בחולי נפש חסרי תקנה).

 

 

תגיד, יש לך ילדים או נכדים? יש לך מושג מה היא ילדה בת 12? צריך לטפל בפדופילים. אינני מומחה אבל לא כמו הומוסקסואליות שהוכח כי היא גנטית, בפדופיליה אפשר לטפל. סירוס כימי למשל.

 

צטט: הבס מחיפה 2015-06-18 04:59:32

צטט: lepxii 2015-06-17 23:28:23

לא צריך לסלף את דברי. בהתייחסות קונקרטית, אבהיר פה -

 

1. ננקינג - נתתי כדוגמא למה שדאע"ש היה עושה (ספציפית - שלפתי תמונה של ראשים כרותים מננקינג). לא קראתי לפעולה דומה של צה"ל. על צה"ל לירות בלוחמי אוייב.

 

2. פדופילים - זוהי התנהגות מינית מחליאה בעיני. עם זאת, אני מכיר בכך שמדובר באנשים שהם hardwired - אנשים שזה טבעם. הזכרתי אופציות ל"שחרור שסתומים" שבהקשר זה - החל מפורנו (מסומלץ!) וכלה בהקטנת גיל ההסכמה במקרים מסויימים - אך עדיין הותרתו גבוה. גיל 12 שונה מ6. הטיפול הנוכחי בפדופיליה הוא טרגדיה - אנו שופטים אנשים על הטבע שלהם, ואז משחררים אותם שוב לקהילה (לאחר מספר לא גדול של שנים) - ואז הם מבצעים שוב את המעשים - וחוזרים חזרה. צריך טיפול אחר - שהוא יכול להיות בשחרור שסתומים מסויים - או לחילופין כליאה (או הגלייה לאזור ללא ילדים) לכל החיים (כפי שנעשה בחולי נפש חסרי תקנה).

 

 

תגיד, יש לך ילדים או נכדים? יש לך מושג מה היא ילדה בת 12? צריך לטפל בפדופילים. אינני מומחה אבל לא כמו הומוסקסואליות שהוכח כי היא גנטית, בפדופיליה אפשר לטפל. סירוס כימי למשל.

 

סירוס, למה כימי? אפשר לתת לאנשים אופציות: 

מנזר (או סוג של), כלא, סירוס, מדיטציית חמלה...

ומה לגבי חברינו האלימים? שחושבים שלהרוג אנשים זה בסדר? 

נראה לי שאותן אופציות יתאימו גם להם...

(מדיטציית חמלה יכולה להתאים לכל אדם.)

דן ויעקב כנראה בחופשה. 

צטט: הבס מחיפה 2015-06-18 04:59:32

תגיד, יש לך ילדים או נכדים? יש לך מושג מה היא ילדה בת 12? צריך לטפל בפדופילים. אינני מומחה אבל לא כמו הומוסקסואליות שהוכח כי היא גנטית, בפדופיליה אפשר לטפל. סירוס כימי למשל.

 

לגבי הומוסקסואליות (ופדופיליה) - זה יותר מורכב מרק גנטיקה - יש גם עדויות שהסביבה ההורמנלית ברחם משפיעה באופן חזק. אבל - כן יש עדויות לכך שזה נקבע לפני הלידה.

העדויות המדעיות לגבי פדופיליה - דומות. זה כנראה אפילו חזק יותר - קרי נקבע עוד טרם הלידה כתור נטייה מינית. הומוסקסואליות (וכן, דרך אגב, הזדהות מגדרית) - זה רצף (קרי יש 100% הומואים. אבל יש 90/10, 50/50, ו10/90). אצל פדופילים - יש פחות רצף - זה כנראה "חיווט לקוי" - במקום קישור ילדים ל"חמוד, חיבה, אהדה, תמיכה, והגנה" (שלרובנו יש - רובנו נגן גם על ילד זר, וכל שכן על ילד קרוב) - הקישור הוא למין.

כאשר אתה מסתכל על פדופיליה כתור נטייה מולדת - זה משנה את ההתמודדות של מערכת המשפט. לא אומר בהכרח שיש לתת להם לחיות בקהילה - אלטרנטיבה היא כליאתם (או הגלייתם למקום ללא ילדים) לכל החיים - שכן הם לא יכולים "לחזור למוטב". אלטרנטיבה אחרת - היא פתיחת "שסתומי לחץ" כך שפעילויות מסויימות כן יותרו.

סירוס כימי - כתור שיטה טיפולית, אין לזה הצלחה ארוכת טווח. זוהי תרופה שהפדופיל צריך לקחת באופן קבוע ואשר משנה עוד עניינים התנהגותיים ומנטליים מעבר לרק דחף מיני. שיעור גבוה מהם מפסיקים לקחת את התרופה לאחר פרק זמן מסויים. זה עוזר למי שמכון לנסות להפסיק. ואז "נמאס להם" והם חוזרים לסורם. אולי לסירוס פיזי (קרי - כריתת ביצים) יש שיעור הצלחה גבוה יותר, אך למיטב ידיעתי צעד זה לא ננקט במערב ולא נחקר.

בני/בנות 12 - יש לי מושג. אני הצעתי משהו (ואינני עומד מאחוריו 100% - זה היה זריקת רעיון לאוויר - וכמובן שמה שהוצע היה בהסכמה של הילד ואף של הוריו) מכיוון שבני 12 לאורך רוב ההיסטוריה ובכל העולם (היוצא דופן - זו העת המודרנית במערב) נתפסו כבגירים - או למעשה מבוגרים קטנים יותר ובעלי יכולת מופחתת - אך עדיין עם יכולת לקבל החלטות. 12 זה שונה מ6. התפיסה המודרנית של "הארכת תקופת התום" ל12,14,16 הינה ניסיון של אילוץ חברתי (מתוך ניסיון לגרום לחינוך אוניברסלי לכל, במקור) - שאינו ממש מתאים ליכולות של בני גיל אלו. זה יוצר גם בעיות אחרות, דרך אגב.

ושוב - העלתי רעיון לשינוי. לא עומד מאחוריו בצורה נחרצת. אני כן חושב שהטיפול הנוכחי הוא לקוי - ככל שזה אכן נטייה מינית מולדת. ההתייחסות לנטייה מולדת צריכה להיות אחד מהשניים -

1. כליאה/הגלייה לכל החיים - ללא מגע עם ילדים. אולי במתקן יחסית פתוח (כפר באמצע שום מקום או על אי), אך ללא אפשרות להגיע לילדים.

2. יצירת דרך לשילוב וקבלה של חלק מההתנהגות. יצירת "שסתומי לחץ" שיאפשרו ביטוי של חלק מהנטייה.

המחזוריות של תפיסת פדופיל, כליאתו ל5-10 שנים, ואז שחרורו שוב לקהילה - בה הוא שוב מבצע (לעיתים עשרות פעמים) את המעשה עליו הוא נכלא - ואז חזרה לכלא לעוד מאסר - וחוזר חלילה - הינה שיטה לא טובה להתמודד עם נטייה זו.

הרעיון של "שחרור שסטומים" הוא רעיון שגוי.

ככל שעוסקים בהתנהגות כלשהי, כך היא הופכת להרגל.

לכן, על מנת לשנות דפוס התנהגות יש לשנות את אופן החשיבה לגבי אותה התנהגות -- למשל, להרהר תכופות על כל המגרעות שכרוכות בדבר ועל כל היתרונות של לא לעסוק בהתנהגות השלילית אותה מבקשים לשנות.

ככל שמגרדים את הגירוד המיני הזה, רוצים אותו יותר.

(לכן, יש היגיון רב במנהג הדתי של שמירת נידה -- צום מיני קצר של כ-10 ימים מדי חודש. 

זה מנהג נבון מאוד.)

למשל, הרגל הכעס הוא הרגל רע. כעס הוא אלימות. הרעיון לזרוק נעליים או להכות כריות כדי "לשחרר שסטומים" לא תואם את ידע המומחים (ממזרח וממערב) לגבי התודעה ולגבי המוח. ככל שממעטים לכעוס, ככל שמתרגלים סבלנות וסובלנות ואהבה וחמלה - תרופות הנגד לכעס - סבלנות וסובלנות ואהבה וחמלה הופכות להרגל. על מנת לנצח את הכעס יש קודם כול להפחית כעס.

ניתן לעקור את כל הדעות והרגשות העוכרים מהרצף התודעתי לחלוטין באמצעות מדיטציה, תרגול תודעתי, בפרט על ידי מדיטציה אנליטית לגבי אופן קיום ה"אני". כדי שהמדיטציה האנליטית תשפיע על הרמות העדינות ביותר של התודעה, יש צורך גם במדיטציית ריכוז ובתרגול מוסר וחמלה. אלה שלושת תנאים ההכרחיים להגשמת שלוות נפש ברת-קיימא (מדיטציה אנליטית על העדר עצמיות, מדיטציית ריכוז, מוסר/חמלה).

(כתבתי על זה באנגלית.)

1. חרטה, 2. נחישות לדבוק בהתנהגות החדשה, 3. הסתמכות על ראיה מציאותית שכולנו קשורים זה בזה ושהאושר שלי תלוי באושרך ובאושר של כולם, 4. התנהגות מתקנת והולמת, מוסרית וחומלת, באופן פעיל ויזום -- אלה תרופות הנגד לתודעה פוגענית.

כשהמצב נורא

פדופיליה היא פעילות פוגענית ולכן יש להפסיקה ולמנוע אותה בכל דרך.

לא יודעת אם דעתי מעניינת כאן מישהו, אבל לגבי מגיפת הפדופיליה בארץ (ובעולם), הייתי שוקלת להתיעץ על הטיבטים ולטכס עצה. אף פעם לא שוחחתי עם מורים טיבטים על הנושא ולא שמעתי אותם מדברים על הנושא. תשוקה מינית היא התשוקה הכי קשה להשתחרר ממנה. להבנתי, הבעיה היא בעיקר בעייה בחינוך. אנחנו כולנו צריכים ללמוד מוסר חמלה ומדיטציה מהגן לאוניברסיטה. הטיבטים הם המומחים לטיהור קארמה (כוונות לא כנות בעבר ובהווה) ובשינוי תודעתי. בעיקרון, כל אדם יכול להגיע להארה, גם פדופיל. כל אדם יכול ללמוד איך להשתחרר מסבל. באופן מציאותי, זה לוקח כמה תקופות חיים וכל אחד יכול להתחיל. לחלק מהאנשים אולי התמזל המזל וזאת תקופת החיים בה יגשימו את מלוא פוטנציאל התודעה. 

לאנושות בכללותה יש המון ניסיון עם סירוס של בני אדם. למשל, בטורקיה סירוס של גברים ששירתו בארמון הסולטן היה מקובל.