פורסם ב: 2015-07-24 19:04:20  - שלח הודעה
- אוף ליין
- אוף ליין
| ליאת 62 קטונת למה בעצם בני ישראל ירדו למצרים? הפעם הראשונה שבה נאמר כי צאצאי אברהם יהיו במצרים (אף כי שם הארץ לא מוזכר במפורש) היא בברית בין הבתרים, בבראשית ט"ו 13: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. מדוע יש להמתין תקופה ארוכה כל כך עד שיוכלו צאצאי אברהם לרשת את הארץ המובטחת לו ולזרעו? גם על כך עונה אלוהים באותו מעמד רב רושם (פס' 16): וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. מכאן שעל בני אברהם להמתין עד שיחטאו יושבי ארץ כנען ושמכסת חטאיהם תספיק להענשתם בלקיחת הארץ מהם. אבל למה שִעבוד? למה וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם? מדוע לא יוכלו להמתין בארץ כנען בתנאים נוחים? יש חשש שהמְתנה בתנאים נוחים בארץ כנען עלולה להביא את בני יעקב להיטמע ביושבי הארץ ולמעשים בלתי ראויים. נוכל ללמוד זאת מכמה סיפורים בספר בראשית. בראשית ל"ה 2: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. בראשית ל"ח 1 - 2: יְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. בראשית ל"ה 22: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. אם כן, ודאי שהנוחות בארץ כנען מחבלת בייעוד של בני ישראל. אבל מדוע דווקא לרדת למצרים? המצרים הקפידו להיבדל מזרים, ועל כן בארץ מצרים לא יוכלו בני יעקב להיטמע. בראשית מ"ג 31 - 32: וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם: וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. בראשית מ"ו 31 - 34: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי: וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ: וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: בהמשך נראה שגם מצרים משפיעה על בני ישראל, אבל אפשר שבשל מנהגי ההיבדלות של המצרים היה התהליך הזה אטי לעומת כנען. אף שהייתה חלק מתכנית אלוהית כפי שראינו בסיפור ברית בין הבתרים, ירידת בני ישראל מצרימה נעשתה בנסיבות אנושיות וטבעיות – קנאה ושנאה בין אחים שהובילו למכירת יוסף מצרימה ובצורת שהביאה לירידת כל המשפחה מכנען למצרים. גם את קורות ישראל במצרים ואת השעבוד נרצה לברר במונחים אנושיים – כלומר מניעים ונסיבות הקורים מתוך צרכים, רגשות ופעולות של בני אדם – הן של בני ישראל והן של המצרים. ראשית נרצה לברר: מדוע בני ישראל נשארו במצרים זמן רב כל כך, הרי הירידה מצרימה הייתה מתוכננת רק לצורך הישרדות בשנות הרעב? זמן ומקום המקום ברור - ספר שמות נפתח בסיפור של בני יעקב במצרים. ומה לגבי הזמן – מתי התרחש הדבר? אנו יודעים שימי השעבוד במצרים לא היו יותר מ-80 שנה. לפי שמות א' 8 עולה מלך חדש שמתחיל את השעבוד, ולפי פרק ב' 23 עולה מלך חדש שאתו התעמת משה, ובימיו יצאו בני ישראל ממצרים. כמה זמן עבר מאז שירדו בני ישראל למצרים ועד תחילת תהליך שעבודם? משמות י"ב 40 - 41 אנו למדים: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אם כך במשך 350 שנה (80 – 430) יושבים בני ישראל ממצרים לא משום שהשתעבדו או משום שנאסר עליהם לצאת ממצרים אלא מרצונם הטוב . תזכורת – מה בכלל עושים בני יעקב במצרים? תשובה במישור האנושי כזכור ירדו בני יעקב לשבור בר במצרים, כלומר לקנות מזון: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם. (בראשית מ"ג 3) לאחר שהתגלה יוסף בזהותו האמיתית לפני האחים הוא שלח לקרוא לאביו. יעקב התכונן לרדת למצרים ואז התגלה אליו ה' ואמר לו: ג וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. ד אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם-עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. (בראשית מ"ו 3 – 4) מה קורה לבני יעקב במצרים? מה קרה כשהסתיימו שנות הרעב? נשים לב שבתחילה באו בני ישראל למצרים כדי להיות גֵרים בה – כלומר אנשים שרק גָרים בארץ שאיננה שלהם - והם גרו באזור מוגדר ונבדל. וכך מתדרך יוסף את אחיו לקראת פגישתם עם פרעה: לג וְהָיָה כִּי-יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם. לד וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם-אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל-רֹעֵה צֹאן. (בראשית מ"ו 33 – 34) ואמנם זה מה שמבקשים נציגי האחים מפרעה: ד וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. (מ"ז 4 – 5) אולם מהמשך הפרק אנו למדים על תהליך ההשתקעות בארץ מצרים: כז וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. (מ"ז 27) מדוע הם אינם חוזרים? שנות הרעב הסתיימו זה מכבר. שבע השנים, המיוצגות בחלום פרעה בפרות רעות המראה ובשיבולים השדופות, כבר חלפו: כח וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. (מ"ז 28)2 האם שמרו בני ישראל על קשר עם כנען? מטבע הדברים נראה שהקשר עם כנען היה חזק רק בדור הראשון של הישיבה במצרים. אפשר ללמוד על התרופפות הקשר עם ארץ האבות דרך סיפור מותם של יעקב ואחר כך של בני יוסף: ז וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם. ח וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן... וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת-קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל-פְּנֵי מַמְרֵא. (בראשית נ' 7 – 8, 13) אולם במות יוסף כבר לא עולים לקברו בכנען, הזיקה לארץ אמנם נשמרת אך לא מתממשת בשלב זה: כד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה. כו וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם. (בראשית נ' 24 – 26) האם שמרו בני ישראל את אמונתם בה'? בסיפור אין אמירות מפורשות שישיבו על השאלה הזאת, ורמזים לתשובה נצטרך ללקט – מקצתם מהסיפור עצמו ומקצתם מהקשר רחב יותר. כשכורעים בני ישראל תחת נטל השעבוד אין הם זועקים לה', הדבר מובלט לאור נוכחותו של ה' בפסוקים המתארים את שוועתם: כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה. כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. כה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים. (שמות ב' 23 – 25) האנחה והזעקה אינן מופנות אל האלוהים, ואף על פי כן הוא שומע וזוכר, יודע ורואה. היעדרותו של אלוהים מחיי בני ישראל ניכרת גם מהשיח בין משה לבין אלוהים. כשהתגלה ה' למשה ושלח אותו להיות מנהיג ומושיע, משה מקשה ושואל: יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. (שמות ג' 13) אם כך, בני ישראל אינם יודעים מיהו ה'. מחוץ לספר שמות כתוב במפורש שבני ישראל עבדו את אלוהי מצרים. רמז לכך אפשר למצוא בפסוק: ז וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם. (ויקרא י"ז 7) ספר יהושע מציין במפורש: יד וְעַתָּה יְראוּ אֶת-ה' וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת-ה'. (יהושע כ"ד 14) וכך גם מתאר את הדברים הנביא יחזקאל: וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל-תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ח וַיַּמְרוּ-בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת-שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת-גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. ט וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (יחזקאל כ' 7 – 9) מדוע נשארו בני ישראל במצרים? מדוע הם אינם חוזרים לארץ אבותיהם? אחת הדרכים שיובילו אותנו בניסיון לפצח שאלה זו היא בדיקת המושג "מצרים" המקראי, ובייחוד משמעותו עבור עמי האזור. במצרים של ימי המקרא התקיימה תרבות עתיקה ומפותחת. שיאה של התרבות היה באלף השני לפני הספירה, ואפיינו אותה לא רק עוצמה צבאית אלא גם הישגים בתחומי הבנייה והאדריכלות, האמנות, החקלאות, הספרות והמדעים. הבאים מצרימה ודאי מתרשמים ומתפעלים ממראותיה, מאורח חייה ומהישגיה של מצרים. התופעה של מהגרים מארצות פחות מפותחות המתבוננים בתרבותה ובקסמה של מדינה חזקה המקרינה שפע, עוצמה ועושר איננה תופעה מוזרה או בלתי מוכרת גם בימינו. דוגמאות לכך אפשר למצוא בשירים מודרניים שבהם שורות כמו: הדוד סאם מביט אלי מתוך שטרות ירקרקים נשיא שחקן סוחר סמים עושים ביחד עסקים הכול אפשר אם משלמים, להיות אפילו אלוהים עולם מושלם צבעים יפים ורק אנחנו עוד בוכים (אמריקה, ברי סחרוף ורמי פורטיס. © למחברים ולאקו"ם) או: אבל בלונדון יש יותר סרטים בלונדון יש מוסיקה טובה בלונדון טלביזיה מצוינת בלונדון אנשים יותר אדיבים כך שהייאוש נעשה יותר נוח (לונדון, חוה אלברשטיין וחנוך לוין. © למחברים ולאקו"ם) או: רואה את ד"ר ג'יי קורע רשתות וקארים עבדול ג'אבר נוגע בשמים חבל שאת לא פה איתי בשביל לראות כל כך יפה בסן פרנסיסקו על המים (סן פרנסיסקו, אריק איינשטיין ושלום חנוך.© למחברים ולאקו"ם) אפשר לראות כי לצד מפגש מתפעל מלונדון ומארה"ב, אפשר למצוא בשירים גם מבט אירוני, מפוכח ואף מתגעגע ארצה. אולי מפני שלכותבי השירים האלה יש מדינה, הם חיים בישראל ומרגישים את שייכותם אליה, ואולי גם משום שבתקופה פוסטמודרנית תמיד תוצג מציאות במלוא מורכבותה. לעומת זאת, בני ישראל בספר בראשית באים מארץ כנען אל השפע החומרי והתרבותי שבמצרים ועומדים מול עוצמתה של אימפריה. בשעה זאת אין להם עדיין ארץ (היא רק מובטחת), והם נהנים ממעמדם בארץ גושן הפורייה, מקרבתו של יוסף אל השלטון ומאורח חיים והטבות שלא היו מנת חלקם בכנען שסבלה רעב. אם כן, קשה שלא להבין את השתקעותם של בני ישראל במצרים מעבר לשנות הרעב. יש אומרים שבאמריקה של היום יש קווי דמיון למצרים של פעם. הנה שיר שמסביר את הקשר התלותי למעצמה הזאת ומבקר אותו: אמריקה מילים ולחן: אריאל הורוביץ הו ילד של אמא אולי הגיע הזמן לנתק את החבל לנשום לבד חמצן? היא את המוח שוטפת - את הכיס ממלאת את ידך מכופפת - איך תוכל להימלט? היא אותך מחנכת היא מצפון העולם היא תמיד מחייכת והנימוס שלה מושלם את האדום היא השמידה - את השחור שיעבדה על הצהוב היא הורידה את הפצצה המחרידה היא אם ריקה - אמריקה היא אם ריקה - אמריקה היא ייצרה את הנעל שאתה בה הולך ואתה לא יודע שכל הזמן אתה דורך על אלפי ילדים שבעולם השלישי במפעליה עובדים בלי יום אחד חופשי הו ילד של אמא - חשבת מה יקרה כשפתאום ייגמר לה מהסידור הזה? איך תחייה את חייך ותצא אל הקור כשאתה כל ימיך מתחת לסינור? היא אם ריקה - אמריקה היא אם ריקה - אמריקה
--
לבנון ארז , אדם אחד בעולמנו הרחב . מכיר אנשים טובים ומוכן ורוצה להקיף עצמו במבקשי טובתו ורוצי טובתו ורוצי טובת הכלל. דבר נוסף , אעשה כל שביכולתי במסגרת החוק והיושרה העצמית להצר ולהגביל את עובדי האלילים המכנים עצמם יהודים ומנסים בכל כוחם לכפות עליי גבולותיהם , המזון הכשר אותו אני צורך , לצערי כי רב , מנהגיהם וכו..
erezlevanon1957@gmail.com
| 
הוספת תגובה על "מישהו מכיר את הנוסחה ?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה