הגיע הזמן שאנשים במדינה יחיו על פי יכולתם. ההצעה הזו של שרת המשפטים  למחוק חובות של אנשים שאינם יכולים לפרוע את חובם, תשים סוף לתופעת ההשתוללות של הבנקים.

נכון, ישנם כאלה שיפגעו מהמהלך הזה, אבל לטווח ארוך כולם ירוויחו.

הבנקים היום מעודדים ואפילו אונסים את לקוחותיהם לקחת הלוואות(מלכודת דבש) שאפילו הבנק יודע שהסיכוי שאנשים אלה יחזירו את ההלוואה, קטן מאוד, ולכן הריבית שאנשים אלה משלמים לבנק בגין אותן הלוואות היא רצחנית.

עתה, כשהבנק ידע שקיימת אופציה שהחוב ההולך ותופח של אותם לקוחות עלול להיות אבוד ב- 100% הם יזהרו מאוד לתת הלוואות כאלה.

בשנים האחרונות ישנה תופעת "הסניף המצטיין במתן הלוואות". קברניטי הבנקים מעודדים את עובדיהם ע"י מתן מתנות, מסופי שבוע כאלה ואחרים דרך מימון נסיעות לח''ול ועד לבונוסים בצורת כסף, ואלה האחרונים לא בוחלים באמצעים כדי "להעניק" את ההלוואה המיוחלת לאותו לקוח אומלל, (שנאנק תחת עול חייו )  שבגין סגנון "תרבות הצריכה" הפך להיות נרקומן של כסף.

הניצול הציני הזה של הבנקים את האדם הפשוט עומד להיפסק. הבנקים יהיו יותר זהירים במתן הלוואות לאנשים שפוטנציאלית הם בסיכון של חדלי פירעון. נכון, "הקריז" שאליו ייכנסו אנשים אלה יהיה לא פשוט, אבל לאט לאט הם יבינו ויפנימו שאין להם ברירה אלא לחיות  לפי יכולתם בלבד.

שמיטת חובות היא לא מוסרית, ולא כלכלית.  היא פרס לתחמנים.

אדם צריך להיות אחראי למעשיו, ולא להסתמך על רחמנים.

מאידך, הפחד משמיטת חובות רק יעלה את הריבית-כדי שיכסה את ההפסדים של הבנקים. יוצא מזה שהלווים האחראים ישלמו עבור אלו שאינם אחראים.

=

מצד שני חייב להיות פיקוח הדוק על הבנקים ופקידיהם: פיקוח על הריבית והעמלות, ופיקוח על נדיבות ליבם של מאשרי ההלוואות. כאשר פקיד יצטרך לשלם את החוב של לווה גרוע, הוא יחשוב 3 פעמים אם לתת הלוואות ולמי.

צטט: grandpa.zohar 2015-06-25 09:53:21

שמיטת חובות היא לא מוסרית, ולא כלכלית.  היא פרס לתחמנים.

גם לשלוח אנשים למות במלחמה ובמיוחד שזה נעשה באופן סלקטיבי - זה לא מוסרי וגם לא כלכלי.

במקרה של השמיטה המוצעת - לפחות מדובר בחלשים, כלכלית וחברתית, שיש בזה מידה של הצדקה.

זה נושא מורכב.

 

מחד -  לא הגיוני שאנו משאירים אנשים בסטטוס של "חייב מוגבל באמצעים" לנצח. (אישית - אני אולי הייתי מחזיר עבדות לתקופה מוגבלת - קרי עבודה בפרך לתקופה מוגבלת לטובת הנושים (בשיכון ומזון על חשבונם)).

 

מאידך - יש איזה שהיא בעיה של moral hazard. ואם אנו נותנים לחלשים לשמוט באופן עקבי חוב - אז לא יסכימו לתת להם שירות. חברת הסללור תסננן אותם. בעלי בית (שגם כך בבעייה עם הפינוי - עניין שיש לתקן) יסננו אותם ולא יסכימו לעשות איתם חוזי שכירות, וכך כל גורם וגורם שעשוי לעשות עימם עסקים - שכן הוא יודע שלצד הנגדי יש פתרון "קל" לשמיטת חובות.

 

הפתרון, לתפיסתי, צריך להיות הגבלת משך הנשייה (הוצל"פ) - אך גידול בסנקציה באותה תקופה (למשל - מחנה עבודה) - כך יוצרים מחד אינטרס לא לשמוט חוב, ומאידך מגבילים את משך הרדיפה אחר החייב.

זו לא אשמת הבנקים - במצב בו הריבית כל כך נמוכה (ועוד מעט שלילית) הבנקים חייבים להעיף את הכסף שלהם . זה הרעיון שעומד מאחורי התאוריה של הריבית הנמוכה מינוף ,מינוף ועוד פעם מינוף ולכן ההצעה הזו של שקד לא ממש תעבוד.

צטט: lepxii 2015-06-25 10:41:43

זה נושא מורכב.

 

מחד -  לא הגיוני שאנו משאירים אנשים בסטטוס של "חייב מוגבל באמצעים" לנצח. (אישית - אני אולי הייתי מחזיר עבדות לתקופה מוגבלת - קרי עבודה בפרך לתקופה מוגבלת לטובת הנושים (בשיכון ומזון על חשבונם)).

 

למה בתנאי עבדות? ולמה בפרך?

מה אתה מרוויח בזה, זולת ההשפלה?

צטט: שִינשִין 2015-06-25 11:00:58

צטט: lepxii 2015-06-25 10:41:43

זה נושא מורכב.

 

מחד -  לא הגיוני שאנו משאירים אנשים בסטטוס של "חייב מוגבל באמצעים" לנצח. (אישית - אני אולי הייתי מחזיר עבדות לתקופה מוגבלת - קרי עבודה בפרך לתקופה מוגבלת לטובת הנושים (בשיכון ומזון על חשבונם)).

 

למה בתנאי עבדות? ולמה בפרך?

מה אתה מרוויח בזה, זולת ההשפלה?

 

כשאני אומר עבדות - זה בתנאים בפיקוח - קרי אוכל נאות, מגורים נאותים. שעות עבודה מוגבלות - נגיד 12 שעות ביום. הכל לתקופה קצובה (שנה? שלוש שנים? 5? השבע התנ"כיות? סדר גודל שכזה. לא יותר משבע) - שייקבע על-פי היקף החוב.

 

מה אני מרוויח מזה? את ערך עבודתו של החייב (פחות עלות של הוצאות מחייב בסיסיות). כל חודש של "עבדות מוגבלת" - תחזיר את שווי עבודתו (שתשתנה בין אדם לאדם). נאמר שעבודה שלו 12 שעות ביום, 5.75 ימים בשבוע שווה 8000 שקלים בחודש, ושהוצאות מחייה הם 1000 (חדר קטן, אוכל בסיסי)- אז הנושים מקבלים בחזרה 7000 שקלים בחודש.

 

גם משיגים הרתעה.

 

כמובן שככל שערך עבודתו של אדם הוא שלילי (קרי - לא מכסה הוצאות מחייה - נאמר אדם מוגבל רפואית בצורה בולטת וברורה) - הנושים יהיו רשאים לוותר על העניין.

 

היום - משאירים אותם בקהילה. פוסקים להם איזה שהוא החזר זניח של 100-200 שקלים בחודש, ובינתיים הם מתנהלים במזומן ובשחור (כי כל כסף לבן עשוי להגיע לנושים). הנושים לא מקבלים החזר. החייב מתנהל בשחור ובמזומן - עניין לא נוח בעליל. וזה די lose lose. זה דרך אגב (לפני היוזמה של שמיטת החובות של שקד) יכול להישאר בסטטוס הזה עשרות שנים  - עד המוות - כי עם 100-200 שקל לא מחזירים חוב (רק הריבית....) - וכל אותה עת החייב גם מציג את עצמו כמסכן גדול (גם אם הוא כזה, וגם אם לא) וגם נאלץ להתקמבן בכל מיני עניינים בשביל להתנהל בשחור (למשל - הוא יהיה מוכן לעבוד רק במקום שמעסיק אותו בשחור - אחרת זה יגיע לנושים....).

צטט: שִינשִין 2015-06-25 10:16:19

צטט: grandpa.zohar 2015-06-25 09:53:21

שמיטת חובות היא לא מוסרית, ולא כלכלית.  היא פרס לתחמנים.

גם לשלוח אנשים למות במלחמה ובמיוחד שזה נעשה באופן סלקטיבי - זה לא מוסרי וגם לא כלכלי.

במקרה של השמיטה המוצעת - לפחות מדובר בחלשים, כלכלית וחברתית, שיש בזה מידה של הצדקה.

=

כשזה מגיע לישום-- מי שמקבל אלו התחמנים, לא המסכנים.

מדובר על חובות שבין 400-800 אלף ש'. המסכנים האמיתיים לא יכולים להגיע לחוב כזה, כי אף אחד לא יתן להם.

צטט: grandpa.zohar 2015-06-25 11:31:39

צטט: שִינשִין 2015-06-25 10:16:19

צטט: grandpa.zohar 2015-06-25 09:53:21

שמיטת חובות היא לא מוסרית, ולא כלכלית.  היא פרס לתחמנים.

גם לשלוח אנשים למות במלחמה ובמיוחד שזה נעשה באופן סלקטיבי - זה לא מוסרי וגם לא כלכלי.

במקרה של השמיטה המוצעת - לפחות מדובר בחלשים, כלכלית וחברתית, שיש בזה מידה של הצדקה.

=

כשזה מגיע לישום-- מי שמקבל אלו התחמנים, לא המסכנים.

מדובר על חובות שבין 400-800 אלף ש'. המסכנים האמיתיים לא יכולים להגיע לחוב כזה, כי אף אחד לא יתן להם.

 

אתה טועה ומטעה. כמעט כל אדם היום יכול לקבל הלוואות של 100-200-300 אלף שקלים - בלתי להתאמץ - מגוף אחד או שניים.אם אתה מוכן ללכת לכל הבנקים, כרטיסי האשראי, ועוד גורמים - אין בעיה להגיע למיליון+. מי שמצוי בספיראלת חובות - לרוב לוקח כמה הלוואות לכל מטרה - גם אם הוא לא תחמן.

 

בנוסף - זה שיש לך חוב של 20 אלף שקל - שאתה לא משלם - זה תופח ותופח. יש קנסות, הצמדות, ריביות מיוחדות. זה מתנפח לפקטור די גדול לעומת החוב המקורי.

 

צטט: grandpa.zohar 2015-06-25 09:53:21

שמיטת חובות היא לא מוסרית, ולא כלכלית.  היא פרס לתחמנים.

אדם צריך להיות אחראי למעשיו, ולא להסתמך על רחמנים.

מאידך, הפחד משמיטת חובות רק יעלה את הריבית-כדי שיכסה את ההפסדים של הבנקים. יוצא מזה שהלווים האחראים ישלמו עבור אלו שאינם אחראים.

=

מצד שני חייב להיות פיקוח הדוק על הבנקים ופקידיהם: פיקוח על הריבית והעמלות, ופיקוח על נדיבות ליבם של מאשרי ההלוואות. כאשר פקיד יצטרך לשלם את החוב של לווה גרוע, הוא יחשוב 3 פעמים אם לתת הלוואות ולמי.

*מה שאתה מתאר ברישה של דבריך הוא נכון חלקית. תוך זמן קצר מאוד יצאו הבעייתיים ממעגל הלווים, והריבית אינה חייבת לעלות בגין זה. תתמקח.

*נהפוך הוא- אתה מעניש את התחמנים/הבעייתיים. פעם אחת הם יוכלו "להנות" משמיטת חובות. הם יכנסו לספר הבעייתיים כפי שנהוג בארה"ב, מה שימנע מהם אשראי. והאמין לי, חייהם לא יהיו חיים,. הם ירוצו אחרי הזנב של עצמם.

*אתה מכיר נרקומנים שהם אחראים למעשיהם?. המצער הוא שהמערכת דאגה לסמם אותם.

*פיקוח על הריבית והעמלות רצוי ואפשרי.

*הפקיד הינו עושה דברו של הבוס שעושה דברם של ההנהלות שעושות דבריו של היושב בראש הפירמידה. אז את מי לדעתך צריך להעניש. 

צטט: lepxii 2015-06-25 10:41:43

זה נושא מורכב.

 

מחד -  לא הגיוני שאנו משאירים אנשים בסטטוס של "חייב מוגבל באמצעים" לנצח. (אישית - אני אולי הייתי מחזיר עבדות לתקופה מוגבלת - קרי עבודה בפרך לתקופה מוגבלת לטובת הנושים (בשיכון ומזון על חשבונם)).

 

מאידך - יש איזה שהיא בעיה של moral hazard. ואם אנו נותנים לחלשים לשמוט באופן עקבי חוב - אז לא יסכימו לתת להם שירות. חברת הסללור תסננן אותם. בעלי בית (שגם כך בבעייה עם הפינוי - עניין שיש לתקן) יסננו אותם ולא יסכימו לעשות איתם חוזי שכירות, וכך כל גורם וגורם שעשוי לעשות עימם עסקים - שכן הוא יודע שלצד הנגדי יש פתרון "קל" לשמיטת חובות.

 

הפתרון, לתפיסתי, צריך להיות הגבלת משך הנשייה (הוצל"פ) - אך גידול בסנקציה באותה תקופה (למשל - מחנה עבודה) - כך יוצרים מחד אינטרס לא לשמוט חוב, ומאידך מגבילים את משך הרדיפה אחר החייב.

 

אין לי מושג אם אתה ציני

צטט: yang9600 2015-06-25 10:57:03

זו לא אשמת הבנקים - במצב בו הריבית כל כך נמוכה (ועוד מעט שלילית) הבנקים חייבים להעיף את הכסף שלהם . זה הרעיון שעומד מאחורי התאוריה של הריבית הנמוכה מינוף ,מינוף ועוד פעם מינוף ולכן ההצעה הזו של שקד לא ממש תעבוד.

 

לא רק שזה אשמת הבנקים, הם גם אחראים להנצחת המצב. הם בסטטוס של פאודל שמחפש עבדים שיעבדו בעבורו, הבעייתיים וגם הנורמטיביים הם העבדים של העת החדשה המאופיינת בתרבות הצריכה שמי שמעודד אותה בדרכים מאוד מתוחכמות ומניפולטיביות הם תאגידי הענק .

כמות הצריכה של אדם ממוצע עלתה פי שניים ב 50 השנים האחרונות, ולזה כאמור אחראים חברות הענק ובעיקר הבנקים שטומנים מלכודות דבש בצורת הלוואות קלות.

צטט: monzak 2015-06-25 14:23:49

צטט: lepxii 2015-06-25 10:41:43

זה נושא מורכב.

 

מחד -  לא הגיוני שאנו משאירים אנשים בסטטוס של "חייב מוגבל באמצעים" לנצח. (אישית - אני אולי הייתי מחזיר עבדות לתקופה מוגבלת - קרי עבודה בפרך לתקופה מוגבלת לטובת הנושים (בשיכון ומזון על חשבונם)).

 

מאידך - יש איזה שהיא בעיה של moral hazard. ואם אנו נותנים לחלשים לשמוט באופן עקבי חוב - אז לא יסכימו לתת להם שירות. חברת הסללור תסננן אותם. בעלי בית (שגם כך בבעייה עם הפינוי - עניין שיש לתקן) יסננו אותם ולא יסכימו לעשות איתם חוזי שכירות, וכך כל גורם וגורם שעשוי לעשות עימם עסקים - שכן הוא יודע שלצד הנגדי יש פתרון "קל" לשמיטת חובות.

 

הפתרון, לתפיסתי, צריך להיות הגבלת משך הנשייה (הוצל"פ) - אך גידול בסנקציה באותה תקופה (למשל - מחנה עבודה) - כך יוצרים מחד אינטרס לא לשמוט חוב, ומאידך מגבילים את משך הרדיפה אחר החייב.

 

אין לי מושג אם אתה ציני

 

לא ציני. נכתב אחרי ניתח כלכלי-חברתי מעמיק. המצב הנוכחי (בה אנו מגבילים חייב מוגבל באמצעים לחיי חייב מוגבל באמצעים בכלכלה השחורה לשאר חייו) די דפוק. מצד שני - אנשים צריכים לעמוד מאחורי החוב שלהם.

 

ולכן - מחנות עבודה, לזמן מוגבל, בהם חייבים יחזירו את חובם (או לפחות חלק ממנו) בעבודה קשה, 12 שעות ביום 5.5 ימים בשבוע - הוא פתרון הגיוני וראוי. זה מחד מרתיע ובעל מרכיב צדק צודק, ומאידך תוחם את ההחזר הנדרש לזמן סביר.