[
ילדים,
רווחה,
סכסוך פלסטיני ]
ללא ספק חייהם של ה"פלסטינים" אינם פשוטים. מחד הם בעלי תרבות פרימיטיווית ואלימה, המסיתה לרצחנות. מאידך - שלטונות הכיבוש רודפים אותם. קריאה של דוח של "בצלם", "שלום עכשיו", אונר"ע, או שלל ארגונים נוספים תלמד אותנו שלא קל להיות "פלסטיני" בשטחים הכבושים.
עלינו לשאול את עצמנו מה טובת הילד שנולד לתרבות שכזו? האם כדאי שיגדל בסביבה המסיתה לרצח בה הוא נרדף על ידי כוחות הכיבוש על כל צעד ושעל? או שמא רצוי שהוא יגדל בסביבה ציונית אוהדת?
ברור למדי, שטובת הילד הוא חינוך ציוני, במקום בטוח, עם אוכל ומחסה זמינים, והרבה חום ואהבה.
אז מה הפתרון? הפתרון הוא הפעלת קריטריון זה על כל הילדים ה"פלסטינים". כל ילד בגילאי 0-13 יילקח מהוריו ויושם במחנה ילדים חינוכי.
להורים - תינתן הזדמנות לעתור לשימוע לצורך החזרת ילדם. במקרים יוצאים דופן (הגירה למדינה בטוחה, או משפחה מבוססת שאיננה מסיתה לאלימות וטרור) הילדים יינתנו בחזרה להוריהם.
אך ככלל - הם יחונכו במסגרת חינוכית ציונית. כמו עליית הנוער המוצלחת מאוד באופן היסטורי -
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8
ילדים בגילאי 0-6 סביר ש95% יהפכו לציונים יהודיים. עם ילדים מבוגרים יותר שיעור ההצלחה יהיה נמוך יותר, אך עדיין גבוה.
לאחר התחלת המדיניות, נשים "פלסטיניות" בהיריון יידרשו להירשם החל מהחודש הרביעי להריונם. במידה ואישה לא נרשמת ומתגלה, היא תושם במעצר הגנתי מונע לטובת היילוד. כמובן שיינקטו צעדים על-מנת לגלות "ילדי מחתרת" שיוסתרו, אך סביר שיהיה מעט מהם ושהם יתגלו בשיעורים גבוהים (ויושמו במחנות ילדים).
סביר שחלק מן ה"פלסטינים" יבחרו להגר. וחלק אחר יבחר לא להוליד ילדים, או להוליד הרבה פחות ילדים. נראה ירידה בשיעור ילודה של לפחות 80%.
לאחר כ30 שנה של הפעלה מוצלחת של מדיניות זו - יוותרו "פלסטינים" בני 43 ומעלה בלבד - מעבר לגיל הריבייה, והסכסוך הפנימי יסתיים. ילדיהם - ה"דור הפלסטיני האבוד" יהפכו ליהודים ציוניים.
נאמר ובמקום איוולת אוסלו היינו נוקטים בצעד זה. ב1993 היו ביו"ש, מזרח ירושליים, ובעזה כ2.4 מיליון "פלסטינים". מתוכם ב35% היו מתחת לגיל 13 - והיו נלקחים ברובם (או מהגרים עם משפחתם). כיום - 22 שנה אחר כך, לאחר הגירה (שכנראה שהייתה גדלה) ומוות טבעי היינו נשארים עם כ0.6 עד 1.2 מיליון "פלסטינים" (מתוך כ1.56 לאחר לקיחת הלדים), ועם 0.5-1.0 מיליון יהודים מעבר לכמות הנוכחית (ילדים שעברו חינוך במחנה ילדים). כל "הפלסטינים" הנותרים יהיו בני 35 ומעלה, ומספרם לא היה רב - לעומת האוכלוסייה היהודית של ישראל (6.1 מיליון יהודים היום, כ6.6-7.1 מיליון אם הייתה מופעלת תוכנית זו).
[הvariance בהערכה נובע בעיקרו משיעור ההגירה (שיהיה משמעותי - אך לא ברור כמה), ובמידה משנית משיעור הילודה לאחר הפעלת התכנית]
כמובן שיש להפעיל תוכנית זאת, במתכונת מרוככת (קרי - מול משפחות משוללות אמצעים מספקים לגידול ילדים, משפחות המטיפות לאלימות איסלמית (דאעש)) גם בכפרים המוסלמיים בנגב, המשולש, ובגליל.
פירות התוכנית - ייראו באופן די מיידי, וייתנו דיבידנד של כוח עבודה (לוחם) יהודי צעיר כל שנה. הסכסוך עצמו יסתיים לאחר פרק זמן לא ארוך. לאחר 20-30 שנה של הפעלה של התוכנית - יהיה אפשר להפסיקה, שכן המאזן הדמוגרפי ייתר את השאיפות ה"פלסטיניות".
תוכניות שכאלו ננקטו בהצלחה מרובה בכל רחבי יבשות אמריקה הצפונית והדרומית, וכן באוסטרליה (עד סוף שנות ה-70) - https://en.wikipedia.org/wiki/Stolen_Generations
בניגוד למקרה האוסטרלי, בו הילדים היו מודעים לתיוגם האתני בשל מראם האבורג'ני והשחור, הילדים בישראל לא יהיו מודעים למוצאם, והם ייטמעו באופן מלא בתוך האוכלוסייה הציונית.
אפשר לבכות את לכת האינדיאני או האבורג'ני - אך קודם הוא צריך ללכת.
המתווה הזה הוא פשוט יחסית לביצוע, משפר את חייהם ועתידם של הלדים, ופותר את הסכסוך בפרק זמן הרבה יותר קצר מכל תהליך מדיני. סיכויי ההצלחה הינם גבוהים יחסית, ואין כל שפיכות דמים או אלימות - מופעל פה עיקרון אוניברסלי של טובת הילד.
הוספת תגובה על "ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה! ילדים הם העתיד, והמפתח לפתרון הסכסוך ה"פלסטיני"!"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה