צטט: רkקל 2015-07-28 12:26:37

צטט: lepxii 2015-07-28 09:55:02

 

אני אומר את שאני אומר דווקא מתוך הבנה של המערכת האמריקאית.

 

אובמה נבחר בצירוף נסיבות ייחודי לאור העייפות מעירק. זה קצת כמו המצב שהיה פה אילו גלאון הייתה נבחרת. לומר שהוא מייצג את כלל האמריקאים.... זה קצת.... טוב.

 

באופן מהותי - נשיא אכן מנהל מדיניות חוץ. אך אישור הקונגרס נדרש לכל אמנה בינ"ל. פה ספציפית אובמה לא הולך לקבל אישור. ולכן ההסכם שייחתם הוא הסכם פרטי בין נשיא ארה"ב אובמה לאיראן, והוא לא מחייב את הנשיא הבא. ייתכן והנשיא הבא יקיים אותו. וייתכן שלא. מידת המחוייבות של הנשיא הבא מוגבלת פה בהינתן הצהרות פומביות של נשיאים עתידיים אפשריים ביחס לתחולת ההסכם לגביהם פוסט בחירה וזאת עוד טרם חתימה.

 

יש כמובן לא מעט הסכמים פרטיים בין נשיאים למדינות חוץ.

 

אובמה מייצג את ארה"ב במובנים מסויימים. הקונגרס במובנים אחרים.

 

++++++++

 

הממשל האמריקאי אמנם לא מתייחס להסכם הזה כאמנה treaty ע'פ החוקה האמריקאית אבל חותם אותו במסגרת ה - sole executive power של הנשיא. להגיד שהסכם שנחתם במסגרת sole executive power (הסכמים כאלה נחתמו באופן מחייב מאז 1800, אפילו בוש ג'וניור חתם על כזה מול רוסיה) זהו "הסכם פרטי" (כאילו אובמה חותם עליו כאיש פרטי שקונה שש בש לבת שלו, ולא כנשיא ארה'ב) - למרות "ההבנה" שלך, זאת טעות והטעיה. מה זו השטות הזאת, "הסכם פרטי"? נמאס.

זו גם ההגנה של 47 סנאטורים בסנאט, שכתבו מכתב פתוח למנהיגי איראן -

http://www.nytimes.com/interactive/2015/03/09/world/middleeast/document-the-letter-senate-republicans-addressed-to-the-leaders-of-iran.html

ברור שאובמה לא חותם עליו כאיש פרטי. אלא כתור נשיא ארה"ב - עם זמן כהונה נותר של שנה וחצי. אז זה התוקף של ההתחייבות.

את המכתב קראנו כבר מזמן.

זה אינו "הסכם פרטי" כמו שכתבת, ומה אורך תוקפו המחייב לפי המשפט הבנ'ל והאמריקאי - אתה עוד תגלה לבד.

תוקפו של הסכם בינ"ל הוא עד שהצדדים רוצים לשבור אותו. או יותר נכון - אחד הצדדים. או שהנסיבות מעקרות את ההסכם. זה לא שההסכם אכיף באיזה שהוא פורום. ההסכם הזה כמו שהוא בנוי, בנוי למלחמה בינואר 2017 לערך. סביר שבאמצעות שחקנים אזוריים או פרוקסים אמריקאיים, ולא באופן אמריקאי ישיר.

באמת שאין טעם בהתקשקשות הזאת, אתה תגלה לבד מה קורה עם ההסכם הזה ועד מתי. 

צטט: lepxii 2015-07-28 09:03:17

תפריד בין ארה"ב לאובמה. אובמה אכן מאמין במה שאתה אומר. רוב יושבי בתי הנבחרים לא. אובמה הוא דמות די קיצונית בהקשר זה בארה"ב של קידוש פתרון דיפלומטי על-פני כל פתרון אחר.

צטט: זאבון השועל 2015-07-28 16:21:00

צטט: lepxii 2015-07-28 09:03:17

תפריד בין ארה"ב לאובמה. אובמה אכן מאמין במה שאתה אומר. רוב יושבי בתי הנבחרים לא. אובמה הוא דמות די קיצונית בהקשר זה בארה"ב של קידוש פתרון דיפלומטי על-פני כל פתרון אחר.

אבל אובמה הוא המנהיג. בתי הנבחרים חסרי משמעות. הם אף פעם לא קובעים מדיניות וכל מה שמותר להם על פי חוק הוא לנסות לטרפד מהלכים של הנשיא. בערך כמו הכנסת שלנו. אז אל תיסחף.

נשיא ארה"ב = ארה"ב.

בצפון קוריאה ובמה שנותר מסוריה - אתה צודק. אפילו אולי ברוסיה ובסין.

לגבי ארה"ב, אתה טועה. נשיא הוא לא דיקטטור (עם זמן כהונה מוגבלת). סמכויותיו מוגבלות ורחוקות מאוד מלהיות מוחלטות.

מצבו של הנשיא אף מורכב יותר מאשר בשיטה פרלמנטרית (כמו בישראל, או בריטניה). לנשיא אין בהכרח רוב בקונגרס ברמת המפלגה שלו, ומעמדו הפנימי בתוך המפלגה שלו (קרי יכולת ההשפעה על שאר חברי המפלגה) הינה מוגבלת ביותר. אצל חלק מהנשיאים (לרוב איזה שהוא outsider שאינו party boss ושבעיקר נבחר בשל ניצחון בתחרות יופי בפרימיירס, או (יותר בעבר) כתור מועמד פשרה בועידה (קרי - במקום אחד מהמובילים, היו לפעמים שמים מועמד פשרה שלא היו לו קולות בתחילה... לפעמים אחד עם כוח רב, ולפעמים דווקא אחד ללא כוח כזה - https://en.wikipedia.org/wiki/Brokered_convention) - יכולת ההשפעה שלהם על מפלגתם שלם אפילו כמעט ולא קיימת.

לנשיא ארה"ב יש המון כח.

בניגוד לישראל המפלגה שלו יכולה להיות במיעוט בסנאט ובקונגרס ועדיין הוא יכול לקבל החלטות שמוסדות אלו מתנגדים להן.

יש לו זכות וטו. וזה המון.

כרגע הדמוקרטים במיעוט בקונגרס ובסנאט. הקונגרס יצביע נגד בהצבעה על ההסכם עם אירן ואז אובמה יטיל על זה וטו ובזה נגמר הסיפור (אין להם כח לגייס שני שלישים נגד ההחלטה).[

ושים לב שנשיא ארה"ב הוא גם המפקד העליון של הצבא.

ושים לב לנשיא די טפש שהיה לפני אובמה - ג'ורג' בוש הבן. הוא יצא למלחמה (עירק ואחר כך אפגניסטן, אני לא זוכר מי קדם למי) מבלי ששאל את בתי הנבחרים, מכר לעמו סיפורים שלא היו ולא נבראו) וזה הספיק.

1. לנשיא יש כוח, אך הוא מוגבל. ספציפית בשורה של נושאים הוא לא יכול לקבל החלטה פוזיטיבית. קרי הוא חייב רוב של הקונגרס בשביל לעשות משהו. למשל כל דבר תקציבי כמעט... ותקציב זה כל דבר כמעט. הוטו נותן לו למנוע החלטות (אם אין 67 נגדו) - אך לא מאפשר לו לקבל החלטה פוזיטיבית (קרי - למשל להחליט על תקציב אחר).

2. האינטרס האמריקאי (וכנראה גם הישראלי) הוא שההסכם הזה לא ייפסל על-ידי veto-proof - וכך נרוויח את הרווח של השנה הראשונה של ההסכם (סילוק חומר בקיע, קצת פיקוח, קצת פירוק מתקנים) ללא התעצמות איראנית משמעותית (ייקח להם זמן). הסכם פרטי בין הנשיא לבין מנהיגי איראן, שגונה על-ידי הקונגרס, לא יחייב אף נשיא עתידי ויהיה קל מאוד להתנער ממנו.

3. הנשיא לא יכול לצאת למלחמה על דעת עצמו (הוא כן יכול להפעיל כוח צבאי אם זה לא עולה לכדי מלחמה, אך אם זה מתפתח הוא חייב אישור של הקונגרס. שימוש מוגבל בכוח הינו נושא שנתון בויכוח משפטי (רב שנים, אף רב מאות...) בין הקונגרס לנשיאים על דורותיהם). זה חלק מהחוקה המקורית - https://en.wikipedia.org/wiki/War_Powers_Clause

[The Congress shall have Power...] To declare War, grant Letters of Marque and Reprisal, and make Rules concerning Captures on Land and Water;

ספציפית לגבי אפגניסטן (שקדמה לעיראק מבחינת התחלה) ועיראק - לגבי שניהם הועבר חקיקה בקונגרס המאשרת את המלחמה טרם היציאה למלחמה -

אפגניסטן - 14 בספטמבר 2001 (3 ימים לאחר המתקפה) -

https://en.wikipedia.org/wiki/Authorization_for_Use_of_Military_Force_Against_Terrorists

עירק - אוקטובור 2002 -

https://en.wikipedia.org/wiki/Iraq_Resolution

צטט: lepxii 2015-07-28 17:55:33

3. הנשיא לא יכול לצאת למלחמה על דעת עצמו (הוא כן יכול להפעיל כוח צבאי אם זה לא עולה לכדי מלחמה, אך אם זה מתפתח הוא חייב אישור של הקונגרס. שימוש מוגבל בכוח הינו נושא שנתון בויכוח משפטי (רב שנים, אף רב מאות...) בין הקונגרס לנשיאים על דורותיהם). זה חלק מהחוקה המקורית - https://en.wikipedia.org/wiki/War_Powers_Clause

 

[The Congress shall have Power...] To declare War, grant Letters of Marque and Reprisal, and make Rules concerning Captures on Land and Water;

 

ספציפית לגבי אפגניסטן (שקדמה לעיראק מבחינת התחלה) ועיראק - לגבי שניהם הועבר חקיקה בקונגרס המאשרת את המלחמה טרם היציאה למלחמה -

אפגניסטן - 14 בספטמבר 2001 (3 ימים לאחר המתקפה) -

https://en.wikipedia.org/wiki/Authorization_for_Use_of_Military_Force_Against_Terrorists

 

עירק - אוקטובור 2002 -

https://en.wikipedia.org/wiki/Iraq_Resolution

 

צטט: זאבון השועל 2015-07-29 09:55:48

צטט: lepxii 2015-07-28 17:55:33

3. הנשיא לא יכול לצאת למלחמה על דעת עצמו (הוא כן יכול להפעיל כוח צבאי אם זה לא עולה לכדי מלחמה, אך אם זה מתפתח הוא חייב אישור של הקונגרס. שימוש מוגבל בכוח הינו נושא שנתון בויכוח משפטי (רב שנים, אף רב מאות...) בין הקונגרס לנשיאים על דורותיהם). זה חלק מהחוקה המקורית - https://en.wikipedia.org/wiki/War_Powers_Clause

 

[The Congress shall have Power...] To declare War, grant Letters of Marque and Reprisal, and make Rules concerning Captures on Land and Water;

 

ספציפית לגבי אפגניסטן (שקדמה לעיראק מבחינת התחלה) ועיראק - לגבי שניהם הועבר חקיקה בקונגרס המאשרת את המלחמה טרם היציאה למלחמה -

אפגניסטן - 14 בספטמבר 2001 (3 ימים לאחר המתקפה) -

https://en.wikipedia.org/wiki/Authorization_for_Use_of_Military_Force_Against_Terrorists

 

עירק - אוקטובור 2002 -

https://en.wikipedia.org/wiki/Iraq_Resolution

 

אם הקונגרס העביר חוק לאחר פתיחת המלחמה הרי שזה "צחוק מהעבודה". זאת אומרת שהנשיא יכול לצאת למלחמה כשמתחשק לו והקונגרס יכוול להיות חותמת גומי בלבד. וזה מה שקרה בעירק.

ממש לא. החוק לגבי עיראק הועבר באוקטובר 2002, והפלישה הייתה במרץ 2003.

גם באפגניסטן הועבר לפני תחילת פעילות שם.

הדוגמא הבולטת מ"צחוק" מהחוק זה ויטנאם - כי שם זה התפתח בצורה "זוחלת" (מיועצים לדרום, להרבה יותר...).

גם אם הנשיא התחיל בפעולה מוגבלת, שמתגלגלת הלאה למלחמה - הוא נדרש לאישור הקונגרס - הפרקטיקה המקובלת היום (והנתונה לפולמוס חוקתי-משפטי בארה"ב) הוא של כ-90 יום אם אני זוכר נכון.

ברור שאם ארה"ב מותקפת (למשל יש פלישה לארה"ב, פרל הארבור) - אז הנשיא יגיב עם הכוחות עוד טרם העברת הביל בקונגרס (אשר יועבר, יש לציין, סביר להניח, בסמיכות רבה לcasus belli - יום אחרי - מספר ימים אחרים - תלוי באילוצים (למשל - בפגרה צריך לכנס את כולם מרחבי ארה"ב, וכולי)).

צטט: lepxii 2015-07-29 10:27:54

צטט: זאבון השועל 2015-07-29 09:55:48

אם הקונגרס העביר חוק לאחר פתיחת המלחמה הרי שזה "צחוק מהעבודה". זאת אומרת שהנשיא יכול לצאת למלחמה כשמתחשק לו והקונגרס יכוול להיות חותמת גומי בלבד. וזה מה שקרה בעירק.

 

ממש לא. החוק לגבי עיראק הועבר באוקטובר 2002, והפלישה הייתה במרץ 2003.

גם באפגניסטן הועבר לפני תחילת פעילות שם.

 

הדוגמא הבולטת מ"צחוק" מהחוק זה ויטנאם - כי שם זה התפתח בצורה "זוחלת" (מיועצים לדרום, להרבה יותר...).

 

גם אם הנשיא התחיל בפעולה מוגבלת, שמתגלגלת הלאה למלחמה - הוא נדרש לאישור הקונגרס - הפרקטיקה המקובלת היום (והנתונה לפולמוס חוקתי-משפטי בארה"ב) הוא של כ-90 יום אם אני זוכר נכון.

 

ברור שאם ארה"ב מותקפת (למשל יש פלישה לארה"ב, פרל הארבור) - אז הנשיא יגיב עם הכוחות עוד טרם העברת הביל בקונגרס (אשר יועבר, יש לציין, סביר להניח, בסמיכות רבה לcasus belli - יום אחרי - מספר ימים אחרים - תלוי באילוצים (למשל - בפגרה צריך לכנס את כולם מרחבי ארה"ב, וכולי)).