דעתו של ארי שביט בהארץ
,
שלושה חודשים אחרי הבחירות, התמונה ברורה: המרכז־שמאל בתצורתו הנוכחית הוא חסר תקנה. יאיר גרבוז לא היה רק גרבוז, הוא היה סימפטום. ענת וקסמן לא היתה רק וקסמן, היא היתה סימפטום. עודד קוטלר איננו רק קוטלר, גם הוא סימפטום. והסימפטומים הללו מעידים על מחלה אנושה.
אליטה תרבותית שאינה יודעת תרבות מה היא. אליטה דמוקרטית שאינה יודעת מה זאת דמוקרטיה. אליטת שלום שכל כולה אלימות. בשקט בשקט, המתנגדים הגדולים של ההתבהמות הישראלית התבהמו. הלוחמים הגדולים נגד ההשחתה (של הכיבוש) הושחתו. התבוניים לכאורה המנהלים מלחמת דוֹר נגד האיוולת, היטמטמו.
אלה האמורים להיאבק למען השוויון, החירות וכבוד האדם אימצו עולם מושגים מתנשא, מדכא ומשפיל. המדברים בשם ההידברות חדלו להידבר. הנושאים את שם ההקשבה חדלו להקשיב. הצועקים "אחר, אחר", חדלו לראות את שלל ה"אחרים" שבהם הם מוקפים. התנשאות דוגמטית, כוחנית, ולפעמים אף גזענית, עשתה שמות בהומניזם הישראל
הוספת תגובה על "המרכז שמאל חולה מאד"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה