"בשבוע שבו התאבד בירייה החוקר מספר אחת בהיררכיית שלטון החוק,

כאילו חיינו בסיפור של ליאונרדו שאשא*.

רק הולך ומתחזק כוחה של עלילת פישר, והמביט אל קרביה יראה הכל.

פישר הוא כדור הבדולח שלנו. בן הניצולים השרדן וחד העין, נטול העכבות,

שזיהה היטב את הסדקים בקהילה שבה הוא חי. חיפש ומצא את

נקודת השבר ואת ההלחמות הרשלניות  של שלטון החוק.

 ובעיקר איתר והזדהה עם החמדנות, שהיא הכוח המניע העיקרי של חברה

שהיתה חלוצית. חברה שככל שהיא יורדת מטה מטה, כן שפתה מטפסת

מעלה מעלה. לא פלא אפוא שהאיש הזה הוצג גם כמומחה לעשרת הדיברות

בארץ שעוברת תהליכי סיציליזציה

,

   ייקח דורות,אם יימצא הרקולס, לנקות הכל."

,

קטע מטורו של יגאל סרנה ב"ידיעות אחרונות" 10/7/15

,

  ואני תמהה האם הרקולס הוא מושיענו ואכן צריך לחכות דורות?

=======================

* לאונרדו שאשא - סופר סיציליאני, שבסיפוריו שפך אור על הצדדים האפלים של סיציליה.

כשאדם מתבונן בכדור בדולח, הוא רואה בעיקר את עצמו.

יעקב

אני לא בטוח שהוא כדור הבדולח, אבל משוכנע

שרונאל פישר קוסם

כדור בדולח? למיטב ידיעתי נועד לחזות את העתיד ולפתור בעיות. לא נראה לי מתאים לרונאל הנ"ל.

מה שכן, הוא מיטיב לשקף שכבה דקה מאוד אבל דומיננטית להחריד של החברה הישראלית.

יהא הכוח עמנו, כי אלוהים איננו. אם לא נשמיד את עצמנו נצא מחוזקים.

כדור הבדולח נמצא בידי הנביא.

איזה נביא אתם בודאי שואלים.

נביא הזעם.