חברות וחברים, 

ימים קשים ורווי אלימות ושנאה עוברים על ישראל. פיגוע הדקירה וניסיון הרצח אמש במצעד הגאווה בירושלים, רצח התינוק הפלסטיני עלי סעד דוואבשה ופציעת אימו ואחיו הפעוט לפנות בוקר בכפר הפלסטיני דומא - שני פיגועי טרור לא אנושיים ובלתי נסבלים שזוכים, בצדק, לגינוי מקיר לקיר של כל המערכת הפוליטית. 

אבל אי אפשר להתעלם מכך שקו ישיר עובר בין אירועי השבוע האחרון: האלימות של מפרי הסדר בעקבות הבנייה הבלתי חוקית, הפלישה למחנה הצבאי בשא-נור, הגיבוי שקיבלו הכנופיות האלה ממנהיגי הימין כולם, מראש הממשלה דרך שר הביטחון ושר החינוך ועד אחרון חברי הכנסת, ההתבטאויות נגד שלטון החוק וההסתה נגד שופטי בית המשפט העליון;

אי אפשר לנתק בין כל אלה לבין האלימות שהשתוללה אתמול בלילה במצעד הגאווה בירושלים והיום לפנות בוקר עם רצח התינוק בכפר הפלסטיני דומא. ההסתה מתחילה במסדרונות הממשלה, בכנסת, בשיקולים פוליטיים מסריחים, באמירות חסרות אחריות, ביציאה לתקשורת במהלך יום בחירות עם אמירה "הערבים נוהרים לקלפיות", במצעדי בהמות, ב-D-9 על בית המשפט העליון. 

לא נשתוק ולא ניתן לחבורה המטורפת שמנהיגה את המדינה שלנו להמשיך להסתפק בלצקצק בלשונם כשקורה הגרוע מכל ולדבר על "חשבון נפש". תפסיקו לגלגל עיניים לשמיים, כשרציתם לקצור רווח פוליטי, ידעתם לשלוף את ההסתה, עכשיו תקחו עליה אחריות: לא מספיק לגנות מעשי רצח ולשחרר אמירות כלליות, מנהיגות אמיתית צריכה להתנער לא רק מהעשבים השוטים אלא גם ממי שמטפח אותם, להתנער מכל אותם הרבנים המדיחים לאלימות, מכל אותם ארגוני טרור יהודי מוכרים, יש להם שמות - להב"ה, כהנא חי למשל וכן - להתנער גם מאותם אנשים שנושאים בתפקידים פוליטיים, במועצות איזוריות, בכנסת עצמה, שמעודדים את האלימות, השנאה, הגזענות והפרת החוק. 

יחד נצא בקריאה הזו מחר בשתי הפגנות שייערכו בתל אביב. מתחילים בצעדה של שלום עכשיו שתצא בשעה 19:30 מכיכר רבין בתל אביב ומצטרפים להפגנה בגן מאיר תחת הכותרת "השנאה הורגת". אני קוראת לכם להצטרף אלינו - זה רגע גורלי למי שמאמין שהדרך היחידה להאבק בחושך כל כך גדול, היא להגביר את האור, ואנחנו צריכים אתכם ואתכן כדי שהאור שלנו יהיה חזק ומשמעותי. 

התשובה לאלימות במצעד הגאווה: שיוויון זכויות ואהבה

ביקרתי אתמול את בבית החולים שערי צדק לאחר הפיגוע במצעד הגאווה בירושלים. הלב נשאר שם עם המשפחות. אני מחזקת אותן ואת כל מי שהערב הזה יותיר בו צלקת כואבת, ומייחלת להחלמה מהירה וקלה של הפצועות והפצועים שבאו לחגוג ולהפיץ אהבה ונפלו קורבן לשנאה ולחושך.

שמחתי לשמוע שראש הממשלה גינה את הפיגוע הזה. עכשיו הגיע הזמן לעבור למעשים: למצות את הדין עם הדוקר ועם המסיתים של הימין הקיצוני, ולהקים ועדת חקירה שתבדוק את המחדל של המשטרה שלא פיקחה על ישי שליסל, שרק לאחרונה השתחרר ממאסר ארוך על דקירת הצועדים ב - 2005.

וחשוב לא פחות: התגובה האמיתית של הממשלה למעשה הנתעב הזה צריכה להיות מה שהיתה צריכה לעשות כבר לפני שנים רבות: לחוקק שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה - בנישואין, בהגנה מאפליה ומהסתה, בדיני עבודה ומיסוי, ובכל תחום בעצם. התשובה שלנו לאלימות ולהסתה היא שוויון זכויות ואהבה. 

השמועות על מותה של מרצ היו מוקדמות

רק לפני שבועיים כתבתי לכם ניוזלטר שעורר הרבה מאוד הדים, במסגרתו אמרתי שאני שואלת את עצמי מה המבנה המפלגתי או הגושי, שיאפשר למרצ כתנועה, להיות הכי אפקטיבית בתוך החברה הישראלית. מאז האשימו אותי בהרבה דברים – שאני מוכרת את מרצ, מחסלת אותה, מחפשת סידור עבודה. אז קודם כל אני רוצה להבהיר: השמועות על מותה של מרצ היו מוקדמות. אנחנו כאן כדי להישאר. חלילה לא הצעתי לוותר על מרצ, אלא לחשוב האם ואיך ניתן באמצעות חבירות פוליטיות לייצר תקווה שמגדילה את הסיכוי להחליף את השלטון, מבלי לפגוע במרצ עצמאית. 

אני רוצה לחזור כאן על הדברים שאמרתי בוועידת מרצ, ולחסוך מכם את הפרשנות המעוותת שניתנה להם: אנחנו בשמאל נחזור לנצח בבחירות רק אם נשלב ידיים ונעסוק בזיהוי הזדמנויות לשיתוף פעולה במחנה, בלי לעסוק רק בלפסול ובלהתבדל. כדי לגדול כמפלגה ולחזור לעמדת השפעה בממשלה אנחנו חייבים להרחיב את הגבולות של הפעילות שלנו. אנחנו קודם כל צריכים להגיד כן לכל הזדמנות ולכל מי שהוא שותף – וזה לא משנה אם הוא שותף חלקי או זמני – לחזון שלנו לישראל דמוקרטית, שוויונית, שוחרת שלום ומשוחררת משליטה על עם אחר ומאפליה כלפי אזרחיה.