ג' מניחה את תיק העור היוקרתי בצד בעודה ממלאת את 130 השעות בשנה בפרויקט 'התנדבות בקהילה' תחת עמותה מסתורית בשם 'ידידים למען הנוער והחברה'. עבורן תקבל מלגה ממפעל הפיס בסך 30,000 שקל לטובת שכר לימוד. בסך הכל תתחייב ל-390 שעות בלבד במהלך שלוש שנים, כלומר: 10 שעות התנדבות בחודש עבור שכר של כ-76 שקל בשעה.
מפעל הפיס מחלק אלפי מלגות כאלו בשנה למי שתנאיו הסוציו-אקונומיים עומדים בהגדרות. ג' מגיעה לבושה בבגדי מעצבים, מגפיים יקרות ומדווחת שבשבוע הבא לא תוכל להגיע. מנהלת הפרויקט מאמינה לג' וכך גם מפעל הפיס מאמין לג'. היא בודאי סיפקה להם נתונים עגומים על מצבה הכלכלי הקשה כפי שעושים רבים במגזר של ג', על ידי אי דיווח הכנסות והון שחור בהיקף עצום. מצבה הכלכלי של ג' קשה כל כך, שמנהלת הפרויקט נדהמה לראות את ג' וחברותיה יוצאות מחנויות יוקרה עמוסות בשקיות כשישבה בבית קפה בקניון. ג' זרקה עוד רמזים למצבה הקשה כאחזה בידה דגם חדיש של סלולרי וגם שלפה בושם בעלות כמה מאות שקלים. מלגת הפיס הולכת למטרות חשובות: מימון אורח חייה הראוותני במקום תשלום שכר הלימוד. באחת הפעמים ג' לא יכלה להגיע עקב מבחנים. המנהלת לא הופתעה כשהראתה כעבור שבוע לעובדת אחרת תמונות שלה במלון עם חברות. מצבה הסוציו-אקונומי קשה מתמיד.
ג' לא עשתה שירות צבאי ולא שירות לאומי. ג' כמו רבים במגזר שלה יודעת איך לתחמן את השיטה. איך לא לדווח על הכנסות, איך להפעיל עובדות סוציאליות כדי לדווח על נזקקות, איך לדווח על הכנסות מינימליות ואיך לפנות לכל העמותות והגופים שמעניקים מלגות. השיטה עובדת מצוין, כמו ג' יש מאות שמצבם הכלכלי מצוין אבל מפעל הפיס משלם להם את שכר הלימוד. בזמן שג' מסיימת את התואר, נ' בת גילה רק מסיימת שירותה הצבאי כקצינה, ואינה זכאית למלגת הפיס כי אינה עומדת באף קריטריון מכיוון שאמה שגדלה אותה ואת אחותה כחד הורית מעולם לא רצתה להראות כנזקקת. נ' אפילו לא תשמע על מלגת הפיס, כי אין רשת של עמותות מגזריות שכל מטרתן לעזור לה לקבל מלגות או קצבאות.
תעשיית העוני המדומה הולכת יד ביד לאורך כל הדרך עם תעשיית ההון השחור. הרצף שמרויח 20 אלף בחודש בשחור ובמזומן ומדווח על 4 אלף שקל הכנסה, גם יקבל מלגת פיס לבנו. הוא עומד בקריטריונים, למרות שרכש רכב עבודה של איסוזו בשווי רבע מליון שקלים, ובנה וילה במליון שקלים. המצב הכלכלי לא טוב גם אצל רופא השיניים שמדווח על שליש מההכנסות האמיתיות, אבל ברשותו כבר שלוש קליניקות בישובים שונים והוא נוסע ביניהן ברכב ב.מ.וו יוקרתי. רבותי המצב קשה ויש מאות אלפי ילדים רעבים שאמם בדיוק קנתה סלולרי חדש, מוציאה אלף שקל בחודש על סיגריות, או הולכת פעמיים בחודש לספר לעשות גוונים ב-400 שקל. מדוע שהמדינה לא תממן גם סל מזון לנזקקים? ולימודים? וביטוח רפואי חינם? וקצבאות ילודה? וסיוע בשכר דירה? והטבות בתחבורה? למה לא לתת עוד סיבות טובות לעבוד בשחור?
ג' קיבלה ממפעל הפיס 30 אלף שקל. אבל זה רק ללימודים. עקב מצבה הקשה היא עובדת בעבודה נוספת במשרד הרווחה - אליה התקבלה באפליה מתקנת לערבים. ג' היא ערבייה שגרה בוילה יפה ליד טבעון ומשפחתה מדווחת על מצוקה כלכלית אף אחיה עובדים בבניין, סיעוד וכרופא שיניים. שלושה מהם כבר נשואים וכבר בנו להם וילה יפה. עבור ג' והמגזר הערבי שמורים באופן בלעדי 20 אחוז ממלגות מפעל הפיס. עוד 15 אחוז 'לאוכלוסיה הכללית' מתוכה חצי יגיעו גם למגזר הערבי בדרך העקיפה הזו של 'אוכלוסיה כללית'. כלומר: שליש מהמלגות ניתנות למגזר הערבי ללא קריטריונים של שירות צבאי או לאומי.
.
לעומתה נ' לא תתקבל למשרה הזו כי היא סתם קצינה בצה"ל שגרה בדירת שיכון ישנה בחדרה עם אמה ואחותה ועבורה סירבו לתת קריטריונים "מפלים". נ' תלך לעבוד בעבודה נדרשת בתחנת דלק, תחסוך שנתיים כדי ללמוד תואר ראשון ותסיים את התואר 6 שנים אחרי ג'. היא לא תמצא עבודה ותחליט להמשיך לתואר שני במקצוע אחר. ג' כבר תהיה ממונה על מחלקה שלמה בעודם בונים את הוילה מכספי עבודות הבנייה של בעלה, במזומן ובשחור. היא תדווח על מצוקה כלכלית בעודה מפרנסת יחידה. נ' תרד מהארץ אחרי שלא תמצא עבודה במקצוע עם בעלה. ג' תמלא בשביל ילדיה את הטופס של מלגות הפיס, בתעשיית העוני המדומה.
הוספת תגובה על "מלגות פיס ותעשיית העוני המדומה בישראל"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה